1. לאחר שביום 28.4.2021 התקיימה ישיבת קדם משפט בה נדונו כל הבקשות שבהם ביקשו הצדדים דיון, ניתנו בהן החלטות עם מועדים לביצוען וכן מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית, הגישו הצדדים מספר בקשות וכן תגובות.
2. להלן אדון בבקשות אלה.
3. התובעת הגישה בקשה להורות לנתבעים 1-2 "להורות לנתבעת 1 להעביר לה את הכרטסות לשנים 2019-2020 לצורך הכנת דו"ח מבוקר לשנת 2020".
4. בצדק טוענים נתבעים 1-2 כי התובעת לא ביקשה את המסמכים שכעת היא מבקשת.
5. כן נטען כי מעבר לאיחור בהגשת הבקשה, אין בקשה ממש מבחינה זו שנטען על ידי התובעת כי המסמכים דרושים לה לצורך הגשת הדו"ח אשר נקבע כי כאשר היא תגיש אותו, תעביר העתקו לנתבעים, שעה שמסמכים אלו אינם דרושים לה לשם עריכת הדו"ח.
6. לכאורה, אכן אין צורך בקבלת מסמכים אלו מהנתבעים 1-2 על מנת שהתובעת תכין את הדו"ח, ומכל מקום, כאמור, כלל הבקשות נדונו בישיבה ביום 28.4.2021, ומשהתובעת לא ביקשה מסמכים אלו, אין מקום לדון בבקשה זו כעת.
7. וודאי שאין באי קבלת מסמכים אלו כיד לעכב את הגשת התצהירים על ידי הצדדים.
8. בקשה זו של התובעת, נדחית.
9. בקשה נוספת הינה בקשתה של הנתבעת 3 אשר טענה כי לא קיבלה מהתובעת את המסמכים שנקבע בדיון מיום 28.4.2021 כי על התובעת להעביר לה.
10. התובעת לא מכחישה טענה זו אלא שטוענת כי הדבר הוא פועל יוצא של מחלוקת בינה לבין הנתבעים 1-2, אשר כלפיהם טענה כאמור התובעת כי עליהם להעביר לה את הכרטסות, ואז, יבצעו התובעת והנתבעים 1-2 העברה הדדית של המסמכים, וכל עוד זו לא נעשתה, התובעת אינה מעבירה את המסמכים לנתבעת 3.
11. טענה זו של התובעת לאו טענה זו ואני מורה לה להעביר לנתבעת 3 את המסמכים באופן מיידי.
12. מחלוקת אחרונה הייתה בין התובעת לבין הנתבעים 1-2 בשאלה באיזה אופן על התובעת להעביר לנתבעים 1-2 את המסמכים, אם בעותק נייר או במדיה דיגיטלית, ואם בנייר – על מי תוטל ההוצאה בגין כך.
13. בהחלטתי בדיון מיום 28.4.2021 יצאתי מההנחה שהשתמעה מדברי ב"כ התובעת וכך גם עולה מטענותיה בבקשות, כי מדובר במסמכים רבים, וקבעתי כי "הנתבעים יחליטו אם ברצונם לקבל עותק נייר של המסמכים ואזי הם יישאו בעלות העתקה או הדפסה שלהם או שניתן יהיה להעביר את העתק המסמכים במדיה (בטעות הוקלד במגה) דיגיטלית ואזי לא תידרש עלות זו".
14. בהחלטתי יצאתי מתוך ההנחה כי לא יקשה על התובעת להעביר את המסמכים במדיה דיגיטלית, וכי היא תעדיף להעבירם באופן זה ולא להדפיס או לצלם מסמכים רבים. ולכן אפשרתי לה להעבירם במדיה דיגיטלית, ובמקרה שהנתבעים יעמדו על רצונם לקבל את המסמכים "בנייר", יישאו בעלות ההעתקה.
15. בישיבה לא טען מי מהצדדים דבר בעניין זה, גם לא מייד לאחר שניתנה ההחלטה, וכעת מתברר כי לטענת התובעת יקשה עליה להעביר את המסמכים הרבים במדיה דיגיטלית, ולכן היא מבקשת להעבירם לנתבעים בנייר, ולחייבם בהוצאה זו. הנתבעים 1-2 לא רק שאינם רוצים לשאת בהוצאה, אלא כעת הם טוענים כי הם מעדיפים כי המסמכים יועברו אליהם במדיה דיגיטלית (בנפרד משאלת העלויות), וכי התובעת עשתה דין לעצמה ומחייבת אותם לקבל את המסמכים בנייר ואף לשאת בתשלום.
16. התובעת טוענת כי על כל אחד מהצדדים לשאת בעלויות הנדרשות לשם הדפסה או העתקה של המסמכים שאותו צד מבקש לקבלו וזאת בהתאם לתקנה 58 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018.
17. תקנה 58 לתקנות קובעת:

"עד שלושים ימים לאחר שהחליפו בעלי הדין תצהירי גילוי מסמכים לפי תקנה 57, או במועד אחר שיורה בית המשפט, ישלימו בעלי הדין את הליכי העיון במסמכים ויאפשרו האחד לבעל הדין השני לצלם את המסמכים או לסרוק אותם על חשבון בעל הדין שביקש את העיון".

1. כאמור, ההחלטה שניתנה על ידי הייתה שונה, והחלטת בית המשפט גוברת על הוראת התקנה. אולם, כאמור, ההחלטה ניתנה כאשר יצאתי מתוך הנחה בדבר הנוחות והחיסכון הכספי לשני הצדדים, הנחה שמתבררת כשגויה מטענותיהם לפניי במסגרת בקשה זו. קבלת המסמכים במדיה דיגיטלית דווקא אינה זכות קנויה, היא לא התבקשה על ידי מי מהצדדים ולא נדונה.
2. משכך, והגם שטוב היה אילו הצדדים היו שוטחים טענותיהם בעניין זה בעת הדיון ולא לאחריו ולאחר שנתגלעו ביניהם מחלוקות לעניין זה, ומאחר ומדובר בהחלטת ביניים פרוצדורלית שבסמכותי לשנותה, אני מורה על ביטול החלטה זו שניתנה על ידי במהלך הצדדים וקובעת כי הצדדים ינהגו בהתאם לתקנת 58 לתקנות.
3. הצדדים יבצעו העברת המסמכים עד יום 19.9.2021, ומאותו מועד יחלו להימנות הימים להגשת תצהירי העדות הראשית וכל יתר הנדרש כאמור בהחלטה מיום 28.4.2021.
4. לנוכח תוצאות ההחלטה לא ראיתי לנכון לחייב בהוצאות במחלוקת שבין התובעת לבין הנתבעים 1-2.
5. התובעת תשלם לנתבעת 3 הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאות התובענה בסך 2,500 ₪ תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשפ"א, 31 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.