בשם המבקש: עו"ד אורי דניאל

בשם המשיבה: עו"ד יצחק דוידוב

החלטה זו עניינה בבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ אגב בירורה של התנגדות המבקש לבקשה לביצוע שטר, ואגב כך – מתן הוראות להמשך הטיפול בהליך.

1. בתמצית: המשיבה הגישה בחודש דצמבר 2019 שטר חוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ, 800,000 ₪ סכום הקרן הנזכרת בו. המבקש הוא עושה השטר, המשיבה, כמו גם מר משה שהרבני ועו"ד יהודה ברמי הם מוטבי השטר, והתמורה – הנזכרת על גבי השטר – היא הלוואות שניתנו או יינתנו למר דוד עזיזי, בנו של המבקש, ולחברה בשם אוריונטל בע"מ.

2. בחודש יוני 2020, קרי באיחור של כחצי שנה, הגיש המבקש התנגדותו. השטר נעשה במחצית שנת 2016, אך יסודו בהלוואה בסך מיליון ₪ שנתנו ה"ה שהרבני וברמי למבקש, בנו והחברה עוד בשנת 2012, הלוואה שלטענת המבקש נשאה ריביות נשך, והיא פסולה אף שנעשתה לטובת חברה. את קרן החוב השיבו זה מכבר, היתרה – ריביות אסורות, כך המבקש. בשנת 2016 עודכן הסכם ההלוואה, נעשה שטר החוב, והנה בשנת 2019 דורשת המשיבה – שאף אינה זו שהלוותה את הכספים בעצמה – את מימושו של שטר החוב המגלם אותה ריבית אסורה, כך המבקש, שלא נרחיב כאן במכלול טענותיו באשר לכל יחסי המלווים והלווים. את התנגדותו הגיש באיחור מטעמי גילו, קורונה ומגעים עם הצד שכנגד, אם נסכם את עיקר טענותיו בבקשו ארכה.

3. משהגיש המבקש התנגדות ובקשת ארכה, הועבר ההליך עתה לבית משפט זה, ודיון בהתנגדות ובקשת הארכה נקבע לפניי ליום 25.11.2020, דיון שממילא מסכימים הצדדים כי לא יוכל להתקיים במועדו ועותרים לשינויו. כיוון שבמועד לא הגיש המבקש התנגדותו, הליכי ההוצל"פ לא עוכבו. על כן עתר לעיכובם. המשיבה הביעה התנגדותה הנמרצת, ופורשת בהרחבה יוצאת דופן את כל עלילותיהם של המבקש ובנו, יחסיהם עם המלווים ועם מלווים רבים אחרים, ומבארת מדוע לשיטתה דרישותיה עתה, של מה שהיא מגדירה כ"קרן החוב" בלבד, היא כשרה. אין בפי המבקש, כך שיטתה, כל טעם מיוחד שיצדיק את עיכוב ההליכים.

4. מכאן ניתן לפנות להכרעה, שבאה על יסוד הכתובים, הן באין התנגדות של הצדדים, הן בשים לב לכך שאיננו עוסקים בסעד זמני המתברר מכוחן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אלא בזיקה לתקנה 109(ב) לתקנות ההוצל"פ, התש"ם-1979 (עיינו: ע"ר 68932-01-17 מיסטרל תעשיות מתכת בע"מ נ' מסגרית שטיל - נאמן בע"מ (7.3.2017)).

5. הסיבה היחידה לכך שהליכי ההוצל"פ לא עוכבו היא כי המבקש איחר בהגשת התנגדותו. אילו הגיש המבקש התנגדותו במועד, ממילא היו מעוכבים כל הליכי ההוצאה לפועל, בלא שלרשם ההוצל"פ שיקול דעת בעניין (סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; תקנות 106 ו-108 לתקנות ההוצאה לפועל; ועיינו: החלטת כב' השופט חבקין ב-רערצ (ת"א) 66456-05-20 דניאל ומיכאל ייעוץ, שרות ואחזקת מז"חים בע"מ נ' ליק-לוק 2018 בע"מ (28.6.2020)). לעומת זאת, מקום שחלף המועד להגיש התנגדות, השטר דינו כדין פסק דין חלוט ועל כן על המתנגד להגיש בקשה להארכת מועד שתועבר להחלטת בית המשפט המוסמך, ואגב כך בידו להגיש בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ שכבר ננקטו (תקנה 109 לתקנות ההוצל"פ). הליכים אלה לא יעוכבו אלא "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 109(ב) לתקנות ההוצל"פ).

6. ולטעמים המיוחדים: ודאי שישנם, והם סיכויי ההתנגדות לגופה, המקרינים מיידית על בקשת עיכוב ההליכים, ובנפרד גם על בקשת הארכה (השוו: עניין מיסטרל הנ"ל). סיכויי ההתנגדות, ולא סיכויי ההתגוננות מפני התביעה לגופה, שכן מתן הרשות להתגונן היא הנוטלת מן השטר שהוגש לביצוע את מעמדו המקביל לזה של פסק דין חלוט, ומעבירה את הזוכה והחייב למעמד של בעלי דין – תובע ונתבע.

7. ובענייננו: סיכויי ההתנגדות גבוהים בצורה יוצאת דופן, עד כדי כך שאילולא סוגיית הבקשה לארכה להתנגדות, הייתי מורה במנותק משאלת עיכוב ההליכים על מתן הרשות להתגונן, בלא כל צורך בדיון, כהוראת תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א). בעניין זה עלינו לזכור את גישתו הליברלית של בית המשפט העליון דהיום, הנעוצה בהכרה בזכותו הבסיסית של נתבע שיהיה לו יומו בבית המשפט ובזיהוי התביעה בסדר דין מקוצר כחריג, לא ככלל (ראו: ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי (15.6.2009)). בית המשפט אינו בוחן כיצד יעלה בידי המבקש לבסס את טענותיו, ואינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא המבקש. דחיית בקשה למתן רשות להתגונן תבוא רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין למבקש כל סיכוי להצליח בהגנתו, שהיא אך הגנת בדים (ראו: ע"א 9654/02 אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41 (2004)).

8. כאן, רשות להתגונן ודאי צריך עקרונית לתתה: המדובר בצדדים קרובים לשטר, כך שמערכת היחסים החוזית שביניהם היא ביסוד המחלוקת. בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ''ד נה(4) 193 (1998)). כיוון שכך, הרי שאף שהתביעה היא שטרית, בגדרי הדיון יהיה צורך לבחון את מאפייני ההלוואה שניתנה העומדת ברקע השטר ולאחר מכן נבנתה מחדש, לזהות מי המלווים ומי הלווים ומה ההסכמות שביניהם, לבחון את טענות המבקש באשר לתחולת הוראות חוק אשראי הוגן על העניין, ואת מכלול הטענות שהעלה בהתנגדותו. מובן גם שיהיה מקום לבחון ביסודיות מה שולם ומתי, שהרי גם בעניין זה נטושה מחלוקת בין הצדדים. בירור זה אין מקום לעשותו בגדרי שמיעת ההתנגדות, אלא בדיון לגופו.

9. אם נזקקנו להמחשה נוספת מה חיוני הצורך במתן הרשות להתגונן, אין לנו אלא לעיין בתשובת המשיבה לבקשה לעיכוב הליכים. זו באה לקעקע את יסודות התנגדותו של המבקש, אולם על מנת לעשות זאת נזקקת המשיבה לפרישת משנתה וצלילה לנבכי יחסיהם של הצדדים על פני לא פחות מ-34 עמודי תשובה. זאת, חלף הצבעה ממוקדת וקצרה מדוע ניכר לדעת המשיבה מן ההתנגדות עצמה מסתבר כבר כי זו סומכת עצמה על משענת קנה קצוץ. תשובה שכזו יכולה לבסס את עמדת התובעת בהליך העיקרי, אך לא טעם לסירוב מתן הרשות להתגונן, ולא טעם להותרת הליכי ההוצל"פ בעינם, בזיקה לכך. לא בכדי אמנע מלהידרש כאן לתכני התשובה המפורטת, שכן המקום לבוחנה יהיה בגדרי ההליך העיקרי.

10. מן האמור עולה כי רשות להתגונן הייתה ניתנת אפוא כבר עתה ובמנותק מן הבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ, מכוח תקנה 205(ג) לתקסד"א, ואם לא נעשה הדבר הרי זה רק מפאת סוגיית בקשת הארכה התלויה ועומדת.

11. יודגש מיד: בהערותיי בעניין סיכויי ההתנגדות אין כמובן ללמד מתוכם דבר על סיכויי ההתגוננות של המבקש מפני התביעה השטרית לגופה: אין כל ספק כי לפניו – והנטל עליו, כעושה השטר – משוכות גבוהות לצולחן. כך, טענות באשר לזהות המלווים (מר שהרבני ועו"ד ברמי, ולא המשיבה) עלולות לבסוף להמצא כבלתי מספקות, שעה שכל השלושה הם המוטבים; טענות באשר לבטלות הסכם ההלוואה משנת 2012 שביסוד השטר משנת 2016 עלולות להמצא כבלתי מספקות לגופן שעה שהלווה הפורמלית היא חברה, וההלוואה קדמה למועד שבו חוק אשראי הוגן זכה לתיקון ולשמו זה של החוק בשנת 2017, ושעה שעל המבקש יהיה לצלוח גם טענת התיישנות (וטענותיו תתבררנה גם בהליך המקביל שיזם בעניין זה, ב-ה"פ 15447-06-20); ושאלות רבות נוספות באשר למערך היחסים שבין הצדדים תחייבנה תשובות מניחות את הדעת מבחינת המבקש (שיהיה אז הנתבע) אל מנת שתצלח דרכו. אולם כאמור, איננו עוסקים לעת הזו בשאלה האם וכיצד יוכיח המבקש את טענותיו, כי אם בשאלה אם יזכה ברשות להתגונן (כפוף כמובן לקבלת הארכה להגשת התנגדותו).

12. ביודענו כי המבקש על סף קבלת הרשות להתגונן, ונוכח הזיקה העמוקה שבין עיכוב הליכי ההוצל"פ לבין שאלת מתן הרשות להתגונן, הרי שיש להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. את אלה יש להתנות עם זאת בנסיבות בתנאי, הממתן את נזקה האפשרי של המשיבה מן העיכוב: הפקדת ערובה להבטחת נזקים אלה, כמו גם יכולתה להפרע לפחות ממקצת החוב אם ייקבע שיש כזה, בדמות ערבון כספי או ערבות בנקאית אוטונומית לטובת המשיבה, בסכום של 25,000 ₪, שיופקדו בקופת בית המשפט עד ליום 19.8.2020 שעה 12:00, והכל תוך מסירת הודעה על כך לתיק בית המשפט.

13. ועם הפנים להמשך: בדומה לזיקה שבין סיכויי ההליך העיקרי (וכאן עדיין – הרשות להתגונן) לבין שאלת עיכוב ההליכים, הרי שכתמיד קיימת הזיקה גם בין בקשת הארכה לבין ההליך העיקרי (השוו: רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ (16.8.2012)). בבואנו לשאול האם ליתן בידי המבקש את הארכה המבוקשת, חרף איחורו בהגשת ההתנגדות, עלינו "לפזול" לעבר סיכויי הצלחתו בהתנגדות עצמה. על אלו עמדנו. למעשה עלינו להתמקד בשאלת העיצום הכספי שעל המבקש יהיה לשאת בו כתוצאה מאיחורו וכתנאי לרשות להתגונן, איחור שהוא תולה כאמור בעיקר בגילו, הקורונה והמגעים עם הקשורים במבקשת. בעניין נקודתי זה אאפשר כמובן למשיבה להתייחס ולמבקש להגיב, טרם הוראות נוספות.

14. סוף דבר:

א. אני מורה על עיכוב ההליכים נגד המבקש בתיק הוצל"פ 536710-12-19, זאת באופן מיידי, אולם הוראה זו תפקע ככל שהמבקש לא יפקיד את הערובה הנדרשת בפסקה 12 במועדה, תוך מסירת הודעה על כך. אין צו להוצאות בנסיבות.

ב. התייחסות המשיבה עד יום 16.8.2020 ותשובת המבקש עד יום 19.8.2020 לסוגיית הבקשה לארכה והעיצום הכספי שבה תותנה הארכה ובהתאם הרשות להתגונן.

ג. התייחסות המשיבה והמבקש, באותם מועדים, לשאלת הזיקה בין ההליך כאן וההליך הנוסף שיזמו המבקש ואחרים ב-ה"פ 15447-06-20, שאלת ההצדקה לבירורם במאוחד או התליית ההליך כאן עד לשמיעת ההליך האחר, והמועדים הצפויים בהליך האחר.

ד. הדיון הקבוע ליום 25.11.2020 בטל, כבקשת הצדדים. דיון תחתיו ייקבע לאחר השלמת מתן הרשות להתגונן.

תז"פ ליום 20.8.2020.

ניתנה היום, י"ז אב תש"פ, 07 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.