הערעור הנדון נמחק מחמת האיחור בהגשתו. בחינת טענותיו של המערער בכל תגובותיו ובקשותיו וכן בחינת תגובת המשיבים מעלה, כי המערער לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק איחור זה. כמו כן, כפי שיובהר, ספק אם ערעור הוא ההליך הנכון בנסיבות העניין.

עיקרי העובדות ועיקרי טענות הצדדים

2. הערעור הנדון הוגש ביום 21.6.2020 בעניין פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ג' ארנברג) מיום 3.3.2020 בת"א 1635-05-18, שלפיו תביעת המשיבים נגד המערער (הנתבע 1), התקבלה בהיעדר הגנה מטעמו. בהתאם לכך הוא חויב לשלם למשיבים סך 185,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה כפי שנקבע בפסק הדין וכן בתשלום שכר-טרחת עורך-דין בסך 20,000 ₪.

עיקרי נימוקי הערעור נוגעים לטענותיו של המערער כלפי מתן פסק הדין בהיעדר הגנה.

ביום 21.7.2020 הגיש המערער שתי בקשות, בקשה לפטור מהפקדת עירבון, שהועברה אליי למתן החלטה. בהחלטה מאותו יום נקבע כי תחילה ובטרם תתברר הבקשה, על המערער להגיש הנמקה בשני עניינים: הגשת הערעור באיחור, והגשת ערעור חלף בקשה לביטול פסק הדין.

במועד זה (21.7.2020) הגיש המערער גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט קמא. בעניינה נקבע בהחלטה מאותו יום (החלטת כבוד השופט א' רומנוב), כי בירורה יושהה עד הכרעה בעניין הנושאים שנקבעו בהחלטתי האמורה.

3. בהבהרת המערער מיום 27.7.2020 נטען, כי לנוכח תקופת מצב החירום המיוחד, הערעור לא הוגש באיחור, אלא במועד. בהחלטה מאותו יום, הופנה בא-כוח המערער לטעותו בקריאת הודעת שר המשפטים מיום 7.5.2020 – אשר צורפה להבהרתו – בכל הנוגע לתקופת מצב החירום המיוחד. כמו כן, התבקשה תגובת המשיבים להודעת המערער.

עוד בטרם הוגשה תגובת המשיבים, הגיש המערער הבהרה נוספת ובקשת ארכה להגשת הערעור, שבה טען לראשונה, כי לא ידע מתי בדיוק הומצא פסק הדין של בית המשפט קמא ועוד כיוצא באלו טענות. כן טען, כי טעה בעניין התקופה שבה הייתה תקופת מצב החירום המיוחד בתוקף וכי טעות של עורך-דין היא בגדר "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת ערעור ומכל מקום, מדובר לכל היותר באיחור בן חמישה ימים, שאינו מצדיק את מחיקת הערעור. כן טען, כי סיכויי הצלחת הערעור גבוהים ולכן אף בכך יש כדי להצדיק את הארכה המבוקשת.

4. תגובת המשיבים הוגשה היום. במסגרתה עמדו על "פתלתלותו" של המערער ו"הלוליינות" שנקט בכל הנוגע למועד הגשת הערעור, תוך שינוי גרסתו בעניין מועד המצאת פסק דינו של בית המשפט קמא לידיו ובעניין נימוקיו לאיחור בהגשת הערעור. המשיבים עמדו על כך שגם את ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל ובבית המשפט קמא הגיש המערער באיחור ובעיקר הוסיף בא-כוחם, תוך תמיכת טענתו בתצהיר, כי אין מקום לכל סיפוריו של המערער בכל הנוגע למועד המצאת פסק הדין של בית המשפט קמא לידיו. כך לטענתו, מהטעם הפשוט, שלפיו ביום 3.3.2020, מיד לאחר מתן פסק הדין, פגש במזכירות בית המשפט את המערער עצמו, הודיע לו שניתן פסק דין ומסר לידיו את פסק הדין במועד זה. לפיכך טען, כי טענת המערער בתצהירו מיום 3.8.2020, כי אינו זוכר מתי קיבל את פסק הדין ועוד כיוצא באלו אמירות בתצהירו, אינן אמת. מטעם זה הוסיף וביקש בא-כוח המשיבים, לחייב את המערער בתשלום הוצאות, "אשר ישקפו את הסלידה ממעשיו".

דיון והחלטה

5. ראשית לכל ולמען הסדר הטוב נזכיר, כי אין בעובדה שנושא הגשת הערעור באיחור הועלה לראשונה בהחלטתי מיום 21.7.2020, קודם להגשת בקשה בעניין מטעם המשיבים. בעניין זה נקבע, כי רשם מוסמך להורות מיוזמתו על מחיקת ערעור שהוגש באיחור, אף אם לא הוגשה בקשה בעניין מטעם המשיב (ראו למשל: בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) (19.12.2018), כבוד השופט ד' מינץ, פסקה 7).

6. פסק-דינו של בית המשפט קמא ניתן כאמור, ביום 3.3.2020. כאמור בתגובת המשיבים ובתצהירו של בא-כוחם, במועד זה מסר בא-כוח המשיבים את פסק הדין לידי המערער עצמו.

לפיכך וכאמור בהחלטה מיום 21.7.2020, המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 14.6.2020. שכן, על-פי תקנה 4 בתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), תשנ"א-1991 (להלן – תקנות מצב החירום המיוחד) ולהודעות שר המשפטים בדבר החלתן, הימים שבין יום 15.3.2020 ליום 10.5.2020 אינם באים במניין ארבעים וחמישה הימים שבמהלכם ניתן להגיש ערעור (תקנה 397 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות))

כאמור בהחלטה מיום 28.7.2020, בהתאם להודעת שר המשפטים מיום 7.5.2020 (שאף צורפה להודעת המערער עצמו מיום 28.7.2020), בתקופה מיום 11.5.2020 עד יום 17.5.2020 רק תקנות 3 ו-5 בתקנות מצב החירום המיוחד היו בתוקף, אך לא תקנה 4, שעל-פיה תקופת מצב החירום המיוחד אינה באה במניין הימים (ראו לעניין זה את הודעות שר המשפטים מהתאריכים הבאים: הודעה מיום 15.3.2020 – החלת תקנות 5-3 ביום 15.3.2020 (ילקוט הפרסומים 8744 מיום 15.3.2020, עמ' 5044); הודעה מיום 16.3.2020 – החלת תקנות 5-3 מיום 16.3.2020 עד יום 22.3.2020 (ילקוט הפרסומים 8746 מיום 16.3.2020, עמ' 5056); הודעה מיום 22.3.2020 – החלת תקנות 5-3 מיום 23.3.2020 עד יום 16.4.2020 (ילקוט הפרסומים 8765 מיום 22.3.2020, עמ' 5184);

הודעה מיום 12.4.2020 – החלת תקנות 5-3 מיום 17.4.2020 עד יום 10.5.2020 (ילקוט הפרסומים 8808 מיום 12.4.2020, עמ' 5450); הודעה מיום 7.5.2020 – החלת תקנות 3 ו-5 מיום 11.5.2020 עד יום 17.5.2020 (ילקוט הפרסומים 8848 מיום 7.5.2020, עמ' 5770)).

7. בין שאר טענותיו, טען המערער, כי בא-כוחו טעה לחשוב כי אף תקנה 4 בתקנות מצב החירום המיוחד חלה בפרק הזמן שמיום 11.5.2020 ליום 17.5.2020. לפיכך טען, כי יש לראות בטעותו משום "טעם מיוחד", אשר על-פי תקנה 528 בתקנות מצדיק לאפשר את הגשת הערעור באיחור. לאחר שבחנתי את טענותיו, לא נמצאה הצדקה לראות בטעות זו משום "טעם מיוחד" וזאת משלושת הטעמים הבאים:

ראשית, שינויי גרסאותיו של המערער בעניין האיחור בהגשת הערעור, הסתרת העובדה שבא-כוח המשיבים מסר את פסק הדין לידי המערער גופו עוד ביום 3.3.2020, ואי אמירת אמת בכל הנוגע להמצאת פסק הדין לידיו, מצדיקים את דחיית בקשתו כבר מטעם זה.

שנית, אין מקום לניסיון המערער להיתלות בתקופת מצב החירום המיוחד שלא לצורך. תקופה זו נמשכה קרוב לחודשיים, בעוד שבמהלכה הוארכה תקופה זו מעת לעת (כמפורט לעיל), וסיומה ביום 10.5.2020 היה ידוע ואף פורסם באמצעי תקשורת רבים. אפילו לא היה ידוע למערער ולבא-כוחו מועד סיומה של תקופת המצב החירום המיוחד, הרי שלנוכח הגשת הערעור כחודש וחצי לאחר סיומה, עמד לרשותם די זמן כדי לברר מתי הסתיימה. למרבה הצער, ספק אם טרחו לברר זאת. שכן, כאמור בהחלטה מיום 28.7.2020, להבהרת המערער צורפה הודעתו – הקצרה – של שר המשפטים מיום 7.5.2020, אך דומה כי כלל לא קראו את תוכנה.

שלישית, בשונה מטענת המערער, ככלל, אין בטעות כדי לשמש "טעם מיוחד", המצדיק ארכה בהגשת ערעור (כמתחייב מתקנה 528 בתקנות). אמנם בעבר עמדת הפסיקה הייתה נוקשה יותר, וההלכה הייתה שבדרך כלל טעות שבדין שהובילה להגשת ערעור באיחור, אינה בגדר "טעם מיוחד" המצדיק איחור בהגשת ערעור, וכי לאחרונה עמדה זו רוככה מעט (בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013) (כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקה 10). עם זאת, גם הפסיקה המרככת גישה זו, היא רק באותם מקרים שבהם מדובר "בטעות הנובעת מאי-בהירות משפטית לגבי אופי ההליך שיש להגיש ולמועד הסטטוטורי להגשתו כנגזרת מכך". לעומת זאת, אם מדובר "בטעות שבדין הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה, תיטה הכף שלא להכיר בה כ'טעם מיוחד'" (שם וכן ראו את הפסיקה המובאת שם). בענייננו וכאמור, לנוכח העובדה שתקופת מצב החירום המיוחד הוארכה מעת לעת, הפרסומים הרבים בעניין ובמיוחד העובדה שהערעור הוגש כחודש וחצי לאחר תום תקופת מצב החירום המיוחד, הרי ש"בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה", הייתה מעלה מתי הסתיימה תקופה זו.

8. אף הטענה כי הערעור הוגש באיחור בן חמישה ימים בלבד, אינה יכולה לסייע למערער. ראשית, משך האיחור בהגשת הערעור הוא שבעה ימים ולא חמישה ימים. שנית, כפי שנקבע אין ספור פעמים, גם איחור בן יום אחר נחשב לאיחור בהגשת ערעור, המחייב להצביע על טעם מיוחד, אשר בהיעדרו, לא תינתן ארכה להגשת ערעור (ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' ויסמן (30.7.2001)‏‏, כבוד הנשיא א' ברק, פסקה 5; רע"א 8467/06 לובנה אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (8.7.2010)‏‏, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, פסקה 8).

9. לבסוף וכפי שנאמר עוד בהחלטה מיום 21.7.2020, הערעור הנדון מכוון כלפי מתן פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, בעוד שעיון בתיק בית המשפט קמא מעלה כי המערער כלל לא הגיש במסגרתו בקשה לביטול פסק הדין (על-פי תקנה 201 בתקנות). כידוע, הכלל הוא כי במקום שניתן פסק דין בהיעדר הגנה, בדרך כלל יש להעדיף הגשת בקשה לביטול פסק דין על פני הגשת ערעור על פסק הדין. כפי שנקבע לא אחת, "הגשת ערעור במקום בקשה כאמור, נחשבת כ'נוהג נפסד', אם כי לא בלתי תקין" (ע"א 31/88 סביחאת נ' פקיד השומה, פ"ד מה(3) 262 (1991), כבוד השופט א' ברק, פסקה 4; ע"א 9598/07 עמר-פלצר נ' CoSamuel-Rozenbaum Diamonds 1992 (4.2.2010), כבוד השופט נ' הנדל, פסקה 4). כך ככלל וכך אחת כמה וכמה לנוכח הוראת תקנה 398א בתקנות, המסדירה את מועד הגשת הערעור על החלטה בעניין בקשה לביטול פסק דין שהוגשה על-פי תקנה 201.

נזכיר, כי בהחלטה מיום 21.7.2020 התבקש המערער לנמק גם מדוע לא ינקוט תחילה הליך מתאים לפי תקנה 201 ולעת הזו יחזור בו מהגשת הערער, אך הנמקה בעניין זה לא הוגשה.

10. מכל הטעמים שפורטו, המסקנה היא כי הערעור הוגש באיחור מבלי שנמצא "טעם מיוחד" המצדיק איחור זה. לפיכך הערעור נמחק מחמת איחור בהגשתו.

לנוכח אופן התנהלות המערער בתגובותיו, אשר בכל פעם העלה נימוק חדש לאיחור בהגשת הערעור, תוך הסתרת העובדות הנוגעות למועד המצאת פסק דינו של בית המשפט קמא לידיו, הוא יישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, י"ט באב התש"ף, 9 באוגוסט 2020, בהיעדר הצדדים.