מונחות לפניי שתי תביעות כספיות שאוחדו משעניינן פרשה עובדתית אחת והיא פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת ולתובעת בתביעה המקבילה בגין התנגשות בין רכביהן.

על פי הנטען בכתב התביעה, נסעה התובעת ברחוב הרב קוק שבנתניה. הואיל ובצדו הימני של הרחוב היו עבודות בנייה ונחסמה על ידי משאית בטון, היא עברה לנתיב השמאלי במטרה לחזור לנתיב הימני. לדברי התובעת, "בזמן נסיעתי הגיע רכב צד ג' במהירות ניסה לעקוף אותי בדרך צרה מאוד שלא מאפשרת מעבר. בשל כך צד ג' פגע ברכב שלי ב(ט)מבון אחורי בצד שמאל".

הנתבעים מנגד, מבקשים לדחות את התביעה. הואיל והנתבע רק נהג ברכב והרכב בבעלותה של אמו, אמו הגישה תביעה נגד התובעת בתיק העיקרי וחברת הביטוח המבטחת את רכב התובעת. לטענת נהג רכב התובעת בתביעה המקבילה – הוא הנתבע בתיק העיקרי, הוא נסע ברחוב הרב קוק, כביש דו סטרי עם נתיב לכל כיוון. הוא נסע ישר בנתיבו והבחין "כאשר עוד היה רחוק מרכב התובעת כי רכב התובעת נעצר. רכב הנתבע עבר לנתיב הנסיעה הנגדי על מנת לעקוף את רכב התובעת. לפתע רכב התובעת, מבלי לאותת, פנה שמאלה לכיוון חניות בנציב שמאל לכביש" ופגע ברכב בו נהג.

התובעת מסרה בעדותה "אני נכנסתי לנתיב, הוא עוד לא היה. אני בעצם נסעתי...הייתי בנתיב השמאלי, יש לי מערכת התראה של בטיחות. הוא צפצף לי שאני עומד(ת) על הקו המקווקו, התמרכזתי יותר בנתיב, והוא עבר בין הרווח לרכבים החונים" (עמ' 1, ש' 12-14). היא אישרה כי עברה לנתיב השמאלי לאחר שראתה ש"הוא רחוק ממני". לדבריה, "כשאני הייתי על הנתיב השמאלי, באופן כזה שאני נכנסתי כבר חסמתי את הנתיב השמאלי" (עמ' 2, ש' 5-7). היא אישרה ששני הגלגלים שלה היו על הנתיב השמאלי. על כך נשאלה: "אם את בימני, והוא עובר לשמאלי, מנסה לעקוף ואת אומרת אני מסיטה את הרכב שמאלה, אם את סוטה לנתיב שלו שהוא עוקף אותך וזו הדרך היחידה ששני הרכבים יכולים לבצע עקיפה, אין מצב שאם את במצב כזה, הוא יכול לעקוף אותך" (שם, ש' 16-18).

כן נשאלה לבי פגיעה קודמת בטמבון בצד הימני שלא טופלה ובשלב זה המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הטמבון כולו היה מצריך החלפה עוד קודם לפגיעה בחלקו השמאלי של הטמבון. היא אישרה שהפגיעה לה היא טוענת היא בחלק השמאלי אחורי של הרכב. משכך נשאלה מדוע דיברה עם הנתבע על פגיעה בגלגל קדמי שמאלי שהחליפה ב-700 ₪. על כך השיבה: "אחרי שהייתה לי תאונה, השארתי את הר(כ)ב שם, לא הזזתי. היה לי רעשים בגלגל מאחורה, לא הזזתי אותו ולא רציתי לעשות, זה גלגלים שלפני יום קניתי חדשים מהחברה" (עמ' 2, ש' 34-36). נציג חברת הביטוח שאל מדוע הי צילמה את החלק הקדמי ולא את האחורי עת שלחה תמונות לנתבע במסגרת ההתכתבות ביישומון הוואטצאפ. היא השיבה: "שחזרתי, ראיתי את הנזקים האלה, לכלוך, דברים שלא היו ושלחתי לו את זה". נציג חברת הביטוח הקשה ושאל: "אם את מדברת על פגיעה מאחור, בסוף מגלים שהפגיעה מקדימה שדרך אגב מתיישבת עם הגרסה שלך שאת בנתיב הימני, הרכב שלו בנתיב הנגדי מנסה לעקוף אותך" (עמ' 3, ש' 4-5). היא התעקשה שהפגיעה ברכבה הייתה מאחור. היא חזרה על כך ששני גלגלים שלה היו כבר בצד השמאלי, הגם שלא כל הרכב בצד השמאלי. נציג חברת הביטוח שאל הכיצד היא דורשת 7292 ₪ אם היא מדברת על נזק אחורי וחוות הדעת היא גם עבור פגיעה בחלק הקדמי, כאשר ק עבור החלק האחורי חוות הדעת מסתממת בסך של 4095 ₪. על כך השיבה כי איחדה בטעות את הסכומים.

הנתבע העיד כי הוא הבחין ברכב התובעת "שהוא עמד הצידה אחרי המשאית . היה נראה שהיא חונה" (עמ' 3, ש' 36; עמ' 4', ש' 1). לדבריו הוא כבר חלף על פניה ותוך כדי חש מכה ברכבו, "הרכב שלי עף הצידה" (עמ' 4, ש' 3). לדבריו היא פגעה ברכבו בצד. בחקירתו הנגדית, אישר שהתאונה התרחשה בנתיב השמאלי שהוא נגד הכיוון שלו אולם הכחיש שהתאונה התרחשה כשביצע עקיפה. לדבריו, הוא הבחין ברכב התובעת "ועקפתי, הייתי על הנתיב, נסעתי כמה מטר" (עמ' 4, ש' 26). היא הייתה לפניו והוא ראה את הרכב שלה, "עקפתי, נסעתי ופתאום אני מרגיש מכה. היא הייתה בצד" (שם, ש' 33). הוא חזר על כך שהרכב שלה היה חונה וכי "אני הייתי בנתיב שלי, הבחנתי בה מרחוק, עקפתי אותה, פתאום אני מרגיש מכה. אני נסעתי באופן שאני חלפתי על פניה, היא בעצם סטתה מימין לשמאל בזמן שאני חלפתי" (עמ' 5, ש' 9-11).

נציג חברת הביטוח של רכב התובעת הציג לנתבע סרטון מהמצלמה האחורית ברכב התובעת ועימת אותו עם כך שהתובעת לא יצאה ממצב סטטי של "עצירה" אלא כי הייתה מלכתחילה "במצב נסיעה". הנתבע התעקש כי הבחין בה כשהיא עצרה "וברור שאחר כך היא התחיל(ה) לנסוע. אני עקפתי, אני כבר בנתיב שלי" (עמ' 4, ש' 12-16). כן נשאל מדוע פנה לשמאי חצי שנה לאחר האירוע ואישר שפנה לשמאי רק לאחר שהתובעת הגישה נגדו תביעה.

אודה כי ההכרעה בתיק אינה פשוטה משגרסת שני הצדדים מעלה תמיהות.

תחילה התובעת מאשרת שכתבה לנתבע סמוך לאחר התאונה כי הפגיעה היא בחלק הקדמי של הרכב ובכתב התביעה הפגיעה היא בחלק האחורי עת היא מאשרת שדרשה פיצוי ע"ס של 9951 ₪ כשעלות התיקון לבדה 7292 ש"ח וכי דרשה פיצוי גם על החלק הקדמי וגם על החלק האחורי, כשברור שרק אחד מהם נפגע – על פי כל גרסה שנשמעה. התובעת קיבלה הערכת נזק לרכבה שאיננה נושאת תאריך, בשים לב לכך ששמאי מעריך את הנזק כמות שהוא ללא הבחנה כתוצאה ממה נגרם הנזק היינו מאיזו תאונה עת התברר כי לתובעת הייתה גם תאונה קודמת. מדובר ברכב שנת ייצור 2011. לפי הערכת נזק זו, הפגיעה בפגוש האחורי המצריך החלפה ותיקון פח אחורי הכוללים עבודת פחחות וצבע מסתכמים בסך של 2000 ₪ בלבד (לא ברור מהיכן שאב נציג חברת הביטוח של הרכב בו נהג הנתבע טען לסך של 4095 ₪). הצילום של הפגיעה ברכבה הוא רק בחלקו האחורי, כשמופיעות בצד שמאל שתי פגיעות בגבהים שונים – למטה בדמות מעיכה באופן שפגעו ברכבה ולמעלה בדמות שריטות כשנראה על פניו שחרור טמבון בתחילתו. על פניו, גרסתה לפיה הנתבע פגע ברכבה – להבדיל מהנזק – נשמעה מתיישבת יותר משהגם שלא אישר כי עקף, בל דרך אחרת טען כי עקף את רכבה. הוא נסע בנתיב הנגדי והוא עקף אותה משמאל. אכן, לא נראה היה שהיא הייתה בעצירה. ואולם, אם הפגיעה היא בחלק הקדמי שלה, יש בדבר להסביר את גרסתו כי היא ביצעה פנייה למשאל ואז אירעה ההתנגשות משהפגיעה היא בדופן ימין קדמי של הרכב בו נהג. אולם הנתבע אינו טוען כי רכב התובעת פגע ברכבו מקדימה כפי שהנזקים נגלים לעין בתמונות הרבות שצירף שיכול ומדובר בפגיעות ישנות – שפשופים ושריטות בכל צדו הימני של הפגוש הקדמי אלא "בצדו" וישנה פגיעה בצדו בדמות מעיכה מעל הגלגל בחלקו האחורי של הגלגל הקדמי. ואולם, חוות דעתו ניתנה חצי שנה מאוחר יותר. לפי מצב הרכב, שנת ייצור 2006, בבעלות קודמת של חברה (לפי מחירון יצחק לוי שצירף), עת ישנם נזקים גם בקדמת הרכב, לא ברור הקשר הסיבתי לתאונה. כאמור, שמאי מעריך את הנזקים כמת שהם. לא ידוע עברו הביטוחי של הרכב ולא ידוע מה אירע במשך אותה חצי שנה מאז התאונה. חרף זאת, הנתבע מציג תמונות של שפשופים רבים בזום רק על הפגוש הקדמי, מתחת לפנס. אם היא פגעה בו בצד, הכיצד השתפשפה בו גם מקדימה?

עלה כי שניהם היו בנתיב השמאלי הנגדי ולא בנתיב הימני. אך איך ניתן היה להסתכן ולבצע עקיפה? הרי אם היו רכבים חונים משמאל, קיים סיכון גם שרכב ייצא מחניה. האם היה לנתבע מספיק מקום מלכתחילה כדי לעקוף? הרי אם הייתה בנתיב הימני לכאורה מאחורי המשאית לדבריו ולא חסמה את הנתיב השמאלי, כי אז נניח והתכוונה להחנות את רכבה בניצב השמאלי של החניות, כיצד התרחשה התאונה אם יצאה ממצב של עצירה לדבריו? נדרשת פעולה מאוד חדה שמאלה ויש מרחק בין הרכבים לפי קו זה. ואם רכבו "עף" הצידה, כלשונו, ובצדו השמאלי רכבים חונים, אמורה להיות פגיעה בצדו השמאלי של הרכב. ולמה שהנתבע יצפור לתובעת, כדבריה, שעומדת על הקו המקווקו "ולכן התמרכזה" כלשונה אם היא הייתה בנסיעה? אם כך, האם אכן הייתה בעצירה ופתאום החלה בסטייה שמאלה?

יושם אל לב, כי שני הנהגים מאשרים כי ראו אחד את השנייה קודם לתאונה, אולם זה היה "מרחוק". אולי מדובר בשיקול דעת מוטעה עת כל אחד הסתמך על האחר שיאפשר לו את הנסיעה כפי שתנכן, בנתיב השמאלי עקב העבודות בצד הימני של הכביש?

רב הנסתר על הגלוי.

לכך יש להוסיף כי לא צורפה חוות דעת שמאי מצד התובעת בתק 5554-07-20 אלא רק שני עמודים – האחד מעיד על תשלום שכ"ט של 400 ₪ (תאריך בדיקה 31.5.20) והשני עם פרטים ללא העבודות הנצרכות. בכתב התביעה שהגישה אמו, צוין תיקון הרכב על פי דו"ח שמאי בסך של 3364 ₪.

על כן, על פניו, אף צד לא צלח להוכיח במאזן ההסתברותי הנדרש במשפט האזרחי כי הצד שכנגד גרם לתאונה ועל כן במצב דברים זה יש לדחות את שתי התובענות.

נפסק לאחרונה כי הגם שבית המשפט לתביעות קטנות נועד לפתוח את שערי ביהמ"ש בפני "האזרח הקטן" בדרך של פישוט סדרי הדין והראיות, אין בכך כדי לחדור לתחומי הדין המהותי, ואין בכך כדי לאפשר לקבל תביעה של תובע שלא השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, גם בנוגע לגובה הנזק (רע"א 10124/17 אשקר נ. סלימאן (30.1.2018)). וכך נפסק:

"בנוגע למצבים כאלה, עשוי בית המשפט "לנצל" את הגמישות בסדרי הדין ודיני הראיות על מנת לאפשר לתובע לתקן את מחדלו, ולהוכיח את הנזק הנטען באמצעות ראיות מתאימות. פתרון זה מצוי בסמכותו, ובמידה רבה אף משרת את תכלית הקמתו: פתיחת שערי בית המשפט בפני האזרח הקטן שאינו בקיא בהוויות המחוקק וההלכה הפסוקה, ואינו מודע, בהכרח, לחובת הוכחת שיעור הנזק. אולם, מכאן ועד חריגה מהוראות הדין המהותי באשר לנטלי ההוכחה – ארוכה הדרך, ובלתי עבירה. עם כל ההבנה, אין להשלים עם גישת בית המשפט המחוזי לפיה דרך ההתמודדות עם מצב בו לא הובאו ראיות מספיקות היא לפסוק פיצוי מופחת. ברוח דומה, נכון לערער על הדרך בה צעד בית המשפט לתביעות קטנות בקבעו כי על בית המשפט לבכר פסיקה על דרך האומדן על פני דחיית התביעה הקטנה, כאשר האיזון בין הדברים יתבטא בעריכת האומדן על הצד הנמוך. נבהיר כי השאיפה להגיע לתוצאה צודקת יותר נשגבת היא, אך יש לממשה אך ורק בכלים משפטיים ראויים, כגון הסכמות בין הצדדים או דחיית הדיון על מנת לאפשר הבאת ראיות מספקות" (שם).

עם זאת, ולמען הסר ספק, בית משפט זה עשה שימוש בסמכותו לפעול בגמישות בסדרי הדין ודיני הראיות. התובעת תצרף למזכירות בית המשפט את הסרטון המלא מיום האירוע והנתבע יצרף את כל ההתכתבויות עם התובעת בנוגע לתאונה דנן. הראיות יצורפו עד ליום 1.11.20.

לא יצורף, פסק הדין נשאר על כנו בתוצאה אליה הגעתי.

כן יצורף, כי אז בקשת הרשות ערער לבית המשפט המחוזי תהא 15 יום מהיום החלטתי המשלימה מקום בו החלטתי לשנות את התוצאה נוכח הראיות אם לאו.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

לתשומת לב המזכירות לשייך את פסק הדין ותוצאתו גם לתיק 5554-07-20.

ניתן היום, י"ד תשרי תשפ"א, 02 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.