לפני בקשה לחיוב התובעת, חברה בערבון מוגבל, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, היה והתביעה תדחה, וזאת בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") וכן סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק")

הבקשה מטעם נתבעים 1-2 הוגשה ביום 11.11.20 וביום 13.11.20 הגישה נתבעת 3 בקשה להצטרף לבקשה (להלן ביחד :"הבקשה"). החלטתי לקבל את הבקשה.

1. בהתאם לנטען בכתב התביעה, ביום 29.1.2019 חתמה התובעת על הסכם זיכיון מול נתבעת 1 לצורך קבלת זיכיון להפעלת בית קפה ברחוב ויצמן בתל-אביב (להלן: "הסכם הזיכיון"). נתבעת 1 הינה מפעילת רשת בתי קפה ומאפיות ברחבי הארץ תחת השם המסחרי "בליקר בייקרי", נתבע 2 בעל המניות הראשי בנתבעת 1, אשר לקח חלק פעיל ומרכזי בשלב המשא ומתן עובר לחתימת הסכם הזיכיון ונתבעת 3, מתווכת לגבי הנכס נשוא הסכם הזיכיון (להלן: "הנתבעים"). בהתאם לנטען, בשל מצגים שקריים וכוזבים של הנתבעים בקשר עם רווחיות הנכס נשוא הסכם הזיכיון, התקשרה התובעת בהסכם הזיכיון עם נתבעת 1 וחתמה על הסכם שכירות עם המשכירה של הנכס BACK TO BACK. הסכמים אשר גרמו לה להפסדים כספיים המוערכים בסך של 2,291,833.51 ₪.
2. עיקר טענות הנתבעים כי התובעת אשמה במצבה ובקשייה הכלכליים אליהם נקלעה. בכתב ההגנה מטעם נתבעים 1-2 נטען, כי במסגרת הסכם הזיכיון עליו חתמה התובעת, היא הצהירה במפורש כי לא ניתנו לה מצגים באשר להצלחת בית הקפה וכי היא אחראית הבלעדית לבצע כל בדיקה הכרוכה בהצלחתו. עוד נטען, כי המדובר בתובע סדרתי אשר נקט בעבר בתביעה כמעט זהה בהמשך לכישלון עסקי קודם בתחום בתי קפה. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 3 נטען להעדר יריבות וכי הנתבעת 3 מעולם לא פעלה עבור התובעת, לא נחתם הסכם בין הצדדים, הנתבעת 3 לא מסרה לתובעת פרטים בקשר לנכס ולא הייתה מעורבת בהסכם הזיכיון.
3. בבקשה שלפניי עותרים הנתבעים לחייב את התובעת להפקיד ערובה בנקאית להבטחת הוצאות המשפט, אשר יפסקו בסופו של ההליך ככל שהתובענה נגדם תדחה. נטען כי במקרה שלפנינו, מתקיימות החזקות אשר הוכרו בפסיקה כחזקות המצדיקות חיוב בערובה מאחר ועסקינן בתובעת אשר הינה חברה בערבון מוגבל שהצהירה בברור, במסגרת כתב תביעתה והנספחים המצורפים לו, כי עקב המצב הכלכלי, היא נאלצה להפר את הסכם הזיכיון ואף הפסיקה את פעילותה לאחר הפסדים של מיליוני שקלים.
4. נטען כי התובעת צרפה לתביעתה כנספח 16 "העתק מסמכים של רואה החשבון של התובעת". בביאור הכללי של הדוחות הכספיים מציין רוה"ח כי "לחברה נגרמו הפסדים בסך של 583 אלפי ₪ בתקופה שנסתיימה ביום 31 דצמבר 2019 ולה גרעון בהון החוזר לאותו תאריך בסך של 1,931 אלפי ₪. גורמים אלה, יחד עם גומרים המפורטים בביאור הנ"ל, מעוררים ספקות משמעותיים בדבר המשך קיומה של החברה כעסק חי. לאחר תאריך הדוחות הכספיים החברה הפסיקה את פעילותה". נטען, כי לאור המפורט לעיל, אין עוררין כי הנתבעים לא יוכלו להיפרע מהתובעת ככל שתידחה התובענה וייפסקו הוצאות לטובתם.
5. נטען כי הלכה היא כי הנטל לפטור חברה מהפקדת ערובה מונח על כתפי התובעת וכן כי יש חזקה מובנית לפיה חברה בע"מ המגישה תביעה תחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים על ידה. חזקה זו מקבלת משנה תוקף נוכח המצב הכלכלי הרעוע והעדר האמצעים בהם מודה התובעת עצמה בכתב תביעתה. נטען כי בהתאם לדין ולפסיקה סיכויי התביעה אינם שיקול בקבלת ההחלטה אם לחייב התובעת בהפקת ערובה אם לאו. סעיף 353א לחוק מטיל על כתפי החברה התובעת את הנטל לסתור החזקה המחייבת אותה בהפקדת ערובה. (רע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ ואח' נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ ואח' (27.8.09)). הכלל הוא חיוב התובעת בערובה לתשלום הוצאות הנתבע ואילו מתן הפטור הוא החריג (רע"א 9618/11 רז-גל חברה לבנייה נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ ואח' (29.12.1) ועוד). נטען כי על התובעת המבקשת להוכיח כי באפשרותה לשאת בהוצאות הנתבעים לעשות זאת באמצעות המצאת ראיות ממשיות להוכחת יכולתה הכללית כגון אישורי בנק, דוחות כספיים, אישור רו"ח וכיוצ"ב (בש"א (ת"א) 2219/07 סולל בונה בע"מ נ' גרנד פיניש בע"מ (25.2.07)).
6. לעניין סיכויי ההליך נטען, כי יש להתייחס לעניין זה רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד (ע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09) (להלן: "הלכת ל.נ. הנדסה")).
7. אשר לשיעור הערובה נטען, כי בקביעת שיעור הערובה יש להתחשב בשווי התביעה. (רע"א 7073/97 טלארט בע"מ נ' דיזינגוף סנטר בע"מ (25.1.98). במקרה שלפנינו מדובר בתביעה על סך 2,291,834 ₪ ולפיכך, יש להורות לתובעת על הפקדת ערובה שסכומה הראוי הינו לפחות בשיעור 10% מסכום התביעה. עוד, העובדה כי התובעת עותרת לפיצוי בגין הפסדים עסקיים נטענים ואף צרפה לתביעתה דוחות כספיים ומסמכים חשבונאים נוספים, מלמדת כי לצורך ניהול ההליך יידרשו הצדדים לשאת בהוצאות ניכרות לטובת מימון חוות דעת מומחים כלכליים וחשבונאיים ואולי אף מינוי מומחה מטעם בית המשפט.
8. בתשובת התובעת נטען, כי במסגרת בדיקתו של בית המשפט האם לפטור את התובעת-חברה מהפקדת ערבון יש לתת משקל ראוי לזכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובעת. כמו כן, על בית המשפט לתת משקל לסיכויי ההליך הגבוהים. נטען, כי על בית המשפט לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית וסבירה על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות של התובעת.
9. נטען כי הפקדת ערובה להוצאות הנתבעים תפגע קשות בזכות הגישה לערכאות של התובעת ועלולה לחסום דרכה מבירור תביעתה הצודקת. לפיכך, יש ליתן לתובעת פטור מהפקדת ערובה בשים לב לחריג הקבוע בסעיף 353א לחוק "נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה". לחילופין, יש לקבוע כי שיעור הערובה יעמוד על כ- 1% מסך התביעה וזאת בהתאם להלכה הפסוקה (ר' ת"א (מחוזי-י-ם) 21324-06-15 אחים שרבט יזמים ובונים (1989) בע"מ נ' א.מ. תורג'מן בע"מ (45.11.18) ועוד). בתגובתם חזרו הנתבעים על הנטען בבקשה וטענו כי הנתבעת השיבה באופן לקוני לסוגיית מצבה הכלכלי.

דיון והכרעה

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המצוי לפני מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט.

1. בית המשפט מוסמך לחייב תובע, יחיד או חברה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, כתנאי לניהול התובענה (תקנה 519(א) לתקנות, סעיף 353א לחוק). מקום בו בית המשפט דן בבקשה לחיוב חברה בהפקדת ערובה, בהתאם לסעיף 353א לחוק, ברירת המחדל היא כי החברה תחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. אולם, עסקינן בחזקה הניתנת לסתירה. לשם סתירת החזקה האמורה על התובעת להוכיח, כי במידה ותביעתה תדחה יעלה בידה לשלם את הוצאות הנתבע. כן, על בית המשפט להשתכנע כי הנסיבות אינן מצדיקות את חיובה בהפקדת ערובה.
2. לפיכך, השיקול המנחה את בית המשפט בבקשה בעניין זה הינו שיקול כלכלי. קרי, האם לאור מצבה הפיננסי של החברה יש להיעתר לבקשה אם לאו. על כתפי החברה - המשיבה רובץ הנטל להוכיח את חוסנה הכלכלי ולא על כתפי המבקשת. במידה ובית המשפט מוצא, כי החברה לא הוכיחה כי בידה לשלם את הוצאות הנתבע, על בית המשפט לבחון האם נסיבות המקרה מצדיקות היעתרות לבקשה. זאת ועוד, בתי המשפט נוטים ביתר קלות לחייב חברה בהפקדת ערובה מאשר אדם פרטי (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, (05.02.1990)).
3. ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16) עמד כב' השופט עמית על תכלית סעיף 353א לחוק ועל הבדיקה שעל בית המשפט לערוך בעת שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה:

"תכליתו העיקרית של חוק החברות הינה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ... לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ...בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...". (פס' 4)

1. בענייננו, אין מחלוקת כי התובעת נקלעה לקשיים כלכליים ואינה בעלת איתנות פיננסית. עובדה זו מהווה בסיס לתביעתה ולטענותיה כנגד הנתבעים. בתשובתה התובעת אינה כופרת בטענה כי אינה סולבנטית, אינה מצרפת ראיות להפרכת הטענה או לביסוס יכולתה הפיננסית, אלא סומכת טענותיה על ההלכה לפיה אין לפגוע בזכות הגישה שלה לערכאות ולחסום שערי בית המשפט לפניה, תוך חיובה בהפקדת ערובה שאינה יכולה לעמוד בה.

1. סעיף 353א לחוק אינו מתייחס באופן מפורש לסוגיית סיכויי ההליך. עם זאת, נקבע כי בית המשפט רשאי שלא לחייב חברה בהפקדת ערובה אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת. הלכה היא, כי במסגרת הפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט, בחינת סיכויי ההליך הינה רלבנטית. אף בעניין זה מוטל הנטל על כתפי התובעת ועליה להוכיח, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיובה בהפקדת ערובה. הלכה היא, כי בשלב זה אין להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה, ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. עוד, על בית המשפט להיזהר שעה שהוא מביע דעתו בנוגע לסיכויי הליך תלוי ועומד, בשלב מקדמי זה. מעיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, נטענו טענות עובדתיות סותרות, בין השאר באשר להסכם הזיכיון, למצגי הצדדים במסגרת הליך המשא ומתן וכן אשר לחלקה של נתבעת 3 בעסקה, אשר יש לבררן במסגרת ההליך ואין זה השלב להכריע בהן.
2. לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי נסיבות המקרה שלפני מצדיקות לפטור את התובעת מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים זאת בעת שהתובעת אינה מתכחשת לטענות כנגד איתנותה הפיננסית והסיכון הקיים לנתבעים לקבלת הוצאות, ככל שייפסקו לטובתם. כאמור, הלכה היא כי הנטל להוכחת איתנות פיננסית או הצדקת נסיבות לצורך החרגת הכלל המחייב תובעת, שהיא חברה, בהפקדת ערובה רובץ לפתחה של התובעת. ואולם, במקרה שלפנינו מצאתי כי התובעת לא הרימה הנטל הנדרש בעת שמיקדה טענותיה כנגד הבקשה בזכות הגישה לערכאות וזאת ללא כל ניסיון או הבעת נכונות מצידה לנסות ולהבטיח הוצאות הנתבעים, למשל נכונות בעלי השליטה ומנהליה לערוב באופן אישי להוצאות. לפיכך, דין הבקשה שלפניי להתקבל וזאת בהתאם להורות סעיף 353א לחוק.
3. לקביעת שיעור הערובה, יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולוודא שתהא מידתית ותאזן נכונה את השיקולים הרלבנטיים. את סכום הערובה יש לגזור משיעור ההוצאות הצפויות להיפסק במידה ותדחה התובענה, שכן זוהי מטרת הערובה. בדרך זו ניתן לאזן בין זכות הנתבע לתשלום הוצאותיו במידה והתובענה תדחה לבין זכות התובעת כי תהא לה גישה לערכאות משפטיות. כאמור לעיל עסקינן בתובענה על סך 2,291,834 ₪.
4. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים, סכום התביעה, העובדה כי המדובר בתובעת שמצבה הפיננסי רעוע, על כל המשתמע מכך, שיעור שכר הטרחה וההוצאות שעשויות להפסק, תוך איזון עם הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני התובעת, ראיתי לנכון להעמיד את שיעור הערובה על סך של 50,000 ₪. סכום זה או ערבות בנקאית מתאימה יופקדו בתוך 30 יום מהיום ויהוו תנאי להמשך ניהול ההליכים בתובענה.
5. הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.
6. בנסיבות החלטה זו, ובשל הצורך לאפשר לתובעת שהות ראויה להפקדת הערובה כאמור, מורה על דחיית מועד הדיון הקבוע ליום 31 דצמבר 2020. לפיכך, מורה על דחיית מועד הדיון ליום 6 מרץ 2021 שעה 09:30.

שימת לב הצדדים לכך שהדיון יתקיים בבית המשפט השלום במשכנו החדש ברחוב שוקן 25 בתל אביב.

מזכירות תבטל התז"פ.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשפ"א, 07 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.