1. ערעור על פסק דינה של הרשמת, כב' השופטת ת' בר אשר, מיום 9.8.20, בגדרו נמחק ערעורו של המערער על פסק דין שניתן נגדו ע"י בית משפט השלום (ע"א 50117-06-20), בשל איחור בהגשתו.

השתלשלות העניינים בערעור

2. ביום 21.6.20 הגיש המערער לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים שניתן ביום 3.3.20 בת"א 1635-05-18. פסק הדין ניתן נגד המערער בהעדר הגנה ולפיו חויב המערער לשלם למשיבים סך של 185,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

3. ביום 21.7.20 הגיש המערער בקשה לפטור מהפקדת עירבון להבטחת הוצאות המשיבים. בהחלטת כב' הרשמת שניתנה באותו היום נקבע כי בטרם תתברר הבקשה, מתבקשת הבהרת המערער בשני עניינים: האחד, איחור לכאורה בהגשת הערעור. והשני, הגשת ערעור חלף הגשת בקשה לביטול פסק דין לערכאה קמא. בכל המתייחס לענין הראשון צוין כי המועד האחרון להגשת הערעור חל לכאורה ביום 14.6.20, זאת בהתחשב בכך שבהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), תשנ"א-1991 [להלן - תקנות מצב חירום] ולהודעות שר המשפטים בדבר החלת התקנות, הימים שבין יום 15.3.20 ליום 10.5.20 אינם באים במנין הימים. לפיכך נתבקש המערער לנמק מדוע לא ימחק הערעור מחמת איחור בהגשתו.

4. בהבהרה שהגיש ביום 27.7.20 ציין ב"כ המערער בכל הקשור לאיחור בהגשת הערעור: "מצורפת בזאת הודעת שר המשפטים האחרונה בדבר החלת התקנות לשעת חירום על בתי המשפט אשר על פיה אלו מוארכות עד ליום 17 למאי (ולא עד ליום 10 במאי כפי שנכתב בהחלטה) ולפיכך הוגש הערעור במועד". עוד ציין כי הטעם בגינו לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין הוא חלוף המועד להגשתה. בהחלטתה מיום 28.7.20 העמידה כב' הרשמת את ב"כ המערער על טעותו וציינה כי על פי הודעת שר המשפטים מיום 7.5.20 הסתיימה תחולת תקנה 4 (במובחן מתקנות 3 ו-5) ביום 10.5.20 ולא כפי שציין. בתגובה להחלטה זו הגיש ב"כ המערער "הבהרה נוספת", נתמכת בתצהיר, בה ציין כי למערער, אשר לא היה מיוצג בעת שניתן פסק הדין, לא זכור המועד המדויק בו קיבל את פסק הדין, כי בפועל היה זה כשבוע לאחר שניתן, ולפיכך הוא לא איחר את המועד להגשת ערעורו. לחלופין ביקש לראות בהבהרתו בקשה להארכת המועד להגשת הערעור בשל טעותו שנבעה מכך שההארכה האחרונה של תוקף התקנות לשעת חירום נעשתה באופן שונה מההארכות שקדמו לה, טעות המהווה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד.

5. המשיבים התנגדו להארכת המועד. בתגובתם לבקשת המערער טענו כי המערער ידוע כמי שמגיש כתבי בית דין באיחור ואף ידוע בערמומיותו ותכסיסנותו. כן טענו כי פסק הדין הומצא למערער במסירה אישית ביום בו ניתן, ע"י ב"כ המשיבים אשר פגשו במזכירות בית המשפט בעת שהמערער הגיע להגיש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. תגובת המשיבים נתמכה אף היא בתצהיר בא כוחם.

פסק הדין מושא הערעור

6. בפסק הדין מושא הערעור הורתה כב' הרשמת על מחיקת הערעור בשל איחור בהגשתו. עוד קבעה כי המערער לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק את איחורו ולפיכך נדחתה גם בקשת המערער להארכת המועד להגשת ערעורו. כב' הרשמת ציינה כי המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 14.6.2020, שכן על-פי תקנה 4 לתקנות מצב חירום ולהודעות שר המשפטים בדבר החלתן, הימים שבין יום 15.3.2020 ליום 10.5.2020 אינם באים במניין ארבעים וחמישה הימים שבמהלכם ניתן להגיש ערעור. כן ציינה כי בהתאם להודעת שר המשפטים מיום 7.5.2020, בתקופה מיום 11.5.2020 עד יום 17.5.2020 רק תקנות 3 ו-5 לתקנות מצב חירום היו בתוקף, אך לא תקנה 4, שעל-פיה תקופת מצב החירום המיוחד אינה באה במניין. כב' הרשמת הוסיפה ודחתה את טענת המערער כי טעותו ולפיה אף תקנה 4 חלה בפרק הזמן שמיום 11.5.2020 ליום 17.5.2020, מהווה "טעם מיוחד" המצדיק הגשת הערעור באיחור, וזאת מכמה טעמים: האחד, שינויי גרסאותיו של המערער בעניין האיחור בהגשת הערעור, והסתרת העובדה שב"כ המשיבים מסר לו את פסק הדין עוד ביום 3.3.2020, המצדיקים את דחיית בקשתו כבר מטעם זה. השני, כי מועד סיומו של מצב החירום המיוחד ביום 10.5.2020 היה ידוע ואף פורסם באמצעי תקשורת רבים, ועמד לרשות המערער זמן מספיק כדי לברר מתי זה הסתיים. השלישי, צוין כי טעות עשויה לשמש "טעם מיוחד" המצדיק ארכת מועד להגשת ערעור כאשר מדובר "בטעות הנובעת מאי-בהירות משפטית לגבי אופי ההליך שיש להגיש ולמועד הסטטוטורי להגשתו כנגזרת מכך", זאת במובחן מ"טעות שבדין הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית", וכי בענייננו בדיקה שגרתית היתה מעלה מתי הסתיימה תקופת מצב החירום המיוחד. בשולי החלטתה הוסיפה כב' הרשמת וציינה כי הערעור מכוון כלפי פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, מבלי שהוגשה בעניינו בקשה לערכאה הדיונית לביטול פסק הדין, שהיא הדרך המועדפת על פני הגשת ערעור על פסק הדין. צוין כי המערער נדרש לנמק מדוע לא ינקוט תחילה הליך מתאים לפי תקנה 201 ולעת הזו יחזור בו מהגשת הערער, אך הנמקה בעניין זה לא הוגשה.

הערעור

7. המערער חוזר וטוען בערעורו כי טעה בהבנת החלטתו האחרונה של שר המשפטים בדבר החלת תקנות מצב חירום, וכי טעות זו הוכרה בהחלטות שונות שניתנו ע"י בית משפט העליון בעת האחרונה כטעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת ערעור. המערער מוסיף ומכחיש כי קיבל את פסק הדין ביום שניתן וטוען כי לא היה מקום לקבל טענת המשיבים בענין זה כעובדה. ולבסוף הוא טוען כי טעתה כב' הרשמת בקביעתה כי המערער לא נימק מדוע לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין לערכאה הדיונית, אף שהגיש הבהרתו בענין זה כבר בתגובתו מיום 27.7.20.

8. בהחלטתי מיום 10.11.20, שניתנה לאחר עיון בסיכומי הצדדים, נתבקשו הצדדים להודיע עמדתם להצעת בית המשפט ולפיה המערער יהיה רשאי להגיש לערכאה קמא, בתוך מספר ימים שייקצב, בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה מבלי שתיטען נגדו טענה לאיחור בהגשתה, וכי בהתאם יימחקו הערעור על פסק דינה של כב' הרשמת וכן הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. צוין כי אין בהצעה משום נקיטת עמדה בכל הקשור להחלטת הערכאה קמא לגוף הבקשה. משלא הושגה הסכמה להצעה זו, יש להכריע בערעור שהוגש.

הכרעה

9. לאחר שבחנתי את השתלשלות העניינים בערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט קמא, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, כפי שהועלו בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל במובן זה שתינתן למערער ארכת מועד להגשת ערעורו.

10. בשורה ארוכה של החלטות שניתנו ע"י הערכאות הדיוניות השונות בעקבות מצב החירום המיוחד, נקבע כי טעות שנפלה בחישוב המועדים לנקיטה בהליך ערעורי הנובעת מן הסברה המוטעית כי גם תוקפה של תקנה 4, כמו תקנות 3 ו-5, הוארך בהודעתו האחרונה של שר המשפטים, עשויה לעלות כדי "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת הליך ערעורי. צוין עוד שאף שמדובר בטעות שבדין, מדובר ב"טעות סבירה", זאת בין היתר לנוכח הנסיבות המיוחדות של מצב החירום המיוחד והשינויים התכופים שחלו בהוראות הדין (ר' בש"א 3933/20 הוועדה המקומית לתכנון ובניה יזרעאלים נ' עזבון המנוח הלפרין הרמן ז"ל, 16.6.20, בש"א 3799/20 עיריית אשדוד נ' ש. כהן הנדסה בע"מ, 24.6.20, בש"א 3932/20 קירשנר נ' לוינשטיין, 23.6.20, בש"מ 3937/20 זמלר נ' קורמה, 13.7.20, בש"א 4494/20 ניב נ' עמית, 9.7.20, ע"א (מחוזי ת"א) 70008-06-20 אחים סבירסקי שותפות רשומה נ' רובין, 19.11.20, ע"א (חי) 6004-03-20 מן נ' עו"ד עזורה, 28.6.20, רע"א 33268-07-20 (חי') אבו חסאן יוסף ובניו בע"מ נ' אוחיון, 17.8.20, בש"א 4359/20 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' רשות שדות התעופה, 21.7.20 ועוד. ור' גם החלטות בית הדין לעבודה המתייחסות לטעות שבדין לגבי המועד להגשת הליך ערעורי על רקע מצב החירום המיוחד והתקנות שהוחלו בעקבותיו בע"ע 28717-06-20 קוריוליס פור יו נ' טסלר, 6.9.20 וע"ע 9314-06-20 טרוולוקס נ' ויינטרוב, 10.9.20). בענייננו, השתלשלות העניינים בערעור שהוגש, כפי שתוארה לעיל, מלמדת כי ב"כ המערער אכן סבר כי הערעור הוגש במועד בהתאם להארכות המועדים שנקבעו בהודעות שר המשפטים, וכי הוא למד על כך שמועד פקיעתה של תקנה 4 חל ביום 10.5.20 ולא ביום 17.5.20, רק מהחלטות כב' הרשמת. בנסיבות אלה, היה מקום להיעתר לבקשתו להארכת המועד. אוסיף כי שני הצדדים הגישו תצהירים לתמיכת גרסתם בכל הקשור למועד מסירת פסק הדין למערער, וספק אם ניתן היה להכריע בין גרסאותיהם ללא דיון או חקירה. ולבסוף, צודק המערער גם בטענתו כי בניגוד לאמור בפסק הדין, מסר את הסבריו להגשת הערעור, תחת הגשת בקשה לביטול פסק דין, כבר בהבהרתו מיום 27.7.20.

11. לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק דינה של כב' הרשמת מיום 9.8.20 ועל הארכת המועד להגשת הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 3.3.20 עד למועד הגשתו בפועל.

המשיבים ישלמו למערער את הוצאות הערעור בסך 3,000 ₪.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים. כן תעביר את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום שהוגשה בתיק ע"א 50117-06-20 להמשך דיון.

ניתן היום, י"ג כסלו תשפ"א, 29 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.