12 ינואר 2023

1. בהליך זה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת, חברה בבעלות הנתבע 2 שהוא בעלה לשעבר, בתשלום זכויות בגין תקופת העבודה הנטענת בין החודשים 11/08 עד 9/16 ובשל סיומה.

עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם בין הצדדים נקשרו יחסי עבודה.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2. התובעת והנתבע 1 (להלן - ארז) נישאו זה לזו בשנת 2009. טרם נישואיהם היו התובעת וארז בני זוג עוד משנת 2003.

3. ארז הוא בעל המניות והמנהל הרשום של הנתבעת, חברה שהוקמה בחודש 2/000 (פלט רשם התאגידים – נספח א' לתצהיר התובעת).

4. בתקופה שבין החודשים 11/08 עד 9/16 הפיקה הנתבעת תלושי שכר על שם התובעת, בהם צוין שמועד תחילת העבודה הוא 1.11.2008. לפי תלושי השכר (שרק חלק קטן מהם הוצג בפנינו – נספח ה' לתצהיר התובעת; נספח לתצהיר הנתבעת ולכתב ההגנה) התובעת זכאית למשכורת חודשית בסך 6,400 ₪ נטו לחודש. הצדדים העידו שזה היה גובה השכר לכל אורך תקופת העבודה.

כאמור בתלושי השכר, בוצעו בגין עבודת התובעת הפקדות לקופת ביטוח ולקרן השתלמות. לפי תלושי השכר שהוצגו לא נערך פנקס חופשה ולא שולמו דמי חופשה.

הנתבעת הציגה טופס 106 בגין העסקת התובעת גם במהלך שנת 2006 (בחודשים ינואר – יוני).

5. בין השנים 2012 עד 2015 לערך התגוררה התובעת עם ילדי בני הזוג בגרמניה. לפי עדות התובעת במהלך תקופה זו שהה ארז לסירוגין בישראל ובגרמניה.

6. הנתבעת מסרה לתובעת מכתב פיטורים נושא תאריך 30.9.16 (נספח ב' לתצהיר התובעת). במכתב הפיטורים צוין כך:

"הנדון: סיום העסקה

הריני להודיעך שהחל מתאריך: 30/09/2016 הנך מסיימת את עבודתך בחברנו "אור בהיר פרוייקטים" לאור שינויים מינהלתיים.

חברת אור בהיר מאחלת לך הצלחה בהמשך דרכך."

7. בחודש 1/17 הגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי אבטלה (נספח ז' לתצהיר התובעת). בטופס התביעה צוין שהתובעת הועסקה בנתבעת בקידום פרויקטים וכי שכרה שולם בהמחאות. עוד צוין שפוטרה בשל צמצומים ושינויים מנהלתיים וכי יחד עמה פוטרו עובדים נוספים.

על גבי טופס התביעה, במקום המיועד למידע מאת המעסיק צוין שהתובעת עבדה ב"ניהול ופיקוח על פרוייקטים בדגש על פרויקט בתחום תכשיטים" וכי העבודה התבצעה מהבית ואצל בעלי מקצוע נוספים וכן בנסיעות ובפגישות. על חלק זה בטופס חתם ארז.

התביעה לתשלום דמי אבטלה נדחתה בהחלטה מיום 7.3.17 (ת/1) בנימוק שבין התובעת לנתבעת לא התקיימו יחסי עבודה. התובעת לא השיגה על החלטה זו.

8. ביום 22.11.2017 חתמו התובעת וארז על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין (נספח א' לכתב ההגנה). במסגרת הסכם הגירושין (בין היתר בסע' 26, 20 ו- 27) הוצהר שארז הוא בעלים של מספר חברות שחלקן הוקמו במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג, וכי תשלומים שישולמו לתובעת בהתאם להסכם הגירושין הם כנגד ויתור של התובעת על כל זכות, דרישה, טענה או תביעה הנוגעת לעסקיו של ארז ונכסים שהוקמו במהלך החיים המשותפים.

9. בכתב התביעה נטען שהתובעת הועסקה בנתבעת בין התאריכים 1.11.08 עד 1.9.16, בביצוע משימות שונות, בין השאר בקידום פרויקט לעיצוב וייצור תכשיטים. התובעת טענה בכתב התביעה שארז התחייב להשקיע בפרויקט זה ולא עשה כן, ולבסוף הביא לפיטורי התובעת. עוד טענה התובעת שהיא פוטרה שלא כדין ומבלי שנערך לה שימוע, וכי מכתב הפיטורים נמסר לה רק חודש לאחר שעבודתה הופסקה. לפיכך עתרה לחיוב הנתבעת בפיצויי פיטורים, בפיצוי חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין היעדר שימוע וכן בשכר חודש 8/16. בנוסף, עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה בגין כל תקופת העבודה.

התובעת הוסיפה וטענה שהתנהלות הנתבעת הובילה לכך שנמנע מהתובעת מלקבל דמי אבטלה כך שיש לחייבה בתשלום אובדן הזכות לאבטלה, כמו גם לפיצוי בגין עגמת נפש ובגין פגיעה בהכנסה עתידית.

10. הנתבעת טענה שבין הצדדים לא נקשרו יחסי עבודה. הסכומים ששולמו לתובעת בתקופה הרלוונטית הועברו במסגרת התחשבנות משפחתית או משיקולי מס ולנוכח היות התובעת וארז בני זוג המגדלים ילדים משותפים ונושאים ביחד בהוצאות הבית. אין בתלושי השכר כדי ללמד על יחסי עבודה ובהתאם לאמור דחה המוסד לביטוח לאומי תביעה של התובעת לתשלום גמלאות ובהם דמי אבטלה. עוד נטען שאין במכתב הפיטורים כדי ללמד על יחסי עבודה שכן המכתב נכתב לבקשת התובעת ועל מנת לסייע לה.

התובעת לא עמדה בנטל להוכיח מה שכרה, במיוחד על רקע טענתה שתלושי השכר הם פיקטיביים. כן לא עמדה בנטל להראות מה היקף משרתה.

מכל מקום, התובעת ויתרה על כל טענה ודרישה כנגד ארז וחברות בבעלותו במסגרת הסכם הגירושין.

דיון והכרעה

11. קביעת מעמדו של אדם כ"עובד" היא עניין של סטטוס, שאינו נקבע על-פי ההגדרה של מי מהצדדים, אלא בהתאם למסקנה המשפטית הנובעת מכלל נסיבות המקרה. המעמד יקבע בהתאם ל"מבחן המעורב", שביסודו מצוי מבחן ההשתלבות על שני פניו: הפן החיובי והפן השלילי. הפן החיובי הקובע כי תנאי ל"השתלבות" במפעל הוא שקיים מפעל שניתן להשתלב בו ושהפעולה המבוצעת על-ידי הטוען ליחסי העבודה נדרשת לצורך קיום פעילות רגילה ושוטפת של אותו מפעל, כי התובע הוא חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ואינו בגדר "גורם חיצוני". הפן השלילי של מבחן ההשתלבות בוחן אם התובע אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע (ארצי) לא/3-27 עיריית נתניה – בירגר, פד"ע ג 177).

בנוסף למבחן ההשתלבות יש לבחון אם מתקיימים בנסיבות העניין מבחני משנה שונים ובהם: מבחן הכפיפות, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר, אופן ניכוי מס הכנסה, תשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף, ביצוע העבודה באופן אישי, מתכונת ואופי ההעסקה ועוד (בג"ץ 6194/97 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג (5) 433, 449; בג"ץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4)628).

12. בהתייחס לשאלת קיומם של יחסי עבודה בין בני משפחה נקבעו בפסיקה מבחני עזר נוספים. בין היתר נפסק שבשאלת היקף השליטה, הפיקוח או הבקרה של המעסיק על עבודת העובד ודרך ביצועה, תוך שנקבע שייתכן ומידת השליטה והבקרה תהיה מצומצמת וגמישה יותר שעה שמדובר ביחסים בין קרובי משפחה (דב"ע מח/141-0 חנה גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' (1988) 98).

כלל נוסף, כפי שנוסח בעב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי - המוסד לביטוח לאומי (20.1.15) מחייב את בית הדין, שעה שמדובר בהתקשרות בין קרובי משפחה, לבחון "בקפידה רבה" האם התכלית העיקרית של ההתקשרות עניינה ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע, וזאת

"על יסוד זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת או שמא תכלית ההתקשרות הינה - השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת; כך שהתמורה המשולמת איננה נגזרת בעיקרה ממהות העבודה ואפיוניה אלא משיקולים "חיצוניים" לה, הנעוצים בצרכי המשפחה ו/או יחידיה, באפיוני המשפחה ו/או יחידיה ובשקלולם של השיקולים "החיצוניים" הללו. שקלול שמטרתו תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת, תוך התחשבות בשיקולי מיסוי ושיקולים כלכליים או אישיים אחרים של כלל בני המשפחה ובאופן המאפשר השאת הרווח המשפחתי והכלכלי של היחידה כולה..."

נקדים ונציין שלאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את העדויות והראיות, תוך הפעלת המבחנים כמפורט לעיל, אנו קובעים שבין התובעת לנתבעת לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בתקופה הנטענת. הנימוקים יפורטו להלן.

13. הראיות התומכות בטענה בדבר העסקת התובעת בשירות הנתבעת הן:

א. תלושי השכר שהופקו בתקופה בין השנים 2008 עד 2016 (שרק חלקם הוצגו בפנינו) וטפסי 106.

ב. הפקדות שביצעה הנתבעת לזכות התובעת לקופת ביטוח ולקרן השתלמות כעולה מתלושי השכר ומסיכום ערכי קופת הביטוח. לפי תדפיס ערך פדיון קופת הביטוח (נספח ח' לתצהיר התובעת) בגין תקופת העבודה נצבר לזכות התובעת סך 106,302 ₪.

ג. מכתב סיום העסקה נושא תאריך 1.9.16.

ד. הפרטים שמסר ארז בטופס התביעה לתשלום דמי אבטלה.

14. מהעדויות עולה שתלושי השכר אינם משקפים בהכרח את הסכומים שהועברו לידי התובעת. כך, למשל, בתלוש שכר לחודש 12/14 (נספח לכתב ההגנה) צוין שהתובעת זכאית לבונוס בסך 120,000 ₪. התובעת העידה שלא זכתה לתשלום סכום זה (תמליל: 14; ש: 10 ואילך). בנוגע לתלוש לחודש 12/14 העיד ארז שהסכום לא הועבר בפועל לחשבונה של התובעת וכי מדובר ברישום שנעשה לצרכי מס ועל מנת להשיא את הוצאות הנתבעת לאותה שנת מס (תמליל: 26; ש: 30 – 35).

15. גרסת התובעת בדבר מהות עיסוקה בעבודתה עבור הנתבעת היתה כללית ומעורפלת. בכתב התביעה ובתצהירה (סע' 1) תארה התובעת שעבדה בנתבעת "בעבודות שונות כפי שנתבקשתי".

התובעת העידה שעיקר הפעילות של הנתבעת היא בהקמת או הפעלת מסעדות, השקעות בנדל"ן וכן קידום פרוייקטים (תמליל: 4; ש: 36 – 37 וכן בתמליל: 5 ; ש: 6 – 8). בחקירה הנגדית התובעת תארה שבמסגרת עבודתה בנתבעת עסקה בתרגום מכתבים, ייצוג הנתבעת בגרמניה, ניהול תכתובות, ושימשה כאיש קשר (תמליל: 5; ש: 10 – 14 וכן בתמליל: 9; ש: 16 – 19). מדובר בגרסה מאוחרת שלא הובאה ולו ראשית ראיה על מנת לבססה. לא הובאו עדים שעמדו בקשר עם התובעת במסגרת עבודתה ולא הוצגו תכתובות כלשהן, יומן עבודה, או רשימת אנשי קשר. מהעדויות עלה שהפעילות העיסקית של הנתבעת בגרמניה, ככל שקיימת, מתמצית בבעלות על נכס מקרקעין, כך שלא ברור כיצד יכולה התובעת לסייע, במיוחד במהלך השנים בהן היא גרה בגרמניה, בניהול עסקיה של הנתבעת בישראל.

בחקירה הנגדית תארה התובעת לראשונה שעבדה עבור הנתבעת גם בתקופה הקודמת לתקופה הרלוונטית בתביעה, וזאת בתחומי עיסוק שאף הם לא נזכרו בכתב התביעה או בתצהיר. כך, תארה התובעת, עד שנת 2005 הועסקה כברמנית ואחראית משמרת וסייעה בהפעלת עסקי המסעדות של הנתבעת (בין השאר בתמליל: 22; ש: 8- 17).

עמימות זו בנוגע לתפקידיה של התובעת ובנוגע לתרומתה לפעילות של הנתבעת במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה - חותרת תחת הטענה להשתלבות במפעלו של המעסיק, כחלק מהמערך הארגוני הרגיל.

15. בגרסת התובעת בנוגע לתקופת ההעסקה נפלו סתירות. בכתב התביעה ובתצהיר נטען שהועסקה בנתבעת החל משנת 2008, בהתאם לנתון שצוין בתלושי השכר. לא הוסבר כיצד הטענה מתיישבת עם טופס 106 לשנת 2014.

כמפורט לעיל, בחקירה הנגדית תארה התובעת לראשונה שעבדה עבור הנתבעת כבר החל משנת 2003, מועד תחילת הקשר הזוגי עם ארז (תמליל: 4; ש: 8 ואילך). לא ניתן כל הסבר מדוע, במצב דברים זה, כתב התביעה נוסח וסכומיו הוערכו בהתייחס לתקופת עבודה נטענת משנת 2008 ואילך בלבד. מעדותה של התובעת עולה שכוונתה היתה, ככל הנראה, כי בשנת 2008, החלה לעסוק בקידום פרויקט העוסק בעיצוב או ייצור של תכשיטים.

16. התובעת לא הוכיחה מה היקף או מתכונת עבודתה.

בכתב התביעה ובתצהיר אין כל התייחסות לשאלה זו. בחקירה הנגדית תארה שעבדה מביתה בהיקף שעמד לעתים על כ- 10 שעות מדי יום ולעתים על כ- 3 שעות ביום (תמליל: 12; ש: 7 – 9). התובעת לא השיבה לשאלה למי היא מדווחת במקרה של היעדרות בשל מחלה או מסיבות אחרות (תמליל: 11; ש: 38 ואילך).

מתיאור התובעת עולה שאין כל פיקוח על שעות עבודתה או על התקדמות הפרויקט בו עסקה, ככל שעסקה בו. לפי עדותה, עבדה מביתה בגרמניה, בעוד הממונה על עבודתה – ארז- שהה בישראל במהלך ארבע שנות מגוריה בגרמניה והגיע לביקור בגרמניה אחת לחודשיים או שלושה לערך (תמליל: 16; ש: 3).

התובעת העידה שפרויקט עיצוב התכשיטים בו עסקה בין השנים 2008 עד 2016 לא הניב לנתבעת הכנסות (תמליל: 12; ש: 21 – 22 וכן בתמליל: 13; ש: 19 – 20), ומהאמור מתבקשת המסקנה בדבר היעדר פיקוח על התקדמות עבודתה – עבודה שבמשך כ- 8 שנות עבודה לא הניבה כל הכנסה למפעלה של המעסיקה.

התובעת העידה שבמהלך תקופת העבודה עיצבה או יצרה אב-טיפוס או דגם של תכשיט מתוך כוונה להעבירם לייצור המוני בהמשך. בתחילה העידה שהמיזם לא הגיע לשלב הייצור, ובהמשך שינתה מעט את גרסתה ותארה שהמוצר כבר הגיע לשלב הייצור וכי עמדה בקשר עם גורמים שונים לשם תחילת הייצור ההמוני (תמליל: 12; ש: 10 ואילך). לא זו בלבד שמדובר בגרסה מתפתחת ולא אחידה אלא שהתובעת לא הציגה ולו בדל ראיה בנוגע לתוצרי עבודתה או בנוגע לזהות היצרנים עמם עמדה בקשר לשם ייצור התכשיט כטענתה (תמליל: 16; ש: 19 ואילך).

היעדר אינדיקציות לעבודה סדירה ולפיקוח על ביצוע העבודה והתקדמות בקידום הפרויקט עליו מופקדת התובעת לכאורה – תומכים אף הם במסקנה שבין הצדדים לא נקשרו יחסי עבודה המאופיינים בעבודה סדירה ושוטפת תחת פיקוח של המעסיק ומתוך כוונה להשיא למעסיק יתרונות ורווחים.

17. בגרסת התובעת בדבר מועד הפיטורים ונסיבות הפיטורים נפלו סתירות. בתצהירה צוין שעבדה עד ליום 1.9.16, ולא קיבלה שכר בגין חודש 8/16. עוד מסרה בתצהירה (סע' 22) שמכתב הפיטורים נמסר לידיה באמצעות ילדיה הקטינים בסוף חודש 10/16.

בפתח ישיבת ההוכחות ביקשה התובעת לתקן את גרסתה וציינה שעל פיטוריה נמסר לה בעל-פה לקראת סוף חודש 10/16, וכי מכתב הפיטורים נמסר לה "לקראת סוף דצמבר" (תמליל: 1; ש: 40; תמליל: 2; ש: 34 – 35). לשינוי גרסה זה לא ניתן נימוק משכנע.

18. מעדויות שני הצדדים עולה שהתובעת אכן עסקה בעיצוב תכשיטים. ארז העיד שהתובעת עסקה בכך מתוך תקווה שהדברים יניבו פרי בהמשך וככל שכן – יהפכו לשותפים בעסק זה. מהעדויות עולה שאותה פעילות, שהיקפה לא הוכח ולו לכאורה, נעשתה תוך תקווה, הבנה או הסכמה לשיתוף פעולה עיסקי עתידי, בשונה מביצוע עבודה לטובת רווחי המעסיק. זאת אפשר ללמוד, בין היתר, מהדברים הבאים:

ראשית, התובעת תארה עוד בכתב התביעה (סע' 1 – 7) שהיתה כוונה ליצור מיזם עיסקי משותף לשני הצדדים, וכי המשכורת שולמה לה מידי הנתבעת מתוקף התחייבות של הנתבע 2 להשקיע באותו מיזם עיסקי.

שנית, התובעת תארה ששילמה מכיסה לספק או יצרן שעבד עבור המיזם (תמליל: 16; ש: 26 – 39), אם כי לא הציגה ראיות לכך. יש באמור כדי ללמד על מעורבותה האישית באותה מיזם כשותפה או בעלים. תשלום ליצרן בגין מוצר שתוכנן או יוצר עבור המעסיק אינו מאפיין התנהלות של עובד שכיר.

שלישית, התובעת תארה בעדותה שראתה לנכון להחזיק בידיה את התכשיטים שיוצרו או את אבי הטיפוס גם לאחר מועד פרידת בני הזוג (תמליל עמ' 18), וטענה שהיא בעלת הזכויות בקניין הרוחני ובעיצובים שהם פרי אותה עבודה (תמליל: 17; ש: 35 – 36). עמדה זו מלמדת על טענה לזכויות רכושיות באותו מיזם, בשונה מזכויות של עובד שכיר.

19. על יסוד האמור והמפורט עד כה אנו קובעים שבין התובעת לנתבעת לא נקשרו יחסי עבודה. הפקת תלושי השכר והפקדות שבוצעו לזכות התובעת לקופות ביטוח וקרן השתלמות נעשו משיקולים עסקיים, כלכליים ומשפחתיים, ועל אף שהתובעת לא עבדה באופן סדיר, רצוף ומתמשך בעסקיה של הנתבעת.

מכתב הפיטורים, כמו גם המידע שנמסר למוסד לביטוח לאומי במסגרת התביעה לתשלום דמי אבטלה או תביעות לגמלאות אחרות נעשו אף הן על מנת ליהנות מהיתרונות הכלכליים הנוגעים לכינון יחסי עבודה. לפיכך, אין די במסמכים אלה כדי ללמד על יחסי עבודה.

20. לאחר שקבענו שלא עלה בידי התובעת להוכיח שבין הצדדים נקשרו יחסי עבודה, התייתר הצורך להכריע אם יש בהסכמות כמפורט בהסכם הגירושין כדי למצות את זכויותיה של התובעת מתוך נכסים שונים הרשומים על שמו של ארז, לרבות מאת החברה הנתבעת. בכל האמור בזכויותיה של התובעת כעובדת, לו היתה מוכיחה שהיא זכאית לזכויות כעובדת, אין אלא לחזור על הדברים שצוינו בהחלטה 30.12.20.

21. סוף דבר – התביעה נדחית.

התובעת תישא בשכ"ט ב"כ הנתבעים בסך 10,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים. בקביעת סכום ההוצאות נלקחו בחשבון גם הוצאות בקשת הנתבע 2 לסילוק התביעה על הסף.

22. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, י"ט טבת תשפ"ג, (12 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.