03 מאי 2021

לפני:

כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג

החלטה

1. מונחת לפניי בקשת התובע להפנות למומחה, היועץ הרפואי מטעם בית הדין ד"ר דן ניר, שאלות הבהרה בקשר לחוות דעת שנתן בעניינו.

2. הרקע לבקשה הוא קביעת המומחה בחוות הדעת כי ליקוי השמיעה שעמו מתמודד התובע תועד ברשומות הרפואיות, לראשונה, ביום 28.5.2000. המומחה הוסיף וקבע כי ליקוי השמיעה שעמו מתמודד התובע הוא ליקי מעורב – מחשיפה לרעש מזיק ומגורמים נוספים. על פי המומחה בדיקת השמיעה מיום 28.5.2000 מייצגת נאמנה את מצבו השמיעתי של התובע בתום החשיפה לרעש מזיק, מהטעם שהיא בוצעה סמוך ביותר להפסקת עבודת התובע בתנאים של רעש מזיק.

3. בסמוך לאחר שהתקבלה בבית הדין חוות דעת המומחה הגיש הנתבע (להלן: המוסד) הודעה שלפיה בשים לב למועד שבו תועד הליקוי לראשונה יש לדחות את התביעה. שכן לא מתקיים האמור בסעיף 84א(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. המוסד הוסיף וטען כי תביעת התובע להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה הוגשה כ-10 שנים לאחר תום החשיפה לרעש מזיק בעבודה, ולכן לא ניתן להכיר בהחמרת הליקוי.

4. התובע מצדו הגיש את הבקשה שלפניי ובה הוא עותר להפנות למומחה שתי שאלות הבהרה שעניינן בירור השאלה אם ההחמרה שחלה בליקוי שמיעתו של התובע לאחר סיום תקופת עבודתו ברעש מזיק קשורה לעבודתו ברעש מזיק. המוסד מתנגד לבקשה, נאמן לשיטתו כי ניתן להכיר בהחמרת הליקוי כפגיעה בעבודה רק אם המבוטח המשיך לעבוד בתנאי רעש מזיק, מה שלא קרה בענייננו.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים עמדתי היא כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. בראש הדברים ייאמר כי המוסד לא תמך טענתו בפסיקה הנזכרת בתגובתו והשוללת לדידו אפשרות להכיר בהחמרת ליקוי שמיעה במקרה שהמבוטח חדל לעבוד בתנאי רעש מזיק (יוער כי הוראה המחייבת תיעוד התלונה ברשומה הרפואית לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק מופיעה בהקשר של טנטון). על כן בשלב זה אין מניעה להפנות למומחה שאלות הבהרה בנוגע לקשר הסיבתי בין החמרת ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש מזיק שהסתיימה בשנת 2000. ערה אני לכך שבחוות הדעת המומחה קבע שכל החמרה נוספת בכושר השמיעה שאירעה לתובע לאחר סיום תקופת עבודתו ברעש נובעת מגורם תחלואתי ואין לייחס אותה לחשיפה לרעש המזיק. אולם בשלב זה ולמען לא תינעל דלתו של בית הדין לפני התובע מקובלת עליי טענתו שסוגיית ההחמרה לא התבררה עד תום בחוות הדעת. על כן נכונה אני לשקול להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות לבירור סוגיה זו. נפנה אפוא לבחינת השאלות שמבקש התובע להפנות למומחה.

6. שאלה [א]: מחוות דעתך עולה כי חלה החמרה נוספת בכושר השמיעה שאירעה אחרי סיום תקופת עבודתו של התובע ברעש. אנא השב מתי בדיוק חלה ההחמרה ועל בסיס איזו בדיקה הנך מסתמך.

מקובל עליי שיש להפנות למומחה שאלה בנוגע למועד שבו תועדה ההחמרה. עם זאת יש לקחת בחשבון שייתכנו מספר החמרות במשך השנים שחלפו מאז שליקוי השמיעה תועד לראשונה. בהתאם להוראת סעיף 84א(א)(3) וההלכה המנחה בעב"ל (ארצי) 37437-10-12 ברזילי – המוסד לביטוח לאומי (6.1.2015) שפירשה אותו, תנאי להכרה בהחמרה בליקוי השמיעה כתוצאה מרעש הוא שהתביעה למוסד הוגשה בתוך 12 חודשים מאז שתועדה ההחמרה ברשומה הרפואית. בהינתן שהתובע הגיש את התביעה למוסד ביום 24.11.2019 (עותק ממנה צורף לכתב ההגנה) נכון יותר לשאול את המומחה "האם בתקופה שמיום 25.11.2018 ועד ליום 24.11.2019 תועדה החמרה בליקוי השמיעה של התובע ביחס לבדיקות שמיעה קודמות שביצע? ככל שכן באיזה מועד תועדה ההחמרה?".

7. שאלה [ב]: האם ייתכן כי צירוף השפעת מרכיב הרעש יחד עם מרכיב או גורם אחר (כמו מצב תחלואה למשל) (צ"ל גרם - רב"ה) לנזק גדול יותר מהשפעתם בנפרד? האם ייתכן כי אלמלא נזקי הרעש היו לתובע סיכויים גבוהים יותר בהתאמת מכשיר שמיעה או בעריכת ניתוח מוצלח (ולא באופן חלקי) לשיפור מצב שמיעתו?

שאלת הקשר הסיבתי בין החמרה (ככל שקיימת) לבין תנאי עבודת התובע ברעש מזיק – שהיא השאלה שנותרה במחלוקת – אינה יכולה להתברר באמצעות שאלה זו, שהיא שאלה היפותטית. מה גם שהיא מבקשת לברר את סוגית הקשר הסיבתי על דרך השלילה (מבחן ה'אלמלא') שאינו הדרך לקביעת קשר סיבתי. לפיכך אין להפנות את השאלה למומחה בנוסח זה. עמדתי היא שיש לשאול את המומחה "ככל שתשובתך לשאלה [א] חיובית, האם ההחמרה בליקוי השמיעה מושרה הרעש קשורה בקשר סיבתי לתקופת עבודתו של התובע ברעש מזיק עד לשנת 2000? אנא נמק תשובתך".

החלטה למומחה תישלח בנפרד.

ניתנה היום, כ"א אייר תשפ"א, (03 מאי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.