1. לפנינו תובענה, שהדיון בה אוחד עם בקשה לסעד זמני, במסגרתן תוקף התובע את החלטות ועדת מינהל השירות מיום 27/10/19 ומיום 16/07/20, לפיהן לא אושר מינוי התובע כמהנדס המועצה המקומית כפר כנא, בשל היותו בן דודתו של ראש המועצה.

רקע עובדתי

1. התובע תושב כפר כנא, יליד שנת 1977, מהנדס בהשכלתו.
2. הנתבעת מס' 1, היא המועצה המקומית כפר כנא (להלן: "המועצה").
3. הנתבעת מס' 2 היא מדינת ישראל – משרד הפנים. הנתבעת מס' 3 היא ועדת מינהל השירות, כמובן הדברים בסעיף 108 לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים), תשל"ז – 1977. (הנתבעות 2 ו- 3 יכונו להלן: "המדינה")
4. התובע החל את עבודתו במועצה במחצית השנייה של שנת 2014, לאחר שזכה במכרז למשרת "מהנדס מקדם פרויקטים", במחלקת ההנדסה במועצה.
5. לפי טענת התובע, לימים הוא מונה כסגן מהנדס המועצה. תימוכין למינוי התובע למשרה כאמור לא הונחו לפנינו, מה גם שהמועצה הצהירה כי בהיות התובע מהנדס רישוי יחיד במועצה, הוא שימש עוזרו של מהנדס המועצה. מכל מקום אין לסוגיה זו נפקות ממשית לצורך ההליך שלפנינו.
6. בתאריך 13/11/18 נבחר ראש רשות חדש למועצה – ד"ר יוסף עואודה (להלן: "ראש המועצה"). בין ראש המועצה לבין התובע קיימת קרבת משפחה: אמו של ראש המועצה, היא אחות אמו של התובע – דהיינו ראש המועצה והתובע הם בני דודות. נוסף על כך, מועסק במועצה בן דוד נוסף של התובע, מר באסל עואודה, במשרת "פקח רב תכליתי".
7. עם תחילת כהונת בן דודתו של התובע כראש המועצה, לא פנתה המועצה לוועדת מינהל השירות, בנוגע לעבודתו של התובע במשרתו כמהנדס מקדם פרויקטים. מכל מקום, שאלה זו אינה עומדת לדיון בהליך שלפנינו.
8. בשלהי חודש 10/2018, או בסמוך לכך, התפטר ממשרתו מהנדס המועצה, מר עאוני זריקאת. בעקבות התפטרותו פרסמה המועצה, בחודש 05/2019, מכרז פנימי לאיוש משרת מהנדס המועצה בהיקף 100% משרה, לפי חוזה בכירים (להלן: "המשרה" או "המכרז הפנימי").
9. למכרז הפנימי ניגשו שני מועמדים: התובע ומועמד נוסף, מר ניזאר חאג', אשר מועמדותו נפסלה בנימוק שאינו עומד בתנאי הסף שנקבעו למשרה; וכך התובע נותר מועמד יחיד במכרז הפנימי. ועדת הבחינה דנה במועמדות התובע, מצאה אותו מתאים למשרה, ובתאריך 10/06/19 הוא נבחר, פה אחד, כזוכה במכרז.
10. בהינתן הקרבה המשפחתית שבין התובע לבין ראש המועצה, ולאור הוראות הדין, פנתה המועצה לוועדת מינהל השירות במשרד הפנים, בבקשה לאשר את מינוי התובע למשרה (להלן: "הבקשה לאישור המינוי"). לבקשה לאישור המינוי צורפה חוות דעת של היועץ המשפטי למועצה, אשר כללה, בין היתר, הצעה לנטרול ניגוד העניינים.
11. בתאריך 27/10/19 התכנסה ועדת מינהל השירות, דנה בבקשה לאישור המינוי, והחליטה פה אחד שלא לאשר את מינוי התובע למשרה (להלן: "ההחלטה הראשונה").
12. אין מחלוקת, כי נימוקי ההחלטה הראשונה לא נמסרו למועצה ולתובע מייד במועד שניתנה, לטענת המדינה עקב "טעות". לפי הצהרת המדינה, ההחלטה הראשונה על נימוקיה, נמסרה לתובע בחודש 04/2020. המועצה הצהירה כי היא קיבלה את ההחלטה הראשונה רק בשלהי 04/2020, והיא העבירה עותק לתובע בתאריך 30/04/20.
13. עם זאת, לא יכולה להיות מחלוקת כי התובע ידע על ההחלטה שלא לאשר את מינויו לא מאוחר מיום 14/11/19, שאז פנה לבית הדין בבקשה לסעדים זמניים ובכתב תביעה, במסגרת סע"ש 33768-11-19. בגדר הליכים אלו, ציין התובע כי הוא יודע שבכוונת המועצה לפרסם מכרז לאיוש משרת מהנדס הרשות, עתר למנוע מן המועצה לעשות כן, תוך שהלין כנגד ההחלטה הראשונה (מיום 27/10/19), בטענה שהיא נעדרת נימוקים. בהיעדר נימוקי הוועדה, ולבקשת התובע, ההליכים הללו נמחקו.
14. בתאריך 04/06/20, ובשים לב כי מאז שלהי שנת 2018 המועצה לא פעלה לאיוש משרת מהנדס הרשות, הוציא הממונה על מחוז צפון במשרד הפנים הנחייה שמחייבת את המועצה לפרסם מכרז חיצוני לאיוש משרת מהנדס המועצה, בתוך 7 ימים. בתאריך 08/06/20 מסרה המועצה לתובע הודעה כי בהתאם למחויבותה, בכוונתה לפרסם מכרז חיצוני לאיוש המשרה.
15. במקביל לכך הגישו המועצה והתובע לוועדת מינהל השירות, בקשה לעיון חוזר בהחלטתה הראשונה. התובע הגיש את בקשתו בתאריך 07/06/20, והמועצה הגישה את בקשתה בתאריך 08/06/20. בקשת המועצה לעיון חוזר התבססה על טענה שלפיה לאחר קבלת החלטתה הראשונה של הוועדה, החליט ראש המועצה להאציל את סמכויותיו בתחום ההנדסה לסגנו, וזאת על מנת לפתור את החשש לניגוד עניינים, הנובע מקרבת המשפחה בינו לבין התובע. לבקשה צורפה חוות דעת עדכנית של יועמ"ש המועצה.
16. בתאריך 11/06/20 פרסמה המועצה מכרז חיצוני לאיוש משרת מהנדס הרשות.
17. בתאריך 15/06/20 הגיש התובע בקשה נוספת לסעדים זמניים, במסגרתה תקף את החלטתה הראשונה של ועדת מינהל השירות (להלן: "הבקשה לסעדים זמניים"). כן עתר, בין היתר, כי במעמד צד אחד, יוציא בית הדין, צווים כדלקמן: צו זמני האוסר על המועצה לפרסם מכרז לאיוש משרת מהנדס המועצה, או צו לעצור/להקפיא את ההליכים במכרז שפורסם; וכן הצהרה כי עד להחלטה אחרת התובע ישמש מהנדס המועצה.
18. בתאריך 23/06/20 התקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים, בגדרו אף נדונה סוגיית הבקשות לעיון חוזר שהגישו התובע והמועצה. במסגרת הדיון הביעה המדינה ספקות באשר לזכות התובע והמועצה להגיש בקשה שכזו לעיון חוזר. הצדדים הסכימו כי המדינה תודיע, תוך 7 ימים, את עמדתה באשר לבקשות לעיון חוזר, ועם קבלת עמדתה יודיעו הצדדים מהו רצונם באשר להמשך ההליכים בתיק.
19. בתאריך 06/07/20 הודיעה המדינה כי לאור הצעת המועצה להאציל את סמכויות ראש המועצה בנושאי ההנדסה לסגנו, הוסכם בין הצדדים להביא את הבקשה בשנית בפני הוועדה, על מנת שתבחן האם יש בהסדר המוצע בכדי לשנות מהחלטתה הראשונה.
20. בהתאם לכך, בתאריך 16/07/20 התקיים בוועדה למינהל השירות "דיון נוסף" בבקשת המועצה והתובע לאישור מינוי האחרון, שלאחריו קבעה הוועדה שוב, בהחלטה מפורטת ומנומקת, כי לא ניתן לאשר את המינוי, ובהתאם לכך דחתה את הבקשה לעיון חוזר (להלן: "ההחלטה השנייה"). בהחלטתה, פירטה הוועדה באריכות את טענות יועמ"ש המועצה, וכן את טיעוני ב"כ התובע.
21. לאחר מתן החלטתה השנייה של הוועדה, המליץ בית הדין לצדדים איחוד הדיון בסעד הזמני ובתביעה העיקרית, לאחר הגשת כתב תביעה מתוקן שכולל התייחסות גם להחלטה השנייה, כשעד למתן פסק דין ועדת הבחינה לא תבחן מועמדויות ולא תזמין מועמדים. הצדדים נחלקו באשר למצב שישרור בתקופת הביניים עד למתן פסק דין - מחלוקת שבעקבותיה קבע בית הדין, בהחלטה מתאריך 29/07/20, כי ועדת הבחינה במכרז החיצוני לא תתכנס ולא תדון במועמדויות, עד לתאריך 30/09/20, ובית הדין ישקול הארכת המועד האמור, בהתאם להתפתחויות.
22. בהתאם, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, ואילו המועצה והמדינה נסמכו על תגובותיהן לבקשת התובע לסעדים זמניים, כאילו היו כתבי הגנה מטעמן.

החלטות ועדת מינהל השירות

1. בהחלטתה הראשונה, עמדה הוועדה על טענות התובע, וכן עמדה באריכות רבה על טענות היועץ המשפטי למועצה, אשר ביקש להצדיק את המינוי. כאמור לעיל, הוועדה החליטה לא לאשר את המינוי, ומפאת חשיבות הדברים, נביא את נימוקי הוועדה כלשונם:

"מדובר במועמד לתפקיד סטטוטורי כמהנדס הרשות, כאשר קרוב משפחתו משמש כראש הרשות, המועמד נבחר כמועמד יחיד במכרז פנימי;

ראש הרשות הינו בעל התפקיד המרכזי ברשות המקומית והינו הגורם הממונה על כלל עובדיי הרשות, קיימת כפיפות ברורה בין ראש הרשות למהנדס הרשות המקומית;

חברי הועדה ציינו כי מדובר בניגוד עניינים שאינו ניתן לפתרון בהסדר בשל הכפיפות ובשל כך שמדובר בתפקידים בעלי ממשקי עבודה תכופים ויום יומיים בהיבטיי תכנון ופיקוח וכן ממשקים כספיים. חברי הועדה ציינו כי ככלל, אין מקום כי מועמד לתפקיד סטטוטורי כמהנדס הרשות יהיה בעל קרבה משפחתית לנבחריי או עובדי הרשות;

קרבה בין ראש הרשות למהנדס מעלה אפשרות ממשית לניגוד עניינים העלול להוביל לפגיעה בהתנהלותה התקינה של הרשות המקומית ופגיעה באמון הציבור בשיקולי הרשות ופעולותיה, כל פעולה של ראש הרשות בתחום עיסוקו של המהנדס יכולה להיחשב בעייתית שיש להימנע ממנה בשל ניגוד עניינים;

מבחינת תפקידו של קרוב המשפחה השני, המשמש בתפקיד פקח רב תכליתי סברו חברי הועדה כי גם במקרה זה קיים ניגוד עניינים לאור תפקידם של קרובי המשפחה;

חברי הוועדה סבורים כי שאלת ניגוד העניינים נבחנת גם בחשש לשקילת שיקולים זרים בקבלת המועמד וגם באופן בו משתקפים הדברים בעיני הציבור. ברי כי כאשר מדובר במועמד שהוא קרוב לראש הרשות, החשש מועצם אף יותר בשל ההשפעה הרבה הנתונה לראש הרשות על כל ענייני הרשות המקומית שהוא עומד בראשה;

לא נסתר מעיני הועדה כי מדובר במועמד המועסק שנים ברשות, עוד בטרם קליטת קרוב משפחתו נבחר הציבור; ואולם המדובר על קידום לתפקיד סטטוטורי בכיר כאשר ניגוד העניינים הקיים ממלא מתעצם ואינו ניתן לפתרון בהסדר.

בנסיבות המתוארות קבעה הוועדה כי לא ניתן לחרוג מהכלל ולאשר את המינוי, יש לתת עדיפות לאינטרס הציבורי בשמירה על מינהל תקין, הנראות הציבורית ואמון הציבור על פני האינטרס האישי של המועמד." (הנומרטורים שבמקור - הושמטו).

1. במסגרת החלטתה השנייה של הוועדה (בבקשה לעיון חוזר), סקרה הוועדה את חוות דעתו העדכנית של היועץ המשפטי למועצה, וכן סקרה באריכות רבה את טענות ב"כ התובע בבקשתו לעיון חוזר, אך שבה והחליטה שלא לאשר המינוי. נביא להלן את נימוקיה כלשונם:

"לאחר שהועדה שקלה את כל המידע שהובא בפניה החליטה הועדה פה אחד לא לאשר את מינויו של המועמד מהנימוקים המופיעים בהחלטה מיום 27/10/2019, ומהנימוקים הבאים:

חברי הועדה קראו בעיון את פניית בא כוח המועמד ולא מצאו שיש בה בכדי לשנות מעמדתם. לעניין זה ביקשו חברי הועדה לציין כי בשים לב לכך שטענות המועמד עמדו לפניהם בטרם קיבלו את החלטתם מיום ה-27.10.2020, לא ברורה להם הטענה כי נמנעה מהמועמד זכות הטיעון. עוד ביקשו חברי הועדה להדגיש, כי בשונה ממקרים עליהם חלות הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, הרי שבמקרה זה ישנה הוראת חוק מפורשת הקובעת כי הכלל הינו האיסור, והחריג הינו מתן האישור. לפיכך, נקודת המוצא של דיוני הועדה הינם האם יש במקרה נסיבות המצדיקות חריגה מן הכלל ומתן האישור, וזאת בשונה מהנחיות היועץ בהן נקודת המוצא היא האישור והחריג הינו הפסילה;

חברי הועדה בחנו את ההצעה להסדרת ניגוד העניינים על ידי האצלת סמכויות ראש הרשות בתחום ההנדסה לסגנו. חברי הועדה ביקשו לציין כי סמכויות ראש הרשות בתחום ההנדסה, הינן סמכויות סטטוטוריות, והאצלתן לאחר אינה פוטרת אותו כראש הרשות מהאחריות על התחום, לפיכך, הגם שיש בהאצלה בכדי לצמצם במידת מה את ניגוד העניינים, אך היא אינה פוטרת את ניגוד העניינים, בפרט שבניגוד גמור להאצלה עצמה, שדורשת את אישור המועצה, ביטול ההאצלה יכול שיעשה על ידי ראש הרשות בכל רגע נתון, כך שהפוטנציאל לניגוד עניינים קיים;

חברי הועדה ביקשו להדגיש כי תחום ההנדסה הוא בין התחומים הרגישים ביותר בכל רשות מקומית, ולכן קיימת חשיבות מיוחדת, דווקא בתחום זה להקפיד ביתר שאת על היעדר החשש לניגוד עניינים. לאור האמור, סבורים חברי הועדה כי במקרה זה די בקיומו של חשש לניגוד עניינים בכדי להצדיק את אי מתן האישור;

עוד ביקשו חברי הועדה לציין, כי ככלל, אין בכך שסמכות מועברת למי מהכפיפים של האדם המצוי בניגוד עניינים, בכדי לפטור את ניגוד העניינים, וזאת בשל היות הכפוף תלוי בממונה. הגם שסגן ראש המועצה אינו כפוף לראש הרשות, הרי שבפועל, הן לאור המבנה השלטוני ברשויות המקומיות, הבא לידי ביטוי בין היתר בסמכויות הנרחבות הנתונות לראש הרשות, ביניהן גם היכולת לבטל מינויו של סגן, או לבטל את שכרו, ככל שאושר לו כזה, והן בשל האמור לעיל בדבר היכולת לבטל את האצילה בכל עת וללא צורך באישור כלשהו של המועצה, נראה שהגם שאין המדובר בכפיפות במובנה הרגיל, האצלת סמכויות לסגן, אינה מונעת את ניגוד העניינים;

חברי הועדה סבורים כי קיים ניגוד עניינים גם בין המועמד לבין קרוב משפחתו המועסק ברשות בתפקיד פקח רב תכליתי, שכן מטבע הדברים קיימים ממשקי עבודה בין מהנדס הרשות לבין הפיקוח העירוני;

עוד ביקשו חברי הועדה לשוב ולציין כי לא נסתר מעיניהם שהקרבה בין המועמד לראש הרשות הינה קרבה רחוקה יחסית (בני דודים), אך בשים לב לאופי התפקידים של הקרובים, סבורים חברי הועדה, כי לא ניתן לנטרל את ניגוד העניינים בין התפקידים, גם לא באמצעות ההסדר שהוצע, וזאת על אף סוג הקרבה.

בנסיבות המתוארות ומהנימוקים המפורטים לעיל ובהחלטה הקודמת של הועדה, קבעה הוועדה כי לא ניתן לחרוג מהכלל ולאשר את המינוי, ויש לתת עדיפות לאינטרס הציבורי בשמירה על מינהל תקין, הנראות הציבורית ואמון הציבור על פני האינטרס האישי של המועמד.". (הנומרטורים שבמקור - הושמטו).

עיקר טענות התובע

1. לטענת התובע, החלטות ועדת מינהל השירות שלא לאשר את המינוי דינן להתבטל, וזאת בשל שורה של פגמים שנפלו בהן, כפי שיפורט להלן בתמצית.
2. התובע טען כי זכות הטיעון שלו לא מוצתה באופן ראוי, ונפגעה זכותו להליך הוגן. במישור שיקול הדעת, סבור התובע כי החלטות הוועדה ניתנו מבלי ליתן את הדעת, ואת המשקל הראוי לכלל נסיבות המקרה. התובע הוסיף כי החלטות הוועדה מבוססות על שיקולים שאינם רלבנטיים, או שאין להם משקל, כפי שהוועדה מבקשת לייחס להם, ובסופו של דבר הוועדה לא סיפקה נימוק כבד משקל בטרם שללה מהתובע תפקיד שנבחר אליו כדין.
3. בין היתר, טען התובע כי הוועדה לא לקחה בחשבון, או שלא העניקה משקל מספק לשיקולים הבאים: התובע הועסק במועצה משך שנים רבות לפני שקרוב משפחתו נבחר לרשות המועצה; התובע נבחר למשרה באופן ענייני ומשיקולים מקצועיים ללא השפעה של קרבת המשפחה; לתובע יכולות "ייחודיות", תפקודו המקצועי מצוין והוא מסור ונאמן; התובע כבר ביצע בפועל את תפקידי מהנדס המועצה משך תקופה ארוכה לפני זכייתו במכרז; ניגוד העניינים הוא שולי ביותר, לתובע אין "כל קשר ו/או זיקה ו/או תלות ו/או כפיפות לראש המועצה"; ניגוד העניינים הוא זמני: ראש המועצה צפוי לפנות את משרתו בתוך חודשים, ומטבע הדברים שנבחרי ציבור מתחלפים תדיר; קיים קושי בגיוס מהנדסים מוכשרים למשרה; התובע זכאי להגנה על חופש העיסוק, ובכלל זאת קיימת לו זכות להתקדם; היה על הוועדה לפעול לפי העקרונות שנקבעו בהנחית היועץ המשפטי לממשלה 1.1555, אולם היא לא עשתה כן.
4. בנוסף, התובע סבור כי הוועדה נהגה בו בחוסר מידתיות. לגישתו, היה על הוועדה לבחון פתרונות חלופיים, כגון הסדר ניגוד עניינים, אולם היא לא עשתה כן, ובחרה בפתרון הקיצוני ביותר - "לפסול את מועמדותו" - תוך שהוסיף כי הסדר ניגוד העניינים שהציעה המועצה פותר את ניגוד העניינים.
5. התובע טען שורה של טענות שנחזות מתחום דיני ההפליה: ראשית, הוועדה מקפחת את המגזר הערבי, ואינה מתחשבת בצרכיו ובמורכבותו. שנית, הוועדה אינה עקבית בהחלטותיה, ובניגוד לעניינו, במקרים רבים התירה העסקת קרובי משפחה, בכפוף להסדר ניגוד עניינים. שלישית, העסקת קרובי משפחה במועצה מקומית כפר כנא היא חזון נפרץ. רביעית, אילו מעמד כפר כנא היה עיר, אזי לפי הדין החל, מותר היה להעסיקו חרף קרבת המשפחה לראש המועצה, ואין בסיס ענייני להבחנה בין עובד מועצה לעובד עירייה.
6. לבסוף, טען תובע כי התנהלות הוועדה גרמה לו עוול רב, עוגמת נפש, והוצאות עצומות, כך שהוא זכאי לפיצוי בעד נזקיו.
7. על רקע נימוקים אלו, לטענת התובע היה על הוועדה לאשר את מינויו, חרף קרבת המשפחה לראש המועצה, ומשלא עשתה כן יש לתת לו את הסעדים הבאים:
   1. צו הצהרתי בו ייקבע כי החלטת הוועדה למינהל שירות, שלא לאשר את המינוי היא בטלה ומבוטלת, ויוכרז כי מינויו כמהנדס המועצה הינו בתוקף, והוא רשאי לשמש כמהנדס המועצה, בכפוף להסדר ניגוד עניינים ראוי בנסיבות העניין.
   2. צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעות לפרסם מכרז חיצוני לתפקיד מהנדס המועצה, או שמבטל את ההליכים במכרז שפורסם.
   3. פיצוי בגין "הטרטור המתמשך" ועוגמת הנפש שנגרמו לו בסך של 25,000 ₪.
   4. ליתן "כל הוראה או צו אחר להגנה על התובע וזכויותיו".

עיקר טענות המועצה

1. המועצה סבורה כי התביעה חסרת בסיס עובדתי ומשפטי, ויש לדחותה, בין אם על הסף, ובין אם לגופה.
2. כטענת סף, טענה המועצה כי פניית התובע לבית הדין נגועה בשיהוי, שמצדיק דחייתה על הסף.
3. לגופו של עניין, טענה המועצה כי בחירת התובע למשרה נעשתה באופן ענייני ומקצועי, ללא השפעה או קשר לקרבה המשפחתית של התובע לראש המועצה, על סמך נתוניו וכישוריו האישיים למלא את המשרה, בהתאם לדרישות החוק, כך שבבחירתו למשרה לא נפל כל פגם. המועצה ציינה כי קיים אצלה רצון רב שהתובע יאייש את משרת מהנדס המועצה, אולם על פי דין, בהינתן קרבת המשפחה לראש המועצה, המינוי מותנה באישור ועדת מינהל השירות. המועצה פנתה לוועדה, אך הוועדה דחתה את הבקשה ומכאן מינוי התובע למשרה לא השתכלל, כך שאין היא מורשית להעסיק את התובע במשרה וחובה עליה לפרסם מכרז פומבי ולאייש את המשרה באופן מיידי.
4. המועצה ציינה כי ברירת המחדל החוקית היא שאין לאפשר העסקת קרובי משפחה ברשות, ותפקיד הוועדה לבחון האם קיימת הצדקה לחריגה מהאיסור החוקי, כשהנטל לשכנע בדבר קיומה של הצדקה מוטל על הטוען לכך. ועדת מינהל השירות נדרשה לבקשה אך לא השתכנעה שקיימת הצדקה, החלטתה מדברת בעד עצמה ואין מקום להתערב בהחלטתה. התערבות בית הדין בהחלטות ועדת מנהל השירות היא מוגבלת, בית הדין לא מחליף את שיקול דעת הוועדה, גם אם הוא מוצא שאילו היה במקומה היה מחליט אחרת.
5. מאחר שהוועדה לא אישרה את המינוי, דהיינו לא התקיים התנאי המתלה, אזי חלה על המועצה חובה לפעול לקלוט מהנדס אחר, כמצווה עליה בחוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית), תשנ"ב – 1991, וכפי שהונחתה על-ידי הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, ואין לה שיקול דעת בעניין זה.
6. אי לכך, המועצה סבורה כי החלטתה לפרסם מכרז חיצוני מתבקשת על-פי הדין, היא נכונה וסבירה, ובוודאי שלא נפל או דבק בה פגם כזה אשר מצדיק התערבות בית הדין בה.

עיקר טענות המדינה

1. המדינה טענה אף היא לדחייה על הסף מחמת שיהוי.
2. לגופו של העניין, המדינה טענה כי לא קמה עילה כלשהי להתערבות בהחלטות הוועדה, ועל כן יש לדחות את התביעה. בין היתר ובתמצית, המדינה טענה כי החלטות הוועדה התקבלו כדין: בהתאם לסמכויות הנתונות לה על פי דין, בהליך תקין, בענייניות, בתום לב, לאחר דיון מעמיק בטענות התובע והמועצה, תוך הסתמכות על מכלול הנתונים הרלבנטיים שהובאו בפניה ועל אדנים מקצועיים. ההחלטות ראויות, סבירות, בוודאי שאין בהן משום חריגה ממתחם הסבירות, הן מידתיות, מפורטות ומנומקות. שיקולי הוועדה בדבר מניעת ניגוד עניינים ושמירה על טוהר המידות הולמים את ערכי מדינת ישראל, ונועדו לתכלית ראויה. מכאן, שלא נפל בהחלטות הוועדה כל פגם, ובוודאי שלא נפל פגם מהותי, שמצדיק התערבות בית הדין, ובוודאי שאין הצדקה לביטול החלטות הוועדה.
3. בפירוט טענה המדינה, כי מצב שבו מהנדס המועצה, תפקיד סטטוטורי בכיר, הוא קרוב משפחתו של ראש המועצה, נתפס על ידי המחוקק כמצב בלתי רצוי. על-פי הדין החל, במסגרת האיסור הכללי להימצאות בניגוד עניינים, המבחן הוא חשש לניגוד עניינים או מראית עין לניגוד עניינים, ובעניינו מתקיים מבחן זה. המדינה הוסיפה כי הפגם עליו מלין התובע הוא שהוועדה לא בחנה את האפשרות לנטרל את ניגוד העניינים באמצעות הסדר ניגוד עניינים. אולם, בניגוד לטענת התובע, הוועדה נהגה במידתיות, ובחנה אפשרות למניעת ניגוד העניינים באמצעות הסדר, אך מצאה כי אופי התפקידים והכפיפות הקיימת בין ראש הרשות למהנדס, יוצרים ניגוד עניינים חריף ותדיר, שאינו ניתן לנטרול באמצעות הסדר ניגוד העניינים.
4. טענות הצדדים תובאנה בפירוט במסגרת הדיון המפורט להלן.

גדר המחלוקת

1. השאלה העיקרית שעומדת להכרעה היא: האם בהחלטות ועדת מינהל השירות, שלא לאשר את מינוי התובע למשרת מהנדס המועצה, נפל פגם אשר מצדיק את התערבות בית הדין, ובפרט את ביטולן.

מסכת הראיות

1. מטעם התובע הוגש תצהירו. נציין כבר כעת, כי תצהיר התובע עמוס בטענות משפטיות, שלא לצורך, תוך יצירת הכבדה מיותרת על הדיון בתיק. בנוסף על תצהיר התובע, ולבקשתו, זומנה לעדות נציגת משרד הפנים, והוסכם בין הצדדים שתהא זו הגב' עדי דביר, מרכזת הוועדה למינהל השירות. המועצה הגישה תצהירו של מר אסלאם אמארה, אשר לפי תצהירו הוא מנכ"ל המועצה ולפי עדותו לפנינו הוא "מזכיר מנכ"ל" (להלן: "המנכ"ל"). המצהירים נחקרו לפנינו בישיבת הוכחות שהתקיימה בתאריך 22/10/20, והגב' דביר העידה לפנינו בחקירה ראשית ונגדית.

המסגרת הנורמטיבית

1. פרק 9 לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים), התשל"ז – 1977 (להלן: "צו נוהל קבלת עובדים"), עוסק ב"סייגים להעסקה מטעמי קרבה משפחתית", ובמסגרתו נקבעו סעיפים 106 – 108.

בסעיף 107, שכותרתו "סייגים להעסקת עובד", נקבע כך:

"(א) לא יתקבל אדם לעבודה ברשות מקומית ולא יועבר עובד למשרה שעליה ממונה קרוב משפחה שלו.

(ב) לא יועסק ולא יתמנה ממונה ביחידה של הרשות המקומית שבה עובד קרוב משפחה שלו ובתנאי שלא תהיה ביניהם כפיפות".

בסעיף 106, הוא סעיף ההגדרות, נקבע כך:

" 'קרוב משפחה' - בן זוג, הורה, בן, בת, אח, אחות, גיס, גיסה, דוד, דודה, בן-אח, בת-אח, בן-אחות, בת-אחות, חותן, חותנת, חם, חמות, חתן, כלה, נכד, נכדה, לרבות חורג או מאומץ ולרבות בני זוגם, צאצאיהם ובני הזוג של הצאצאים;

"ממונה" - ראש הרשות המקומית, סגניו, חבר המועצה או עובד באותה רשות מקומית הממונים על יחידה מינהלית ברשות המקומית".

סעיף 108, מסמיך את "ועדת מינהל השירות" לחרוג מן הכללים שנקבעו בסעיף 107 שלעיל, ולהתיר העסקת עובד, חרף קרבה משפחתית כאמור, וכך נקבע בו:

"על אף האמור בסעיף 107 רשאית ועדת מינהל השירות, לפי בקשת ראש הרשות המקומית, להתיר העסקת עובד אף אם לא מתקיימות הוראות הסעיף האמור".

1. צו המועצות המקומיות (שירות העובדים), התשכ"ב – 1962 (להלן: "צו שירות העובדים") עוסק אף הוא בסייגים להעסקת קרובים. בסעיף 25 שבו, הסמיך מחוקק המשנה את ועדת מינהל השירות לקבוע סייגים למינויו של אדם למשרה ברשות מקומית, בשלוש קבוצות מקרים: מקום בו קיימים יחסי קירבה משפחתית קרובה בינו לבין עובד באותה יחידה; מקום בו קיימים יחסי קרבה משפחתית כאמור בינו לבין עובד הרשות המקומית והמינוי עשוי להביא ליחסי כפיפות ביניהם; וכן מקום בו קיימים יחסי קרבה משפחתית כאמור בינו לבין חבר המועצה של אותה רשות מקומית. כמו-כן, נקבע כי את מידת הקרבה המשפחתית תקבע הוועדה בכללים.
2. באשר ליחס שבין הוראות הצווים האמורים, נפסק כי יש למצוא את ההרמוניה שבין השניים. כמו-כן, נפסק כי יש לשאוף להרמוניה חקיקתית בין הסייגים המוטלים על עובדי מדינה לבין אלו המוטלים על עובדי הרשויות המקומיות (ראו: ע"ע 4477-05-12 מדינת ישראל – אנואר עבד אלחמיד מטר, מיום 18/03/14).
3. הכללים הספציפיים האמורים שמכוחם מוטלים סייגים על העסקת קרובי משפחה במועצות מקומיות, יונקים את חיותם מעיקרון היסוד האוסר על הימצאות במצב של ניגוד עניינים. על פי עיקרון זה, מי שפועל למען אינטרס של אחר חייב להימנע מניגוד בין אותו אינטרס, לבין אינטרס שלו עצמו או אינטרס אחר כלשהו. האיסור הנובע מתוקפו של אותו עיקרון צופה פני עתיד ותכליתו למנוע את הרע בטרם יארע. הואיל וכך, האיסור הוא על הימצאות במצב בו עלול להיווצר ניגוד עניינים, ואין צורך להוכיח ניגוד עניינים בפועל, אלא די להראות שקיימת "אפשרות ממשית" לניגוד עניינים. המבחן לקיומו של ניגוד עניינים במקרה פלוני, הוא אובייקטיבי – היינו: הוא נבחן מנקודת מבטו של האדם הסביר. השאלה שיש לשאול היא: האם מתקיים חשש, במידת ההסתברות האמורה, שיש באינטרסים האחרים של עובד הציבור כדי למנוע ממנו לבצע את עבודתו ללא משוא פנים.
4. האדנים העיקריים עליהם נשען העיקרון האוסר על הימצאות בניגוד עניינים, הם: חובת האמון שחב עובד הציבור כלפיי הציבור שולחו במילוי תפקידו; חובות ההגינות, תום הלב וצדק טבעי; מינהל תקין, ובגדרו מניעת העדפת עניינים זרים לתפקיד אותו ממלא עובד הציבור ואמון הציבור במערכת השלטונית. שהרי, "הציבור עלול לחשוב ששיקולים זרים לתפקיד הציבורי מניעים את נושאי התפקיד, והדבר עשוי לפגוע באמונו במערכת השלטונית." (ר' עניין אנואר מטר הנ"ל).

היטיב לבטא את הדברים בית המשפט העליון לפני למעלה מ-4 עשורים, בקבעו דברים אלו:

"...טעמו של הכלל בדבר ניגוד עניינים‏ הוא כפול...ראשית, טעם פרגמטי. עובד הציבור, שבידו הופקדה סמכות, חייב להפעיל את סמכותו מתוך שהוא מעמיד לנגד עיניו את מכלול השיקולים הרלבנטיים להפעלתה של אותה סמכות, ושיקולים אלה בלבד. כאשר עובד הציבור נתון במצב של ניגוד עניינים‏ קיים חשש כי הוא יקח בחשבון, שעה שיפעיל את סמכותו, אף את האינטרס הנוגד. כתוצאה מכך עשויה לבוא הפעלה בלתי ראויה של הסמכות. חשש זה בא הדין למנוע. שנית, טעם ערכי. קיומו של שירות ציבורי סדיר, אחראי ובעל עמדה ציבורית נאותה, מחייב אמון הציבור בכך שהחלטות עובדי הציבור הן ענייניות, ונעשות ביושר ובהגינות. עובדת הימצאו של עובד ציבור במצב של ניגוד עניינים‏, פוגעת באמון הציבור במערכת השלטונית. בלב הציבור מתעורר החשש כי שיקולים זרים מנחים את עובד הציבור, ואמונו במערכת השלטונית נפגם. חשש זה בא הדין למנוע." [בג"ץ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח תקווה נ. מועצת עיריית פתח תקווה ואח', 14/01/80]

1. להשלמת הדיון נזכיר גם את חוזרי מנכ"ל משרד הפנים: חוזר 3/2011 "...נועד לסייע בהבהרת הוראות החוק והגדרה ברורה של המצבים בהתאם לחוק בהם נדרש אישור הוועדות האמורות לעיל...". נקבע בו, בין היתר, כי "...אין להעסיק עובד קרוב משפחה ברשות המקומית, ללא אישור הוועדות האמורות לעיל אם:

1. ההעסקה עלולה להביא ליחסי כפיפות, או לקשרי עבודה בינו לבין קרוב המשפחה ברשות המקומית. לעניין זה קשרי עבודה יכולים להיות כל אחד מאלה:

[...]

1.3 קרוב המשפחה ממלא תפקיד בלשכה המשפטית, יחידת כ"א ומשאבי אנוש, יחידת הכספים, יחידת הביקורת הפנימית או כל יחידה אחרת אשר יש לה קשר והשפעה על מרבית מהיחידות ברשות המקומית.

[...]

3. מדובר בקרוב משפחה של אחד מנבחרי הציבור ברשות המקומית.".

חוזר 4/2011 הוסיף והבהיר, כי סעיף 1.3 לחוזר 03/2011, "אינו מתייחס בהכרח לכל תפקיד ביחידה זו. אלא רק לתפקידים שיש להם השפעה על כלל עובדי הרשות המקומית.".

1. בית הדין הארצי פירש את המושג "כפיפות" שבסעיף 107 לצו נוהל קבלת עובדים, והעניק לו פרשנות מרחיבה שהולמת את התכליות שפורשו לעיל, ובראשם שמירה על טוהר המידות, תקינות השירות הציבורי, ושמירה על אמון הציבור במערכת הציבורית. בהתאם, נפסק כי במושג ה"כפיפות" אין הכוונה היא לפירוש הקלאסי של עובד וממונה, כי אם ב"כפיפות במובן הרחב" – דהיינו, זיקה או תלות ביחסי עבודה בין שני תפקידים נדונים.
2. אשר למידת התערבות בית הדין בהחלטת ועדת מינהל השירות – ועדת מינהל השירות פועלת מכוח סעיף 3 לצו שירות העובדים והיא "חולשת למעשה על האיסור וההיתר של העסקת קרובי משפחה ברשות המקומית" (ר' עניין אנואר מטר הנ"ל). כך נקבע בסעיף האמור:

"3. השר ימנה ועדה של תשעה לועדת מינהל שירות העובדים ברשויות המקומיות (להלן - הועדה), בהם ראש מינהל השירות וחמישה נציגי רשויות מקומיות, וימנה אחד מהם להיות יושב ראש הועדה; הודעה על מינוי הועדה והרכבה תפורסם ברשומות.".

1. החלטת ועדת מינהל השירות היא החלטה של רשות מנהלית, ומשכך כפופה היא לדיני המשפט המנהלי. בהתאם לכך, בית הדין יתערב בהחלת הוועדה, כאשר נפגמה חוקיות ההחלטה, להבדיל מבחינת תבונתה, וכך נפסק: "כלל הוא כי בית-הדין לא ישים שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית-הדין אף לא ישים שיקול-דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במיתחם הסבירות" (ע"ע 1123/01 בית הספר תיכון עירוני כל ישראל חברים - צויזנר לו, 438 (2001), ועניין אנואר מטר הנ"ל).
2. המדינה הפנתה לכך שוועדת מינהל השירות מורכבת מנציגי רשויות מקומיות ונציגי משרד הפנים, אשר יש להם היכרות מעמיקה עם תחום השלטון המקומי, לרבות תחומי העיסוק השונים ברשויות המקומיות, וממשקי העבודה בין הגורמים השונים בהן. לעמדת המדינה, היכרות זו מקנה לחברי הוועדה מבט רחב ומעמיק על השפעת קרבת המשפחה על תפקוד בתחום הספציפי, על יכול הרשות להתמודד עמה, כמו גם על השפעתה האפשרית של הכרעת הוועדה על מערכת יחסי העבודה באותה רשות מקומית בפרט, ובשלטון המקומי בכלל. עיקרי טענותיה אלו של המדינה מקובלים עלינו, ומכאן שבבוא בית הדין לבחון את החלטות הוועדה, יש ליתן משקל הולם לניסיונה של הוועדה בתחומה. עם זאת, אין פירוש הדבר כי החלטות הוועדה חסינות מביקורת שיפוטית. הוועדה כאמור כפופה לאמות המידה הנורמטיביות האמורות, כך שבמקרים המתאימים בית הדין לא יהסס להושיט סעד.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינו בכלל החומר שבתיק, שקלנו את טענות הצדדים ועל רקע הדין החל, הגענו למסקנה לפיה יש מקום לדחיית התביעה, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.
2. טענת הסף: שיהוי – כאמור, המועצה והמדינה טענו כי פניית התובע לבית הדין נגועה בשיהוי, שמצדיק דחייה על הסף. המועצה טענה כי התובע עיין בפרוטוקול ועדת מינהל השירות בתאריך 30/04/20, אך הגיש את בקשתו לסעדים זמניים רק בתאריך 15/06/20 והוסיפה כי מנכ"ל המועצה יידע את התובע, באופן אישי, אודות החלטת הוועדה הראשונה במועד שניתנה, יידע אותו על החלטת המועצה לפרסם מכרז פומבי, וכן הסביר לתובע כי לא ניתן להמתין עד לקבלת פרוטוקול הוועדה. המדינה טענה כי החלטת ועדת מינהל השירות ניתנה בתאריך 27/10/19, דבר ההחלטה נמסר לרשות סמוך לאחר מכן טלפונית, אך בשל תקלה נשלחה ההחלטה למועצה רק בחודש אפריל 2020.
3. לטעמנו, הטענה שלפיה התביעה נגועה בשיהוי – יש בה ממש. אין מחלוקת כי החלטתה הראשונה של הוועדה ניתנה בתאריך 27/10/19, ולא יכולה להיות מחלוקת כי דבר ההחלטה הראשונה נודע לתובע סמוך לאחר נתינתה, שכן כבר בתאריך 14/11/19 הוא פנה לבית הדין במסגרת סע"ש 33768-11-19, תוך שאזכר את ההחלטה הראשונה והלין על כך שהיא נמסרה ללא נימוקים. ההליך בסע"ש 33768-11-19 נמחק בתאריך 03/12/19, אולם פנייתו הבאה של התובע לבית הדין נעשתה רק בתאריך 15/06/20, במסגרת התביעה מושא פסק דין זה, ומדובר בהשתהות חריפה, ללא הצדק סביר. אומנם, המדינה והמועצה מודות כי החלטתה הראשונה של הוועדה נמסרה לתובע ללא נימוקים, אשר נמסרו לתובע רק בחודש אפריל 2020 (כשלטענת המועצה הנימוקים נמסרו בסוף אפריל 2020). אולם, לטעמנו התובע לא היה רשאי לשבת באפס מעשה, ולהמתין חודשים ארוכים לקבל את נימוקי הוועדה, אלא היה עליו לפנות לקבלם, וזאת לא התיימר לטעון שעשה, וממילא לא הוכיח שכך עשה. העובדה כי המועצה לא פעלה אף היא לקבל את נימוקי הוועדה, ואף נמנעה מלאייש את משרת המהנדס, חרף כך שידעה היטב על החלטת הוועדה מיום 27/10/19, וחרף הוראות חוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית), תשנ"ב-1991 - אינה גורעת מהנטל הרובץ על התובע להביא את השגותיו ללא שיהוי. ואם לא די בכך, הרי שגם לאחר שקיבל התובע את נימוקי הוועדה בחודש אפריל 2020, המתין לפחות חודש וחצי, עד שפרסמה המועצה מכרז חיצוני – אף זו השתהות של ממש, ובפרט בשים לב לכך שמדובר במינוי למשרה סטטוטורית בכירה.

השתהות התובע גרמה נזק של ממש לאינטרס הציבורי. אילו היה התובע פועל בשקידה סבירה, ניתן היה להביא את השגותיו לבירור סמוך לאחר מתן ההחלטה הראשונה, אולם התובע פעל בעצלתיים, תוך שפנייתו המאוחרת גרמה לעיכובים נוספים באיוש משרת המהדס, ללא כל צידוק ממשי.

1. לאור כל האמור לעיל, עמדתנו היא שהתביעה נגועה בשיהוי אשר מצדיק דחייתה על הסף. למרות מסקנתנו זו, דין התביעה להידחות אף לגופה כפי שיפורט להלן. נעיר כי על פי הדין אפילו ראה בית הדין לנכון לדון בתביעה לגופה חרף שיהוי שדבק בה, עשוי אותו שיהוי לשקול לעבר דחיית התובענה לגופה [ראו: בג"צ 1758/01 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. עיריית ירושלים, מיום 25/03/04, בסעיף 28 לפסק הדין].
2. בהחלטתה הראשונה, נראה כי הוועדה העלתה חשש בכל הנוגע להליך בחירתו של התובע, כמו גם לאופן השתקפות הדברים בעיני הציבור. כזכור, ציינה הוועדה כי: "שאלת ניגוד העניינים נבחנת גם בחשש לשקילת שיקולים זרים בקבלת המועמד וגם באופן בו משתקפים הדברים בעיני הציבור.", ובסמוך לכך ציינה כי: "...כאשר מדובר במועמד שהוא קרוב לראש הרשות, החשש מועצם אף יותר בשל ההשפעה הרבה הנתונה לראש הרשות על כל ענייני הרשות המקומית שהוא עומד בראשה...". על כך נוסיף, כי התרשמנו שהתמונה שהתובע התיימר להציג לפנינו, ולפיה ראש המועצה לא היה מעורב במינויו כלל ועיקר, אינה נקייה מספקות. שכן, כך העיד מנכ"ל המועצה, אשר בית הדין התרשם כי השתדל להעיד על דברים כהווייתם: "ש. משהחליטה הוועדה אתם פעלתם למימוש ההחלטה שלה נכון? ת. כן. אני מיד שקיבלתי הודעה ראשונה לפני שקיבלתי את הפרוטוקול אני הודעתי לראש המועצה שיש החלטה ואנו אמורים להמשיך בהליך המכרזי, וראש המועצה אמר לי שהוא מתכוון להגיש ערעור על ההחלטה או דיון חוזר." (פרוט', עמ' 9, ש' 26; עמ' 10, ש' 1 – 3). עם זאת, בעדותה בפנינו הגב' דביר אישרה את טענת ב"כ התובע, לפיה מבחינת ועדת מינהל השירות לא נפלו פגמים במינוי (פרוט', עמ' 11, ש' 2 -5), דהיינו שלא נפל פגם בהחלטת ועדת הבחינה לבחור בתובע למשרה - לפיכך זו תהא גם נקודת המוצא לדיוננו.
3. הגם שהתובע נבחר למשרה כדין, אין מחלוקת כי כניסת מינויו לתוקף טעון אישור ועדת מינהל השירות. די אם נציין כי על פי סעיף 107 לצו נוהל קבלת עובדים, לא יועבר עובד למשרה שעליה "ממונה" "קרוב משפחה" שלו; כשעל פי הגדרת "קרוב משפחה" שבסעיף 106 לצו, התובע וראש המועצה הם קרובי משפחה; ועל פי הגדרת "ממונה" שבסעיף 106 לצו, ראש הרשות המקומית נחשב ממונה על כל עובד במועצה.
4. זכות הטיעון – התובע טען כי זכות הטיעון שלו לא מוצתה באופן ראוי, ובכך נפגעה זכותו להליך הוגן. ראשית, הוא טען כי הבקשה (הראשונה) הגיעה עם מספר שורות מפיו, כך שזכות הטיעון שלו צומצמה. שנית, טען התובע כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להופיע בפני הוועדה ולשכנע אותה, אלא הוועדה התעקשה לקבל החלטה על בסיס חומר כתוב, הגם שמדובר בעניין גורלי . התובע סבור כי הופעתו בפני הוועדה היא עניין "מהותי" ו"גורלי", מאחר שיש בכך לאפשר לוועדה התרשמות ישירה, שיח, וכן למנוע אי-הבנות וטעויות, ובכך להוביל להחלטה נכונה. כמו-כן טען התובע, כי קיים תקדים שבו התאפשר לב"כ עובד ולנציג המועצה להופיע בפני הוועדה (סע"ש 40290-08-15), ולטענת התובע באותו מקרה ההופעה הובילה לשינוי בעמדת הוועדה. התובע סבור, כי אילו היה מופיע בפני הוועדה "ייתכן" שההחלטה היתה משתנה מהקצה אל הקצה. כך, למשל, לטענתו, ניתן היה להבהיר את נושא העברת הסמכויות לסגן ראש המועצה.
5. לאחר שעיינו ובחנו את טענות התובע, מצאנו כי דינן להידחות, כפי שיפורט להלן. אין ממש בטענה לפיה זכות הטיעון של התובע במסגרת הבקשה (הראשונה) צומצמה – תחילה, התובע לא התיימר לטעון כי במסגרת הבקשה הראשונה הוגבלה זכותו להעלות טענות, לרבות באמצעות צירוף מסמך נפרד לבקשה, כשאין לזקוף לחובת המדינה את העובדה לפיה התובע בחר לציין מספר שורות. נוסף על כך, אפילו הוגבלה זכותו של התובע במסגרת הבקשה הראשונה – ואיננו קובעים כך – הרי שהתקיים דיון נוסף בפני הוועדה, במסגרתו הביא העובד את טענותיו ביתר פירוט. זאת ועוד, ב"כ התובע התייחס לפנינו, במסגרת הדיון בבקשה לסעדים זמניים, להליך העיון החוזר והצהיר: "...שם העלנו את כל הטיעונים שאנו סבורים שצריכים להיות בפני הועדה" (פרוט', עמ' 3, ש' 8 – 10). מכאן, לא מצאנו כי זכות הטיעון בכתב שהוענקה לתובע צומצמה.
6. לא מצאנו ממש גם בטענה לפיה נפל פגם בכך שלא ניתנה לתובע ולבא-כוחו האפשרות להופיע בפני הוועדה – ב"כ התובע כבר העלה טענה זו בפני בית הדין הארצי בהליך אחר, שם היא נבחנה ונדחתה, תוך שנקבע כך: "לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית הדין לפיה לא היה מקום לערוך לעובדת שימוע בעל פה. שימוע יכול להיערך בכתב ואין הכרח כי יערך בעל פה דווקא; העובדת לא ציינה כיצד קופחה זכותה במסגרת השימוע בכתב; היא לא ביקשה להופיע בפני חברי הוועדה; יש להתחשב במועדי כינוס הוועדה שאינם תכופים וסדר יומה העמוס ולכן לא תוכל לעמוד בשמיעת טיעונים בעל פה בכל מקרה." [ע"ע 49691-05-18 רים עוואוודה – עורכי דין למנהל תקין, 19/03/19, בסעיף 32 לפסק הדין; להלן: "עניין רים עוואוודה"].
7. הנימוקים שלעיל יפים אף לענייננו (וראה גם עדות גב' דביר, עמ' 14, ש' 17 – 23). זכות הטיעון ניתנת להגשמה בכתב או בעל פה, או בשתי הדרכים יחדיו - הברירה נתונה לשיקול דעת הרשות המנהלית [ס"ע (נצ') 15006-03-11‏ מוחמד אבו ליל - מדינת ישראל - משרד החינוך, 12/01/15‏]. בעניינו של התובע, לא שוכנענו כי נפל פגם כלשהו בכך שטיעוניו נשמעו בכתב, כפי שנהוג דרך כלל. טענות התובע שלפיהן מדובר בעניין "גורלי", או שהופעה בפני הוועדה תמנע אי-הבנות, הן טענות כלליות למדי, שאינן מצדיקות מסקנה לפיה יש לחייב את הוועדה לאפשר זכות טיעון בעל פה. כך גם, הטענה כי הופעה בפני הוועדה תאפשר התרשמות בלתי אמצעית, לא תסייע לתובע. שכן התובע אינו מבהיר מדוע התרשמות בלתי אמצעית חיונית במקרה זה, שבו העובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת, והמחלוקת נוגעת למסקנות המשפטיות המתבקשות.
8. אפילו סברנו כי נפגעה במשהו זכות הטיעון של התובע במסגרת ההליך המנהלי – ואיננו קובעים שכך – הרי שבמסגרת הליך משפטי זה מומשה זכות הטיעון של התובע לפני ולפנים (וראו גם עדותו, פרוט', עמ' 3, ש' 10 – 13).

לסיכום, טענת התובע שעניינה פגיעה בזכות הטיעון – נדחית.

1. טענות התובע במישור שיקול הדעת – התובע טען כי החלטות הוועדה ניתנו מבלי להתעמק בעובדות ומבלי ליתן לכלל נסיבות המקרה משקל ראוי. הוא הוסיף כי החלטות הוועדה מבוססות על שיקולים שאינם רלבנטיים, או שאין להם משקל, כפי שהוועדה מבקשת לייחס להם, ובסופו של דבר הוועדה לא סיפקה נימוק כבד משקל, בטרם שללה ממנו תפקיד אליו נבחר כדין. בהקשר זה העלה התובע מספר רב של טענות, ולהלן נעמוד על תמצית העיקריות שבהן:
   1. בחירתו למשרה נעשתה באופן ענייני ומקצועי וללא כל השפעה, או קשר לקרבה המשפחתית שלו לראש המועצה. זאת, לאור כישוריו המצוינים, השכלתו, יחסי האנוש שלו, והעובדה שהיה יד ימינו של מהנדס המועצה, והיה על הוועדה ליתן לכך משקל ראוי.
   2. ניגוד העניינים הקיים בין ראש המועצה לתובע כמהנדס הוא "שולי ביותר". אין בין השניים קשר אישי מיוחד, מלבד קרבת המשפחה אשר נכפתה על התובע. התפקיד שממלא התובע אינו באחריות ראש המועצה, ואין לתובע "כל קשר ו/או זיקה ו/או תלות ו/או כפיפות לראש המועצה", התובע כפוף אך ורק למנכ"ל. כמו-כן, מעורבות ראש המועצה מתמקדת "בקביעת המדיניות" ו"החלטות מנהליות באופן כללי", "אשר מועברות לתובע באמצעות המנכ"ל".
   3. הוועדה לא התייחסה לכך שניגוד העניינים הוא זמני, לתקופה קצרה של פחות מ-11 חודשים. לטענת התובע, כפי שפורסם "בכל כלי התקשורת", קיימת הסכמה של שני מועמדים לחלוק את תפקיד ראש המועצה, כך שראש המועצה הנוכחי (בן דודתו) עומד להתפטר "בעוד כעשרה חודשים", ומדובר בשיקול כבד משקל. בנוסף, טען התובע כי מטבע הדברים נבחרי ציבור מתחלפים, ואין ערובה כי קרוב משפחתו ייבחר שוב, ובניגוד לכך מהנדס הוא תפקיד מקצועי לטווח ארוך.
   4. הוועדה לא התייחסה לטיב הקרבה המשפחתית: התובע וראש המועצה הם קרובי משפחה "במעגל השלישי" (כמוגדר בהנחיית היועמ"ש 1.1555), וכן הוועדה לא התייחסה לכך שהקרבה המשפחתית היא "קרבה מצד האם", שהיא פחות רלוונטית במגזר הערבי.
   5. הוועדה לא התייחסה לכך שעובר לזכייתו במכרז, הוא ביצע את תפקיד מהנדס המועצה, משך שנה וחצי, נטל על עצמו את רוב המשימות של אותו תפקיד, ואף היה מעורב "בכל העניינים הקשורים לתפקיד מהנדס המועצה...".
   6. הוועדה לא נתנה כל משקל ל"ייחודיות" היכולות שלו, לתפקודו המקצועי המצוין, למסירותו ולנאמנותו, ולכך שבמסגרת עבודתו התובע "חולל מהפכה" במחלקת ההנדסה "וגם כן בכפר". בנוסף, הוא טען כי הוועדה לא נתנה משקל מספק לקושי שהעלתה המועצה בגיוס מהנדסים מוכשרים למשרה.
   7. התובע טען כי הוא הועסק במועצה משך שנים רבות לפני שקרוב משפחתו נבחר לרשות המועצה, ומן הראוי ליתן לכך משקל רב יותר.
   8. התובע טען כי החלטת הוועדה פוגעת בחופש העיסוק שלו. לגישתו, הוועדה לא נתנה משקל לזכותו להתקדם בעבודתו, ההזדמנות להתמנות כמהנדס היא הזדמנות של פעם בחיים, ובשל החלטת הוועדה הוא מחמיץ את אותה הזדמנות.

להלן נדון בטענות הנ"ל.

1. מינוי התובע כמהנדס הרשות יוצר חשש ממשי לניגוד עניינים – כאמור, עמדת התובע לפיה לא קיים ניגוד עניינים או שהוא "שולי ביותר" (וראו גם בעדותו: פרוט', עמ' 3, ש' 2 – 9), הינה עמדה בלתי סבירה באופן קיצוני, ודינה להידחות. לעמדתנו, מינוי התובע למשרה יעמיד – קרוב לוודאי – הן את מהנדס הרשות, והן את ראש הרשות, בניגוד עניינים אינטנסיבי.
2. ראש רשות המקומית הוא בכיר המערכת המוניציפאלית, אשר מרכז בידיו את סמכויות הביצוע של הרשות, ונושא באחריות כוללת להתנהלותה. ראש המועצה "אחראי לכך שהתפקידים שהוטלו על המועצה בצו זה או בכל דין אחר יבוצעו כראוי." (סעיף 112 לצו המועצות המקומיות, תשי"א – 1950), וכן "אחראי לכך שהחלטות המועצה יבוצעו כהלכה" (סעיף 112א לצו המועצות המקומיות). מהנדס הרשות, הוא נושא משרה סטטוטורית רחבת סמכויות, אף הוא מבכירי הרשות המקומית, וכפי שצייינה הוועדה – ובצדק – מהנדס המועצה אחראי על אחד התחומים הרגישים ביותר ברשות. מהנדס הרשות אחראי, בין היתר, על תכנון העיר, הפיקוח והרישוי, הבנייה הציבורית והעבודות הציבוריות המבוצעות על-ידי הרשות או מטעמה (חוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית), תשנ"ב-1991, סעיף 5; וראו גם תיאור תפקיד מהנדס המועצה, נספח א' לתגובת המדינה). כפי שציינה המדינה, המהנדס מוזמן, בין היתר, לישיבות המועצה ולישיבות ועדותיה, לרבות ישיבות המועצה כוועדה מקומית לתכנון ולבנייה. מדובר בתפקידים בראש פירמידת הרשות המקומית, אשר ממלאים תפקידים בעלי חשיבות ציבורית גבוהה, ומחזיקים בסמכויות רבות, נרחבות וכבדות משקל מקצועי וציבורי.
3. לא יכולה להיות מחלוקת כי ראש הרשות הוא "ממונה" על מהנדס הרשות, ומתקיימים ביניהם יחסי "כפיפות". כאמור, על פי סעיף 106 לצו נוהל קבלת עובדים, ראש הרשות, אשר עומד בראש הפירמידה, ממונה על כל אחד מעובדי הרשות, וכל שכן על תפקיד סטטוטורי בכיר כגון מהנדס הרשות. בהתאם לאמות המידה שנקבעו בעניין אנואר מטר שלעיל, ברור כי מתקיימת "זיקה ותלות ביחסי העבודה" בין ראש הרשות לבין מהנדס הרשות, ומשכך קיימת כפיפות ברורה, כפי שקבעה הוועדה. כמו-כן, מקובלת עלינו עמדת הוועדה לפיה מדובר בבעלי תפקיד אשר מקיימים ממשקי עבודה תכופים ויום יומיים, בהיבטים נרחבים ומשמעותיים, לרבות בהיבטי תכנון, פיקוח, וכן ממשקים כספיים. הדבר נובע בבירור מטיב סמכויות העל של ראש המועצה ואחריותו הכוללת, ומן הזיקות בין הסמכויות.
4. נוכח טיב המשרות, בכירותן, הכפיפות שביניהן, הזיקות וממשקי העבודה הצפויים, אנו סבורים, כפי שסברה הוועדה, כי מינוי התובע למשרה, יעמיד את מהנדס המועצה – כמו גם את ראש המועצה – בניגוד עניינים נרחב ותדיר, ואשר נוגע לתפקידים ציבוריים בעלי חשיבות גבוהה.
5. נציין כי במסגרת הבקשה לאשר את מינוי התובע, טענה המועצה, בין היתר, כי: "בין בעלי תפקידים אלה אם בכלל מתקיימים קשרי עבודה ו/או יחסי כפיפות ו/או תלות ו/או זיקה, ונקודות המפגש ביניהם אזי רק לעתים נדירות...". מדובר בעמדה משוללת כל יסוד, שמוטב היה אילולא הועלתה. העלאת עמדה קלושה כגון זו על ידי רשות ציבורית, מעבר לכך שאינה ראויה, מלמדת בבירור על ניגוד העניינים החריף שייווצר באם ימונה התובע למשרה. נוסיף כי מנכ"ל המועצה, בהגינותו, לא תמך באותה עמדה קלושה, משהעיד לפנינו כך:

"ש. נשאלת את השנתיים כשהתובע תפקד כממלא מקום, האם היו נקודות או מצבים מחשש לניגוד עניינים, השבת בשליליות. האם הייתה עבודת משותפת בין התובע לראש המועצה.

ת. בוודאי." (פרוט' עמ' 10, ש' 8 – 11).

1. טענות התובע בדבר זמניות ניגוד העניינים – כאמור, התובע טען להתפטרות צפויה של ראש המועצה. במסגרת הדיון מיום 23/6/20, התובע הצהיר כי ראש המועצה אמר לו שעל פי הסכם, בעוד 10 חודשים הוא (ראש המועצה) יתפטר, ושאם התובע סבור שזה יעזור לו בוועדה, אז הוא (ראש המועצה) "יגיש את זה". אלא שבאותו דיון הכחיש ב"כ המועצה את גרסתו זו של התובע, וציין כי בהסכם הקואליציוני שהונח על שולחן המועצה, לא היה סיכום כזה. במעמד אותו דיון, ובניגוד לגרסת התובע, בא כוחו הסכים עם ב"כ המועצה, כי ההסכם הקואליציוני "לא כלל את ההתנייה הזאת". אם כן, עולה כי למרות הכחשותיה הנמרצות של המועצה בכל הנוגע ל- "טענת הסכם הרוטציה", כבר בשלבים מקדמיים של ההליך, התובע לא טרח להניח לפנינו ראיות ממשיות לתמוך בה. בגדר האמור, התובע לא זימן עדים רלבנטיים, ובפרט את ראש המועצה, והדבר פועל לחובתו. ועוד, במסגרת דיון ההוכחות, עד המועצה, המנכ"ל, לא אישר את טענות התובע בדבר הסכם רוטציה, למרות שאלות חוזרות ונשנות שהפנה אליו ב"כ התובע בהקשר זה (פרוט', עמ' 6, ש' 7 ואילך; עמ' 7, ש' 1 – 9). לאור המפורט לעיל, אנו דוחים את הטענה לפיה ראש המועצה צפוי להתפטר בעוד מספר חודשים, או בכלל.
2. אשר לטענה בדבר זמניות כהונתם של נבחרי ציבור בכלל – טענה זו סותרת את הדין החל, אשר אוסר בפירוש על העסקת קרובי משפחה של נבחרי ציבור באותה רשות מקומית, ובפרט את קרוביו של ראש המועצה. בשל כך דין הטענה להידחות. למעלה מן הדרוש נציין: לצד האיסור הגיון רב, באשר אף בפרקי זמן קצרים יחסית של כהונת נבחרי ציבורי, העמדת עובדי ציבור בניגוד עניינים עלולה לגרום נזק חמור לאינטרס הציבורי. בנוסף, ובניגוד לטענת התובע, אומנם קורה שנבחרי ציבור מתחלפים, אלא שהדבר אינו הכרחי, ובהחלט קיימים מקרים – לא נדירים – בהם ראשי רשויות ממלאים תפקידם משך שנים לא מעטות.
3. אשר לטענה לפיה התובע ביצע את תפקיד מהנדס המועצה בפועל במשך שנה וחצי – לעמדתנו, אין בטענה ממש במישור העובדתי, ומכל מקום אין בה כדי לשקול לעבר מינוי התובע למשרה. אומנם המועצה טענה כי בעקבות פרישת המהנדס, מר עאוני, היה עליה למנות מהנדס רשות בתאריך 01/05/19, והתובע מונה כממלא מקום מהנדס המועצה, מתוך כוונה להוציא מכרז לאיוש התפקיד, אולם לא הוצג לפנינו מסמך כלשהו אשר מעיד על מינוי כאמור, ומשכך במישור העובדתי הטענה נדחית (ראו: עדות המנכ"ל, עמ' 9, ש' 5 – 8). זאת ועוד, על פי עמדת משרד הפנים, המועצה אף לא הייתה רשאית למנות את התובע כממלא מקום מהנדס הרשות. בהחלטת הוועדה מתאריך 27/10/19, נרשם במסגרת החלטותיה העקרוניות כך (עמ' 1, סעיף 3): "ככלל סבורה הועדה שאין לאשר בקשות לאישור מינוי קרוב משפחה כממלא מקום במשרה שהתפנתה באופן קבוע ובהתאם יש להחזיר בקשות אלו לרשות המקומית ללא העברה לועדה...". לפיכך, ככל שהתובע פעל כממלא מקום מהנדס המועצה, מדובר במינוי שלא כדין ובוודאי שאין בכך נימוק שיש בו כדי לשקול לזכותו בבוא הוועדה לאשר את המינוי. לבסוף, נציין כי אפילו מונה התובע כממלא מקום כדין – ואין זה המצב – תוך העמדתו בניגוד עניינים לתקופה זמנית, אין בכך נימוק המצדיק את העמדתו בניגוד עניינים דרך קבע.
4. אשר לטענה לפיה הוועדה לא נתנה משקל לתפקודו המקצועי, ולתכונותיו של התובע – אין מחלוקת לגבי כישורי התובע למלא את תפקיד מהנדס המועצה. בנוסף, הרושם העולה מחומר הראיות הוא כי התובע ביצע את התפקידים שהוטלו עליו במחלקת ההנדסה על הצד הטוב ביותר, כשעל כך גם העיד המנכ"ל בעדותו לפנינו (פרוט', עמ' 5, ש' 14 – 19). אולם, בכל הנוגע להפעלת שיקול דעת הוועדה, שאלת טיב תפקוד המועמד אינו נימוק רלבנטי, ולכל הפחות אינו נימוק בעל משקל שיש בו כדי להצדיק העמדת עובד ציבור בניגוד עניינים. בבסיס הסמכות הנתונה לוועדת מינהל השירות עומד עקרון מניעת ניגוד עניינים בקרב עובדי ציבור. הוועדה לא הטילה כל ספק בטענות לגבי תפקודו הטוב של התובע, אלא קבעה כי האינטרס הציבורי במניעת ניגוד עניינים וחיזוק אמון הציבור, גובר על עניינו האישי של התובע.
5. אשר לטענה בדבר "ייחודיות יכולות" התובע – מוכנים אנו להניח, ללא דיון, כי מומחיות נדירה של פלוני שדרושה במשרה מסוימת עשויה לשקול במסגרת החלטה למנותו למשרה ציבורית, חרף חשש לניגוד עניינים. אולם, הטוען למומחיות או לייחודיות כלשהי, עליו הנטל להוכיחה בראיות ממשיות, והנטייה היא לפרש אילוצים כאמור בצמצום רב, באופן שימנע את סיכול הכלל האוסר הימצאות בניגוד עניינים. בענייננו, הגם שאין מחלוקת בדבר תפקודו הטוב של התובע, לא שוכנענו כלל כי לתובע "יכולות ייחודיות", ויש להבחין היטב בין אלו לבין תפקוד מקצועי רלבנטי טוב ואף מצוין. טענת התובע שלפיה תפקודו "חולל מהפכה" במחלקת ההנדסה, ואף בכפר, אינה טענה בדבר מומחיות נדירה שדרושה לאיוש משרה, אלא מדובר בטענה בדבר תפקוד מקצועי מעולה. מעבר לכך התרשמנו שמדובר בטענה הנוטה להגזמה, ולכל הפחות היא לא הוכחה. אומנם, התובע צירף מסמך, חתום לכאורה על-ידי מר עז אמארה מ"מ ראש המועצה, שבו נכתב, בין היתר, כי מעת שהתובע משמש מ"מ מהנדס המועצה, הוא עשה "ניסים ונפלאות בכפר והישוב בפריחה ובשגשוג, והציבור הרחב מאוד מרוצה מעשייתו ומתפקודו.". אולם, מ"מ ראש המועצה לא העיד לפנינו. מנגד, מעדות המנכ"ל ניכר היה שאינו מסכים עם הטענה שלפיה תפקוד התובע היה "מהפכני", וכך הוא העיד:

"ש. התובע אומר שמאז שהוא קיבל למעשה לידיו את התפקיד של מהנדס הרשות, ממלא מקום, מאז יש מהפכה בפרויקטים בתוך היישוב והיישוב כפר כנא עבר ממש מהפכה, האם אתה מאשר את זה?

ת. מה זה מהפכה? כל הזמן היו עבודות פיתוח.

ש. תנופה למשל.

ת. יש תנופה, יש אני לא מכחיש את זה.". (פרוט', עמ' 5, ש' 20 – 25).

1. אשר לטענה בדבר קושי לגייס מהנדסים מוכשרים למשרה – גם טענה זו דינה להידחות. מבחינה עובדתית, "הקושי" עליו מצביעים התובע והמועצה לא הוכח. המועצה פעלה לאייש את המשרה, בדרך של מכרז פנימי, ולא בדרך של מכרז פומבי. מעבר לכך, במישור העקרוני, אף אילו קיים קושי כזה או אחר לגייס מהנדס למשרה, ככלל אין בכך הצדקה לאפשר העסקה במצב של ניגוד עניינים אינטנסיבי כגון במקרה שלפנינו.
2. אשר לטענה לפיה הוועדה לא התייחסה לטיב קרבת המשפחה – נאמר כי בניגוד לטענת התובע, הוועדה ציינה בפירוש, כי היא ערה לכך שמדובר בקרבת משפחה רחוקה יחסית, אך הפנתה לאופי התפקידים של הקרובים, שיוצר ניגוד עניינים חריף בנסיבות העניין. בניגוד למשתמע מעמדת התובע, העובדה כי מדובר בקרבה משפחתית במעגל השלישי, אין פירושה בהכרח כי לא מתעורר חשש לניגוד עניינים, או כי ניגוד העניינים הצפוי הוא שולי, כפי שמציע התובע - אלא הדבר תלוי במכלול נסיבותיו של כל מקרה. המקרה שלפנינו הוא דוגמה טובה למקרה בו נוצר ניגוד העניינים משמעותי שלא ניתן להסדרה, חרף העובדה כי מדובר בקרבה במעגל השלישי, וזאת בשל אופי המשרות הציבוריות, חשיבותן, טיב הסמכויות הנלוות להן, הזיקות וממשקי העבודה הצפויים, כמו גם הכפיפות הקיימת ביניהן. בהתייחס לטענת התובע לפיה הקרבה המשפחתית בינו לבין ראש המועצה היא "קרבה מצד האם", שלגישתו היא פחות רלוונטית במגזר הערבי – נאמר בקצרה כי מוטב היה אילו טענה זו לא היתה מועלית, ומשנטענה דינה להידחות בהיעדר כל בסיס.
3. בהתייחס לטענת התובע בדבר פגיעה בחופש העיסוק – אין אנו מקבלים את גישת המדינה לפיה אין לפנינו פגיעה בחופש העיסוק של התובע (סעיף 40 לסיכומיה). אי אישור מינוי התובע פירושו אי קידומו – דבר המהווה פגיעה בחופש העיסוק. אף על פי כן, טענת התובע כי מדובר בפגיעה בחופש העיסוק אין בה כל יתרון, שהרי נורמות רבות פוגעות בחופש העיסוק, ולא כל פגיעה שכזו היא בלתי לגיטימית. בענייננו, הגבלת העיסוק של התובע מתחייבת מתוקף הדין, היא נועדה לתכלית ראויה של הגנה על אינטרסים ציבוריים כבדי משקל ונעשתה בהליך מנהלי כדין, והיא מידתית. על כן, הגם שהחלטת הוועדה פוגעת בחופש העיסוק, הרי שהפגיעה לגיטימית ומתחייבת.

ניסיון התובע להציג את החלטת הוועדה כפגיעה חמורה בחופש העיסוק שלו, וכאילו מדובר בהזדמנות של "פעם בחיים", אשר הוועדה מונעת ממנו – אינו משכנע. במישור העובדתי, הרי טבעם של דברים שמתפנות משרות מהנדס ברשויות המקומיות או במגזר הציבורי. דווקא עמדת התובע כי לא קל לאייש משרות כאלו ברשויות המקומיות, מלמדת כי לא מדובר בהזדמנות כה נדירה. ככל שטענת התובע מכוונת להזדמנות חד פעמית להתקדם באותה מועצה שבו הוא מועסק כמהנדס – נאמר כי הגם ששאיפת התובע להתקדם באותה רשות שבה הוא מועסק מזה מספר שנים בהחלט מובנת, הרי בנסיבות העניין, האפשרות לממש הזדמנות זו נסוגה מפני האינטרס הציבורי. אם להעמיד דברים על דיוקם, הרי שבסופו של יום נמנע מן התובע להתקדם (ולאו דווקא לעבוד) באותה מועצה בה מכהן בן דודתו כראש המועצה, תוך שעומדות בפניו מלוא ההזדמנויות להתמודד על כל משרת מהנדס שאינה מקימה חשש לניגוד עניינים.

1. מידתיות – התובע טען, כאמור, כי הוועדה נהגה בו בחוסר מידתיות. לגישתו, היה על הוועדה לעשות כל מאמץ כדי לאפשר לו ליהנות מזכייתו במכרז, לבחון פתרונות חלופיים, כגון הסדר ניגוד עניינים, אולם היא לא עשתה כן, אלא בחרה בפתרון הקיצוני ביותר שהוא "לפסול את מועמדותו". לשיטתו, הוועדה נהגה בהסדרי ניגוד העניינים שהציעה המועצה בביטול, למרות שהסדרים אלו ממצים, פותרים את בעיית ניגוד העניינים, ומובילים לכך שאין שום ניגוד עניינים היכול להשפיע על עבודתו. הוועדה גם לא מצאה לבקש התאמת הסדר ניגוד העניינים שהוצע או להעיר את הערותיה לגביו, בכדי להתאימו למצב שמקובל עליה. בנוסף, טען התובע כי הוועדה התעלמה מהנחית היועץ המשפטי לממשלה 1.1555, למרות העובדה שבחוזר מנכ"ל משרד הפנים 02/2011 נקבע כי יועמ"ש המועצה יפעל בהתאם לעקרונות שנקבעו בהנחיות. בנוסף, על פי הנחית היועמ"ש, יש ליישם את הכלל האוסר ניגוד עניינים בצורה "זהירה ואחראית", כדי למנוע הרחקת טובים מהשירות הציבורי, ואם ניתן להחיל הסדר למניעת ניגוד עניינים, שימנע את ניגוד העניינים – יש להעדיף זאת. גישת הוועדה, לטענת התובע, סותרת את "רוח הדברים" שעולה מתוך חוות הדעת. אי לכך, התובע סבור כי היה על הוועדה להעדיף הסדר ניגוד עניינים על פני סעד קיצוני של אי-אישור מינויו למשרה.
2. לאחר שבחנו את טענות התובע הנ"ל הגענו למסקנה לפיה דינן להידחות, כפי שיפורט להלן.

מקובלת עלינו נקודת המוצא לפיה היה על הוועדה לשקול חלופות לאפשרות שלא לאשר את מינוי התובע. אכן, עיקרון המידתיות הינו יסוד איתן במשפט המנהלי ומחייב את רשויות השלטון באשר הן, לרבות את ועדת מינהל השירות בהפעילה את סמכותה מכוח סעיף 108 לצו נוהל קבלת עובדים. אולם לטעמנו כך נהגה הוועדה, ואיננו מקבלים את הטענה לפיה הוועדה לא התייחסה לאפשרות לנטרל את ניגוד העניינים באמצעות הסדר, כמו גם את הטענה כי החלטת הוועדה בלתי מידתית.

עיון בהחלטות הוועדה, מעלה בבירור כי הוועדה בחנה את נסיבות העניין כראוי ומצאה כי נוצר חשש לניגוד עניינים שאינו ניתן להסדרה. כאמור, אופי המשרות, בכירותן, הכפיפות ביניהן, והממשקים הצפויים יוצרים חשש ממשי לניגוד עניינים אינטנסיבי, נרחב ותדיר בנושאים כבדי משקל. הוועדה ציינה כי על רקע זה, כל פעולה של ראש הרשות בתחום עיסוקו של המהנדס יכולה להיחשב בעייתית ושיש להימנע ממנה בשל ניגוד עניינים, וכי אישור המינוי עלול להוביל לפגיעה בהתנהלות הרשות ולפגיעה באמון הציבור בה. מכאן הסיקה הוועדה כי לא ניתן להסדיר את ניגוד העניינים שצפוי להיווצר, תוך שהוסיפה כי: "ככלל, אין מקום כי מועמד לתפקיד סטטוטורי כמהנדס הרשות יהיה בעל קרבה משפחתית לנבחריי או עובדי הרשות.". מסקנותיה אלו של הוועדה מקובלות עלינו במלואן. מכאן שיתר נימוקי הוועדה שמתייחסים להצעות התובע והמועצה להסדרת ניגוד העניינים, הם בבחינת למעלה מן הצריך.

1. אומנם, עיקרון המידתיות מחייב את הרשות לבחור באמצעי שפגיעתו בפרט פחותה, אולם זאת בתנאי שיש באמצעי המידתי יותר כדי להשיג את תכלית החקיקה. בנסיבות העניין, נדרש כי האמצעי שבו תבחר הרשות ימנע העמדה צפויה של ראש המועצה ומהנדס המועצה במצב של ניגוד עניינים, ולכל הפחות יחליש אותה במידה הדרושה. עמדה על כך המלומדת ט' שפניץ בציינה: "...נקודת המוצא היא שהפתרון יהיה כזה שימנע מבעל התפקיד להימצא במצב של ניגוד עניינים בתפקיד הציבורי שבו הוא עומד לבדיקה; כלומר: אין מדובר באיזון בין האינטרסים הציבוריים לאלה האישיים אלא בשמירה ובהגנה על האינטרס הציבורי. במילותיו של זמיר: 'אמנם אפשר לכרסם בשולי האינטרס הציבורי הטמון בכלל בדבר ניגוד עניינים כדי לשרת אינטרס ציבורי אחר, אך זאת רק באופן שתישמר הליבה של הכלל. אסור לשכוח את הסכנה הטמונה בניגוד עניינים'. הדבר נכון במיוחד כשניגוד העניינים מעורר חשש ממשי לפגיעה בטוהר המידות. במקרה כזה 'ראוי כי הפתרון ישאף לאפשר המשך כהונה של איש ציבור, אך בתנאי שהפתרון יסלק לגמרי או יחליש במידה הנדרשת את הניגוד. גם כאשר נראה שהפתרון משרת אינטרס אישי של איש ציבור, על האינטרס האמתי שביסודו להיות האינטרס הציבורי בהמשך כהונתו ולא טובת הנאה אישית.'" [טנה שפניץ, ניגוד עניינים במגזר הציבורי למעשה ולהלכה (2013), עמ' 157 – 158; ההדגשה אינה במקור].
2. אכן, מהות המשרות הבכירות, הסמכויות והתפקידים הציבוריים הכלולים בהן, הכפיפות ביניהן, וכן ריבוי הזיקות ונקודות הממשק הצפויות – יעמידו הן את המהנדס והן את ראש המועצה בניגוד עניינים אינטנסיבי, שאינו ניתן הסדרה. ראשית, אין דרך סבירה לתחם את עבודת ראש הרשות ומהנדס הרשות. במילים אחרות, קרוב לוודאי שחרף כל הסדר ניגוד עניינים שייקבע, יוותרו זיקות, נקודות ממשק, תלות וכפיפות, שייצרו שורה של ניגודי עניינים. כל שכן בהינתן כי מדובר ברשות מקומית קטנה יחסית [וראו: ע"ע 49691-05-18, עניין רים עוואוודה הנ"ל, בסעיף 31 לפסק הדין]. מקובלת עלינו עמדת המדינה לפיה ככלל העדפת אמצעים חלף אי-אישור המינוי, ישימה יותר כשעל המדוכה תחום או מקטע מסוים של עבודת עובד הציבור, אלא שלא זה המצב שלפנינו. אפילו ניתן היה לפרק את ראש המועצה מכל סמכות שנוגעת למחלקת ההנדסה, וליצור חציצה הרמטית, או כמעט הרמטית, בינו לבין המהנדס, כפי שהציעו התובע והמועצה - הרי יש בכך פגיעה ניכרת ביכולתו של ראש המועצה למלא את תפקידו הציבורי ופגיעה ניכרת בעניינו של הציבור, אשר בחר בראש הרשות בידיעה כי הוא זה אשר יהיה אחראי לביצוע התפקידים אשר הוטלו על המועצה מכוח הדין.
3. אשר על כן, צדקה הוועדה כי בנסיבות העניין, כל פתרון שיכלול אישור מינוי התובע למשרת מהנדס הרשות לצד בן דודתו ראש הרשות - פירושו פגיעה בליבת הכלל האוסר הימצאות בניגוד עניינים, ועל כן אין מנוס מדחיית הבקשה לאישור מינוי התובע.
4. בניגוד לטענות התובע, הוועדה והמדינה לא עשו מלאכתם קלה, והתייחסו אף להסדרים שהציעה המועצה, למרות שבשל הנימוקים שפורטו לעיל, לא ניתן לראות בהם הסדר ניגוד עניינים אפקטיבי.

בהתייחס לחוות דעת המשפטית של יועמ"ש הרשות שצורפה לבקשה הראשונה – המדינה ציינה כי אין בה התייחסות אמיתית לניגוד העניינים ולנקודות ההשקה בין תפקיד ראש הרשות לתפקיד המהנדס, אלא רק אמירה כללית לפיה לא קיים ניגוד עניינים בין התפקידים; הצעה להתחייבות כללית לפיה ראש המועצה לא יתערב בנושאים שנמצאים בגדר סמכויותיו של מהנדס המועצה; והצעה להכפיף את המהנדס למנכ"ל. הטענה כי ממילא לא צפוי ניגוד עניינים – נענתה לעיל, ונקבע כי היא מיתממת ומשוללת כל יסוד. אשר להתחייבות ראש המועצה שלא להתערב בענייני ההנדסה וההצעה להכפיף את המהנדס בלעדית למנכ"ל המועצה – כפי שקבענו לעיל, לא יהיה בהם כדי למנוע את ניגוד עניינים. ראשית, נקודות השקה והכפיפות בין המהנדס לראש המועצה הן בלתי נמנעות, אפילו אם מבחינה ארגונית מוכפף המהנדס לגורם כזה או אחר. כפי שציינה המדינה צפוי כי יחסי הכפיפות בין ראש המועצה למהנדס, "...יבואו לידי ביטוי באופנים רבים ומגוונים שיקשה לנטרל". נוסף על כך, המנכ"ל עצמו כפוף לראש המועצה, כך שיקשה לראות במנכ"ל גורם אפקטיבי מונע או מתריע [ע"ע 49691-05-18, עניין רים עוואוודה הנ"ל, בסעיף 31 לפסק הדין] .

במסגרת ההחלטה השנייה, התייחסה הוועדה להצעתה המעודכנת של המועצה להסדרת ניגוד עניינים באמצעות האצלת סמכויות ראש הרשות בתחום ההנדסה. מעבר לנימוקים הכלליים שפירטה הוועדה עוד בהחלטתה הראשונה, היא ציינה כי בהאצלת הסמכויות יש אומנם כדי לצמצם את ניגוד העניינים, אך אין בה כדי לפתור אותו, כך שניגוד העניינים יוותר בעינו. בין היתר ציינה הוועדה כי האצלת הסמכויות אין בה כדי לפטור את ראש הרשות מאחריות על התחום; כי ביטול האצלה יכול שיעשה על ידי ראש הרשות בכל רגע נתון וכי הגורם הנאצל המוצע – סגן ראש המועצה - כפוף אף הוא (במובן הרחב) לראש המועצה.

1. אשר לטענות התובע אשר נסמכות על הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, מספר 1.1555 – לא מצאנו בהם ממש. הנחיה 1.1555 הנ"ל, אשר הוצאה בשנת 2006 ועודכנה במהלך השנים, עניינה "עריכת הסדרים למניעת ניגוד עניינים בשירות הציבורי", ונקבעו בה קווים מנחים לעריכת הסדרי ניגוד עניינים. בניגוד לגישה המשתמעת מטענות התובע, הכלל העולה מסעיף 12 להנחיה 1.1555, איננו בחירה בדרך של עריכת הסדר ניגוד עניינים בכל מחיר, או כמעט בכל מחיר, תוך התעלמות מפגיעה קשה באינטרס הציבורי. על פי ההנחיה, הבחירה שלא לפסול פלוני למשרה תהא במקרים "...בהם ניתן לערוך למועמד הסדר ניגוד עניינים, במסגרתו יושתו עליו מגבלות שימנעו את ניגוד העניינים, וזאת מבלי לפגוע בפעילות השוטפת והתקינה של הגוף הנוגע בדבר..." (ההדגשה אינה במקור). בענייננו הוועדה, לאחר ששקלה את מכלול הנתונים, מצאה כי הסדר ניגוד עניינים לא ימנע את ניגוד העניינים וכי צפויה פגיעה בפעילות השוטפת והתקינה של המועצה. משכך, הרי שחל האמור ברישת סעיף 12 להנחיה, שלפיו: "ככל שניגוד העניינים בין תפקידו של המועמד לבין העניין האחר שלו הוא מתמיד ובתחום נרחב ומרכזי הרי שאין מנוס מלפסול את המועמד מכהונה בתפקיד הציבורי.".

כך גם החלטת הוועדה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 28א. להנחיה, שם נקבע לגבי פסילת בעל תפקיד מלכהן בתפקידו כך: "דרך זו, שהיא כאמור הקיצונית ביותר, תינקט רק כאשר התפקידים אותם מיועד המועמד למלא אינם מתיישבים מעצם מהותם עם העניינים האחרים שלו, וכאשר קיימת התנגשות בין שתי המערכות בנושאים מרכזיים או בנושאים רבים בצורה תדירה. במצב דברים זה, בו פתרון של הימנעות מטיפול בנושאים עלול לשתק את פעילותו של עובד הציבור במילוי תפקידו או להגבילה במידה משמעותית עד כדי פגיעה של ממש ביכולת למלא את התפקיד הציבורי, מתבקשת התוצאה שהמועמד ייפסל מלכהן בתפקיד הציבורי.".

1. השיקולים הנ"ל מצטרפים לשיקול שעניינו אמון הציבור במוסדות השלטון. לעמדתנו, מינוי מהנדס מועצה שהוא בן דודתו של ראש המועצה, תפגע באופן משמעותי באמון הציבור במועצה בפרט, ובשלטון המקומי בכלל. הן בכל הנוגע לתקינות הליך הבחירה, והן באשר לניהול ענייניו השוטפים של הציבור. וכך נפסק: "אמון הציבור ברשויות השלטון הוא מנכסיה החשובים של הרשות השלטונית, ושל המדינה. כאשר הציבור מאבד את אמונו ברשויות השלטון, הוא מאבד את אמונו באמנה החברתית המשמשת בסיס לחיים משותפים. יש ליתן משקל נכבד לשיקולים הבאים לקיים, לשמר ולפתח את תחושת הציבור, כי משרתיו אינם אדוניו וכי הם עושים את מלאכתם למען הציבור, מתוך יושר וניקיון כפיים. אכן, טוהר השירות והשורות עומד בבסיס השירות הציבורי ובבסיס המבנה החברתי שלנו." [בג"ץ 6163/92 אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח', 23/03/93; בג"ץ 7542/05  גל פורטמן ואח' נ' מאיר שטרית, שר התחבורה ואח', 11/02/07].
2. נוסף על כך, יש לקחת בחשבון כי החלטת הוועדה אין פירושה הפסקת עבודתו של התובע במועצה אלא מניעת קידומו בלבד, וזאת כמובן מבלי חלילה להקל ראש בשאיפות התובע להתקדם, אולם מדובר בפגיעה חמורה פחות – עובדה רלבנטית במסגרת בחינת מאזן הנזק הפרטי אל מול הנזק הציבורי.
3. לסיכום, העסקת מהנדס רשות שהוא בן דודו של ראש המועצה, יוצרת חשש ממשי לניגוד עניינים אינטנסיבי בתדירותו ובהיקפו, בנוגע לתפקידים ציבוריים רבי חשיבות שכלולים בכל אחת מן המשרות, לבין העניין האישי. בנסיבות אלו, ובשים לב למהות התפקידים, לא ניתן להציע הסדר אפקטיבי שימנע את ניגוד העניינים, והסדר שכזה אף עלול לפגוע בתפקוד בעלי התפקידים ובתפקודה התקין של המועצה. אישור מינוי התובע בתנאים כאלו, עלול לגרור פגיעה חריפה באמון הציבור. מכאן, צדקה הוועדה בקביעתה כי לא היה מנוס מדחיית הבקשה לאשר את המינוי, כפי שאף נקבע בהנחיית היועמ"ש 1.1555.

משזו מסקנתנו, אין צורך שנתייחס לנימוק הנוסף שציינה הוועדה, באשר לחשש לניגוד עניינים, בעקבות העסקת בן דוד נוסף של התובע במועצה, במשרת "פקח רב תכליתי".

1. הפליה – ב"כ התובע ציין כי במשך שנים הוא מנהל "מאבק" כנגד האופן שבו הוועדה נוהגת כלפי האוכלוסייה הערבית. לטענתו, בעוד שעל הוועדה להיות ערה להבדלים בין האוכלוסיות השונות והיישובים השונים, הוועדה מתעלמת, באופן מתמשך, מ-"ייחודיות המגזר הערבי", "מצרכיו", ו"ממורכבותו" – ובכך היא כאמור מקפחת אותו. בגדר האמור, ציין התובע כי על הוועדה לקחת בחשבון שביישובים ערביים קיימות קרבות משפחה מרובות. לטענתו, בכפר כנא עצמו נהוגים, מזה שנים רבות, נישואין בין המשפחות, כך שעם השנים כל תושבי הכפר הופכים להיות "משפחה מורחבת". התובע הוסיף וטען כי "משפחתו" בכפר כנא מונה יותר מ-5,000 איש, אשר לכולם אב אחד, ואין זה הוגן וסביר להתייחס לכולם כקרובי משפחה, ולפגוע באפשרות קידומו לאחר שעבד שנים במועצה.

בנוסף לטענה בדבר קיפוח המגזר הערבי, טען התובע כי הוועדה אינה עקבית בהחלטותיה השונות, פועלת משיקולים לא מובנים, וללא קריטריונים ברורים. לטענתו, במקרים רבים הוועדה התירה העסקת קרובי משפחה, בכפוף להסדר ניגוד עניינים מתאים. כך, למשל, במועצה מקומית עילבון התירה הוועדה העסקת מנכ"ל, בכפוף להסדר ניגוד עניינים, למרות קרבת משפחה עם יותר מ-12 עובדים, לרבות קרבה בין אשת ראש המועצה לאשת המנכ"ל. לטענת התובע, כך גם נהגה הוועדה בכל הנוגע למזכיר מועצה מקומית דבוריה.

נוסף על כך, טען התובע כי הוא מופלה ביחס לעובדים אחרים במועצה. לטענתו, המחלקות בתוך המועצה המקומית כפר כנא "עמוסות" בקרובי משפחה, לרבות בני זוג באותה מחלקה. לפי גרסתו, כמעט ואין עובד בכיר במועצה שאין לו מספר קרובי משפחה מהדרגה הראשונה ו"בתפקידים נחשבים בתוך המועצה". חלקם אושרו עלידי הוועדה, ובאשר לחלקם משרד הפנים לא עשה מאומה משך עשרות שנים.

לבסוף טען התובע, כי הוא מקבל יחס שונה מעובד עירייה. לטענתו, אילו היה כפר כנא נחשב עיר, אזי על פי פקודת העיריות, היה מותר להעסיקו לצד בן דודו ראש הרשות, ללא צורך באישור. התובע מציין כי מדובר במצב שאינו מתקבל הדעת, שאין לו הצדקה עניינית, ומוסיף כי כפר כנא צפוי להפוך לעיר, אך לא ניתן לדעת מתי זה יקרה בפועל.

1. בהתייחס לטענה בדבר קיפוח המגזר הערבי – לא מצאנו בטענה בה ממש. הטענה הכוללנית לפיה הוועדה מתעלמת "מייחודיות המגזר הערבי", "מצרכיו וממורכבותו" – לא פורטה ולא הוסברה; מלבד ציון טענה קונקרטית, לגבי אי התחשבות בקיומן של קרבות משפחה מרובות ביישובי המגזר הערבי. השאלה, שמעורר התובע היא: האם בבוא הוועדה להחליט בשאלת אישור מינויו, היה עליה ליתן משקל לריבוי קרבות המשפחה במגזר הערבי, כנימוק שתומך במתן היתר להעסקתו במצב של ניגוד עניינים צפוי?

גם בהנחה לפיה ביישובים הערביים קיימת תופעה של קרבות משפחה מרובות בין התושבים, אין בכך כדי לסייע לתובע. תחילה, התובע תוקף את הוועדה, למרות שהגדרת "קרוב משפחה" בצו נוהל קבלת עובדים כלל לא נקבעה על ידה אלא על ידי מחוקק המשנה. השאלה שמעורר התובע, היא שאלה תיאורטית, שכלל אינה רלבנטית לעניינו. טענת התובע היא כי הגדרת קרוב משפחה שבסעיף 106 לצו נוהל קבלת עובדים עשויה לתפוס גם קרבות משפחה רחוקות, וכדי להדגים זאת טוען כי משפחתו המורחבת מונה 5,000 איש ואישה שמקורם באב אחד. אולם אין זה המצב שלפנינו, שבו התובע וראש המועצה הם קרובי משפחה במעגלים הראשונים – בהיותם בני דודות ולא קרובי משפחה מטעם אותו אב מלפני כמה דורות. על רקע זה, אין מקום שבית דין זה יעסוק בסוגיות כלליות ותיאורטיות, שמנותקות מן המקרה שעומד להכרעה. למעלה מן הצורך נוסיף כי חרף רוחב הגדרת קרוב משפחה בסעיף 106 לצו, יש לזכור שהשאלה העיקרית היא שאלה של ניגוד עניינים. מכאן חזקה כי הוועדה שוקלת, בכל מקרה ומקרה, את מידת קרבת המשפחה, כנסיבה רלבנטית לצורך בחינת שאלת קיומו של ניגוד עניינים ושאלת עוצמתו - כפי שעשתה בענייננו. מכאן, אין בטענה לפיה ביישובים הערביים קיימות קרבות משפחה מרובות, כדי להוות שיקול ממשי שמצדיק העסקה בניגוד עניינים אינטנסיבי כגון במקרה אשר לפנינו. נבהיר כי לעמדתנו, אישור העסקת התובע וראש המועצה, במצב של ניגוד עניינים כאמור, אינו מתחייב מתוקף "צרכי המגזר הערבי" כלל ועיקר. האינטרס הציבורי – לרבות זה של הציבור הערבי – הוא מנהל תקין, שלטון מקומי שאינו נתון בניגוד עניינים, שמקיים את חובת הנאמנות לתושביו, ושמחזק את אמון הציבור בו (לעניין הטענה לקיפוח המגזר הערבי, עיינו גם בעדות מנכ"ל המועצה, פרוט' עמ' 8, ש' 11 - 22).

1. בהתייחס לטענת התובע בדבר חוסר עקביות בהכרעות הוועדה ובדבר אכיפה בררנית כלפי העסקת קרובי משפחה במועצה המקומית כפר כנא – תחילה נציין כי במידה רבה טענות אלו הועלו באופן כללי וסתמי. טענת הפליה, דורשת הנחת טיעון סדור ותשתית ראייתית, ולו ראשונית, אשר לא הונחו לפנינו כלל [עיינו למשל: בג"ץ 11075/04 גרבי ואח' נגד שרת החינוך התרבות והספורט, 05/12/07, בסעיף 27 לפסק הדין]. די בכך כדי להצדיק דחיית הטענות, ולמרות זאת נתייחס בקצרה לטענות התובע.

בכל הנוגע לעקביות הוועדה בהחלטותיה - הפניית התובע למקרים בודדים אחרים נעשתה כלאחר יד, ללא הנחת טיעון סדור לגבי הנסיבות המדויקות של כל מקרה, תוך השוואתן למקרה כאן. מבלי לגרוע מן האמור, נציין כי דווקא חקירת נציגת משרד הפנים, גב' דביר לפנינו, החלישה את הטענה בדבר חוסר עקביות הוועדה. גב' דביר פתחה והבהירה כי כל בקשה נבחנת על-ידי הוועדה בהתאם לנסיבותיה. לגבי טענת התובע בנוגע למועצה המקומית עילבון ציינה גב' דביר, כי הגם שהבקשה שהוגשה שם אינה לפניה, הרי מדובר במקרים שונים מבחינת נסיבותיהם, לרבות מבחינת מהות קרבת המשפחה והתפקידים. היא ציינה כי בעוד שבעניינו של התובע בעלי התפקידים עצמם הם בני דודות, בעניין עילבון אשת ראש המועצה היא בת הדוד של המנכ"ל (פרוט', עמ' 11, ש' 16 ואילך). גב' דביר, הוסיפה וציינה כי למיטב זיכרונה, גם המקרה אליו הפנה התובע במועצה מקומית דבוריה שונה בנסיבותיו, וכך היא העידה:

"ת. לאחר שאני מעיינת במסמכים שבפניי אני משיבה שם מדובר למיטב זכרוני במזכיר שהוא הועסק שנים רבות ברשות, טרם בחירת ראש הרשות בשנת 2013, הוועדה לא אישרה את מינויו, הרשות הגישה לוועדה הצעה שיניידו אותו לתפקיד בכיר אחר לא סטטוטורי ושלא יעסוק בתחומים של כוח אדם וכד', כמו כן הוא היה לקראת גיל פרישה.

ש.      הוא עדיין עובד.

ת.       למיטב ידיעתי. הרשות התחייבה שלא ישמש בשום תחום או יעסוק בשום תחום שקשור להון האנושי ברשות, ולכן בעצם הוועדה בסופו של דבר החליטה לאשר וזה שונה מהמקרה שבפנינו." (פרוט', עמ' 12, ש' 22 – 27; עמ' 13, ש' 1 – 3).

באשר לטענה בדבר אכיפה בררנית - טענה זו לא פורטה. בחקירתו הנגדית של מנכ"ל המועצה, ב"כ התובע הפנה שאלות בנוגע לעובדים כאלו ואחרים, והמנכ"ל מצדו מסר הסברים. כך, למשל, ציין המנכ"ל, כי חלק גדול מהמקרים של קרבות משפחה בין עובדי המועצה אושרו בוועדת מנהל השירות, בחלקם האחר מדובר בעובדים שנקלטו לפני 25 שנים, וכיו"ב (פרוט', עמ' 7, ש' 10 – 28; עמ' 8, ש' 1 – 10).

מעבר לכל האמור נוסיף, כי אפילו אם היינו קובעים כי מדיניות האכיפה של המדינה אינה מיושמת באופן עקבי די הצורך – ואיננו קובעים כך – הרי אין בכך בהכרח הצדקה להושיט לתובע סעד חיובי בדמות פטור מאכיפת הנורמה שאוסרת העסקת קרובי משפחה. פטור כזה פירושו מתן הכשר להפרת הנורמה, ואפשר כי הסעד הראוי הוא דווקא אכיפת הנורמה במקרים האחרים. אשר על כן, אנו דוחים את הטענה להפליית התובע ביחס למקרים אחרים שהובאו בפני הוועדה, או ביחס לעובדים אחרים במועצה, הן בהיעדר הוכחה, והן משיקולים עקרוניים.

1. אשר לטענה בדבר היעדר קריטריונים לוועדה – בסיכומיו העלה התובע טענה לפיה הוועדה פועלת ללא קריטריונים ברורים. בחקירת גב' דביר, היא נשאלה על-ידי ב"כ התובע, האם יש קריטריונים לוועדה והיכן הם כתובים. גב' דביר לא הצביעה על קיומם של קריטריונים כתובים, אלא ציינה כך: "...הוועדה דנה בהתאם לנסיבות, בהתאם לקרבה, בהתאם לתפקידים, האם מדובר בעובד קיים או חדש, האם מדובר במינוי, עובד קיים שמתמנה במסגרת הליך חדש. הוועדה בוחנת את הבקשה בהתאם לנסיבות.". בהמשך לכך נשאלה גב' דביר, האם יש עקרונות מנחים, ותשובתה הייתה: "כן. נראות ציבורית, הממשקים ככל שקיימים, האם ניתן לנטרל אתם וכיצד." (פרוט', עמ' 14 ש' 24 – 27, עמ' 15, ש' 1 – 5).

הנחיות מנהליות ברורות עשויות למנוע שרירות, להגביר שקיפות, שוויון ואף לייעל את פעילות הרשות המנהלית. עם זאת, התובע לא טרח להתייחס להיבטים העובדתיים והמשפטיים, אשר מקימים לדעתו חובה על הוועדה לקבוע קריטריונים להפעלת שיקול דעתה. ועוד, אפילו נניח כי הופרה החובה לקבוע הנחיות פנימיות/קריטריונים, ואיננו קובעים כך, לא יהא בכך עילה להתערבות בהחלטת הוועדה בעניינו של התובע.

1. אשר לטענת התובע בדבר דין שונה לעובדי עיריות - גם בטענה זו לא מצאנו ממש. בסעיף 174א לפקודת העיריות [נוסח חדש], נקבעו סייגים להעסקת קרובי משפחה בעיריות, ומדובר בהסדר המקביל לזה המפורט בפרק 9 לצו המועצות המקומיות נוהל קבלת עובדים. בסעיף 174א(ז), הוגדר קרוב משפחה כך: "בן זוג, הורה, בן, בת ובני זוגם, אח או אחות וילדיהם, גיס, גיסה, דוד, דודה, חותן, חותנת, חם, חמות, חתן, כלה, נכד או נכדה, לרבות חורג או מאומץ.". אם כן, עינינו הרואות כי בניגוד להגדרת "קרוב משפחה" במועצות המקומיות, הרי הגדרת "קרוב משפחה" בפקודת העיריות, אינה תופסת בני דודים.

על רקע שוני זה טוען התובע כי אילו דובר בעירייה העסקתו לצד בן דודתו ראש המועצה כלל לא הייתה אסורה וכי בשים לב למצב המשפטי הנ"ל בעיריות, אין בסיס להבחין בין מועצה מקומית לבין עירייה. מנגד, לגישת המדינה העיקרון בדבר איסור ניגוד עניינים אינו מתמצה בהוראות דבר חקיקה כזה או אחר, או בחוזרי מנכ"ל משרד הפנים, אלא הוא חלק מ"המשפט המקובל נוסח ישראל". לפיכך, שתיקתו של המחוקק בפקודת העיריות אין בה כדי ללמד על אי תחולת העיקרון.

לטעמנו, שאלת העילה לשוני בין הגדרות קרוב משפחה בצו המועצות המקומיות ובפקודת העיריות, לא לובנה לפנינו. אפשר כי בין היתר שוני זה בהגדרות נובע משוני בין גודל הרשויות ו/או מאופיין, שיש בו כדי להשפיע על היקף הזיקות והתלות [ע"ע 49691-05-18, עניין רים עוואוודה הנ"ל, בסעיף 31 לפסק הדין]. כך או אחרת, זהו הדין.

בנוסף, ולמעלה מהנדרש, טיעון התובע לפיו אילו דובר בעירייה העסקתו היתה מותרת, בטעות יסודו – כפי שטענה המדינה, ועולה מטענות התובע עצמו (סעיף 35 לכתב התביעה המתוקן), ההוראות הסטטוטוריות המגבילות העסקת בני משפחה הן ביטוי קונקרטי לעיקרון הכללי, אשר אוסר על עובד ציבורי להימצא במצב של ניגוד עניינים, ואשר חל ללא כל תלות בקיומה של הוראה חקוקה. משכך, העובדה כי הגדרת "קרוב משפחה" בפקודת העיריות אינה כוללת בני דודים, אינה מלמדת, בשום אופן, על קיומו של הסדר שלילי. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"ץ 2419/94 אברהם פריד נ. אריה טל ראש העיר טירת הכרמל ואח' (מיום 22/08/94). באותו עניין נדונה חוקיות מינוי גיסו של ראש עיריית טירת הכרמל כמנכ"ל העירייה, כשבאותה תקופה הגדרת קרוב משפחה בפקודת העיריות לא כללה גיסים, ועל רקע זה טענו המשיבים, שביקשו להצדיק את המינוי, כי מדובר בהסדר שלילי. בית המשפט העליון דחה טענה זו בקבעו כך: "מקובל עלינו שמינויו של מנכ"ל העיריה, שהוא גיסו של ראש העיריה, יוצר מצב פסול של ניגוד עניינים, שאין להשלים עמו; הרי מנכ"ל העיריה הינו העובד הבכיר ביותר בעיריה והוא כפוף במישרין לראש העיריה, ללא כל דרג ביניים. הוא מקבל הוראות מראש העיריה וראש העיריה אמור לפקח על ביצוען. ראש העיריה חייב להעריך את עבודתו של המנכ"ל והוא אשר חייב להחליט אם המנכ"ל מבצע את עבודתו כהלכה. אם מתברר שהמנכ"ל נכשל בתפקידו, שומה על ראש העיריה לנקוט נגדו בצעדים המתבקשים מכך, לרבות הפסקת עבודתו. בנסיבות אלו יש לראות את המינוי כפסול מעיקרו; העובדה שבדברי חקיקה אחרים נכללה הוראת פסול מפורשת, שאינה חלה על עיריות, אינה מעלה או מורידה, שכן מדובר בעקרון יסוד אוניברסלי 'המרחף' מעל כל דברי החקיקה הרלבנטיים ואין מפעילים לגביו את הכלל שיש ללמוד דבר משתיקת המחוקק...".

לפיכך, אנו סבורים כי אפילו היה מעמדה של כפר כנא עיר, בנסיבות העניין לא היה מקום לאשר את מינוי התובע כמהנדס הרשות, שעה שראש המועצה הוא בן דודתו, זאת מכוח העיקרון הכללי האוסר על הימצאות במצב של ניגוד עניינים. מכאן שניסיונות התובע להראות כי צפויה הכרזה על כפר כנא כעיר, שבה השקיע התובע משאבים לא מידתיים, ושאגב כך לא הוכחה – כלל אינם רלבנטיים.

לסיכום

1. לאור כל המפורט לעיל, לא מצאנו כי בהחלטות הוועדה שלא לאשר את מינוי התובע נפל פגם כלשהו, אשר מצדיק את התערבות בית הדין. החלטות הוועדה התקבלו במסגרת סמכותה, בהליך תקין, לאחר שמיעת טענות התובע והמועצה. הוועדה קיימה שני דיונים, התייחסה למכלול הנתונים הרלבנטיים של המקרה, העניקה משקל ראוי לשיקולים השונים, והחליטה שלא לאשר את מינוי התובע, תוך שפירטה ונימקה את החלטתה. החלטת הוועדה הינה סבירה ועולה בקנה אחד עם עיקרון המידתיות, ולא נמצאה בה כל הפליה.
2. משלא נמצא דופי בהחלטות הוועדה, התביעה, על כל ראשיה, נדחית.
3. על המועצה להמשיך בהליכי המכרז הפומבי לאיוש משרת מהנדס הרשות.

תשומת לב המועצה לעמדת המדינה, שלפיה בעקבות קרבות המשפחה של התובע, עליה לפנות לקבלת אישור משרד הפנים – אף בכל הנוגע למשרתו הנוכחית כמהנדס במחלקת ההנדסה.

1. על התובע לשאת בשכ"ט המועצה בסך של 3,000 ₪, ושכ"ט הנתבעות 2 – 3, בסך של 5,000 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
2. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז טבת תשפ"א, (11 ינואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

_________________ ___________________ ____________________

מר עזמי תחאוחו לובנא תלחמי סוידאן מר אריה ציליק

נציג ציבור עובדים שופטת נציג ציבור מעסיקים