12 ספטמבר 2020

לפני:

כב' הרשמת סימה קרמר

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבע "לנעול" את פרוטוקול עדות המוקדמת של התובעת, אשר נשמעה בפניי ביום 17.8.20, זאת עד לחקירתה של גב' ולנטינה וטאמנו, דודתה של התובעת דכאן, הצפויה להישמע במסגרת תביעה שהגישה, סע"ש 64872-06-20, אף היא כנגד הנתבע (להלן: "הפרוטוקול", "התביעה השניה", "הדודה", בהתאמה).
2. לטענת הנתבע, הדבר נחוץ כדי שהפרוטוקול לא יגיע לידיה של הדודה, שאם לא כן, תוכל להתאים את עדותה לדברים שמסרה התובעת במסגרת חקירתה הנגדית. כך למשל, העידה התובעת דברים העומדים בסתירה לגירסה שנמסרה בכתב התביעה של הדודה ואם תהיה לדודה גישה לפרוטוקול, היא תוכל להביא גירסה מתוקנת בתצהירה בתביעה השניה. לטענתו, לא ייגרם לתובעת כל נזק על-ידי קבלת הבקשה משטסה היא כבר למולדובה, בעוד שלנתבע צפוי להיגרם נזק בלתי הפיך בניהול הגנתו בתביעה השניה.
3. התובעת מתנגדת, זאת בהסתמך על סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") הקובע את העיקרון לפיו "בית משפט ידון בפומבי". לטענתה, אי-מסירת הפרוטוקול לידיה מונעת ממנה לממש את זכותה לבקש את תיקון הפרוטוקול במקרה הצורך, לדרוש הוצאות על אופן חקירתה, לגבש בקשה לגילוי ועיון ובאופן כללי להיערך להמשך ניהול תביעתה. כמו כן, דין הבקשה להידחות משעה שהנתבע לא הצביע על בסיס בדין לבקשה. באשר לטענת הנתבע בדבר חשש לתיאום גירסאות בין התובעת לדודה, התובעת דוחה את הטענה ומוסיפה, כי הנתבע יכול היה לדרוש חקירתה של הדודה באותו מעמד ונמנע מכך ומכאן ניתן להבין, כי אין ממש בחשש הנטען לנזק בלתי הפיך.
4. בתשובתו, שב הנתבע על עיקר טענותיו בבקשה ובנוסף על כך, הפנה לסעיף 75 לחוק בתי המשפט אשר כותרתו "סמכות כללית לתת סעד" וכן לסעיף 29 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה") אשר כותרתו "סמכות למתן סעד" וטען, כי שילובם מבסס את סמכות בית הדין לקבל את הבקשה.
5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה וחזרתי ועיינתי בכל החומר המצוי בתיק, מצאתי לדחות את הבקשה, מהנימוקים שלהלן.
6. הנתבע נקט בלשון "נעילת" הפרוטוקול אך משמעות קבלת הבקשה הינה שבית הדין יימנע מלמסור לצדדים העתק של הפרוטוקול. בעניין זה קובע סעיף 68א(ג) לחוק בתי המשפט כדלקמן:

"בעל דין זכאי לקבל, בתום הדיון או בסמוך לאחר מכן, עותק של הפרוטוקול."

סעיף 68א לחוק בתי המשפט חל כאן מכוח הוראת סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה.

1. יצוין, כי גלום בבקשה גם היבט של סגירת דלתיים הדיון, אף כי הדברים לא נרשמו בצורה מפורשת בבקשה. מושכלות יסוד הם, כי פומביות הדיון היא הכלל, וחסיונו הוא החריג. כך למשל קובע סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, כי בית הדין לא ייאסור פרסום הליכי משפט אלא מתוקף סמכות מפורשת בחוק המוקנית לבית המשפט. כמו כן, על הטוען לחריג הנטל להוכיח, כי הפגיעה מחשיפת הפרוטוקול עולה על הפגיעה בעיקרון פומביות הדיון (וראו לעניין זה ע"ע 139/09 כרמי נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (ניתן ביום 15.2.10)).

בענייננו, הנטל המוטל על הנתבע אף גדול יותר, משמבוקש לחסות את הפרוטוקול מעיני התובעת עצמה, דבר הפוגע בסדרי הדין ואפשרות התובעת לנהל תביעתה.

1. הנתבע לא הצביע על סמכות מפורשת בדין המאפשרת לבית הדין להימנע מלמסור לצדדים העתק הפרוטוקול. ההוראות אליהן הפנה הנתבע בתשובתו מתייחסות לסמכות כללית של בית הדין ליתן סעדים, בעוד שהדין בהקשר זה מחייב סמכות מפורשת בחוק.
2. לגופו של עניין, לא מצאתי ממש בחששו של הנתבע. לטענתו, כבר התגלתה סתירה בין עדות התובעת וטענות הדודה בתביעה השניה וככל שהיא אכן קיימת, היא מתועדת היטב, הן בפרוטוקול והן בכתב התביעה בתביעה השניה. מכאן, כי ניסיון של הדודה לשנות את גירסתה במסגרת התביעה השניה בעקבות מה שנאמר בפרוטוקול, תהיה גלויה לעיני כל והנתבע יוכל לפעול בעניין בכלים המשפטיים העומדים לרשותו.

ניתן היה דווקא להעלות טענה הפוכה, לפיה שמיעת עדותה המוקדמת של התובעת העניקה לנתבע יתרון דיוני, בשני התיקים, שכן הנתבע נחשף לראיות התובעת עוד בטרם הגיש כתב הגנה והציג גירסה כלשהי. זאת, בהצטרף ליתרון הדיוני העולה מעצם טבעה של השיטה הנהוגה ואשר ממילא שמור לכל נתבע באשר הוא, העולה מתוך כך שככלל, פרשת ההגנה נשמעת לאחר פרשת התביעה באופן המאפשר לנתבע להשלים ראיותיו בעקבות טענות התובע (וראו: תקנה 51 תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991).

זאת ועוד, לכאורה ניתן היה לצפות כי דווקא הדודה היא אשר תעלה בקשה מעין זו, במטרה למנוע טענות כנגד משקל עדותה בתביעה השניה. כך או כך, ממילא שמורה לנתבע הזכות להעלות טענות בעניין משקל העדויות כאשר המותב אשר ישב בדין יידרש לנושא זה במסגרת שקילת כלל הראיות בתביעות.

1. על כן, בשקילת האינטרסים הנוגדים מצאתי לבכר את אינטרס פומביות הדיון, שכן מדובר בערך עליון בשיטת המשפט הנהוגה במחוזותנו. לעומת זאת, האינטרס בדבר שמירה על "טוהר" עדות הדודה, שהוא בבסיסו אינטרס של התובעת והדודה יותר מאשר של הנתבע, ממילא מוסדר באמצעות הוראות הדין בעניין משקלן של ראיות.
2. בשולי הדברים יצוין, כי אין מניעה ליתן תוקף להסכמה דיונית של צדדים שלא לקבל לידיהם פרוטוקול כאשר עדי התובע נשמעים באופן מפוצל (וראו למשל ס"ע 11700-07-10 כהן נ' כמיטק בע"מ (החלטה מיום 3.9.14)). אין זה המקרה שלפניי, בו הצדדים חלוקים ביניהם ועסקינן בחשש לתיאום גירסאות בין עדים בתיקים שונים, כאשר מועד שמיעת הדודה כלל אינו ידוע.
3. יצוין עוד, כי הנתבע הגיש ערעור על עצם קבלת הבקשה לשמיעת התובעת בעדות מוקדמת, במסגרתו העלה את הטענה, כי שמיעת עדות התובעת "במסגרת עדות מוקדמת תעניק לה יתרון בלתי מוצדק ותגרום לתיאום גירסאות בינה לבין דודתה שאף היא תבעה את המערער" (סעיף 4.ה. לפסק הדין בתיק ע"ר 29620-08-20 כהן נ' דידרו (ניתן ביום 16.8.20)). הערעור נדחה על-ידי כב' השופט א' שביון אשר בין השאר, קבע כדלקמן:

" לעניין הטענה בדבר תיאום גרסאות הרי שטענה כאמור עלולה לעלות לגבי כל עדות הניתנת במסגרת הליך של עדות מוקדמת, שכן לרוב נשמעות עדויות נוספות לאחר מתן העדות המוקדמת. המשקל לעדות המוקדמת יינתן ע"י המותב שישב לדין."

הנה כי כן, הסוגייה כבר הועלתה והוכרעה וקבלת הבקשה יהיה בה כדי לעקוף את פסק דינו של כב' השופט שביון, כך שגם מסיבה זו, דינה של הבקשה להידחות.

למותר לציין, כי טענה זו אף הועלתה על-ידי הנתבע במסגרת בקשה לעיון חוזר אשר קדמה לערעור ואף בתגובתו לבקשה לעדות מוקדמת.

1. לאור האמור לעיל, לא מצאתי כל הצדקה לקבל את הבקשה, ולקבוע כי הפרוטוקול לא יימסר לצדדים תוך חשיפתו כמקובל. על כן, פרוטוקול הדיון מיום 17.8.20 ייחתם כמקובל והמזכירות תמסור לצדדים העתק הימנו. משנדחתה הבקשה, הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 1,200 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ג אלול תש"פ, (12 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.