רקע כללי בתמצית

1. לפניי בקשת הנתבעים לסילוק התובענה על הסף, בין היתר לאור טענתם העיקרית לפיה בית משפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה.
2. לטענת הנתבעים, בכתב התביעה המקורי טענו התובעים כי "MMLAW – משרד עו"ד" היא שותפות אשר חלים עליה דיני פקודת השותפויות בישראל וכי הנתבעים 1–2, עורכי הדין ממן ומירון, הם בעלים ושותפים בשותפות (ר' סעיף 47 לכתב התביעה).
3. לדברי הנתבעים, לכתב הגנתם צירפו עורכי הדין ממן ומירון מסמכי התאגדות של חברת MMLAW, לפיהם MM-Law LLC היא חברה אמריקאית (אשר התאגדה בהתאם לחוקי מדינת אילינוי) ואין המדובר בשותפות, ועורכי הדין אינם שותפים.
4. עוד נטען כי לאחר שהתובעים הבינו שהבסיס המשפטי אותו ניסו לצייר נשמט תחת רגליהם, הגישו הם ביום 9.11.20 כתב תביעה שני ומתוקן, בו הוסיפו את החברה האמריקאית כנתבעת 3 במקום "השותפות".
5. לשיטת הנתבעים, גם לאחר קריאת כתב התביעה מתוקן לא נמצאה ולו ראשית ראיה לכך שהמדובר בסכסוך שיש לדון בו בבית משפט בישראל. לדבריהם, המחלוקת האמיתית היחידה העולה מכתב התביעה היא סכסוך משפטי בין חברה קנייתית לחברה אמריקאית. הובהר כי ברקע הסכסוך בין הצדדים חוזה בין החברות מיום 9.1.09 (ר' נספח א).
6. לטענת הנתבעים, החוזה הוא בין שתי החברות הזרות וממנו ניתן ללמוד כי:
7. הצדדים לחוזה הם החברה האמריקאית והחברה הקנייתית בלבד.
8. מקום מתן השירותים הוא בקניה (על ידי החברה הקנייתית).
9. התמורה ניתנה על ידי החברה הקנייתית במטבע דולרי ממקום מושבה של החברה האמריקאית בארה"ב (ר' נספח ה לכתב התביעה).
10. השירותים ניתנו עבור תביעה שמנהלת החברה האמריקאית בארה"ב.
11. התובעים בתביעה הארה"ב, עבורם נשכרו השירותים של החברה הקנייתית, הם אזרחים קנייתים ואמריקאים.
12. התובעים 1–2 (לשעבר – ר' פסק הדין החלקי מיום 17.10.21) אינם דוברי השפה הסוהילית ולכן לא היה ביכולתם לספק את השירותים הנדרשים.
13. הנתבעים 1–2 אינם צד להסכם ואינם זכאים להגיש את התביעה.
14. הנתבעים 1–2 גם אינם צד להסכם בין החברה האמריקאית לחברה הקנייתית.
15. החברה הקנייתית אינה מאוגדת בישראל ולמיטב הידיעה אינה מקיימת פעילות בישראל, אין לה משרד בישראל ומשרדיה היחידים נמצאים בקניה.

(ר' בהרחבה סעיף 12).

1. כן נטען כי עסקינן בחוזה שנכתב ונחתם בשפה האנגלית, לצורך מתן שירותים על ידי קבלן חיצוני, כאשר כל צד טוען להפרות החוזה מצד משנהו. לדברי הנתבעת 3, היא עמלה בימים אלו על הגשת תובענה בארה"ב כנגד החברה הקנייתית בגין הפרות הסכמים ועשיית עושר שלא במשפט.
2. הנתבעים מציינים כי הקשר היחיד לישראל הוא שהנתבעים 1–2, שכלל לא קיימת יריבות בינם לבין התובעת, הם בעלי אזרחות ישראלית ותושבי ישראל. לדבריהם התובענה אינה צריכה להתברר, וזאת לאור הדין החל על החוזה ולנוכח העובדה כי ישראל אינה הפורום הנאות לבירור התובענה. עוד נטען כי הנתבעת 3 היא חברה אמריקאית שמקום מושבה בארה"ב, ואף אם היה מקום מושבה בישראל (והוא אינו), הרי שעדיין פקודת השותפויות לא הייתה חלה עליה בשל היותה חברה בע"מ.
3. בגדרי פרק ב לבקשה טענו הנתבעים כי הכספים ששולמו לחברה הקנייתית (התובעת) על ידי החברה האמריקאית (הנתבעת 3) "שולמו מכוח הסדרים ספציפיים וייחודיים הקבועים בדין האמריקאי" (ר' בהרחבה סעיפים 23–29).
4. כך גם פירטו הנתבעים במסגרת פרק ג באשר למסגרת המשפטית ולפסיקה מכוחה יש מקום להגיע למסקנה כי ישראל אינה הפורום הנאות לדון בתובענה (ר' בהרחבה סעיפים 30–48).
5. בפרק ד נטען כי יש למחוק את התובעים 1–2 מהתובענה וכן לסלק או למחוק על הסף את התובענה כנגד הנתבעים 1–2 (עורכי הדין ממן ומירון) בין היתר מחמת העדר יריבות והעדר עילה (ר' בהרחבה סעיפים 49–60).
6. התובעת (אשר נותרה בעל דין יחיד בתיק, בהתאם לפסק הדין החלקי מיום 17.10.21) בדעה כי לא היה מקום לבקשה והיא המשך הניסיון לדחות את הקץ ולמנוע בירור המחלוקות האמיתיות.
7. באשר לטענה כי "הכספים שולמו מכוח הסדרים ספציפיים" מהדין האמריקאי, טענה התובעת כי לא בכדי לא פורטה "עילה המבארת טענה מוזרה זו ואין כל קשר בין השאלה לגבי מקור הזכאות של התובעת לבין שאלת הסמכות של בית משפט זה". לדבריה עיון בכתב התביעה מלמד כי ביסוד התובענה מצויה השאלה האם הייתה לנתבעים הזכות החוקית להודיע על ביטול החוזה. לדבריהכתב התביעה אינו עוסק ב"חוקים ספציפיים" הנוגעים ל"קרן מיוחדת".
8. לטענת התובעת, ברי כי הדין החל על החוזה שנכרת בישראל הוא הדין הישראלי (ר' בג"צ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו, 10.10.07)). לדבריה העיקרון הבסיסי בדיני חוזים של כיבוד אוטונמיית הרצון במטרה להגשים את ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים עומד גם ביסודם של כללי ברירת הדין בחוזים (ר' בהרחבה סעיפים 15–18).
9. עוד טענה התובעת כי הציפייה היא כי הדין החל הוא הדין של המקום בו נכרת החוזה וזו נבחנת ביחס לחוזה "בין עורך דין ישראלי לבין ישראלים שאינם מלווים בעורך דין" ועל הנתבעים מוטל הנטל להוכיח כי ציפיית הצדדים הייתה כי הדין החל על החוזה ביניהם יהיה הדין האמריקאי, והנתבעים לא ביססו טענה זו (ר' סעיפים 19–22).
10. בהתייחס לטענת הנתבעים כי ישראל אינה הפורום הנאות לבירור התובענה, טענה התובעת בקליפת האגוז כי אין מחלוקת שלבית המשפט סמכות לדון בתובענה ורק בנסיבות חריגות עשוי הוא שלא להפעיל סמכות זו אותה רכש. לדבריה על הנתבעים מוטל נטל כבד להוכיח כי לישראל אין זיקה להליך וכי לארה"ב יש זיקה משמעותית להליך. לשיטתה הנתבעים לא עמדו בנטל הכבד. לטענת התובעת, לישראל יש זיקה מהותית להליך: "החוזה בין הצדדים נכרת בישראל, התובעים והנתבעים הם אזרחים ישראלים, הודעת הביטול של החוזה נשלחה מישראל, לאורך עשר שנות קיום החוזה עיקר העבודה שביצעו התובעים הייתה במדינת קניה, אולם הקשר עם הנתבעים היה באמצעות דוא"ל או טלפון – עם הסניף של הנתבעת 3 בישראל. בנוסף לאורך השנים לצורך קיום החוזה התובעים עמדו בקשר רציף עם עובדים נוספים של הנתבעת 3 – גם הם כולם נמצאו בישראל" (ר' סעיף 24 רישה).
11. לטענת התובעת, לארה"ב אין זיקה של ממש להליך, התובעים לא היו בארה"ב, השירות שניתן לנתבעים ניתן במדינת קניה, והמפגשים בין התובעים לנתבעים היו בעיקר בקניה ובישראל. לדבריה ברור כי הזיקה היחידה לארה"ב היא העובדה שהכספים שעתידים להגיע לתובעים צפויים להגיע מארה"ב, בעקבות הליך שהתנהל בארה"ב (ר' סעיף 24 סיפה).
12. עוד נטען כי הנתבעים טוענים ל"ציפייה סבירה" בדבר מקום בירור הסכסוך. ברור כי הציפייה הסבירה היא כי הסכסוך בין הצדדים לא יתברר בארה"ב, לתובעים אין כל זיקה לארה"ב, הם מעולם לא התבקשו להגיע לשם, הודעת הביטול ניתנה בעברית מהסניף הישראלי של הנתבעת 3 על ידי הנתבע 1 ואין בדל של "ציפייה סבירה" מצד התובעים כי סכסוך ביניהם יתברר בארה"ב (ר' בהרחבה סעיף 25).
13. בגדרי סעיפים 26–27 התייחסה התובעת לפסיקה שונה אשר לדבריה אינה תומכת בטענות הנתבעים אלא להיפך. לדבריה הדין החל על החוזה הוא הדין הישראלי לארה"ב אין עניין בתובענה, ולהשלמת התמונה אף נטען כי אם וככל לסכסוך יש זיקה למדינה אחרת, הרי שמדובר בקניה ולא בארה"ב "ואכן גם הנתבעים הציגו זיקות לכאורה למדינת קניה. העובדה כי קיימות זיקות לקניה רק מכרסמת בטענה לפורום בלתי נאות. הנטל על הנתבעים הוא להראות שלישראל אין זיקה לסכסוך ואילו 'מירב הזיקות' נוטות במובהק ובבירור ל'ארצות הברית'" (ר' סעיף 28).
14. התובעת מדגישה כי ישראל היא הפורום הטבעי לדון בסכסוך, הגם שלסכסוך יש זיקות למדינת קניה, ולדבריה הנתבעים לא עמדו בנטל הכבד להוכיח כי דווקא ארה"ב היא הפורום המובהק והברור לדון בסכסוך (ר' סעיף 29).
15. הנתבעים בתגובתם בדעה כי התובעת בתשובתה מתעלמת מהעובדה הרלוונטית שבבסיס בקשת הסילוק, והיא שההסכם בין הצדדים – עליו סומכת התובעת את עילות תביעתה – נחתם בין שתי חברות, האחת אמריקאית והשנייה קנייתית. לדבריהם בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה, אין כל זיקה של הסכסוך למדינת ישראל, כל מערכת היחסים הנטענת בכתב התביעה היא בין חברות זרות וכל הצדדים להסכם נעדרי כל זיקה לישראל, כאשר הפעולות מושא התובענה נעשו כולן מחוץ למדינת ישראל (ר' בהרחבה סעיף 1 על סעיפי המשנה שבו וסעיף 4).
16. לדברי הנתבעים, הזיקות היחידות לישראל שהתובעים מייחסים בסעיף 24 לתשובתם הן טכניות לכל היותר ואינן רלוונטיות למבחן "מירב הזיקות" בקשר לפורום הנאות:
17. הטענה ש"החוזה בין הצדדים נכרת בישראל" – אינה רלוונטית, שכן אין בעובדה שהחוזה נחתם באופן טכני בישראל כדי להכשיר את מהותו כחוזה שחלים עליו דיני מדינת ישראל, שהרי רק לפי הדין האמריקאי מותר לעורכי דין להתחלק בשכר טרחה עם מי שאינו עורך דין.
18. הטענה ש"התובעים והנתבעים הם אזרחים ישראלים" – אינה נכונה. הצדדים היחידים להסכם הם שתי חברות זרות, כאשר אף הודגש שבתקופה הרלוונטית לחתימת ההסכם, הנתבע 2 אף לא היה תושב ישראלי אלא רק בעל אזרחות.
19. הטענה ש"הודעת הביטול של החוזה נשלחה מישראל" – אינה נכונה. לפי הדין האמריקאי, וגם לפי הדין הישראלי, החוזה התבטל כתוצאה מהפרתו על ידי התובעת אשר אף הודיעה כי לא תוכל להמשיך ולקיים את תנאיו, כמפורט בכתב ההגנה המקורי והמתוקן, ומכאן ש"הודעת הביטול" אליה מתייחסת התובעת היא טכנית בעיקרה ונשלחה משרתים שאינם נמצאים בישראל.
20. הטענה ש"הקשר עם הנתבעים היה באמצעות דוא"ל או טלפון עם סניף של הנתבע 3 בישראל" – אינה נכונה. לנתבעת 3 אין סניף בישראל, השרת שלה אינו נמצא בישראל והיא אינה מקיימת עסקים בישראל ואינה רשומה ככזו בישראל.
21. הטענה ש"המפגשים בין התובעים לנתבעים היו בעיקר בקניה ובישראל" – אינה נכונה. רובם המוחלט של המפגשים בקשר להסכם נעשו בקניה, מקום מתן השירות על ידי התובעת 3. בישראל היו מפגשים מקריים בלבד שנעשו בזמן ביקור התובע 2 בישראל.

(ר' בהרחבה סעיף 5 על סעיפי המשנה שבו).

1. בהתייחס לטענות התובעת בפרק ג1 לתשובתה, באשר לטענת הנתבעים כי הכספים שולמו מכוח הסדרים ספצפיים – ר' פרק ד לתשובת הנתבעים, סעיפים 27–36. בכל הקשור לפרק ג2 לתשובת התובעת, לעניין היות ישראל הפורום הבלתי נאות לדון בתובענה – ר' בהרחבה סעיפים 37–44.
2. ביום 10.10.21 התקיים דיון בבקשה. ב"כ הצדדים טענו איש–איש כמידתו בתמיכה לעמדת שולחו, כמפורט בעמודים 1–8 לפרוטוקול. מצהירים לא נחקרו על תצהיריהם.
3. עם תום הדיון ניתנה החלטת בית המשפט (בנפרד), לפיה בזיקה לדיון שהתקיים יודיע ב"כ התובעים האם מסכימים התובעים 1–2 להימחק מכתב התביעה. ביום 17.10.21 הודיעו התובעים 1–2 כי אין להם התנגדות למחיקתם כתובעים, וזאת מבלי לגרוע בכל טענה מטענות התובעים בעניין הבקשות העומדות להכרעת בית המשפט. בהתאם ניתן באותו יום פסק דין חלקי אשר הורה על מחיקת התובעים 1–2 מכתב התביעה.

המסגרת המשפטית על קצה המזלג

1. ברע"א 9810-05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limited ואח' (פורסם בנבו, 30.8.09), נפסק בין היתר:

משהוענקה לבית המשפט סמכות לדון בתביעה, קמה לו חובה לעשות שימוש בסמכות זו. עם זאת, לכלל זה הוכרו מספר חריגים, אשר בהתקיימם עשוי בית משפט בעל סמכות לראות לנכון שלא להפעיל את סמכותו. אחד מאותם חריגים מקורו בדוקטרינת "הפורום הלא נאות" (Forum Non Conveniens) לפי דוקטרינה זו, בהתעורר שאלה של ברירת מקום שיפוט בין בית משפט מוסמך בישראל לבין בית משפט זר, שאף הוא בעל סמכות בינלאומית לדון בתובענה, רשאי בית המשפט בישראל בתנאים מסוימים למחוק את התביעה שהוגשה לו כדי שזו תנוהל בפני בית המשפט הזר (ראו, ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365, 386-384 (השופט א' ברק) (1985) (להלן - עניין אבו עטיה); בג"ץ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625, 656-654 (השופטת ד' ביניש) (2002)). המבחן המכריע לבחינת תחולתה של דוקטרינת "הפורום הלא נאות" הינו האם הפורום המקומי הוא "הפורום הטבעי" או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה. מבחן זה מוכרע בהתחשב במכלול נסיבותיו של המקרה. בכלל זה יש לבחון את השאלה מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת נשוא הדיון, אליו מובילות מירב הזיקות הרלוונטיות (ראו, ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר נ' CAE Electronics Ltd, בפיסקה 18 (לא פורסם, [פורסם בנבו], 4.9.2007); רע"א 851/99 T. Van Doosselaere נ' Depypere, פ"ד נז(1) 800, 815-813 (2003)) (שם, פסקה 10 רישה).

1. עוד נקבע בפרשת Pimcapco לעיל כי:

לשם בחינת שאלה זו, על בית המשפט להביא בחשבון שיקולים שונים. על שיקולים אלו ניתן למנות את מקום מושבם ועסקיהם של הצדדים, גישה למקור הראיות, האפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט, ההוצאות הכרוכות בהבאתם ועוד (ראו, רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' זריקאת, פ"ד מח(3) 265, 270-269 (1994) (להלן - עניין זריקאת)... (שם, פסקה 10 באמצע).

ובהמשך הובהר כי:

נטל ההוכחה לעניין קיומו של פורום זר מוסמך, שהינו בעל מירב הזיקות הרלוונטיות לסכסוך, מוטל על כתפיו של הנתבע. המבחן בו עליו לעמוד אינו מאזן נוחות רגיל, אלא עליו לשכנע את בית המשפט כי המאזן נוטה בבירור ובאופן משמעותי לעבר הפורום הזר (ראו, ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה, פ"ד מח(2) 77, 84-82 (1994)) (שם, פסקה 10 סיפה).

1. בע"א 3908-08 תיקו בע"מ נ' FOREM BAGCO INC (פורסם בנבו, 26.8.10) נפסק בין היתר כי:

מקום שטענה בדבר נאותות הפורום מועלית בפני בית משפט ישראלי המוסמך לדון בתובענה, הנטל הוא על הנתבע הטוען לאי-נאותות הפורום הישראלי לשכנע כי פורום זר (שיש לו סמכות לדון בתובענה) הוא הפורום הנאות וה"טבעי" לדון בתובענה.

לצורך קביעת "טבעיות" הפורום על בית המשפט להביא בחשבון את הנסיבות הצריכות לעניין ואת מכלול הזיקות הרלוונטיות, וכן את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים כולם (ראו: ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365, 386 (1985); ע"א 2705/91 אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 554, 575 (1993); ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd, פיסקה 18 ([פורסם בנבו], 4.9.2007)). עם השנים ונוכח מגוון אמצעי הקומוניקציה ודרכי התנועה העומדים לרשותנו במציאות המודרנית, כמו גם הסתעפות קשרי המסחר בזירה הבינלאומית, איבדה דוקטרינת הפורום הבלתי נאות לא מעט מכוחה והדבר קיבל ביטוי פעם אחר פעם בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: עניין הגבס, בעמוד 114; רע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב(1) 817, 821 (1998); רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos De Saude S/C LTDA, פ"ד נז(5) 414, 421 (2003); ראו גם מיכאיל קרייני "שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השלישי ומעבר לו" מחקרי משפט יט 67 (2002) (להלן: קרייני)). יחד עם זאת אין מדובר בדוקטרינה שאבד עליה הכלח ונראה כי מקום שבו מתבקש אחד הפורומים המתחרים להרחיב את סמכותו ולהחילה על נתבע שאינו נמצא בישראל, מן הראוי לגלות יתר נכונות להטות אוזן לטענות המועלות על ידי הנתבע בעניין נאותות הפורום (שם, פסקה 17).

(ר' גם א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 (2015), עמודים 81–83).

1. הקביעה בשאלת "טבעיות הפורום – הפורום הנאות" נתונה לשיקול דעת בית המשפט. שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת שאלת תחולתה של דוקטרינת הפורום הבלתי נאות, כאשר במסגרת מבחן משולש זה על בית המשפט לבחון (א) איזה פורום משפטי הוא בעל מירב הזיקות לסכסוך; (ב) יש לבחון מהן הציפיות הסבירות של הצדדים באשר למקום ההתדיינות בסכסוך;
   (ג) מבחן השיקולים הציבוריים – מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה (ר' רע"א 2737/08 ארבל נ' Tui Ag (פורסם בנבו, 29.1.09), פסקה 17); ת"א (כלכלית) 22726-07-17 רות אגם ואח' נ' Bnp Pribs SA ואח' (פורסם בנבו, 29.1.20).

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את כתבי הטענות שהובאו בפניי על נספחיהם, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כתב התביעה המתוקן

1. ביום 14.10.20 ולאחר שהנתבעים הגישו כתב הגנה (ביום 15.9.20), הגישו התובעים (דאז) בקשה לתיקון כתב התביעה, בגדרה נתבקש בית המשפט להתיר להם לתקן את כתב התביעה כך שיופיע בו "שמו המדויק של הנתבע 3 וכדלקמן: MM~LAW LLC (תאגיד אמריקאי), וזאת חלף השם המופיע כיום ברשימת הנתבעים" (בקשה מס' 3).
2. לאחר קבלת תשובת הנתבעים ובמסגרת החלטה מיום 5.11.20, התקבלה הבקשה לתיקון שם הנתבע 3, ונתאפשר לנתבעים להגיש כתב הגנה מתוקן, שאכן הוגש ביום 14.6.21.
3. בכתב התביעה המתוקן, בו הוגדר הנתבע 3 כ"MM~LAW LLC (תאגיד אמריקאי)", נתבקש בית המשפט במבוא כתב התביעה להורות בין היתר:
4. כי החוזה בין התובעת (החברה הקנייתית) לבין הנתבע 3 (התאגיד האמריקאי) תקף.
5. כי הודעת הביטול שנשלחה בטלה וחסרת תוקף.
6. כי הנתבע 3 נדרש להעביר לתובעים את כל המידע והנתונים הרלוונטיים הנוגעים לשכר הטרחה שגבה ו/או יגבה במסגרת ההליכים המשפטיים.

(ר' ס"ק א–ג).

1. בסעיף 3 לכתב התביעה נטען כי הנתבע 1, עו"ד ג' ממן, והנתבע 2, עו"ד ג' מירון, "הם בעלים ושותפים בנתבע 3 – משרד עורכי דין פעיל המחזיק בסניף בישראל ומאוגד כחברה בארצות הברית" (ר' נספח טז, מסמכי רישום ממדינת אילינוי). מנספח טז הנ"ל, מיום 12.4.08, עולה בין היתר כי כתובה של החברה היא בשיקאגו אילינוי ומנהלה הרשום הוא הנתבע 2.
2. ב"כ התובעת טען בין היתר לגבי הנתבעים 1–2 כי "מכוח הדין הקוגנטי עורכי דין שפועלים בישראל יש להם אחריות בלתי מוגבלת גם לחבות של הנתבעת 3. זו עילת תביעה עצמאית. לא תבעתי הרמת מסך, זה נכון, אך לא צריך הרמת מסך... די בכך מבחינתי לחייב אותם מכוח עילה עצמאית... ניתן לחייב בעילת תביעה עצמאית את נושא המשרה ולכן קודם כל הם נתבעים באופן אישי, בלי קשר לתאגיד" (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 24–34).
3. ממסמכי הרישום של הנתבע 3 עולה ברורות כי לנתבע 1, עו"ד ג' ממן, אין כל מעמד בנתבע 3, כך שלא ברור כיצד מייחסת לו התובעת תפקיד של 'נושא משרה'.
4. עיון בכתב התביעה ובפרק הסעדים המבוקשים בגדרו מלמד כי נתבע סעד הצהרתי לפיו הודעת הביטול בטלה והחוזה בין החברה לבין משרד עורכי הדין תקף (ר' סעיף 49א). בהתאמה נתבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי לפיו הנתבעים נדרשים להעביר לתובעת 10% משכר טרחתם (ר' סעיף 49ב) וכן נתבקש סעד למתן חשבונות (ר' סעיף 49ג). בכתב התביעה לא פורט כי הנתבעים 1–2 נתבעים באופן אישי מכוח עילה עצמאית. העובדה שלא נטענה טענה של הרמת מסך פועלת לחובת התובעת, בהינתן העובדה כי הנתבע 3 הוא חברה. כתב התביעה למעשה מתייחס לשני התאגידים, שהם הצדדים האמיתיים והנכונים לתובענה, כאשר נראה לכאורה שהנתבעים 1–2 נוספו אליו באורח מלאכותי בלבד וכאשר שלא מתבקש כנגדם סעד אופרטיבי ממשי (ר' גם סעיפים 19 ו־33 לתצהיר ג' מירון).
5. בכתב התביעה המתוקן מכונה A.G.S.C. (החברה הקנייתית) כ"החברה", שהיום נותרה כתובעת יחידה, וכך תכונה היא בהמשך החלטה זו. התאגיד האמריקאי, MM~LAW LLC, מכונה בכתב התביעה המתוקן "משרד עורכי הדין".
6. עוד נטען בכתב התביעה כי בשנת 2008 נחתם "חוזה חד וברור בין החברה לבין משרד עורכי הדין, שמהותו פשוטה – החברה התגייסה להעניק שירותים למשרד עורכי הדין בכל הנוגע להליכים משפטיים למען השגת פיצויים לנפגעי פיגועי הטרור שהתרחשו בשגרירויות ארצות הברית בניירובי ובדאר א-סלאם, וזאת בתמורה לעשרה אחוזים (10%) משכר הטרחה שהתקבל במשרד עורכי הדין" (החוזה צורף כנספח א; ר' סעיף 5).
7. לטענת התובעת "הצדדים פעלו בהתאם לחוזה משך 12 שנים. החברה סיפקה את שירותיה ללא דופי ותוך שהיא זוכה לשבחים. משרד עורכי הדין ניהל (בשיתוף עורכי דין נוספים) הליכים משפטיים ממושכים בארצות הברית... ולאחרונה החלו הצדדים בעבודה משותפת על פרויקט נוסף וטיפול באלפי לקוחות חדשים שגם בו סיפקה החברה את השירותים שהתבקשה" (ר' סעיף 6).
8. בסעיף 8 לכתב התביעה נטען בין היתר כי ההליכים המשפטיים הסתיימו בהצלחה, ובהתאם לדבריו של הנתבע 2, "שכר הטרחה של משרד עורכי הדין צפוי לעמוד על מאות מיליוני דולרים...". בסעיף 10 לכתב התביעה נטען כי "עד עתה קיבלו התובעים סך כולל של כמיליון דולר (בשתי פעימות בשנת 2017 ובשנת 2019)... שכר טרחה נוסף טרם התקבל במשרד עורכי הדין ובהתאמה טרם התגבשה אצל החברה הזכות לקבלת שכר טרחתה".
9. בפרק ג לכתב התביעה, נושא הכותרת "'החוזה בין הצדדים ומימושו לאורך השנים", נטען בין היתר ובתמצית כי ב־7.8.98 ארגון אלקעידה ביצע סימולטנית פיגועי טרור בשגרירויות ארה"ב בניירובי קניה, ובדאר א-סלאם בטנזניה, כי בסמוך לשנת 2008 החל הנתבע 2 לפעול על מנת להגיש תביעה בשם קורבנות ונפגעי פיגועי הטרור ו"מטבע הדברים הוא נדרש היה לשותף בעל יכולות מוכחות לספק לו שירותים בקניה ובטנזניה... החברה הייתה השותף המתאים ביותר. החברה פועלת בקניה מזה שנים רבות, והיא בעלת מוניטין חיובי משמעותי בתחום עבודתה... ושמה הטוב הולך לפניה בתחום עיסוקה. על רקע זה אך טבעית הייתה הפנייה לחברה לצורך קבלת השירותים" (ר' סעיפים 12–14).

ההסכם בין הצדדים

1. בסוף שנת 2008 נחתם הסכם בין הצדדים (נספח א) על גבי דף פירמה של הנתבע 3, הנושא כתובות בתל אביב (רח' המרד 25), בלוקסמבורג, בז'נבה שוויץ ובהונג קונג. המסמך מופנה לה"ה יצחקי וארד, כאשר תחת שמם של אלה מופיע:

Aviation and General Security Consultants LTD. Nairobie, Kenya.

1. במסמך נקבע בין היתר כי:

…Aviation and General Security Consultants LTD agrees to assist in communication and coordination with all plaintiffs in connection with this cases, including assisting organization of meetings, collection and forwarding to us clients, documents […] and shall receive payment equal to ten percent of the net fees actually received by MM~LAW LLC […] in settlement or by collection of any judgment in this case…

1. בתחתית המסמך צוין MM~LAW LLC "by: Gavriel Meirone" ומופיעה חתימה על גבי השם, ומתחת נרשם "AGREED: Aviation and General Security Consultants LTD". ובהמשך "by: Dror Itzhaki, Authorized Representitive" ו"by: Ben Zion Arad, Authorized Representitive" (ר' גם סעיף 13 לתצהיר ג' מירון התומך בבקשת הסילוק).
2. נוכח האמור בין היתר בסעיפים 44–45 לעיל, מצאתי לדחות את טענת ב"כ התובעת לפיה "אם נסתכל על ההסכם מי שחתומים עליו קודם כל ברמה האישית זה התובעים" (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 11). מהמסמך המכונן, הוא ההסכם בין הצדדים, עולה מפורשות כי הצדדים לו הם התאגידים (הזרים) (ר' לעניין זה גם פסה"ד החלקי מיום 17/10/21).
3. כנספח ה לכתב התביעה צורפו מכתבים מיום 25.7.17 ו־18.6.19 למר ד' יצחקי ולמר ב' ארד בהתאמה. המכתבים נשלחו על ידי הנתבע 3, שכתובתו הוגדרה במיאמי פלורידה. כותרת המסמך "Payment of Legal and Consulting Fees Aviation & General Security Consultants". המכתב מיום 18.6.19 מופנה למר ב' ארד אצל התובעת בניירובי, קניה. שני המכתבים חתומים על ידי הנתבע 3 באמצעות הנתבע 2, שמוגדר בהם כ"Managing Partner".
4. כנספח ט לכתב התביעה צורפו שני מכתבים של החברה (התאגיד הקנייתי) מיום 13.9.19
   ו־23.9.19 המופנים לעובדת החברה, גב' פיבי אטיניו־אורו אשר בתחילה הוחלט לפטרה ולאחר מכן החברה חזרה בה מן הפיטורין והמשיכה להעסיק אותה כעובדת, לאור בקשת הנתבע 3 – משרד עורכי הדין.
5. כנספח יב צורף מייל מיום 4.5.20 שנשלח על ידי מר ד' יצחקי לנתבע 1, בו נאמר בין היתר כי "מזה שנים ש-Mmlaw ו-AGSC פועלים בתיאום מלא, עם יחסי עבודה טובים ושירותים שאתם מקבלים מאיתנו לבקשתכם ותמיד לשביעות רצונכם. אנו מבקשים להבין מכם מה כוונתכם ומה מטרתכם בעתיד, בקשר למערכת יחסי העבודה והמערכת העסקית בין שתי החברות".
6. על רקע כל האמור לעיל יש לבחון את השאלה האם הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בתובענה, לאור המבחנים שהוגדרו מעלה.

מבחן מירב הזיקות

1. מבחן זה הוא אחד המבחנים שנועדו להכריע בשאלה האם הפורום המקומי הוא "פורום טבעי" לדון בתביעה או שמא קיים פורום טבעי אחר מלבד הפורום הישראלי (ר' ע"א 300/84 אבו עטיה נ' יוסוף ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365; גורן לעיל, עמוד 83). במסגרת מבחן זה בודק בית המשפט בין היתר האם הפורום המקומי הוא הפורום הטבעי לדון בתובענה תוך בחינת מירב הזיקות הרלוונטיות שיש להן קשר אמיתי, משמעותי ומהותי למקרה מושא התובענה. כך אף נבחנים זהות הצדדים להסכם, מקום מושבם ועסקיהם של הצדדים, מקום ביצועו של ההסכם, שפת החוזה, מטבע התשלום, גישה למקור הראיות, האפשרות לחייב עדים להעיד במשפט וההוצאות הכרוכות בהבאת עדים וכד' (ר' פרשת Pimcapco לעיל, פסקה 10; ת"צ (כלכלית תל אביב) 56722-05-16 דיגיטק אס אם טי נ' Domut (פורסם בנבו, 15.5.17), פסקה 31; ת"א (מרכז) 45123-10-20 רפאל נ' רוקח (פורסם בנבו, 22.9.21), פסקה 52).
2. כפי שנקבע אף בעניין אגם לעיל לעניין מבחן מירב הזיקות, "אין המדובר במבחן כמותי גרידא... אלא במבחן איכותי... מבין הזיקות הרלוונטיות יש כאלה שיש להן משמעות רבה יותר ואחרות שמשמעותן פחותה" (ר' גם פרשת דיגיטק לעיל).
3. בכתב התביעה נטען כי לבית המשפט הסמכות המקומית והעניינית לדון בתובענה והובהר למען הסר ספק "כי MM~LAW LLC הינו משרד הפועל מישראל, כי החוזה נחתם בישראל, כי חלק ניכר מהתקשורת בין הצדדים נעשתה בישראל או מול ישראל וכי ההפרה נעשתה על ידי עו"ד ממן בישראל באמצעות הדוא"ל" (שם, סעיף 50).
4. ד' יצחקי, בתצהירו אשר תמך את תשובת התובעים (דאז) לבקשה מושא החלטה זו, ציין בין היתר כי "מרבית העבודה במסגרת החוזה בוצעה במדינת קניה" (ר' סעיף 9) וכי "התובעים לא היו בארה"ב, השירות שניתן לנתבעים ניתן במדינת קניה, המפגשים בין התובעים לנתבעים היו בעיקר בקניה, ובישראל" (ר' סעיף 15).
5. התובעת מבססת טיעונה כי ישראל היא הפורום הנאות לדון בתובענה על העובדה כי החוזה נכרת בישראל, כי הנתבעים הם אזרחים ישראלים וכי הודעת הביטול של החוזה נשלחה מישראל. עוד נטען כי בחינת כוונת הצדדים "מלמדת, מכללא, כי התכוונו כי הדין החל על החוזה יהיה הדין הישראלי" (ר' סעיפים 8 ו־14 לתצהיר יצחקי).
6. הנתבע 2, בתצהירו התומך את בקשת הסילוק, טען בין היתר ובתמצית כי הוא ועו"ד ג' ממן (הנתבע 1) אינם שותפים בשום תאגיד או שותפות בארה"ב או בישראל ולא בכל מדינה אחרת, כי המדובר בחוזה בין שתי חברות זרות שנכתב ונחתם בשפה האנגלית לצורך מתן שירותים על ידי קבלן חיצוני (התובעת).
7. עוד הצהיר מירון בתצהירו ובאורח שלא נסתר כי "טרם החתימה על ההסכם הוסבר והוסכם בין החברה האמריקאית לחברה הקנייתית כי מכיוון שההסכם נחתם עם חברה אמריקאית עבור שירותים הניתנים בגין תביעה בארה"ב, ההסכם כפוף לחוקים בארה"ב ולכן כל מחלוקת שתתעורר בין הצדדים תידון אך ורק בארה"ב ועל פי הדין האמריקאי" (שם, סעיף 12.4).
8. בסעיף 19 לכתב התביעה נטען בין היתר כי בהתאם לחוזה ולאורך השנים "העביר משרד עורכי הדין את שכר הטרחה היחסי המגיע לחברה (אשר למיטב ידיעת התובעים מהווה עשרה אחוזים משכר הטרחה שהתקבל במשרד עורכי הדין)..." בתמיכה לאמור צורפו שני מכתבים מיום 25.7.17 ו־18.6.19 (נספח ה). בנספחי ה הנ"ל נכתב בפסקה האחרונה, בין היתר, כי:

The Founds, which our clients received (and the legal fees that we received), were distributed by the USVSST found, via a special trust established under U.S. law […] The Found in accordance with U.S. law provides the procedure to verify that each client receives the proper distribution as determined by law.

1. הנה כי כן, בהתאם לנטען בכתב התביעה, הנתמך בנספח ה אליו מפנה התובעת, התשלומים שהיא קיבלה לאורך השנים – שכר הטרחה היחסי – שולם לה בהתאם לדין האמריקאי.
2. הנתבע 1 ציין בתצהירו התומך את תגובת הנתבעים בין היתר כי הוא אינו מנהל או שותף בנתבע 3, כי לנתבע 3 אין סניף בישראל, לא ברישום אצל לשכת עורכי הדין ולא בפועל, וכי השרתים שלו לא יושבים בישראל וכלל פעילותו מבוצעת מחוץ למדינת ישראל. לדבריו הוא אישית לא היה צד להסכם נספח א (ר' סעיפים 1–6 לתצהירו).
3. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחינת התיעוד שהובא בפניי, נחה דעתי כי הזיקות להן טוענת התובעת הן זיקות טכניות ושוליות. כך למשל העובדה שהחוזה נחתם טכנית בישראל פחותת משקל בעיניי. גם אם אקבל את הטענה כי לנתבע 3 – משרד עורכי דין אמריקאי – "סניף בישראל", דבר שלא הוכח כמתחייב והוכחש על ידו באופן המקובל עליי (ר' למשל סעיפים 7, 8, 19 לתצהיר מירון וסעיפים 3–4 לתצהיר ממן), הרי שבאתי לכלל מסקנה כי מבחינה איכותית הזיקות לפורום הזר, שאינו הפורום הישראלי, חזקות וברורות יותר:
4. המדובר בהסכם שהצדדים לו – שתי חברות זרות (קנייתית ואמריקאית).
5. המדובר בהסכם שהשירותים שהוגדרו בו ניתנו על ידי התובעת בחו"ל (ברובם בקניה).
6. המדובר בהסכם שתמורתו הכספית משולמת על ידי התאגיד האמריקאי לתאגיד הקנייתי בארה"ב, בדולרים ובהתאם לדין האמריקאי.
7. ככל שיידרשו להעיד עדים בנוגע לסכסוך ונסיבות הוצאת "הודעת הביטול", הרי שאלה יושבים רובם ככולם בחו"ל (בקניה).
8. גם אם הנתבעים 1–2 – עורכי הדין – פעלו בשם הנתבע 3, הרי שהם עשו כן כשלוחיו. כזכור, הנתבע 2 הוא מנהל בתאגיד ("Managing Partner").
9. הנתבעים 2-1 - אישית – אינם צד להסכם.

מבחן הציפיות הסבירות

1. שיקול נוסף שיש לבחון ביחס לשאלה האם הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות נוגע לשאלה מה היו הציפיות הסבירות של הצדדים לגבי הפורום שיידון בתביעתם. כך גם נפסק ברע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית נ' Harefuah Servicos de Saude, פ"ד נז(5) 414, בין היתר כי:

ראיית הפורום בעל מירב הזיקות לעניין כפורום הטבעי אינה נובעת רק מנוחות הצדדים, אלא גם מציפיותיהם הסבירות של הצדדים ומהיכולת לנהל הליך יעיל בארץ.

1. מבחן הציפיות הסבירות של הצדדים הוא מבחן אובייקטיבי. בסופו של יום ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, סבורני כי בחינת ציפייתם הסבירה מובילה למסקנה כי הפורום הישראלי אינו הפורום המתאים לדון בתובענה. עבודת התובעת ושירותיה עבור הנתבע 3 ניתנו בעיקר בקניה, ובכל מקרה לא בישראל, ולא ניתן למצוא זיקה מהותית בין ישראל לבין הסכסוך, למעט זיקות טכניות מעיקרן, עליהן משליכה התובעת את יהבה
2. נראה בסופו של יום כי המבחן לעיל נוטה לקביעת פורום זר שאינו ישראלי. המדובר בפעילות עסקית שבוצעה בחו"ל ושעתידה הייתה להתבצע בחו"ל (רובה בקניה ובמדינות סמוכות). נראה שנכון להניח שציפייתם הסבירה של הצדדים הייתה שלא להתדיין בישראל אלא "באחת ממדינות מושבם או במדינה אחרת בה הם כבר פועלים עסקית יחדיו... נראה שצדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי אין לבית המשפט הישראלי עניין להכריע בסכסוך... בין שני אזרחים זרים. זאת במיוחד – כאמור – כאשר הסעד המבוקש הוא כאמור פיצוי כספי ולא פעולות אכיפה אשר יהא מקום לבצען בישראל" (ר' ע"א 4025-13 נייגל וויליאם נ' Deutsche Telekon AG (פורסם בנבו, 6.11.14), פסקה יא סיפה).
3. אומנם ברישת התביעה דנן לא עותרת התובעת לפיצוי כספי – לפחות לא בשלב זה – ברם אולם עתירותיה הן להצהיר כי החוזה בינה לבין הנתבע 3 בתוקף וכי זה נדרש להעביר לה את כל המידע והנתונים הנוגעים לשכר טרחה שגבה ו/או יגבה במסגרת הליכים משפטיים שונים, צופה פני תביעה כספית בעתיד הקרוב. ברם אולם, לעניין זה ראו פרק ו לכתב התביעה, סעיף 49ב, בו נתבקש בית המשפט "להורות על סעד הצהרתי לפיו הנתבעים כולם נדרשים להעביר לחברה עשרה אחוזים משכר טרחתם...". על כל פנים, גם אותו חוזה (משנת 2008) שמבוקש להצהיר על תקפותו הוא חוזה שמקום מימושו והוצאתו לפועל הוא/היה בחו"ל, בעיקר בקניה.
4. בת"א (ת"א) 39507-06-11 נייגל נ' Deutsche Telekon ( פורסם בנבו, 21.4.13) נקבע באופן ההולם את ענייננו אנו בין היתר כי "...יש להניח כי ציפייתם הסבירה של הצדדים הינה שהם עלולים להיתבע באחת מן המדינות שבהן הם מקיימים עסקים, או באחת ממדינות המוצא של אותם אנשים או גופים שעימם הם מקיימים עסקים. ישראל אינה נימנית עם אלה: היא אינה מקום מושבם של התובע או של הנבעת והם אף לא ניהלו ביניהם עסקים כאן" (שם פסקה 13).
5. בסופו של יום ובהינתן האמור, סבורני כי יישומו של מבחן הציפיות הסבירות מוביל למסקנה כי הפורום הזר (הקנייתי או האמריקאי) הוא פורום נאות יותר מהפורום הישראלי. התביעה הוגשה בקשר עם עסקה בין שתי חברות זרות, שהתבצעה והתקיימה מחוץ לישראל ביחס לתביעות שיוגשו, ככל הנראה, בארה"ב, ותשלומים שבוצעו לתובעת מארה"ב על ידי הנתבע 3 –התאגיד האמריקאי.
6. כך גם נפסק בפרשת אגם לעיל באופן התואם את ענייננו אנו, בין היתר כי "בנסיבות אלה, כאשר הקשר העסקי בין הצדדים התנהל כולו מחוץ לישראל, סביר יותר לקבוע כי הציפייה הסבירה של הצדדים הייתה כי גם מחלוקות משפטיות עתידיות יתבררו מחוץ לתחומי המדינה" (שם, פסקה 39).

שיקולים מערכתיים

1. שיקול נוסף בבחינת נאותות הפורום בוחן אף את השיקולים המערכתיים של מדיניות ציבורית (ר' פרשת Pimcapco לעיל, פסקה 11). בכלל זה רשאי בית המשפט אף לשקול שיקולים רבים ומגוונים, שהמרכזי ביניהם הוא השיקול בדבר הפורום שהוא בעל העניין "האמיתי" לדון בתובענה (ר' רע"א 10250/08 קציב נ' Zao Raiffeisenbamk (פורסם בנבו, 18.3.10)).
2. המדובר בין היתר כאמור בחוזה עסקי שנחתם בין שתי חברות זרות (תאגיד קנייתי ותאגיד אמריקאי), העסקה כולה אמורה להתבצע מחוץ למדינת ישראל, התשלום אף הוא אמור להתבצע בחו"ל, השירותים ניתנו בחו"ל ,העובדים הועסקו בחו"ל ובקשר לתביעות שהוגשו ויוגשו בארה"ב.
3. ספק אם לבית משפט ישראלי יש עניין אמיתי להכריע בתביעה, שעניינה בסכסוך הנוגע לעסקה שנחתמה בין הצדדים- התאגידים הזרים - ביחס לטיפול בתביעות שיוגשו בחו"ל בגין מעשי טרור שבוצעו בחו"ל, כאשר השירותים ניתנים על ידי התובעת בחו"ל.
4. אף ספק בעיניי אם הדין הישראלי, לרבות דיני החוזים, חל על העסקה דנן, וזאת רק משום שהמסמך (החוזה, נספח א) נחתם באופן טכני בישראל. האינטרס של מערכת המשפט בבירור הסכסוך המשפטי מושא התובענה דנן הוא קטן ביותר. אין המדובר בתביעה לאכיפה של חוקים קוגנטיים שנקבעו על ידי המחוקק הישראלי (ר' פרשת אגם, פסקה 44 סיפה; רע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח נ' Incomacs LTD (פורסם בנבו, 2.8.12), פסקה 5)
5. בנסיבות ההליך דנן ובהינתן האמור מעלה, בשים לה לעובדה כי בעלי הדין 'האמיתיים' בהליך מושא ההסכם משנת 2008, הינם שני תאגידים זרים, סבורני כי ראוי ליתן עדיפות דיונית 'לבעלי דין מקומיים' על פני בעלי דין זרים (ר' פרשת דיגיטק לעיל, פסקאות 66-65).
6. בפרשת Pimcapco לעיל נפסק באורח ההולם את ענייננו כי באשר "לשיקול 'המערכתי', סבורני כי האינטרס של מערכת המשפט הישראלית בבירור התובענה שהוגשה על ידי התובעת הינו קטן יחסית, המשאבים השיפוטיים של מערכת המשפט בישראל מוגבלים, קיום הליכים בבית המשפט הישראלי על אף היותם בעלי זיקה חלשה, אם בכלל, לישראל עשוי לבוא בסופו של יום על חשבונם של מתדיינים והליכים אחרים, שזיקתם לפורום הישראלי רבה הרבה יותר... זאת גם בהתחשב בכך שהתובעות אינן חברות שהתאגדו בישראל ומשכך לא קיימת הצדקה מהותית להקל עליהן את ההתדיינות בישראל" (שם, פסקה 11 סיפה).

על סף סיום

1. בפרשת נייגל וויליאם לעיל נפסק בין היתר כי:

תנאי חשוב להחלת דוקטרינת הפורום הלא נאות הינו כי ההתדיינות בפורום הזר הינה אפשרית, במובן זה שהתובע אכן יכול לנהל את התביעה שם ולא קיימת מניעה מעשית או חוקית לכך" (רע"א 9810/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limited, להלן עניין Hecke [פורסם בנבו] (2009), בפסקה 13 (השופט - כתארו אז - גרוניס); מיכאיל קרייני השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית (2002), עמ' 22) (שם, פסקה ח).

( ר' גם פרשת Pimcapco לעיל , פסקה 11).

1. בענייננו אנו לא נטען על ידי התובעת ולא הוכח על ידה, כי ההתדיינות בפורום הזר אינה אפשרית, כי היא לא תוכל לנהל תביעתה שם וכי קיימת מניעה מעשית או חוקית לכך.

סוף דבר

1. בשים לב לכל המובא מעלה מסקנתי הינה שעלה בידי הנתבעים להוכיח כנדרש מהם כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה שהגישה התובעת .
2. אשר על כן הנני נעתר לבקשת הסילוק ומורה על מחיקת התובענה.
3. הגם שה"ה ארד ויצחקי נמחקו מכתב התביעה בשלב המאוחר להגשת הבקשה וטרם מתן החלטה זו, לא מצאתי לחייבם אישית בהוצאות.
4. התובעת תשא בהוצאות הנתבעים בסך כולל של 20,000 ₪, אשר ישולמו עד יום 16/12/21, וממועד זה ואילך ישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ב, 11 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.