16 מאי 2021

לפני:

כב' השופט תומר סילורה

החלטה

בפני בית הדין עומדת תביעתה של מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: "התובעת" ו/או "מבטחים") כנגד דן קריסטוף נברוט (להלן: "הנתבע") להשבת הכספים ששולמו לחשבונה של המנוחה הגב' מריה נברוט ז"ל (להלן: "הגב' נברוט" ו/ או "המנוחה"), אמו של הנתבע, לאחר פטירתה.

בהחלטה זו, אני נדרש לבקשת הנתבע להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

ההליך העיקרי

1. התובעת הגישה את תביעתה ביום 25.6.2020, ובמסגרת תביעתה טענה כדלקמן:

א. התובעת היא חברה בע"מ (בניהול מיוחד) המנהלת קרן פנסיה לעמיתים ותיקים (להלן: "קרן הפנסיה") הפועלת בהתאם לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן: "חוק קופות גמל"), חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הפיקוח") ותקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התש"ד-1964 (להלן: "תקנות מס הכנסה"). כמו כן, מבטחים פועלת בהתאם לתקנון קרן הפנסיה (להלן: "התקנון") כפי שהתקין המפקח על הביטוח במסגרת סמכותו לפי הוראות חוק הפיקוח.

ב. מבטחים היא אחת מבין שמונה קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, ועל כן חלות עליה הוראות פרק ז'1 לחוק הפיקוח, העוסקות, בין היתר, בתכנית הבראה שנקבעה לקרנות האמורות, וזאת במטרה לאפשר להן לשלם קצבאות לעמיתיהן.

ג. כמו כן, "משלמת מבטחים קצבאות לעמיתיה או לשאיריהם בהתאם להוראות התקנון ולכל ימי חייהם, לפיכך עם פטירתו של הפנסיונר או השאיר פוקעת זכאותו לקבלת קצבה מהקרן." (סעיף 5 לכתב התביעה).

ד. הגב' נברוט הייתה פנסיונרית של הקרן ועל כן קיבלה בחייה קצבת פנסיה חודשית אשר שולמה לה באמצעות העברה בנקאית שבוצעה על ידי קרן הפנסיה מידי חודש לחשבון הבנק של המנוחה, אשר התנהל בבנק לאומי (להלן: "הבנק").

ה. הנתבע הוא בנה של המנוחה ויורשה של המנוחה.

ו. המנוחה הלכה לעולמה ביום 13.7.2005 ועל כן, החל ממועד זה, פקעה זכאותה של המנוחה לקבלת קצבת זקנה מהקרן.

ז. למבטחים לא נמסרה הודעה "בזמן אמת" על פטירתה של המנוחה. "ובנסיבות אלו העבירה הקרן לחשבונה של המנוחה לאחר פקיעת זכאותה לקבלת הקצבה גמלה ביתר בין התאריכים 1/9/2005- 1/4/2013 בגין חודשים 8/2005-3/2013 בסך נומינאלי של 355,705.36 ש"ח (להלן: "תשלומי היתר"), ועל כן זכאית קרן הפנסיה להשבת תשלומי היתר ששולמו." (סעיף 9 לכתב התביעה).

ח. תקנה 77 לתקנון קרן הפנסיה קובעת כי למבטחים עומדת הזכות לדרוש החזר עבור כספים ששילמה בטעות או בהטעיה, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.

ט. עם קבלת המידע כי המנוחה אינה תושבת הארץ משנת 1979 וכי נשללה ממנה התושבות בשנת 2001, פנתה קרן הפנסיה לבנק ביום 23.9.2013 בדרישה להשבת תשלומי היתר.

י. ביום 6.1.2020 פנה ב"כ הנתבע לקרן והודיע על פטירתה של המנוחה מחוץ לגבולות הארץ וביקש לקיים פגישה במשרדי הקרן וזאת כדי לקבל מידע אודות גובה החוב העדכני וכדי לסייע בגביית החוב מהיורש, מהנתבע.

יא. ביום 13.2.2020 פנתה שוב קרן הפנסיה לבנק בדרישה להשיב לה את תשלום היתר.

יב. במענה לפנייה זו, ביקש הבנק כי יועבר לידיו מסמך רשמי המעיד על פטירת המנוחה.

יג. בנסיבות בהן הבנק לא השיב לקרן הפנסיה את תשלומי היתר המוחזקים אצלו שלא כדין, פנתה קרן הפנסיה לבנק ביום 27.4.20202 בדרישה להשבת תשלומי היתר.

יד. ביום 9.6.2020 הגיש הנתבע בקשה לצו קיום צוואה באמצעות ב"כ לרשם לענייני ירושה בירושלים בגין המנוחה.

טו. ביום 14.6.2020 התקיימה פגישה במשרדי קרן הפנסיה בנוכחות ב"כ הנתבע אשר במהלכה נמסרו לב"כ הנתבע נתונים עדכניים בגין החוב כאמור. במעמד הפגישה, נמנע ב"כ הנתבע מלציין את העובדה כי טרם מועד פגישה זו, הגיש בקשה לצו קיום צוואה של המנוחה לרשם לענייני ירושה בירושלים, עבור הנתבע.

טז. ביום 16.6.2020 שלחה קרן הפנסיה מכתב דרישה, נוסף, לבנק להשבת תשלומי היתר שהועברו לחשבון המנוחה.

יז. ביום 17.6.2020 שלחה קרן הפנסיה מכתב דרישה לנתבע להשבת תשלומי היתר ששולמו לחשבון המנוחה.

יח. לאור כל האמור לעיל ובהתאם לנסיבות המקרה, טוענת התובעת כי על בית הבית להורות לנתבע לשלם לקרן הפנסיה את סך הכספים ששולמו לחשבונה של המנוחה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית מיום התשלום ועד יום הגשת התביעה בפועל, קרי, סך של 458,006.89 ש"ח.

2. ביום 31.8.2020 הגיש ב"כ הנתבע את בקשתו לסילוק כתב התביעה על הסף.

טענות הצדדים לעניין הבקשה לסילוק כתב התביעה על הסף בשל התיישנות.

טענות המבקש (הנתבע)

3. הנתבע הוא בנה של המנוחה שנפטרה בקנדה וכן, אחיה של קריסטינה נברוט ז"ל אשר נפטרה בישראל ביום 11.12.2002.

4. בהתאם לאמור, המנוחה והנתבע הם היורשים של המנוחה קריסטינה נברוט ז"ל על פי צו ירושה מתוקן מיום 21.7.2003.

5. לטענת הנתבע, למבטחים נודע על פטירתה של המנוחה במהלך חודש אפריל 2013.

6. עם היוודע דבר פטירתה של המנוחה, הפסיקה מבטחים באופן חד צדדי את תשלומי הקצבאות למנוחה. בהמשך, בחודש העוקב, קרי בחודש מאי 2013, דרשה מבטחים וקיבלה מהבנק החזר עבור התשלום האחרון שבוצע לחשבונה של המנוחה בחודש אפריל 2013, שעמד על 4,239.32 ש"ח. סכום זה זהה לסכום אותו שילמה מבטחים חודש אחד קודם לכן כקצבה אחרונה למנוחה.

7. לטענת הנתבע, מחודש אפריל 2013, עת קיבלה מבטחים את הידיעה בדבר פטירתה של המנוחה, "לא פעלה מבטחים להגיש תביעה לבית המשפט לגביית החוב נגד המנוחה או כנגד הזכאים לרשת את עיזבונה, אלא בחלוף הזמן. הפעולה הפומבית שנקטה בה מבטחים בניסיון לגבות את סכום התביעה היה משלוח מכתב דרישה לבנק לאומי בתאריך 23.9.2013, ניסיון שכשל." (סעיף 6.2 לבקשה).

8. כך, שרק בחלוף יותר משש שנים, עקב פניית ב"כ הנתבע למבטחים, קרי, במהלך חודש ינואר 2020 – "התעוררה" מבטחים, וחזרה לנסות ולגבות את סכום התביעה המלא ישירות מהבנק וזאת באמצעות שליחת שלושה מכתבי דרישה לבנק - ניסיון שלא צלח.

9. ביום 2.7.2020 - בחלוף 7 שנים ושלושה חודשים לערך מהמועד בו נודע למבטחים לראשונה על פטירתה של המנוחה, קרי, חודש אפריל 2013, הגישה מבטחים תביעה זו לבית הדין.

10. לשם השלמת התמונה, טוען הנתבע כי "תשלום הקצבה האחרון למנוחה בחודש אפריל 2013, בצרוף עובדת הקטיעה המיידית, החד צדדית, על אתר של תשלום הקצבאות החודשיות למנוחה, בצרוף הגשת דרישת החזר של תשלום זה בחודש העוקב וקבלת התשלום מבנק לאומי בחודש מאי 2013, ובצרוף מכתב הדרישה ששלחה מבטחים לבנק לאומי תקופה קצרה לאחר מכן שם גילתה דעתה מבטחים שהיא יודעת כי המנוחה נפטרה בחו"ל ודורשת השבת סכומים ששולמו "בטעות" – מעידים על כך שמועד ההתגבשות החוב הנטען [והמוכחש] הנו חודש 4/2013 שהוא גם מועד תחילת מרוץ ההתיישנות והוא המועד שבו ידעה מבטחים על פטירת המנוחה." (סעיף 7 לבקשה).

11. לטענת הנתבע, גם אם הייתה מבטחים מקדימה את מועד הגשת התביעה במספר חודשים, הנתבעת הייתה זכאית להגיש תביעה על החזר עבור החודשים 1/2013, 2/2013, 3/2013 ותו לו. זאת, מכיוון שתשלומי הקצבה מהווים תשלומים חודשיים נפרדים והם אינם מהווים "מקשה אחת" או לחילופין שורת חוב אחת. לכן, "כל תשלום חודשי של קצבה עומד בפני עצמו באופן נפרד מתשלומים חודשיים אחרים כעילה נפרדת." (סעיף 8 לבקשה).

12. לאור האמור, אין לראות במבטחים כמי שזכאית לתבוע החזר מלא על מלוא סכומי הקצבאות ששולמו למנוחה אחרי פטירתה - "אף לו הייתה תובעת מוקדם יותר כפי שעשתה בכתב התביעה, קרי משנת 2005 עד שנת 2013, דבר שיש לדחותו מכל וכל." (סעיף 8 לבקשה).

13. בנסיבות אלו ולאור התנהלות המשיבה אשר בחרה להגיש את התביעה בחלוף יותר משבע שנים מהמועד בו התגבש החוב, ומהיום בו ידעה לראשונה על הפסקת העילה בגינה יש לשלם קצבאות למנוחה - על בית הדין להורות על סילוקה על הסף של התביעה וזאת לאור התיישנותה. בהתאם להוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

תגובת התובעת (המשיבה)

14. התביעה עוסקת בהשבת כספי קצבת פנסיה שהועברו לחשבונה של המנוחה לאחר פקיעת זכאותה לקבלת הקצבה.

15. בהתאם להוראות התקנון, וככל קופת גמל לקצבה, נוהגת התובעת לשלם קצבאות לעמיתיה או לשאיריהם לכל ימי חייהם. עם פטירת הפנסיונר או השאיר פוקעת הזכאות לקבלת קצבה מהקרן.

16. לטענת התובעת, לא נמסרה לה "כל הודעה בזמן אמת אודות פטירתה של המנוחה ובהתאם להוראות התקנון וכמפורט בכתב התביעה רשאית התובעת לדרוש החזר סכומים ששולמו בטעות ו/או בהטעיה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית ממועד התשלום בפועל לבין מועד ההחזר". (סעיף 5 לתגובת התובעת לבקשה).

17. ביום 9.6.2020 הגיש הנתבע בקשה לצו קיום צוואה לרשם לענייני ירושה בירושלים אשר הועברה ביום 11.8.2020 לבית המשפט לאור תגובתו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה.

18. בהקשר זה טענה הנתבעת כי "לא ברורה למשיבה מהי מידת הרלוונטיות בצירוף העתק צו ירושה של אחות הנתבע כתמיכה לבקשה לדחייה על הסף ללא כל הסבר ו/או פירוט אודות הליך הבקשה לצו קיום צוואה של המנוחה שהוגש ביוני 20 על ידי הנתבע כנזכר לעיל" (סעיף 7 לתגובת התובעת לבקשה).

19. לטענת התובעת, בהתאם לסעיף 136 לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), הדרך היחידה למימוש הנכסים שהשאיר תושב זר בישראל היא באמצעות הליך ירושה ישראלי.

20. לאור הוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות ובנסיבות בהן טרם הוגשה בקשת הנתבע לצו ירושה "הרי שטרם היה בידי התובעת כוח תביעה מושגי ומהותי כנגד הנתבע. לפיכך אין כל תחולה לטענה בדבר התיישנות משהתובענה כנגד הנתבע בתיק שבכותרת הוגשה מיד עם היוודע דבר קיומה של בקשת נתבע לצו קיום צוואה שהוגשה על ידו ביום 9.6.2020 (וכפועל יוצא מכך קבלת הכספים שהועברו ביתר לחשבון המנוחה לידי הנתבע הינה אפשרית עד ממשית)." (סעיף 10 לתגובת התובעת לבקשה).

21. לטענת התובעת, בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, יש לראות במכתבו של ב"כ הנתבע מיום 6.1.2020 כהודאה בקיום זכות התובעת. שכן, במכתבו זה, מודיע ב"כ הנתבע לתובעת כי המנוחה נפטרה מחוץ לגבולות ישראל וכי אין ברשותו צו ירושה בישראל ותעודת פטירה, ועל כן הוא מגלה עניין לסייע בגביית החוב מתוך העיזבון של המנוחה בישראל וזאת בהתאם להסכמת היורש, הנתבע.

22. על כן, תתחיל תקופה ההתיישנות ממועד הודאתו של התובע במכתבו, קרי, מיום 6.1.2020.

23. לאור האמור ובנסיבות המקרה כפי שפורטו בכתב התביעה, טוענת התובעת כי על בית הדין לערוך בירור עובדתי על מנת לברר את התביעה דנן, ועל כן, דין הבקשה להידחות.

המסגרת הנורמטיבית

טענת ההתיישנות בפסיקה

24. כלל הוא בכל ערכאות השיפוט כי סילוק תובענה על הסף בלא לדון בה לגופה אין הוא דרך המלך. קל וחומר בבתי הדין לעבודה, המעדיפים הכרעה בתובענה לגופו של עניין על פני סילוק התובענה על הסף [דב"ע נא/3-195 תובנה מכונות תרגום בע"מ - עמיחי סגל, [פורסם בנבו] פד"ע כ"ג, 274]. כן נפסק, כי מחיקה על הסף תיעשה ביד קמוצה ובמשורה [דב"ע מז/3-15 אפנר יצחק - מפעלי הדסה לנוער, [פורסם בנבו] עבודה ארצי כרך כ(2), 242)].

25. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") בא וקובע כי תקופת ההתיישנות של תובענה אזרחית שאינה במקרקעין הינה שבע שנים מהמועד בו נולדה עילת התביעה.

26. סעיף 6 לחוק ההתיישנות מגדיר את המועד ממנו מונים את תקופת ההתיישנות כדלקמן: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. "

27. סעיפים 8 -9 לחוק ההתיישנות, עליהם נסמכת טענות התובעת לעצירת מרוץ ההתיישנות, קובעים כדלקמן:

"התיישנות שלא מדעת

8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.

הודאה בקיום זכות

9. הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.

בסעיף זה, " הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות."

28. תכליתו של מוסד ההתיישנות היא "לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאינטרס התובע הפוטנציאלי ושמירה על עניינו של הציבור" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים - הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003), וליצור שיווי משקל "בין פתיחת שערי בית המשפט בפני תובע לממש את זכותו המהותית, לבין הצורך החברתי לברר תביעות תוך זמן סביר ולהציב מחסום בפני תביעות שחלף זמנן" (ע"ע 393/05 זוהיר טהה - מקיאס בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 10.1.05).

29. במערך האיזונים ניצבת מן הצד האחד זכותו המהותית של התובע, שיש לאפשר לו לממשה בערכאות השיפוטיות. מצידו השני של המטבע ניצבת זכותו של הנתבע, שלא להיות חשוף ללא מגבלת זמן לסיכון להיתבע. לזכות זו שלושה אדנים – "הראשון, עניינו בשיקולים ראייתיים הקשורים בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן. השני, עניינו בצורך להקנות ודאות לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו ולהבטיח כי יוכל לכלכל צעדיו ולהיערך כלכלית לסיכוני תביעות צפויות... השלישי נעוץ בהנחה לפיה תובע אשר 'ישן על זכויותיו' ונמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה, ויתר ומחל על זכותו" (שם; לדיון באינטרסים השונים ראו גם את ע"ע 300431/97 פרופ' רות נויברגר – גלעד גמלאות לעובדים דתיים בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע לח 97 (2002); ע"ע 210/99 מיכאל לוטן – מדאינווסט מרכז רפואי הרצליה בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 22.1.02; ע"ע 346/05 שלמה שלום – אלה קוזמינוב, [פורסם בנבו] מיום 15.6.06).

30. לכך יש להוסיף את האינטרס הציבורי, "שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה לטיפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות שהורתן בעבר הרחוק" (ע"א 1254/99 המאירי - הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535 (2000); לאינטרס הציבורי היבט נוסף, המכיר בכך שלהסדרי ההתיישנות השפעה החורגת מהצדדים הישירים להתדיינות (רע"א 901/07 מדינת ישראל, הוועדה לאנרגיה אטומית - גיא-ליפל, [פורסם בנבו] מיום 19.9.10) (להלן: "עניין גיא -ליפל").

31. בפסיקה ניתן גם למצוא אמירות אחרות, לפיהן אין לפרש את חוק ההתיישנות בצמצום או בהרחבה אלא לפי תכליתו (הנשיא בדימוס ברק בע"א 8301/98 אנואר - ש.א.פ בע"מ, פ"ד נו(3) 345 (2002); הנשיא בדימוס אדלר בע"ע 1406/02 עיריית גבעתיים – משה ברקוביץ, [פורסם בנבו] מיום 4.10.06); גישת הביניים, הינה כי יש לפרש את הסדרי ההתיישנות באופן מצמצם נוכח חשיבות זכות הגישה לערכאות, אך זאת בנסיבות המתאימות אשר תיבדקנה בהתאם לתכלית החוק (עניין גיא-ליפל).

טענת התיישנות בתביעות לעניין הפרשות לפנסיה

32. ההלכה הפסוקה בתביעות להפרשי פנסיה מבחינה בין תביעה נגד המעסיק לבין תביעה נגד קרן הפנסיה. באשר לתובענה כנגד קרן הפנסיה, נפסק כי העילה מתחדשת מדי חודש בחודשו מאז שהעובד פרש לגמלאות. אולם, כאשר התביעה מופנית כנגד המעסיק בגין אי הפרשות לפנסיה בתקופת עבודתו, יש לבחון את המועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות ובהתאם לכך להחיל את כללי חוק ההתיישנות.

33. לפיכך, הלכה היא, כי תביעה לפיצוי בגין הפרשות לפנסיה שלא הופרשו מתיישנת 7 שנים לאחר המועד האחרון בו, לטענת העובד, היה על המעסיק להפריש לו לקרן הפנסיה [ע"ע 1616/04 פיליפ טיברמן – מקורות חברת מים בע"מ (לא פורסם); דב"ע לט/46 – 3 פלדון – אריגי דן, פד"ע יא' 107; דב"ע נב/217 – 3 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה – הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, פד"ע כז 3]. בפסיקתו המאוחרת חזר בית הדין הארצי לעבודה על ההלכה וקבע כי מועד התגבשות העילה בתביעות שעניינן הפרשות פנסיוניות הוא מועד החודש בו בוצעה או הייתה אמורה להתבצע ההפרשה (ע"ע 194/06 פנחס יאיר – סולל בונה בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 28/10/2008).

מן הכלל אל הפרט

34. בענייננו, לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, אני סבור שיישום הוראות החוק והפסיקה על המקרה דנן מוביל למסקנה כי דין הבקשה להידחות, מן הנימוקים שלהלן.

35. המבקש (הנתבע) טען בבקשתו כי "מועד התגבשות החוב הנטען (והמוכחש) הנו חודש 04/2013 שהוא גם מועד תחילת מרוץ ההתיישנות והוא המועד שבו ידעה מבטחים על פטירת המנוחה" (סעיף 7 לבקשה).

36. מנגד טענה המשיבה (התובעת) כי בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות - מועד תחילת מרוץ ההתיישנות חל עם היוודע לתובעת דבר קיומה של בקשת הנתבע לצו קיום צוואה שהוגשה על ידו ביום 9.6.2020. שכן, "משטרם הוגשה בקשת הנתבע לצו ירושה, הרי שטרם היה בידי התובעת כוח תביעה מושג ומהותי כנגד הנתבע. לפיכך, אין כל תחולה לטענה בדבר התיישנות משהתובענה כנגד הנתבע בתיק שבכותרת הוגשה מיד עם היוודע דבר קיומה של בקשת נתבע לצו קיום צוואה שהוגשה על ידו ביום 9.6.2020." (סעיף 10 לתגובה לבקשה).

37. עוד טענה התובעת כי בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות יש לראות במכתבו של ב"כ הנתבע, שנשלח בצרוף ייפוי כח מטעמו של הנתבע, מיום 6.1.2020, משום הודאה בקיום זכות התובעת. "מקום בו נתבע הודה "בקיום זכות התובע" יש בכך כדי ל"אפס" את מרוץ ההתיישנות באופן שיש למנות את תקופת ההתיישנות מחדש ממועד ההודאה, וזאת גם אם ההודאה ניתנה בחלוף תקופת ההתיישנות המקורית". (סעיף 13 לתגובת התובעת לבקשה).

38. כנגד טענה זו טען הנתבע, כי אין להחיל את הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות במקרה דנן, שכן, "לא קיים מושג של הודיה בחוב כאשר החוב הוא ערטילאי, לא מפורט, ופרטיו אינם ידועים לנתבע. כל שהיה ידוע לנתבע בחודש 1/2020 הוא קיומו של חוב, ותו לא. אך פרטיו של החוב לא היו ידועים." (סעיף 2.1 לתשובת הנתבע לתגובת התובעת לבקשה).

39. עוד בהקשר זה, טען הנתבע כי במכתבו מיום 6.1.2020 נכתב במפורש כי "מדובר בחוב אבוד מבחינת הקרן" ועל כן יש לראות בהודיה זו - כדין הודיה שהיה עימה טיעון של התיישנות." (סעיף 2.2 לתשובת הנתבע לתגובת התובעת לבקשה).

40. לאור האמור ובהתבסס על טענות הצדדים, נשאלת השאלה - באיזה מועד נולדה עילת התביעה וכן, מתי מתחילה תקופת ההתיישנות?

כלומר, האם מיום פטירת המנוחה כטענת הנתבע, קרי בשנת 2013, או שמא מיום היוודע לתובעת על קיומה של בקשת הנתבע לצו קיום צוואה, קרי בשנת 2020, כטענת התובעת או לחילופין עם הודאתו של הנתבע בדבר קיום זכות הנתבעת לחוב כלפיה, קרי בשנת 2020?

41. בהתאם להלכה הפסוקה, המועד בו נוצרת עילת התובענה לצורך התיישנות הוא המועד שבו נתגבשו העובדות המקימות זכות לסעד, וכאשר נתון בידי התובע כוח קונקרטי לממש הלכה למעשה את זכות התביעה שבידו בדרך של פנייה לערכאות [פס"ד ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין - בנק מזרחי טפחות (5.1.2011)]. יחד עם זאת, נפסק כי "דיני ההתיישנות נועדו ליצור איזון בין פתיחת שערי בית המשפט בפני תובע לממש את זכותו המהותית לבין הצורך החברתי לברר תביעות תוך זמן סביר ולהציב מחסום בפני תביעות שחלף זמנן... " [ראו: ע"ע (ארצי) 294/09 כראם אבו לפח (סעאבנה) - מועצה מקומית כפר קרע (20.1.11)].

42. לפיכך, בתשובת הנתבע לתגובת התובעת טען הנתבע, כי עילת התביעה התגבשה עם קבלת ההודעה בדבר פטירתה של המנוחה בשנת 2013, ולא כטענת התובעת, עם הגשת בקשתו לצו ירושה, או לחילופין להודאתו של הנתבע בזכותה של התובעת, כפי שהדבר עולה ממכתבתו של ב"כ הנתבע בשנת 2020.

43. מנגד טענה התובעת בתגובה לבקשה, כי ההודעה בדבר פטירתה של המנוחה נמסרה לה על ידי ב"כ הנתבע במכתבו מיום 6.1.2020 ולא ביום פטירתה, ועל כן, יש לראות ביום 6.1.2020 כמועד בו נוצרה עילת התביעה.

44. עוד טענה התובעת כי יש לראות במכתבו של הנתבע מיום 6.1.2020 כהודאה "בקיום זכות התובע" לחוב הקיים כלפיה ועל כן יש להחיל את הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות במקרה הנדון.

45. בהתאם לפסק הדין ע"א 7862/11 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ - איתמר מרקור,1.10.2013, אליו מפנה התובעת בתגובתה לבקשה, נקבע כי –

"לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, אם נתבע הודה "בקיום זכות התובע" יש בכך כדי "לאפס" את מירוץ ההתיישנות באופן שיש למנות את תקופת ההתיישנות מחדש ממועד מתן ההודאה, וזאת גם אם ההודאה ניתנה בחלוף תקופת ההתיישנות המקורית (ראו בעניין זה גם ז' יהודאי דיני ההתיישנות בישראל כרך א' 221-220 (1991)).

...

מהבחינה המהותית, בפסיקה עדכנית נקבע, כי די בהודאה ברורה ומפורשת של הנתבע כי הפר את החוזה כדי לאפס את מרוץ תקופת ההתיישנות באופן שמאפשר לתובע-הנפגע לתבוע את הסעדים הנגזרים מן ההפרה. כלומר, לצורך סעיף 9 לחוק ההתיישנות לא נדרש שהנתבע-המפר יודה בכך שהתובע-הנפגע זכאי לסעד מסוים כתוצאה מן ההפרה, ובענייננו סעד הביטול, אלא נדרש שתוכנו של המסמך ילמד על הודאה בעצם ההפרה, זאת מאחר ש"כאשר נתבע מודה כי הפר את חוזהו עם התובע, הריהו מודה מניה וביה בזכותו הקונקרטית של התובע לקבל את הסעד בו הוא חפץ" (ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 30 (19.4.2012) להלן: פרשת רובאב). (ההדגשה אינה במקור ת.ס.)

46. על מנת לבוא בשערי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, המהווה חריג לתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5 לחוק, ולהאריך את תקופת ההתיישנות, יש להציג הודאה מטעם הנתבע, המכירה בזכות התובע. על ההודאה להימסר בכתב, או בפני בית המשפט. כמו כן, נדרשת הודאה מפורשת בקיום הזכות, ממנה ניתן יהא להסיק כי הנתבע מודה בכל העובדות המבססות את זכותו של התובע (ע"א 1071/91 פסח משה ואח - הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול (1.4.1996), ע"א (ת"א) 2946/03 קל וחומר לבנייה ולשיווק 1985 בע"מ - מנורה חברה לביטוח בע"מ (12.6.06), ע"א 9413/03 אילן אלנקווה - הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (22.6.08).

47. עיון מעמיק במכתבו של ב"כ הנתבע מיום 6.1.2020 מעלה כי מעבר להודעתו של ב"כ הנתבע בדבר פטירתה אמו של הנתבע – "אבקש להודיעכם כי מריה נברוט ז"ל נפטרה מחוץ לישראל." מודיע ב"כ הנתבע לתובעת כי - "הובהר לי כי המנוחה קיבלה תשלומי קצבה עודפים לאחר פטירתה, וכי העיזבון נותר חייב כספים שיש להשיבם." ומבהיר כי "מדובר ב"חוב אבוד" מבחינת הקרן, שכן, המנוחה נפטרה בחו"ל, אין לה צו ירושה בישראל, ואין לה תעודת פטירה. ואף מדגיש את הדברים הבאים– "למרות זאת, ביכולתי לסייע לכם לגבות את החוב או חלקו של החוב מתוך העיזבון של המנוחה בישראל, וזאת בהסכמת היורש מר דן נברוט" תוך שהוא חותם את מכתבו בצירוף ייפוי כח מטעם הנתבע. (סעיף 15 לכתב התביעה).

48. לפיכך, אני סבור כי תוכנו של המכתב מיום 6.1.2020 מדבר בעד עצמו ומחזק את טענת התובעת כי תוכנו של המסמך מלמד על הודאתו המפורשת של הנתבע בעצם ההפרה. זו הודאה ממנה ניתן להסיק כי הנתבע מודה בכל העובדות המבססות את זכותה של התובעת לתשלום החוב מעיזבונה של המנוחה.

49. לעניין הסיפא של סעיף 9 לחוק ההתיישנות, הקובע כי – ""הודאה"- למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות", טען הנתבע במסגרת תשובתו לתגובת התובעת לבקשה, כי "מאחר שמדובר במכתב שבו נכתב במפורש שמדובר בחוב אבוד, דין מילים אלה כדין הודיה שהיה עמה טיעון של התיישנות." (סעיף 2.2 לתשובת הנתבע לתגובת התובעת לבקשה).

50. בתשובתו לתגובת התובעת הפנה הנתבע לפסק הדין רע"א 9041/03 עבדו בטחיש - מדינת ישראל – משרד הביטחון, תק – על 2005(3), 211 בו קבעה כבוד השופט דורית ביניש את הדברים הבאים:

" ההודאה חייבת לבוא מצד הנתבע וכי צורת המסמך המכיל לכאורה את ההודאה צריכה להעיד על היותו של המסמך "הודאה". כמו כן, נקבע כי תוכן המסמך צריך ללמד במפורש על הודאה בקיום הזכות הנתבעת בבית המשפט. לכל הפחות, כך נקבע, על המסמך להעיד על כך שהנתבע הודה בכל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות.

...

מלשון סעיף 9 הנ"ל אין מתחייבת המסקנה כי העדר טיעון התיישנות הינו שיקול שיש לשקול במסגרת השאלה האם אמרת נתבע בכתב, או בפני בית המשפט, היא בגדר "הודאה". שכן רק אם עברנו את המשוכה הראשונה וקבענו כי אמרת הנתבע היא הודאה "בקיום זכות התובע", מגיעים אנו למשוכה השנייה, במסגרתה נבחנת השאלה האם נלוותה להודאה טענת התיישנות. אם היה בהודאה טיעון כזה, ייחלץ הנתבע מרשתו של סעיף 9 ותקופת ההתיישנות לא תתחיל מחדש. " (ההדגשה אינה במקור ת.ס.)

51. בהקשר זה, איני סבור כטענת הנתבע. לטעמי ב"כ הנתבע אכן טען במכתבו מיום 6.1.2020, כי מדובר בחוב אבוד אך יחד עם זאת, באותה נשימה, הוסיף וטען, כי יש ביכולתו לסייע לתובעת לגבות את כל החוב או לחילופין את חלקו – כך שלמעשה טען ב"כ הנתבע כי הנתבע מודה ומכיר בזכות התובעת לחוב וזאת מבלי לציין את נושא ההתיישנות, ותוך שהוא מגלה רצון טוב לסייע בתשלום חוב זה לתובעת מעיזבונה של המנוחה.

52. לשם ההדגשה - עיון במכתבו של ב"כ הנתבע, מיום 6.1.2020, כפי שחלקו מובא לעיל, מעלה כי ב"כ הנתבע לא פירט את המועד בו נפטרה המנוחה ולא את פרק הזמן שעבר ממועד התשלום האחרון למנוחה על ידי התובעת ועד למועד בו נשלח המכתב. לפיכך, אני סבור כי טענת הנתבע בדבר חוב אבוד אינה עולה לכדי טענת התיישנות כנדרש בסיפא של סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

53. לאור כל האמור ובהתבסס על טענות התובעת כפי שהוצגה בפני בהליך זה, אני סבור כי הדין עם התובעת ולא עם הנתבע. לפיכך, אני קובע כי עילת התביעה התגבשה ביום בו נשלח המכתב לתובעת, קרי, 6.1.2020 ולא ביום בו נפטרה המנוחה, כטענת התובע.

54. יתרה מכך, גם טענת הנתבע כי "מבטחים בעצמה פוגעת בזכויותיהם הסוציאליות של ככל מבוטחי הקרן באשר היא אינה פועלת די על מנת לאתר מבוטחים שנפטרו." (סעיף 8 לכתב ההגנה) מחזקת את קביעתי, כי התובעת לא ידעה אודות פטירתה של המנוחה טרם קבלת מכתב זה.

55. אם לא די בכך, אני סבור גם כי הודאתו של התובע בדבר זכאותה של התובעת, ככל שהיא עולה ממכתב ב"כ מיום 6.1.2020, מעידה על הכרת הנתבע בחוב הקיים כלפי התובעת ועל כוונתו להחזיר את החוב או לחילופין, את חלקו של החוב, מהעיזבון של המנוחה לתובעת.

56. כך או כך, אני קובע כי עילת התביעה נוצרה ביום בו נשלח מכתבו של ב"כ הנתבע לתובעת, קרי ביום 6.1.2020. על כן, אני קובע כי יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום הודאת הנתבע בקיומה של הזכות, וזאת בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

57. נוכח האמור, אני קובע כי מרוץ ההתיישנות החל מהיום בו נודע לתובעת, לראשונה, בדבר פטירתה של המנוחה קרי בשנת 2020 ולא ביום פטירת המנוחה קרי בשנת 2013.

58. לפני סיום, לא נסתרה מעיניי טענת הנתבע כי יש לראות את חלופת המכתבים בינו לבין התובעת כניסיון הנתבע להזמין את התובעת להליך משא ומתן ולא כהודיה. אך, בהינתן קביעתי, כי יש לראות במכתבו של ב"כ הנתבע מיום 6.1.2020 כהודאה בדבר זכות התובעת לחוב, אין אני נדרש לתת את דעתי לעניין זה.

59. בנסיבות המקרה ולנוכח טענות הצדדים במסגרת הליך זה, אין לי אלא לקבל את טענת התובעת ולקבוע כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

סוף דבר:

1. 60. בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף - נדחית.

61. המזכירות תחזיר את התיק להמשך טיפולה של כב' הרשמת סימה קרמר.

ניתנה היום, ה' סיוון תשפ"א, (16 מאי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.