1. בקשת הנאמנת למתן צו איסור דיספוזיציה ביחס לזכויות בדירה הממוקמת ברח' קדימה 41/12 רמות, ירושלים הידועה כגוש 30733, חלקה 7, תת חלקה 12 (להלן: "הנכס") הרשומה על שם המחזיקה.
2. ביום 10.12.2020 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד על-מנת לשמר על המצב הקיים ולמנוע נזק בלתי הפיך.
3. החייבת היא בתה של המחזיקה (להלן גם: "אמה של החייבת").
4. כנגד החייבת מתנהל הליך פשיטת רגל בפני בית המשפט לפשיטת הרגל של ארצות הברית המחוז הדרומי בפלורידה, אגף ווסט פאלם ביץ'.
5. ביום 08.11.20 ניתנה החלטת בית משפט זה, אשר העניקה הכרה להליך פשיטת הרגל הזר המתנהל בעניינה של החייבת, וזאת לפי סעיף 301 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון" או "החוק").
6. לבקשתה זו למתן צו האוסר על דיספוזיציה בנכס של אמה של החייבת צירפה הנאמנת עמודים מתוך פרוטוקולי חקירה של החייבת, מסמכי בנק והתכתבויות.
7. לטענת הנאמנת מחומר החקירה עולה כי בשנת 1997 החייבת ירשה סך של כ-2.1 מיליון $. החייבת הפקידה את הכספים בבנק Union Bank of Switzerland. ביום 28.08.2008 החייבת העבירה את הכספים הללו לחשבון חדש אותו פתחה על שם אמה (המחזיקה), בבנק שוויצרי פרטי בשם Maerki Baumann (להלן: "מרקי"; נספח 2 לבקשה).
8. החייבת הצהירה בחקירתה כי החשבון החדש נפתח על שם אמה לאחר שהבנק השוויצרי סירב לעבוד עם לקוחות בעלי אזרחות אמריקאית. החייבת נותרה בעלת ייפוי כוח להתנהל בחשבון והודתה כי משכה כספים מהחשבון כאשר נזקקה לכך (נספחים 1, 3 ו- 4 לבקשה).
9. מרקי דיווח לשלטונות המס בארה"ב על החשבון מאחר והחייבת, שהינה אזרחית ארה"ב, בעלת זכויות חתימה בחשבון (נספח 6 לבקשה). לאחר הדיווח, ביום 28.04.2015 הועברו הכספים הצבורים לחשבון בנק בישראל על שם המחזיקה. מהכספים שהעבירה החייבת, נרכש נכס בנתניה ומאוחר יותר, באמצעות התמורה שהתקבלה ממכירתו, נרכש הנכס נשוא בקשה זו (נספחים 7 ו- 8 לבקשה).
10. בבקשתה זו עתרה הנאמנת למתן הצו לצורך ביצוע פעולות חקירה עד שיקבע מהותו של הנכס והזכויות בו. לטענת הנאמנת, אף אם אין עקיבה אוטומטית אחר הנכס שנרכש מכספים אלו, הרי שממילא תידרש המחזיקה להשבת הכספים. הנאמנת טענה כי אי מתן הצו עשוי לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בנושיה של החייבת, במידה והנכס יועבר על-ידי המחזיקה לצד ג'.
11. עיקרי העובדות אינם שנויים במחלוקת. עיקר המחלוקת הוא בשאלה האם הכספים, לגביהם אין מחלוקת כי הם נתקבלו מלכתחילה בידי החייבת והועברו לאחר מכן לחשבון בנק על שם אמה (המחזיקה), היו ונותרו של החייבת, כמו גם הנכסים שנרכשו לאחר מכן, או שמא, כטענת המחזיקה, הכספים הועברו אליה במתנה מהחייבת והנכסים נרכשו על-ידה.
12. לטענת המחזיקה, בשנת 1997 לאחר קבלת הירושה, העבירו כל אחד מילדיה סך של 500,000 $ לידיה על מנת שתכלכל את עצמה בכבוד. הכספים הופקדו בחשבון בנק שוויצרי שנפתח על שמה של המחזיקה סמוך למועד זה. המחזיקה השתמשה בחשבון ומשכה כספים במהלך השנים. בשנת 2015 החליטה המחזיקה לרכוש דירת מגורים בעיר נתניה, ולשם כך הועברו כספים מחשבון הבנק השוויצרי אל חשבון הבנק הישראלי של המחזיקה. באמצעות כספים אלו, רכשה המחזיקה נכס בנתניה. בשנת 2016 חלתה המחזיקה במחלת הסרטן, ובעקבות עלות הטיפולים הגבוה, נאלצה המחזיקה למכור את הנכס בנתניה ולרכוש את הנכס המדובר בירושלים, אשר היה זול יותר.
13. המחזיקה טענה כי ייפוי הכוח שניתן לחייבת, הינו דבר שבשגרה, והוא נועד לאפשר לאם להיעזר בילדיה לטובת ביצוע פעולות טכניות לתפעול השוטף של החשבון. לטענת המחזיקה, אין בכך הוכחה לכך כי הבעלות בחשבון הבנק הינה של החייבת.
14. המחזיקה טענה כי הצו הזמני פוגע בה בצורה קשה. לטענת המחזיקה, בחודשים האחרונים פנתה אל הבנקים בבקשה לקבלת הלוואה על מנת לממן את טיפוליה הרפואיים ואת עלות המטפלת הצמודה שלה. הבנקים התנו את מתן ההלוואה בשעבוד הנכס או הגדלת המשכנתא על הנכס. לפיכך, טענה המחזיקה כי אין היא יכולה לקבל את ההלוואה לה היא זקוקה כל עוד קיים הצו הנדון.
15. תגובת המחזיקה נתמכה בתצהיר שלה ושל בנה. המחזיקה ביקשה לפטרה מהתייצבות לדיון לנוכח מצבה הרפואי ולחילופין לאפשר העדתה בהיוועדות חזותית. הנאמנת התנגדה לחקירת המחזיקה באמצעים טכנולוגיים. בהחלטה מיום 20.1.21 הוצע לנאמנת להסכים לוותר בשלב זה על חקירת המצהירים, תוך שמירה על מלוא טענותיה, תוך שלא תיחשב כמסכימה לאלו מטענות המחזיקה ו/או לאמור בתצהירים ותוך שלא תיחשב כמי שוויתרה על חקירת המצהירים. באותו היום (20.1.21) הודיעה הנאמנת כי היא מסכימה להצעה דיונית זו.
16. החייבת לא הגישה תגובה לבקשה, אף שעיון בנט המשפט מלמד כי ההחלטה מיום 10.12.20 אשר הורתה על הגשת תגובות נשלחה אליה (יצוין כי החייבת הגישה תגובה לבקשת הנאמנת להכרה בהליך הזר).
17. הממונה סבר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הנאמנת וכי הנזק שייגרם מביטול הצו גדול מהותרתו על כנו. לפיכך, סבר הממונה כי יש להותיר את הצו על כנו. לעמדת הממונה, פרק זמן של 90 ימים אותם ציין ב"כ הנאמנת לצורך ביצוע פעולות החקירה, הוא זמן ראוי וסביר ככל ואכן המחזיקה תשתף פעולה בחקירה ותמציא כל הנדרש, שבסיומם תוגש בקשה עיקרית או הודעת עדכון על ידי הנאמנת לצורך בחינת ההליך בשלב הגשת העדכון או הבקשה.

דיון:

1. סעיפים 20-21 לחוק חדלות פירעון החלים על יחיד מכוח סעיף 119 לחוק חדלות פירעון ותקנות 84-87 לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ט-2019 (להלן: "תקנות חדלות פירעון") דנים בבקשות לסעד זמניים. בסעיפים אלה נקבע, בין היתר, כי על בקשה לסעד זמני לפי סעיף 119 לחוק והדיון בה יחול פרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי אם הן אינן סותרות את הוראות סימן זה ובשינויים המחויבים לפי העניין (תקנה 84(א) לתקנות חדלות פירעון).
2. ואולם, סעיפים אלה אינם רלוונטיים למקרה שלפנינו. סעיפים אלה עניינם בבקשה למתן סעד זמני לפני מתן צו לפתיחה בהליכים לבקשת נושה. ואכן, סעיף 304 לחוק המקנה סמכות לבית המשפט ליתן סעדים זמניים טרם הכרה בהליך זר מפנה במקרה כזה, שבו טרם הוכר ההליך הזר, לסעיפים 20 ו- 119 לחוק.
3. לאחר מתן הצו לפתיחה בהליכים מוקנות לנאמן סמכויות נרחבות. בין יתר הסמכויות המוקנות לנאמן, מוקנית לנאמן הסמכות לפי סעיף 133(א) לחוק חדלות פירעון "...לדרוש מכל אדם להעביר לידיו נכס או מסמך שברשותו הנוגע להליך חדלות הפירעון, שלדעת הנאמן ליחיד זכות לקבלו, ואותו אדם יעבירם לנאמן במועד שציין בדרישתו".
4. סעיף 302(ב) לחוק חדלות פירעון קובע כי:

"(ב) נוסף על הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, לאחר שהכיר בהליך זר עיקרי, לבקשת בעל התפקיד הזר, לתת כל סעד הנדרש לשם הגנה על הנושים או שמירה על ערכם של נכסי החייב, ובכלל זה –

(1) להפעיל כל סמכות הנתונה לבית המשפט לפי חוק זה בהליכי חדלות פירעון;

(2) להסמיך את בעל התפקיד הזר או אדם אחר לנהל את נכסי החייב בישראל, כולם או חלקם;

(3) להורות על קיום חקירה ומסירת מידע בעניין נכסי החייב, התנהלותו, עסקיו, התחייבויותיו וחובותיו, בכפוף להגבלות הקבועות בחוק זה;

(4) לתת כל סעד אחר שניתן לתת לפי חוק זה בהליכי חדלות פירעון.

(ג) הכיר בית המשפט בהליך זר עיקרי, רשאי הוא, לבקשת בעל התפקיד הזר, להסמיך את בעל התפקיד או אדם אחר לממש את נכסי החייב הנמצאים בישראל, כולם או חלקם, ולפעול לחלוקתם, ובלבד ששוכנע כי אין בכך כדי לפגוע בנושים בישראל.

1. מכאן, שהמחוקק קבע במפורש שמעת שהכיר בית המשפט בהליך זר ניתן להעניק כל סעד שניתן לתת לפי חוק חדלות פירעון. סעדים אלה שבית המשפט מוסמך לתת לאחר הכרה בהליך זר הוגדרו על-ידי המחוקק בסעיף 305 לחוק חדלות פירעון כסעדים שבשיקול דעת.
2. משכך, אין מקום לטענת המחזיקה כי לא ניתן להגיש את הבקשה כנגדה מאחר ואינה חייבת בתיק חדלות הפירעון וכי בית משפט זה אינו מוסמך ליתן סעדים ביחס לנכסים שגורלם יוכרע במסגרת ההליך הזר.
3. שאלה היא האם כאשר הסעד מופנה כנגד צד שלישי לאחר מתן צו לפתיחה בהליכים, או כבענייננו – לאחר הכרה בהליך זר, יש לראות בבקשה כבקשה לסעד זמני שחלות עליה תקנות סדר הדין האזרחי.
4. מחד, יש מקום לסברה כי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה, שכן, ניתן לראות בהסדרים שקבע המחוקק ביחס לסעדים זמניים לפני מתן צו לפתיחה בהליכים, ובכללם ההוראה המורה על החלת תקנות סדר הדין האזרחי בשינויים המחויבים, כיוצרים הסדר שלילי. דהיינו, שסעדים הניתנים לאחר מתן הצו לפתיחה בהליכים, ובכלל זאת, סעדים הניתנים כנגד צדדים שלישיים, לא יידונו כסעדים זמניים אלא כסעדים להם רשאי לעתור בעל התפקיד לשם ביצוע פעולותיו, אשר יידונו בהתאם להוראות החוק ומטרותיו.
5. סברה זו מקבלת חיזוק במיוחד במקרה של בקשה למתן סעד לאחר שהוכר הליך זר, לנוכח ההוראות הספציפיות שנקבעו בסעיפים 303 ו- 305 לחוק ביחס לתנאים למתן סעדים שבשיקול דעת בית המשפט בהליך זר לפי סעיף 302 לחוק.
6. בסעיף 303 לחוק נקבע כי מתן סעד לפי סעיף 302 יינתן אם בית המשפט שוכנע כי "הסעד נדרש לגבי נכס שראוי לנהלו במסגרת ההליך הזר המשני או לגבי מידע הדרוש לאותו הליך, וכי הסעד נדרש לשם הגנה על הנושים או שמירה על ערכם של נכסי החייב". תנאי זה הינו במהותו מעין מקבילה של התנאי לקיומה של "עילת תביעה לכאורית" לפי תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות הישנות") ותקנה 95(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות").
7. דרישת תקנות סדר הדין האזרחי לשקילת מאזן הנוחות (תקנה 362(ב)(1) לתקנות הישנות ותקנה 95(ד)(1) לתקנות החדשות) מוצאת את ביטויה בהוראת סעיף 305 לחוק חדלות פירעון הקובע כי בית המשפט לא יקבל החלטה "אלא לאחר ששוכנע כי החלטתו מספקת הגנה ראויה לעניינם של כלל הנושים, החייב ובעלי עניין אחרים בהליך". האפשרות כי בהגדרת בעלי עניין אחרים יש לכלול גם מחזיקים אינה משוללת יסוד.
8. מאידך, גם המסקנה שלפיה כאשר מוגשת בקשה למתן סעד כנגד צדדים שלישיים זו תידון כבקשה לסעד זמני לפי תקנות סדר הדין האזרחי, אינה משוללת יסוד. שכן, יש מקום גם לסברה שלפיה כאשר מתבקש סעד זמני כנגד צד שלישי ביחס לנכס שהזכויות בו טרם הוכרעו, הרי שאין מדובר בנכס שבאותו השלב נמנה על מצבת הנכסים של קופת הנשייה.
9. עיון בהחלטות שניתנו לפי ההסדר החקיקתי שקדם לחוק חדלות הפירעון מלמד כי בתי המשפט בחנו את התקיימותם של התנאים לפי תקנות סדר הדין האזרחי, דהיינו, קיומה של עילת תביעה ומאזן הנוחות (ר' למשל עא 976/18 גיא גיסין הנאמן לנכסי מרדכי כהן נ' שלום בר חן, (7.5.18); פשר (ת"א) 63598-10-18 עו"ד שגיא שוורץ, מנהל מיוחד נ' רייצ'ל דואק סנרובסקי, (25.10.19)). עם זאת, נקבע שם, בפיסקה 11 כי:

"זאת ועוד, כאשר עסקינן בבקשה לסעד זמני המוגשת על ידי בעל תפקיד במסגרת הליכי חדלות פרעון, יש מקום להקלה מסויימת בנטל הראייתי המוטל על בעל התפקיד ביחס לנטל המוטל על בעל דין שהיה מגיש בקשה מעין זו במסגרת תביעה אזרחית רגילה. הטעם לכך הוא שבעל התפקיד מצוי בנחיתות אינפורמטיבית מובהקת ביחס לצד שכנגד בכל הנוגע לנכסי החייב וזכויותיו (השווה ע"א 6919/15 עו"ד שאול ברגרזון נ' אשפלסט תעשיות פלסטיק בע"מ (פורסם בנבו, 17.07.2017)...".

1. במקרה שלפנינו, לא מצאתי להכריע בשאלה זו, באשר הבקשה מקיימת הן את התנאים לפי תקנות סדר הדין האזרחי (קיומה של עילת תביעה לכאורית ומאזן הנוחות) והן את התנאים שנקבעו בסעיפים 303 ו- 305 לחוק.
2. לאור הראיות שצורפו לבקשת הנאמנת, ודי לעניין זה בגרסתה של החייבת כפי שהועלתה בחקירותיה והובאה לעיל שלפיה הועברו הכספים לחשבון על שם אמה לאור קשיים בניהול חשבון על-ידי אזרחית אמריקאית בבנק שוויצרי, קיימת עילת תביעה לכאורית. כמו כן, הסעד המבוקש נדרש לגבי נכס שראוי לנהלו במסגרת ההליך הזר המשני והוא נדרש לשם הגנה על נושים לפי סעיף 303 לחוק חדלות פירעון.
3. המחזיקה טענה כי אף אם העובדות הן כפי שטוענת להם הנאמנת, הרי שממילא לא מתקיימים תנאי סעיפים 220 ו- 221 לחוק חדלות פירעון המורים על ביטול הענקות, באשר יש למנות את התקופה ממועד העברת הכסף לחשבון על שמה של המחזיקה בשנת 1997, ולא ממועד רכישת הנכס האחרון. במעמד הדיון נטען גם להתיישנות. טענות אלה ספק אם הן רלוונטיות לבחינת קיומה של עילת תביעה לכאורית או לבחינת השאלה האם הסעד נדרש לגבי נכס שראוי לנהלו במסגרת ההליך הזר המשני לפי סעיף 303. שכן, הגם שהנאמנת טענה לביטול הענקה, הרי שככל שיוכח כי הנכס הינו במהותו של החייבת, עשויות לעמוד לנאמנת עילות תביעה נוספות, כפי שצוין על-ידי בא כוחה בדיון. מכל מקום, טענות המחזיקה דרושות חקירה ובירור.
4. באשר למאזן הנוחות, ככל שייקבע כי הנכס שייך לחייבת ובינתיים יוקנו בו זכויות לצדדים שלישיים, הרי שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו וייגרם נזק בלתי הפיך לנושים. לעומת זאת, טענת המחזיקה כי מתן הצו ימנע ממנה מימון הטיפולים הרפואיים ומימון המטפלת לא נתמכה בראשית ראיה. לא הוכח כי המחזיקה נטלה הלוואות בעבר כנגד הנכס לצורך התנהלות שוטפת, לא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענה כי הנכס מהווה מקור הכנסה למחזיקה, ובוודאי שלא מקור הכנסה יחיד, ואף לא הובאה כל ראיה לטענה כי המחזיקה פנתה בבקשה לקבל הלוואות כנגד הנכס עובר להגשת הבקשה. מכל מקום, יש ממש בטענת הנאמנת כי אף אם היתה מוכחת טענה זו, הרי שהנזק שייגרם למחזיקה קטן מהנזק שייגרם לנושים, והוא אינו נזק בלתי הפיך.
5. מכאן שמאזן הנוחות נוטה לעבר מתן הצו, ואף מתקיים התנאי שבסעיף 305, שלפיו ההחלטה מספקת הגנה ראויה לעניינם של כלל הנושים, לחייב ובעלי עניין אחרים בהליך. אף אם ניתן לכלול בהגדרת בעלי עניין אחרים גם את המחזיקה, הרי שבשלב זה מדובר בעיקול ברישום בלבד.
6. הצהרת ב"כ המחזיקה במעמד הדיון כי המחזיקה מסכימה להתחייב לא למכור את הנכס אין בה די לשם הבטחת זכויות הנושים בנכס, לו יסתבר שהנכס אכן של החייבת, וזאת, לאור קיומן של פעולות משפטיות נוספות לבד ממכירה, שעשויות לגרוע מקופת הנשייה.
7. באשר לטענה כי סעד זמני לא יכול להינתן לתקופה העולה על 30 ימים ועוד 30 ימים נוספים לאחר שמיעת הצדדים, הרי שטענה זו נסמכת על סעיף 20(ג) לחוק שחל גם על יחיד מכוח סעיף 119(ב) לחוק. אך, כאמור, סעיפים אלה אינם רלוונטיים בבקשה לסעד זמני המוגשת לאחר מתן הצו לפתיחה בהליכים או, כבענייננו, לאחר ההכרה בהליך הזר.
8. באשר לטענה כי הנאמנת לא צירפה לבקשה תצהיר, לא הפקידה התחייבות עצמית ולטענות כי לא ניתנה הוראה להפקדת ערבון ולא נקבע דיון במסגרת פרק הזמן הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, הרי שכבר נפסק כי לבית המשפט של חדלות פירעון ישנה סמכות רחבה בעניינים שבסדר דין בהליכי חדלות פירעון ובכלל זה בנוגע לעיקולים זמניים, צווי עיכוב יציאה מן הארץ וכיוצא באלה (ר' לעניין זה פרק (י-ם) 49192-09-13 נתן ברלנד נ' עו"ד יששכר בר הלל מפרק של עמותות מוסדות ברסלב, (15.12.19), פיסקה 30 וכן ההפניות שם לרעא 1686/05 בלקור מוצרי צריכה בע"מ נ' עו"ד ברוך חכים ,מנהל מיוחד לחברה אי.סי.אם, (1.6.05) (להלן: "בלקור") ורע"א 5540/97 ע' שמחון ואח' נ' הכונס הרשמי ומפרק חברת סליל תעשיות נייר וכימיקלים בע"מ, (1.12.97) (להלן: "שמחון")).
9. הלכה זו לא נקבעה בחלל ריק והיא באה על רקע המאפיינים הייחודיים של הליכי חדלות הפירעון. על רקע הלכות אלה נקבע בפרשת שמחון הנ"ל כי הכונס הרשמי אינו צריך לצרף תצהיר לבקשה. דברים אלה יפים גם לבקשה המוגשת על-ידי נאמן, ובכך יש גם כדי לדחות את טענת המחזיקה כי העובדות שבבקשת הנאמנת מהוות עדות מפי השמועה. למאפיינים הייחודיים של ההליך גם השפעה, בין היתר, על היכולת לקבוע דיון במסגרת פרק הזמן הקבוע בתקנות לאור הצורך בקבלת עמדת כלל הצדדים, לרבות הממונה, המצוי בנחיתות אינפורמטיבית (יוער כי גם בהליך אזרחי שאינו חדלות פרעון לבית המשפט סמכות לפי התקנות לקבוע דיון במועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים (תקנה 367(א) לתקנות הישנות ותקנה 97(ה) לתקנות החדשות)). על רקע הלכות אלה גם נקבע כי לא קמה החובה על הנאמן להגיש תביעה עיקרית בתוך שבעה ימים ממועד הגשת הבקשה לסעד זמני (ר' פרשת בלקור שלעיל). כפי שצוין שם, "תכליתו של תהליך זה ליתן זמן מספיק לכונס או למפרק להכין תובענה עיקרית שביסוסה מחייב לא אחת זמן ניכר לאיתור נכסים, מסמכים ונתונים". במקרה האחרון לא מצא בית המשפט להכריע האם תקנות סדר הדין האזרחי חלות אם לאו וסיכם את החלטתו כך:

"נראה, אפוא, כי במובן זה עמדו המשיבים בתנאי תקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי, על פי רוחה ותכליתה. מכאן, שהשאלה הכללית אותה העלתה המבקשת אינה מחייבת התייחסות והכרעה".

1. מן הטעמים שצוינו לעיל, ובמיוחד לאור העובדה כי לדברי ב"כ הנאמנת קופת הנשייה ריקה ועל יסוד ההנחה כי ממילא הנאמנת מסרה ערבויות מתאימות עם מינויה, ולו בדרך של חתימה על התחייבות עצמית, לא מצאתי להתנות את הסעד בהפקדת התחייבות עצמית וערובה על-ידי הנאמנת.
2. ב"כ הנאמנת ציין במעמד הדיון כי דרושים לו כ- 90 ימים לצורך ביצוע פעולות החקירה. ב"כ הנאמנת אף ציין כי זימן את המחזיקה לחקירה במשרדו ונדרשו מסמכים, אך המחזיקה לא שיתפה פעולה. ב"כ המחזיקה לא כפר בטענה זו ותלה זאת במצבה הרפואי של המחזיקה. במסגרת הדיון הוסכם כי החקירה תיערך במשרדי ב"כ המחזיקה. כאמור, הממונה סבר כי מדובר בפרק זמן סביר, במידה והמחזיקה תשתף פעולה בחקירה.
3. סוף דבר, הצו מיום 10.12.20 יעמוד על כנו.
4. תוקפו של הצו מותנה בכך שעד ליום 4.5.2021 תוגש בקשה עיקרית.

ניתנה היום, י"ג שבט תשפ"א, 26 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.