ת"ק 24605-05-20 חקמון נ' מזרחי ואח'

ת"ק 5554-07-20 לוי ואח' נ' חכמון ואח'

בפני כב' הרשמת בכירה אפרת רחלי מאירי

העתק החלטת בית משפט מיום 27 אוקטובר 2020

חרף המצאת המסמכים , לא מצאתי לשנות את חוות דעתי בנוגע לתאונה באופן שיש לדחות את שתי התביעות מהצדדים לא הוכיחו במאזן ההסתברותי הנדרש במשפט האזרחי (51%) כי האחריות לתאונה רובצת על האחר. ודוק; גם לו יוכח ברמה של 50%, הרי שבמצב בו כפות המאזניים מעויינות, הרי שהתביעה נדחית. התובעת לא צירפה את הסרטון מהמצלמה האחורית שברכב התובעת שלדבריה כן צילמה בזמן אמת, בנימוק שמצלמת הרכב מצלמת קטעים ולא חשבה כי צריך את כל הקטעים של "לפני ואחרי לכן לא שמרתי אותם". זאת, הגם שבהתאם להתכתבות שצורפה, התובעת מציינת מפורשות כי יש לה מצלמת דרך שמראה שהנתבע פגע בה והוא נסע במהירות מופרזת וכי יש לה "מצלמה שמראה הכל", "יש לי מצלמה אחורית למעלה וגם ליד הלוחית רישוי אז חבל...".

בל נשכח כי לא ברור האם הפגיעה ברכבה היא בחלק הקדמי כפי שעולה במסגרת התכתובות ביניהם בסמוך לתאונה מיום 23.10.2019 (כך עולה מהצילום שנשלח והיא אף מסמנת את הפגיעות) או בחלק האחורי כפי שטענה בכתב התביעה וכך גם בעדותה. ראיתי מה שכתבה במסגרת ההודעה לאחר פסק הדין עת נדרשה לספק את סרטון התאונה. ואולם, הרכב נפגע כאשר היא הייתה ברכב ולכן יכולה להבחין בין פגיעה מקדימה לפגיעה מאחור גם אם צילמה את הרכב לאחר שחנתה. כפי שהיא אומרת שלא ראתה איך נעשה ומי עשה ולכן לא תבעה בגין הנזק מקדימה, הכיצד יכולה לקבוע שפגע בה מאחור?
מכל מקום, כי גם אם הייתה מוכיחה כי האחריות היא של הנתבע לתאונה, היא לא הוכיחה את גובה הנזק משחוות העדת שצירפה לימדה גם על פגיעה מאחור וגם על פגיעה מקדימה ותימחרה את שניהם ומדובר ברכב משנת 2011 ולא ידוע מתי ניתנה חוות הדעת השמאית, כמו גם זו שנמסרה לבית המשפט הייתה חוות דעת חלקית ביותר. מה גם, שבפגיעה מאחור ישנם שני מוקדי נזק שברור שלא נגרמו מאותה תאונה נוכח הפגיעה בגבהים שונים. בנקודה זו גם הנתבע במסגרת התביעה נגד התובעת לא הוכיח את גובה הנזק בשים לב למצבו של הרכב, שנת ייצור 2006, בבעלות חברה קודם לכן, עת חוות דעת השמאי ניתנה חצי שנה מאוחר יותר.
על כן, ולנוכח האמור, אין מנוס אלא לדחות את שתי התביעות.
כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תסגור את התיק.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.