לפני בקשת התובע מיום 24.6.20 לפטור אותו מתשלום אגרה. מחמת הנוחות יכונה המבקש – התובע והמשיב – הנתבע.

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע, ב"כ שייצגו בעסקת מכר דירתו. בתמצית, טוען התובע כי הנתבע הפר חובותיו כלפיו כב"כ והכל כמפורט בכתב התביעה.

הנתבע הגיש ביום 20.7.20 בקשה להארכת מועד להגשת תגובתו לבקשה לפטור מאגרה עד ליום 15.10.20. לדבריו, התיק הועבר לטיפול חברת הביטוח שלו. במסגרת הבקשה להארכת מועד המחזיקה 37 עמודים, טען הנתבע הן טענות לגופה של הבקשה לפטור מאגרה והן טענות בדבר דחיית התביעה על הסף. ביום 20.7.20 ניתנה החלטה כב' הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי כדלקמן:

"הארכת מועד להגשת תגובה לפטור מאגרה עד חודש אוקטובר, אינה מידתית. לכן אין בידי להיעתר לבקשה בשים לב לכך שאין מדובר בפגיעה בזכויות הנתבע באופן ישיר היה ותתקבל הבקשה לפטור מאגרה ומכל מקום, נתקבלה תגובה זו ודי בה. בכל הנוגע להעדר סמכות מקומית, מעשה בית דין ותשובה לתגובה לבקשה לפטור מאגרה לתגובת התובע עד ליום 10.8.20".

ביום 1.9.20 ניתנו 2 החלטות נוספות נוספת של כב' הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי. האחת, שהתיק יועבר לביהמ"ש השלום בירושלים אשר יתן החלטה בדבר הבקשה לפטור מאגרה, והשניה לפיה:

"התובע יצרף תדפיס חשבון עו"ש של 6 חודשים אחרונים ויבהיר כיצד ניסה לגייס את הכסף לתשלום אגרה מקרוביו. זאת ייעשה עד ליום 10.9.20".

הבקשה לפטור מאגרה

לטענת התובע בבקשתו, יש לפטור אותו מאגרה לאור הנתונים הבאים: הוא גרוש ומובטל, משכורתו הממוצעת ב- 6 חודשים אחרונים לפני הגשת הבקשה עומדת על 4,990 ₪. בחודשים אפריל- מאי 2020 קיבל דמי אבטלה בסכום כולל של 7,576 ₪. לדבריו, אין לו רכב או חסכונות. יש לו דירה בבעלות מקבלן בהליך בניה, אכלוס בעוד שנתיים. התובע צרף תלושי שכר לחודשים 12/19 ועד 4/19 ואישור המוסד לביטוח לאומי בדבר תשלום דמי אבטלה. כן צרף אישור בדבר יתרת חובה בבנק בסכום של 86,215 ₪ נכון ל 31.12.19.

לטענת הנתבע, יש לדחות את הבקשה לפטור מאגרה. התובע הגיש בעבר כנגד הנתבע וגורמים נוספים תביעה קודמת ת"א (י-ם) 42744-01-17 אשר נמחקה בעקבות פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א (מחוזי י-ם) 46787-01-14 בפני' כב' השופט רפאל יעקבי, בה תבעו הקונים, ה"ה אלמו את המוכרים ה"ה וונדו. גם בהליך הקודם הוגשה בקשה לפטור מאגרה אולם ביהמ"ש לא נעתר לבקשה.

לטענת הנתבע, התנאים על פי הלכת ביהמ"ש העליון למתן פטור מאגרה הם שניים, שהתובע אינו מסוגל לעמוד בחיוב ושההליך מגלה עילה. לגבי התנאי הראשון עולה מסעיף 143 בתביעה שלתובע יש 600,000 ₪. משכך יש לדחות את הבקשה. כמו כן נטען, שהתובע לא הבהיר אם פנה למכרים שלו או קרובי משפחה על מנת לנסות ולגייס את סכום האגרה ומשלא עשה כן יש לדחות את הבקשה.

לגבי התנאי השני נטען, בין היתר, שיש לקבוע כי ההליך אינו מגלה עילה וזאת מכל אחד מהסיבות הבאות: ההליך הוא ניסיון להשיג על קביעות שנקבעו בפסקי דין קודמים בין התובע (מוכר הדירה) לבין רכושי הדירה; ההליך עניינו הטחת האשמות ללא תשתית עובדתית. הנתבע מפנה להליכים הקודמים הבאים: תביעת אלמו כנגד וונדו לאכוף את הסכם המכר ולתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרתו: ת.א. (מחוזי י-ם) 46787-01-14 בפני' כב' השופט רפאל יעקבי. בהליך זה התובע ניהל הליכים כנגד ה"ה אלמו והפסיד ומונה כונס נכסים לדירה (ת.א. 46787-01-14). במסגרת אותו הליך נטענו טענות שמועלות בהליך זה בשנית ואין מקום לדון בהם. התנהלו שני הליכים נוספים במאוחד לפני כב' השופטת רון אלכסנדר: תביעה לביטול פסק הדין בת.א. 46787-01-14 שהגישו וונדו שנדחתה; ת"א (מחוזי י-ם) 18408-05-15; תביעה שהגישו אלמו נגד וודנו למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם זכאים להרשם כבעלים בדירת וונדו בת"א (מחוזי י-ם) 25282-05-15 אשר התקבלה.

ביום 9.9.20 הגיש התובע תשובתו בעניין בקשתו לפטור מאגרה והן לטעות בדבר דחיית התביעה על הסף. לטענת התובע, הוא וגרושתו קיבלו עד עכשיו רק כ- 560,000 ₪ ב- 3 תשלומים תמורת הדירה וכל הסכום שולם עבור הדירה החדשה אשר תהיה מוכנה לאכלוס בעוד שנתיים. לטענת התובע, עקב מצבו הכלכלי הגרוע אין לו כסף לסגור את החודש, בגלל שעבר לגור בנתניה ונגיף קורונה עבודתו הופסקה לפי חצי שנה. לדבריו, הוא קיבל עזרה כלכלית ממשפחתו לאורך השנים כדי לשלם שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט כבדים. התובע ניהל ועוד ממשיך לנהל הליכים משפטיים כנגד הרוכשים וכנגד שלושה עורכי דין ועכשיו אין לו משפחה שיכולה לעזור לו וזו הסיבה שהגיש בקשה לפטור מאגרה. לדברי התובע, הוא עמד בהוראות הדין והגיש תצהיר כדין וצרף תדפיסי בנק של 6 חודשים ולכן לא ראה טעם לצרף שוב פעם את אותו הדבר. התובע צרף אישור בנק מיום 30.9.20 לפיו יתרת החובה בחשבון הבנק שלו עומדת על 92,798 ₪ נכון ליום 30.6.20. כן צירף ספח ת.ז. ממנו עולה כי עבר להתגורר בנתניה.

דיון והכרעה

לטענת הנתבע שגם בהליך הקודם ת"א 42744-01-17 לא נעתר ביהמ"ש לבקשה לפטור מאגרה, טענה זו אינה מדויקת. מעיון עולה, כי התיק עדיין בסטטוס ממתין להחלטה בפטור ומכל מקום לא אותרה בתיק החלטה לפיה הבקשה לפטור מאגרה נדחתה. נהפוך הוא, ביום 22.10.17 הוגשה הודעה מטעם ב"כ התובע שמונה לייצג את הנתבע מטעם הלשכה לסיוע משפטי והיה אמור להגיש הודעה משלימה / הודעת פטור מאגרה למיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי. נראה שדבר זה לא נעשה. טענת הנתבע בעניין זה נדחית.

התובע מציג מצד אחד יתרת חובה משמעותית בחשבון עו"ש בסכום של 92,793 ₪ דבר שיש בו כדי להצדיק לכאורה מתן פטור מאגרה. מנגד, התובע לא תמך את הטענות העובדתיות שנטענו בתגובותיו מיום 9.9.20 ומיום 30.9.20 בתצהיר ורק מטעם זה דין הבקשה לדחות. כל הטענות לגבי כך שהתובע אינו עובד, שאינו יכול לקבל עזרה ממשפחתו אינם נתמכים בתצהיר. התובע מאשר שהוא וגרושתו קיבלו 560,000 ₪ בגין הדירה שנמכרה. לטענתו הסכום שולם עבור דירה חדשה כמקדמה והדירה תהיה מוכנה לאכלוס בעוד שנתיים. טענות אלה לגבי הסכום שהתקבל ולגבי התשלום עבור דירה חדשה לא נתמכו בתצהיר וגם לא באסמכתאות.

ביהמ"ש לא שוכנע כי התובע אינו מסוגל לעמוד בחיוב האגרה. לאור זאת אין ביהמ"ש רואה צורך להידרש לטענה בדבר סיכויי התביעה.

סכום התביעה אינו ברור

לטענת הנתבע, ההליך אינו מכומת כדין ואין זה ברור כיצד חושב הסכום הנתבע. למיטב עיוני סעיפים 145 ו- 146 בכתב התביעה מפרטים את רכיבי התביעה וסכומה. הטענה נדחית.

סילוק על הסף

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה מחמת העדר סמכות מקומית ומחמת מעשה בית דין. מדובר בטענות סף המצויות בסמכות שופט או רשם שהוא שופט לאור סכום התביעה ובהתאם לתקנה 101(א)(1) ותקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984.

לסיכום כלל האמור לעיל:

הבקשה לפטור מאגרה נדחית. החלטתי ביום 13.9.20 בעניין האגרה מבוטלת.

התובע ישלם את האגרה עד ליום 1.11.20.

סוגיית ההוצאות בגין דחיית בקשת התובע תידון במסגרת פסק הדין.

לאחר תשלום האגרה המזכירות תעביר את התיק לשופט הדן בתיק למתן החלטה בטעות המקדמיות בדבר דחיית התביעה על הסף.

ניתנה היום, כ' תשרי תשפ"א, 08 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.