30 דצמבר 2020

בפני: כב' השופטת דניה דרורי

החלטה

(בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף)

1. עניינו של הליך זה בטענות התובעת, לפיהן הועסקה בנתבעת 1 (להלן- הנתבעת), בתקופה שבין החודשים 11/08 עד 9/16. לכתב התביעה צורפו תלושי שכר של התובעת כפי שהונפקו על-ידי הנתבעת 1 לחודשים 9/15 – 9/16, ובהם צוין מועד תחילת העבודה ביום 1.11.08.

בכתב התביעה מפרטת התובעת כי היתה נשואה לנתבע 2 (להלן- הנתבע) משנת 2009 ועד לחודש 11/17, ומציינת כי במהלך תקופה זו שהתה יחד עם משפחתה בחו"ל במשך כארבע שנים.

התובעת תארה בכתב התביעה שעם סיום לימודיה ביקשה להקים מיזם לעיצוב תכשיטים ואבני חן, והנתבע הציע, עוד טרם נישואיהם, להשקיע במיזם כשותף בו ומתוקף התחייבות זו שילם את שכרה (סע' 7 לכתב התביעה) אלא שהנתבע לא פעל בהתאם להתחייבותו לטפל בהיבט העיסקי של המיזם או להשקיע בו כספים כנדרש.

בכתב התביעה עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בפיצוי בגין אי מסירת הודעת פיטורים במועד בו הופסקה העבודה בפועל (3,500 ₪); בפיצוי בגובה הודעה מוקדמת (בסך 6,400 ₪); בפיצוי בגין אי עריכת שימוע (בסך 5,000 ₪); בפדיון חופשה שנתית (בסך 19,060 ₪); בדמי הבראה (בסך 8,316 ₪); בפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העסקה (בסך 2,000 ₪); ובפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה בשל אי מסירת הודעת פיטורים ואישור על תקופת העסקה (בסך 14,400 ₪); בפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה (בסך 5,000 ₪); בפיצויי פיטורים (בסך 19,648 ₪); בפיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בהכנסה עתידית (בסך 10,000 ₪).

2. הנתבעים עתרו לסילוק התביעה על הסף (בקשה מיום 3.9.20), מהנימוקים שיפורטו להלן.

מטענות כתב התביעה עולה שלשיטת התובעת עצמה מערכת היחסים בינה לבין הנתבעת אינה מערכת של יחסי עבודה, אלא שבני הזוג ניהלו מיזם משותף או שותפות עיסקית והתמורה בגין אותו מיזם שולמה לתובעת כשכר באמצעות הנתבעת. מכתב התביעה עולה שכל טענות התובעת מופנות כנגד הנתבע, אלא שבין השניים לא נקשרו יחסי עבודה. בהיעדר יחסי עבודה, התביעה אינה מגלה עילה.

התובעת מנועה מלהעלות טענות כנגד הנתבע, שכן בין התובעת לנתבע נחתם הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק-דין ביום 29.11.17, ואשר הסדיר את מלוא המחלוקות העסקיות והרכושיות בין הצדדים, לרבות זכויות התובעת באותו מיזם עיסקי בו היו בני הזוג שותפים. האמור בפסק-הדין שנתן תוקף להסכם הגירושין מהווה השתק עילה ו/או פלוגתא. בית הדין האזורי לעבודה אף נעדר סמכות עניינית לדון בהליך, והמחלוקות בין הצדדים צריכות להתברר בבית המשפט לענייני משפחה שלו הסמכות הייחודית לדון בטענות.

התביעה לא מגלה כל עילה כנגד הנתבע באופן אישי, ואף לא הועלתה טענה להרמת מסך.

3. עמדת התובעת היא כי אין להורות על סילוק התביעה על הסף וזאת מהטעמים הבאים:

לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות ייחודית לדון בטענות שכן האירועים נושא כתב התביעה החלו עוד לפני שהתובעת והנתבע 1 נישאו.

לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון בעילות ובסעדים הנזכרים בכתב התביעה.

אין לערוך הפרדה בין הנתבעת לנתבע, שכן הנתבע "היה בחזית" ופעל בשמה של הנתבעת.

4. דין הטענה לפיה הסמכות הייחודית לדון בטענות התובעת כנגד הנתבע בהקשר של אותו מיזם עיסקי, או כי הטענות בהקשר זה מוצו עם חתימתו של הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק-דין – להידחות.

בחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה – 1995 (להלן – חוק בית המשפט לענייני משפחה) נקבע שאין באמור בו כדי לגרוע מסמכויותיו של בית הדין לעבודה (סע' 25). הפסיקה פרשה את סעיף שמירת הסמכויות שבחוק בית המשפט לענייני משפחה באופן שכאשר עילת התביעה נוגעת לקיומם של יחסי עבודה, ועל אף שמדובר בסכסוך משפחתי – הסמכות הייחודית לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה (בע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד ס(3) 176; ע"ע 391/08 קטלין גוטמן - ג'י.קי.אר אשראי רכב בע"מ (3.12.09)).

לאור האמור – אין לומר כי שאלת זכויותיה של התובעת כעובדת, או שאלת קיומם של יחסי עבודה מסורה לסמכות בית המשפט לענייני משפחה, והיא אף לא נדונה ולא הוכרעה במסגרת הליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. גם נוסח הסכם הגירושין לא מלמד בהכרח כי במסגרת איזון המשאבים הובאו בכלל חשבון זכויותיה של התובעת כעובדת, ככל שיש לה זכויות שכאלה, ונראה כי נדונה שם שאלת הזכויות הרכושיות הנוגעות לעסקיהם של מי מבני הזוג (במובחן מהזכויות הנוגעות ליחסי עבודה).

5. דין הבקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבע להתקבל.

בפתח כתב התביעה (סע' 1) צוין במפורש ש"התובעת הועסקה אצל הנתבעת בתקופה מיום 01/11/2008 ועד 01/09/16" (סע' 1 לכתב התביעה). לגבי הנתבע צוין (ס' 3) שהוא "הבעלים, בעל המניות היחיד והדירקטור היחיד של הנתבעת 1." בהמשך כתב התביעה עושה התובעת שימוש ספורדי, כך נראה, במונחים "נתבע" ו"נתבעת", כך שמרבית הטענות מופנות כנגד התנהלות הנתבע (מבלי שכאמור צוינה העילה נגדו), ובסיכום כתב התביעה עותרת התובעת לחייב את הנתבע דווקא בתשלום מלוא הסעדים. התובעת לא ציינה כי התביעה כנגד הנתבע היא בכובעו הוא עצמו כמעסיק, ואף לא עתרה להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לנתבע. בנסיבות אלה, יש לקבוע שהתביעה אינה מגלה עילה כנגד הנתבע, ודינה להימחק.

6. סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה, כך שהתביעה כנגד הנתבע 2 תימחק. הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון בתום ההליך.

7. ניתן בזה צו גילוי ועיון כללי במסמכים לפיו על כל צד לגלות לרעהו בתצהיר, עד ליום 1.2.2021, את כל המסמכים שיש בידו והם רלוונטיים לשאלות שבמחלוקת בתיק זה. הצדדים יצרפו העתק המסמכים לתצהירי הגילוי.

8. התובעת תגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה, לא יאוחר מיום 1.3.2021. לתצהירים יצורפו כל המסמכים עליהם מתבססת תביעתה. עותק ישלח ישירות לב"כ הנתבעת.

הנתבעת תגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה תוך 30 ימים מיום קבלת תצהירי התובעת. לתצהירים יצורפו כל המסמכים עליהם מתבססת הגנתה. עותק ישלח ישירות לב"כ התובעת.

9. לא הוגשו תצהירי התובעת במועד, תמחק התובענה על הסף על פי תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. לא הוגשו תצהירי הנתבעת במועדם, יראה הדבר כאילו אין בדעת הנתבעת להביא ראיות.

על המצהירים להתייצב לחקירה על תצהיריהם במועד כפי שייקבע.

סירב עד לאמת דבריו בתצהיר או שלא עלה בידי אחד הצדדים לבוא עמו בדברים, יגיש אותו צד למזכירות בית הדין בקשה להזמנת אותו עד שיעיד בפני בית הדין במועד הנ"ל. בבקשה האמורה יפרטו הסיבות בגינן מבוקש להעיד עדים שלא בתצהיר ועיקרי העדות. על כל צד המבקש להעיד עדים מטעמו שלא באמצעות תצהיר, להגיש את הבקשה להזמנת עדים בד בבד עם הגשת תצהירי העדות הראשית. עותק מהבקשה ישלח ישירות לב"כ הצד שכנגד.

10. לעיוני ביום 3.3.2021, לשם מעקב אחר הגשת תצהיר התובעת.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"א, (30 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.