לפני בקשה ליתן צו עשה זמני לאכיפת חוזה שכירות שנחתם בין המבקשת 1 לבין המשיבים בהתייחס לבית המגורים של המשיבים בקיסריה.

א. ההליך והצדדים לו

1. המשיבים, בני-זוג, הינם בעליו של בית-מגורים ברחוב ברקת 14 בקיסריה, בו שבעה חדרים, מטבח, שטחי שירות, מרתף ובריכה (להלן הבית).
2. בין המבקשת 1 (להלן המבקשת) לבין המשיבים נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת, לפיו יושכר הבית למבקשת למשך ארבעים ושמונה חודשים, החל ביום 18.6.2020 וכלה ביום 17.6.2024 (להלן תקופת השכירות); עוד הוענקה למבקשת אופציה להאריך את תקופה השכירות בשנה אחת נוספת.
3. חוזה השכירות שעליו הסתמכו המבקשים בבקשה אינו נושא את תאריך חתימתו [נספח 1 לבקשה; להלן חוזה השכירות]. על-פי תצהירו של כל אחד מהמבקשים, הוא נחתם ביום 16.3.2020 [סע' 1 ב-מ/1 וסע' 1 ב-מ/4]. עצם חתימתו של חוזה השכירות וזיהויו אינם שנויים במחלוקת לצרכי ההכרעה בבקשה דנן.
4. המבקש 2 (להלן המבקש) הוא בנה הבגיר של המבקשת. הוא אינו צד לחוזה השכירות.
5. לאחר שנחתם חוזה השכירות וטרם תחילתה של תקופת השכירות על-פיו, התירו המשיבים למבקשת להעביר לאחסנה במקום מוגדר בבית את מה שהוצג על-ידה כחפציה, לאחר שהוצג להם כי חוזה השכירות שעל-פיו התגוררה קודם לכן במקום אחר תם (להלן המטלטלין).
6. סמוך לפני התאריך שנקבע לתחילתה של תקופת השכירות עלו יחסי המבקשת והמשיבים על שרטון. החזקה בבית לא נמסרה למבקשת והלכה למעשה מגוריה בבית לא החלו. בגדרו של הסכסוך שהתגלע בין הצדדים, ביקשה המבקשת לאכוף את חוזה השכירות על המשיבים, ואילו הם גרסו כי ביטלו את חוזה השכירות כדין מטעמים אשר נעוצים במבקשת והתנהלותה.
7. על רקע זה הוגשה ביום 21.6.2020 הבקשה לסעד זמני. המבקש צורף להליך על-יסוד הטענה כי במסגרת הסכמות מאוחרות שגובשו בין הצדדים לאחר שחוזה השכירות נחתם, הוסכם כי הוא יצורף לחוזה כשוכר נוסף [סע' 17 בבקשה וסע' 14 בתצהירו, מ/4].
8. בבקשה לסעד זמני עתרה המבקשת ליתן צו עשה זמני שיורה על אכיפת חוזה השכירות, באופן שהחזקה בבית ומפתחותיו ימסרו למבקשת והמשיבים ידרשו לפנות אותו.
9. בד-בבד עם הגשת הבקשה לסעד זמני הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים לאכיפת חוזה השכירות ותשלום פיצויים בסך של 50,000 ₪. בהליך העיקרי התבקש בית-המשפט להצהיר, בין השאר, כי חוזה השכירות הופר על-ידי המשיבים בהפרה יסודית, כי היה על המשיבים לאפשר את כניסת המבקשת לגור בבית ביום 18.6.2020 וכי המשיבים מנעו זאת, באופן שעלה כדי הפרה יסודית של החוזה. בית-המשפט התבקש לפסוק למבקשת סעדים אלו: להורות למשיבים לפנות את הבית ולמסור למבקשת את מפתחותיו, לחייב את המשיבים לשלם למבקשת פיצוי יומי בסך 1,500 ₪ מיום תחילתה של תקופת השכירות – 18.6.2020, ועד יום מסירת החזקה בבית לידיה, לחייב את המשיבים בתשלום פיצוי יומי נוסף למבקשת בסך של 1,000 ₪ בגין אי-מתן רשות להוציא ציוד אישי שלה שנמצא בבית – אף זאת מיום 18.6.2020 ואילך, וכן לשלם למבקשת פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין השפלה ועוגמת נפש.
10. ביסוד הבקשה לצו זמני והתביעה ניצבה טענת המבקשת כי חוזה השכירות כפי שנחתם עם המשיבים מחייב, כי המשיבים הפרו אותו באופן יסודי, וכי יש לאכוף עליהם את החוזה תוך מתן זכות מיידית למבקשת להיכנס לבית ולהתגורר בו, זאת במהלך בירור התביעה העיקרית וטרם מתן פסק-הדין בה.
11. המשיבים התגוננו מפני התביעה וביקשו לדחותה; עוד ביקשו לדחות את הבקשה ליתן צו עשה זמני שיאפשר את מגורי המבקשת בבית בתקופת הביניים שעד להכרעה בתביעה.

עיקר טענתם של המשיבים, בתמצית, היא כי חוזה השכירות נחתם עם המבקשת על-סמך מצגי שווא שהיא הציגה למשיבים; כאשר התחוורו הדברים לאשורם טרם תחילתה של תקופת השכירות, היו המשיבים זכאים להודיע למבקשת על ביטול חוזה השכירות, כפי שעשו. עוד נטען כי המבקשת עצמה הפרה את חוזה השכירות באופן יסודי בכך שלא מילאה תנאי יסודי בו שנגעה להבטחת תשלום דמי-שכירות ומתן ערבות לחיובי השוכר, וניסיון לגבש עם המבקשת הסכמות חלופיות שיבטיחו את זכויות המשיבים הסתיים בלא כלום.

1. לתמיכת הבקשה ניתנו תצהירים של המבקשת [מ/1] והמבקש [מ/4]. מהעבר השני של המתרס צורפו לתשובת המשיבים תצהיר של המשיב 1 [להלן המשיב; נ/4], תצהיר של מר יצחק פנקוס שבביתו בקיסריה התגוררה המבקשת כשוכרת במועד מוקדם יותר [נ/1; להלן פנקוס], תצהיר של גב' דבי סנדיק חבס שגם דירתה הייתה מושכרת למבקשת [נ/2; להלן חבס], ותצהיר של גב' כרמלה אפון – מי שאת דירתה בתל-אביב שכרו המשיבים למגוריהם בתקופה המקבילה לזו שעליה נסב חוזה השכירות עם המבקשת [נ/3; להלן אפון].
2. בדיון שנערך ביום 30.6.2020 הופנו הצדדים להליך גישור, אלא שזה הסתיים ללא הסדר. ביום 29.7.2020 התקיים דיון לגוף הבקשה ונשמעו עדויות המצהירים שנמנו לעיל. סיכומי טענות הצדדים הוגשו בכתב.

ב. דיון והכרעה

דין הבקשה ליתן צו זמני לאכיפת חוזה השכירות, זאת עוד בטרם הוכרעו המחלוקות בין הצדדים ולתקופת הביניים שעד מתן פסק-הדין בתביעה, להידחות. מלוא הטעמים מצדדים בכך.

1. אין אחידות, אף לא זהות, בין מטרתם ואופן פעולתם של סעדים זמניים שונים. חלקם נועדו למנוע את סיכול ההליך או להבטיח את ביצועו היעיל של פסק-הדין שיינתן בסיומו; סעדים אחרים נועדו למנוע שינוי במצב זכויותיהם של הצדדים ולשמר את הסטטוס-קוו עד שייתם בירור ההליך. בתורת הצווים הזמניים מושלת בכיפה הנטייה להשקיף על סעד זמני לא באופן פורמאלי וצר אלא מתוך נקודת מבט רחבה, תוך ראייתו כאמצעי שנועד לגשר בין האינטרסים של בעלי-הדין בתקופת הביניים שעד מתן פסק-הדין [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 189 (מהדורה שנייה, 2008)].
2. צו זמני אינו ניתן לאחר בירור מלא של זכויות בעלי-הדין ועל-בסיס מסכת ראייתית שלמה אלא בהסתמך על ראיות חלקיות ומקוטעות ובטרם התברר הסכסוך [רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 799 (1997)].

לעתים קרובות יש בצו זמני שניתן, או שנמנע, כדי להשפיע במישרין על תוצאות ההליך עוד בטרם החל הבירור לגופו. לפיכך, וביתר שאת מאז חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש לערוך איזון זהיר וקפדני בין זכויותיהם הלכאוריות של בעלי-הדין בגדרו של שיקול-הדעת שמפעיל בית-המשפט לעת מתן החלטה בבקשה לסעד זמני [עניין מרגליות, שם].

3. ממגבלות הדיון בסעד הזמני נובעת גם חובתם של בעלי-הדין, וביתר שאת חובתו של מבקש הסעד, לנהוג בגילוי מלא ולהציג את כל העובדות הניצבות ברקע הבקשה. הספקטרום אשר נפרש לעיני בית-המשפט בשלב זה של הבירור הוא מוגבל ומקוטע מעצם טיבו. במצב דברים זה חשיפה חלקית, ברירנית, של עובדות ונתונים על-ידי מבקש הסעד עלולה לפגוע ביכולתו של בית-המשפט לעשות מלאכתו נאמנה וליתן צו זמני שתואם את המציאות לאשורה ומבטא איזון נכון וראוי בין האינטרסים של בעלי-הדין. בשל כך נקבע כי "[...] מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט" [רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 441 (2001)].

4. מתן תוקף ומשמעות לדברים הללו מחייב הקפדה יתרה על התקיימותם של תנאי תקנה 362 בתקנות סדר הדין האזרחי. בתוך כך מוטל על מבקש הסעד הזמני להצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה (התנאי של הוכחת זכות לכאורה) וכן עליו להראות כי הנזק שייגרם לו אם לא יינתן הצו הזמני עולה על הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד (שיקול מאזן הנוחות). אף שבין התנאי של הוכחת זכות לכאורה לבין שיקול מאזן הנוחות מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות' נדרש מבקש הסעד לעמוד ברף שכנוע מינימאלי בנוגע לכל אחד מן התנאים הללו בנפרד [רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (2006)].

5. בחינת הבקשה לאורן של אמות-המידה הללו מעלה כי אין להיעתר לה.

6. הבקשה נטועה בטענה כי חוזה השכירות הכתוב שנחתם בין הצדדים הוא שממצה את יחסי הצדדים בכל הנוגע לשכירות, ואותו יש לאכוף על המשיבים. לצרכי ההכרעה בצו הזמני הובאו די ראיות לכאורה שעל-יסודן ניתן לקבוע כי החוזה החתום לא מיצה את יחסי הצדדים וכי הם ביקשו להכניס בו שינויים לאחר שנחתם, בתקופת הביניים שבין חתימתו לבין תחילתה של תקופת השכירות. שינוי מרכזי נדרש בשל כך שהמבקשת – שוכרת הבית על-פי חוזה השכירות ומי שנושאת בחובה לשלם למשיבים דמי-שכירות חודשיים בסך 14,000 ₪ על-פיו, לא המציאה המחאות שלה לידי המשיבים לתשלום דמי-השכירות וביקשה להסתפק במתן המחאות של בנה, הוא המבקש.

דא עקא, המבקש נועד לשמש ערב לקיום התחייבויותיה של המבקשת כלפי המשיבים על-פי חוזה השכירות. סעיף הערבות נכלל בשולי חוזה השכירות שעליו הסתמכה המבקשת; בנוסח ההסכם שהציגו המשיבים, בשונה מזה שהוצג על-ידי המבקשת, נחתם סעיף הערבות בידי המבקש. המשיבים עמדו על כך שסירבו להסכין עם מציאות שבה המבקש הינו גם הגורם המשלם את דמי-השכירות לפי החוזה וגם הערב לביצוע תשלום זה. בדין טענו כי במציאות זו, אין בנמצא חייב עיקרי וערב לחיוביו, אלא רק גורם אחד שממנו יוכלו להיפרע אם יופר החיוב. עניין זה, שהצדדים לא הצליחו ליישב בהסכמה, הוביל – כך לטענת המשיבים, למתן הודעה על-ידם בדבר ביטול הסכם השכירות (לצד טענות נוספות נגד המבקשת).

הודעת הביטול ניתנה ביום 17.6.2020 במכתב בא-כוחם של המשיבים אל המבקשת והוא צורף לנספחי התשובה לבקשה (להלן הודעת הביטול). נושא אי-מתן המחאות לתשלום דמי-השכירות על-ידי המבקשת, וניסיון למסור המחאות של המבקש חרף היות מעמדו ערב לחיובי המבקשת לצרכי הסכם השכירות, בא לידי ביטוי בהודעת הביטול באופן מפורש ומפורט והיה עילה לעמדת המשיבים בדבר אי-כניסתו של חוזה השכירות לתוקף.

7. מדובר בטענה כבדת משקל. תשלום דמי-שכירות והעמדת ערב לחיובי המבקשת-השוכרת על-פי חוזה השכירות הם מעיקריו של החוזה. ודוק: המבקשים לא חלקו על כך שבגין סוגיה זו נועד המבקש להצטרף כצד נוסף לחוזה השכירות, זאת במועד מאוחר לחתימתו [סע' 17 בבקשה וסע' 14 בתצהירו של כל אחד מהמבקשים]. הדבר מעיד על כך שהצדדים סברו ומצאו שלא ניתן להוציא את השכירות לפועל על-פי חוזה השכירות כפי שנחתם קודם לכן אלא יש צורך להגיע להסכמות חדשות לגביה; יש בנמצא תיעוד על-אודות מה שכונה 'נספח' לחוזה, עליו ביקשו הצדדים לחתום לשם גיבוש אותן הסכמות חדשות [נספח 2 לבקשה שצורף בידי המבקשים ומסמך 'נספח להסכם' שצורף לנספחי התשובה בידי המשיבים]. שני המסמכים הללו לא נחתמו בידי הצדדים.

8. קיומה של הסכמה לשנות את חוזה השכירות כפי שנחתם או להוסיף עליו – לרבות בדרך של הוספת צד נוסף לחוזה, הסכמה שלא הובילה בסופו של יום לחתימה על נספח כזה, מלמדת לכאורה כי חוזה השכירות הכתוב שאותו עתרה המבקשת לאכוף על המשיבים איננו המסמך אשר ממצה את הסכמות הצדדים בכל הנוגע ליחסי השכירות; במקביל, אין בנמצא נספח לחוזה שנחתם על-ידי בעלי-הדין, כפי שביקשו לעשות, טרם תחילתה של תקופת השכירות. יש לכך משקל ומשמעות להכרעה בבקשה למתן צו זמני. צו לאכיפת חוזה ינתן רק שעה שברי ונהיר מספקות מהו החוזה שחל על יחסי הצדדים. לכאורה, לא אלו הם פני הדברים במקרה דנן. הצדדים לחוזה, כך נראה לכאורה, לא הסתפקו בחוזה השכירות כפי שנחתם אלא ביקשו להוסיף עליו באמצעות נספח לחוזה – נספח שבסופו של יום אין מחלוקת שלא נחתם. בעלי-הדין נחלקו בשאלה אם בכל הנוגע לעניינים שנועדו להיות מוסדרים בנספח זה גובשה הסכמה על-פה, אם לאו. לגרסת המשיבים, לא גובשה הסכמה ועמדה בעינה הודעת הביטול שניתנה למבקשת על-ידם.

9. הדיון בצו זמני אינו המסגרת הדיונית המתאימה להוכחת קיומה של הסכמה על-פה ותוכנה, ועניין זה צריך להתברר בהליך העיקרי. לצרכי ההכרעה בצו הזמני, די שהוכח לכאורה כי אין בחוזה השכירות כדי למצות את הסכמות הצדדים לצרכי יחסי השכירות וכי הם ביקשו, כך גם לשיטתה של המבקשת, להכניס שינויים רלוונטיים בחוזה זה, זאת גם בשל הצורך להעמיד למשיבים בטוחות הולמות לתשלום דמי-השכירות בדמות גורם חייב וגורם ערב שאינם אחד. במציאות זו, אין מקום לאכוף בצו עשה זמני את חוזה השכירות הכתוב; הדבר חוטא לאומד דעתם של הצדדים כי לצרכי השכירות צריך היה לגבש הסכמות נוספות לשם ביצועו ומימושו. עצם קיומן של הסכמות כאלה, תוכנן ונפקותן לטענות הצדדים, יתבררו בהליך העיקרי.

10. זאת ועוד. אין מחלוקת על כך שהמבקשת הכניסה לבית את המטלטלין – שהוצגו למשיבים על-ידה כחפציה, זאת בהסכמת המשיבים וטרם תחילתה של תקופת השכירות, על-מנת ליתן מענה לקושי לו טענה המבקשת ושנבע מפער זמנים בין סיום השכירות בדירה הקודמת בה גרה לבין תחילת השכירות על-פי החוזה שנכרת בינה לבין המשיבים. אף אין מחלוקת על כך כי בשלב מוקדם יותר שכרה המבקשת דירה למגוריה מפינקוס, ברחוב הדר 30 בקיסריה (להלן דירת פינקוס).

בתצהירו של פינקוס עמד הלה על הקשיים הרבים שהיו מנת חלקו במהלך יחסי השכירות עם המבקשת כשוכרת; כך עשתה גם חבס בהתייחס לדירה שהשכירה היא למבקשת. במסגרת זו של הכרעה בבקשה למתן סעד זמני, אין בדעתי להידרש לסוגיות הללו. לעת הזו, די בכך שפינקוס עמד בתצהירו על כך שבד-בבד עם יציאתה מדירתו נטלה עמה המבקשת, שלא כדין וללא רשות, את כל רכושו וחפציו מן הבית – תוך שלילת חזקתו בהם; עוד ציין כי המבקש ניכס לעצמו באותו אופן את המחשב הנייד שלו [סע' 10 ב-נ/1]. פינקוס מנה בתצהירו ברחל-בתך-הקטנה את המטלטלין שגניבתם ממנו יוחסה למבקשת [שם, בסע' 11]; עוד הטעים כי אלה הם המטלטלין שהמבקשת הכניסה לבית המשיבים, כאילו הם שלה, ופינקוס ראה אותם וזיהה אותם בבית המשיבים [שם].

11. פינקוס לא נחקר על כך; עדותו על דבר היותם של המטלטלין שהמבקשת הציגה למשיבים כשלה – רכוש שלו שהמבקשת הוציאה מביתו ללא רשות, לא נסתרה. המבקשת טענה בעדותה לפני כי שתי ספות שנמנו ברשימת החפצים הגזולים אשר נכללה בתצהיר פינקוס הן שלה, אך לא סתרה את עדותו של פינקוס בדבר נטילת חפצים על-ידה מדירתו ללא רשות, בהיקף ניכר, תוך הכנסתם לבית המשיבים והצגתם להם כשלה [עמ' 11 ש' 24-22].

יצירת מצג שווא על-ידי המבקשת כלפי המשיבים כי המטלטלין שהכניסה לבית – שלה הם, בעוד שצל כבד של גניבתם מפינקוס מעיב עליהם, היא עניין מהותי שהיה די בו כשלעצמו כדי להביא את המשיבים לידי מתן הודעה על ביטול חוזה השכירות. בשל עניין זה, שאיננו בר הכרעה במסגרת הבקשה דנן – בקשה שפינקוס אינו צד לה, מן הנמנע ליתן צו ארעי שיאפשר למבקשת ליטול מהבית את המטלטלין שאחסנה במקום, במלואם או בחלקם.

12. עוד בטרם החלה תקופת השכירות על-פי חוזה השכירות ולפני שהחלה המבקשת להתגורר בבית המשיבים, עלו יחסי הצדדים על שרטון באופן שאין לו תקומה. שני הצדדים תיארו כמה אירועים שבהם פרץ ביניהם עימות שחייב מעורבות של משטרת ישראל. במצב דברים זה, ברי שהסכסוך לא יסתיים במסירת החזקה בבית למבקשת וקיימת סבירות גבוהה לכך שבית-המשפט ידרש למעורבות גבוהה ביחסי השכירות עצמם, במהלכם. במציאות זו, בכל הנוגע למתן צו זמני לאכיפת חוזה השכירות, יש תחולה להוראת סעיף 3(3) בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה); גם אם סעד האכיפה הוא דרך המלך במקרה של הפרת חוזה, ימנע בית-המשפט מלהורות על אכיפה אם " ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט [...]". אין בכך משום קביעה כי בהליך העיקרי לא ניתן יהיה להורות על אכיפה, אם תוכיח המבקשת את טענותיה, והדברים יפים בהתייחס לשלב הדיוני של ההכרעה במתן סעד זמני שכל טיבו ומהותו צו עשה לאכיפת החוזה.

13. טענתה של המבקשת כי המשיבים נמנעו מביצועו של חוזה השכירות וממסירת החזקה בבית לידיה משום שחזרו בהם מרצונם להעתיק את מגוריהם לתל-אביב – ולכן הבית דרוש להם למגוריהם ומגורי משפחתם, נסתרה בעדותה של אפון. אפון, עדת המשיבים, השכירה להם את דירתה בתל-אביב; היא העידה שחוזה השכירות שכרתה עם המשיבים תקף, שריר וקיים וכי המשיבים העבירו את חפציהם לדירה שהשכירה להם. עדותה לא נסתרה.

14. כל הטעמים שנמנו לעיל מצדדים בדחייתה בקשה. מצטרף לכך שיקול נוסף שקשור בטיבו של הצו הזמני שהתבקש ובזיקתו לסעד העיקרי. המבקשת עותרת למעשה לאכוף על המשיבים את חוזה השכירות, כך שהחזקה בבית תימסר לה והיא תתגורר בו בתקופת הביניים שעד לבירור טענות הצדדים וההכרעה בהן בהליך העיקרי. אין מחלוקת על כך שהמבקשת לא קיבלה חזקה בבית וכי הלכה למעשה תקופת השכירות כלל לא החלה; המחלוקת בין הצדדים התגלעה טרם תחילתה של תקופה זו, ובעטיה לא נמסרה למבקשת החזקה בבית. מבוקש אפוא ליתן צו עשה זמני שמשנה את המצב הקיים לעת הזו ומכונן מציאות עובדתית חדשה.

15. על בית-המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יוציא תחת ידו צו עשה זמני שמשנה מצב קיים; סעד מעין זה נמנה על הסעדים המובהקים שנתונים לשיקול-דעת רחב של בית-המשפט. צו עשה זמני, "[...] ראוי שיינתן במקרים חריגים, אך כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם" [רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ (2005)].

16. לא אלה פני הדברים במקרה דנן והוא אינו נמנה על אותם מקרים נדירים שמצדיקים מתן צו עשה זמני. הנזק שייגרם למבקשת בשל אי-אכיפתו של חוזה השכירות בצו עשה זמני לתקופת הביניים עד להכרעה בהליך העיקרי הינו נזק כספי מובהק; לכאורה, אף לא מדובר בנזק כספי גדול. דבר אינו מונע מהמבקשת לשכור דירה אחרת למגוריה לתקופת הביניים שעד להכרעה בתביעה; בתקופה זו לא יהא על המבקשת לשלם כפל דמי-שכירות, הן למשיבים והן למי אשר ישכיר לה את הדירה האחרת, אלא רק למשכיר של אותה דירה חלופית. נוכח גרסת המשיבים כי ביטלו כדין את חוזה השכירות טרם תחילת תקופתו, הם אינם רשאים לגבות מהמבקשים דמי-שכירות בגין תקופת השכירות, לפיכך אין המבקשת נושאת בסיכון של תשלום שכר דירה פעמיים, פעם אחת למשיבים ופעם שניה לצד שלישי. קשה לראות אפוא מה הנזק הכספי, לא כל שכן נזק חמור שאינו בר-פיצוי, שייגרם למבקשת בשל כך שתשכור מקום אחר למגוריה עד תום הבירור בהליך דנן. לכאורה, הנזק מתמצה בהוצאות עסקה הכרוכות בכריתת חוזה שכירות חדש ובהפרש, אם יהיה, בין דמי-השכירות שנקבעו בחוזה עם המשיבים לבין שכר הדירה בו תישא המבקשת בתקופת הביניים. על-פניו מדובר בנזק בסכום תחום ומוגבל. לא הובאו בידי המבקשת ראיות שתצבענה על קיומו של נזק מן הסוג שיצדיק מתן צו עשה זמני.

17. בדיון טענה המבקשת כי בשל משבר הקורונה, אין בנמצא נכסים פנויים להשכרה בקיסריה. אין בידי לקבל טענה זו והיא אינה מצדיקה את מתן הצו הזמני שהתבקש.

ראשית, לא הובאה על-ידי המבקשת כל ראיה להוכחת הטענה והיא לא נזכרה בתצהירה או בתצהיר בנה. מדובר בטענה בעניין שבמומחיות ויש להוכיחה כדבעי; הדבר לא נעשה. שנית, לכאורה אין למבקשת זכות קנויה להתגורר דווקא ביישוב זה או אחר ולא הובאו על-ידה כל טיעון או ראיה שיצדיקו הכרה בזכות זו. בבקשה ובכתב-התביעה אין זכר לטענה כי אם ימנע מהמבקשת להתגורר בקיסריה, אזי יגרם לה נזק כזה או אחר. לבסוף, מעדותם של פנקוס וחבס עלה לכאורה כי המבקשת עשתה לעצמה מוניטין של שוכרת בעייתית ביישוב קיסריה. אין בדעתי להכריע בטענות הצדדים בעניין זה בגדרי הדיון בצו הזמני וגם הוא עתיד להתברר בהליך העיקרי. יחד עם זאת, ככל שהמבקשת חווה קושי לשכור נכס חלופי בקיסריה בשל היסטוריית המגורים שלה ביישוב, אין מדובר בנזק שמונח לפתחם של המשיבים והוא אינו מצדיק את מתן הצו הזמני.

18. סעד עיקרי שנתבע על-ידי המבקשת בהליך העיקרי הינו הצהרה על הפרת חוזה השכירות בידי המשיבים בהפרה יסודית ומתן צו לאכיפת החוזה. אכן, נתבעו גם סעדים כספיים בגין נזקי ההפרה שיוחסה למשיבים ועדיין אכיפת החוזה היא עניין מרכזי בתביעה. במובן זה קיימת זהות בין הסעד הזמני שהתבקש לבין הסעד העיקרי. זהות כזו אינה חזות הכול אך היא עשויה להשליך על גורל הבקשה ומהווה שיקול נוסף שיש להתחשב בו [בר"ם 6918/06 ד"ר וינברג נ' מדינת ישראל, משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (2006)].

במקרה דנן, שיקול זה פועל גם הוא לחובת המבקשת ואינו מצדד במתן הצו הזמני. השכירות נושא החוזה אינה קצרת מועד ומשכה ארבע שנים עם אופציה לשנה אחת נוספת. כבר עתה הוגשו כתב-תביעה וכתב-הגנה וניתן לקבוע מועדים לבירור התביעה בשנת המשפט הקרובה. בירור ההליך צפוי אפוא להסתיים זמן ניכר בטרם תתם תקופת השכירות כך שעצם האפשרות ליתן סעד לאכיפתו אינה מתאיינת עם דחיית הבקשה לצו עשה זמני לעת הזו.

19. לאור האמור לעיל נחה דעתי שהמקרה שלפני אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם ראוי ליתן צו עשה זמני אשר כרוך מניה וביה בשינוי המצב הקיים. אף אין הצדקה לכך שלעת הזו, משלא עלה בידי המבקשת להראות קיומה של זכות לכאורה לסעד המבוקש ואף מאזן הנזקים אינו נוטה לטובתה, תזכה הלכה למעשה בסעד זמני שעל-פי מהותו, טיבו והשלכותיו הוא חופף את הסעד העיקרי שהתבקש.

20. טענות הצדדים בפני התפרשו על-פני עניינים נוספים, עובדתיים ומשפטיים, שלא ראיתי צורך להיזקק להם לשם הכרעה בבקשה שלפני. דינם של עניינים אלה והמחלוקות הכרוכות בהם להתברר בהליך העיקרי.

ג. סיכומם של דברים

1. הבקשה ליתן צו עשה זמני נדחית אפוא.
2. די באמור לעיל כדי להכריע בבקשה; בטענות אחרות שנשמעו אין כדי לשנות מתוצאה זו.
3. המבקשים ישלמו למשיבים את הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ אשר כוללות את שכר עדיהם של המשיבים וסך 11,700 ₪ (כולל מע"מ) בגין שכר-טרחת עורך-דין, ללא קשר לתוצאותיו של ההליך העיקרי ותוך שלושים יום מעת המצאת ההחלטה. כל סכום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההחלטה ואילך עד מועד התשלום בפועל.
4. חיובי המבקשים הם ביחד ולחוד.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים ותנתב את התיק העיקרי לשופט שידון בו.

ניתנה היום, כ"ג אב תש"פ, 13 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.