עניינם של התיקים המאוחדים שבכותרת, בסדרות של שיקים שהוחלפו בין הצדדים במחצית הראשונה של שנת 2019. בין הצדדים הוחלפו שיקים רבים גם בשנים שקדמו לכך, אולם המהמורות והקשיים החלו בתקופה האמורה.

התובע טוען בתמצית כי לאחר שהחברות – הנתבעות 3 ו-4 (להלן "חב' גלובל"; "חב' ברברה"; שתיהן יחד – "החברות") נקלעו לקשיים וחדלו מפעילות, נותרו הן חבות כלפיו סכומי כסף גדולים, ומנגד הותירהו חשוף לתביעות רבות, בגין השיקים שמסר להן ואשר סוחרו על ידן לידי צדדים שלישיים – חברות לניכיון שיקים.

הנתבע 1 ("חסון") הוא בעל המניות והדירקטור בחב' ברברה, ואילו הנתבע 2 ("ארדיטי") הוא בעל המניות והדירקטור בחב' גלובל.

לטענת התובע הנתבעים חסון וארדיטי חבים כלפיו באופן אישי, זאת מכוח עילות של ערבות אישית, הרמת מסך, ואחריות אישית של נושאי משרה בחברות.

כנגד ארדיטי וחב' גלובל מתנהלים הליכי חדלות פירעון, אולם בית המשפט של חדל"פ בהחלטתו מיום 28.12.20, התיר את המשך הדיון בעניינם במסגרת הליך זה (כב' השו' ג. לובינסקי זיו, פש"ר 38518-02-20).

ביום 27.10.21 ניתן פסק דין כנגד ארדיטי וכנגד חב' גלובל בהליך זה, זאת בהעדר התייצבותם לדיון. לפיכך נותר לדון אך במערכת היחסים שבין התובע לבין חסון וחב' ברברה. לטענת התובע, אחריותו של חסון נסובה גם על חובותיה של חב' גלובל כלפיו, זאת על אף העובדה שהוא איננו בעל מניות או דירקטור רשום במרשם החברה. לדבריו, חסון היה בכיר בחברה, הרוח החיה בה, התחייב לשמש ערב לחובותיה כלפיו וכיו"ב.

התובע טוען כי נזקים נוספים נגרמו לו אף לאחר הגשת התביעה ועל כן הגיש ביום 10.1.22, כשבועיים לפני מועד ישיבת ההוכחות, בקשה לתיקון כתב התביעה. ביום 20.1.22 נדחתה בקשתו של התובע מהטעמים שפורטו באותה החלטה, אשר אינני מוצא מקום לשוב ולפרטם. בפתח דיון ההוכחות שהתקיים לפניי היום, נדונה בקשת התובע לפיצול סעדים, זאת לעניין הנזקים שטרם התגבשו במועד הגשת התביעה, עמדות הצדדים נשמעו וניתנה החלטה על אתר (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון), אשוב ואתייחס לכך להלן.

התיק המאוחד שבכותרת, כולל בתוכו גם מספר תיקי הוצאה לפועל שנפתחו תחילה בגין חלק מהשיקים שסורבו, בהם ניתנה רשות להתגונן לאחר שהועברו לבית המשפט. כלל התיקים אוחדו תחת התביעה העיקרית (40161-10-19), והמסכת העובדתית המלאה והשלמה פורטה בכתבי הטענות מטעם הצדדים אשר הוגשו במסגרתה. יצוין בהקשר זה, כי אחד התיקים שבכותרת (תא"מ 54263-12-19) עניינו בשיק אחד בודד שמשך התובע לטובת חסון באופן אישי ומאוחר יותר בוטל על ידו.

התביעה שהוגשה היא תביעה כספית, בה נדרשים הנתבעים לשלם לתובע סך של 158,621 ₪. הסכום האמור מורכב מסכומי המשנה הבאים כמפורט בפתיח לכתב התביעה: "סך נומינלי של 92,000 ₪ בגין חובות הנתבעות 3-4 כלפי התובע (להלן "חובות הנתבעות"); ופיצויים בסך של 66,621 ₪ לשיפוי התובע בגין נזקיו (להלן "הפיצויים"), לרבות שיפוי התובע בגין כל הוצאה שיוציא בקשר עם נזקיו".

במסגרת התביעה עותר התובע לכך שבית המשפט יאכוף על חסון ערבות אישית בגין חובות החברות והחיוב בפיצויים כלפי התובע; יורה על הרמת מסך ההתאגדות של החברות וייחוס חובותיהן וכן החוב בגין הפיצויים לבעלי המניות; עוד התבקש בית המשפט להורות על הטלת אחריות אישית על חסון וארדיטי בגין חובות הנתבעות והפיצויים כלפי התובע, מכוח היותם נושאי משרה בחברות.

סכום הפיצויים האמור לעיל (66,621 ₪), פורט בסעיף 129 לתביעה: סך של 16,621 ₪ נדרש בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ששילם התובע עד למועד הגשת התביעה, בגין הליכים משפטיים אליהם נקלע בעקבות תביעות לביצוע שיקים שהוגשו נגדו על ידי צדדים שלישיים – חברות ניכיון השיקים; וכן פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב העננה המרחפת מעל ראשו ותחושת המועקה התמידית הנובעת מההליכים המשפטיים הננקטים נגדו על ידי אותן חברות ניכיון.

יודגש כי במסגרת כתב התביעה נדרש כאמור סעד כספי כלפי החברות, לרבות חיוב חסון וארדיטי באחריות אישית לתשלום הסעד הכספי, אך לא התבקש סעד הצהרתי עצמאי.

אחר שעניינתי בכתבי הטענות, בראיות, שמעתי את עדויות הצדדים ואת סיכומי ב"כ, מצאתי כי דינה של התביעה להידחות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי מערכת היחסים בין התובע לבין הנתבעים כללה החלפות שיקים דחויים בסכומים זהים, וכי מצב יתרות הזכות והחובה שבין הצדדים נכון למועד הגשת התביעה הוא כמפורט בטבלה נספח ח' לתביעה. טבלה זו – נספח ח' לתביעה – אשר איננה שנויה במחלוקת (ר' הצהרות הצדדים בפרוטוקול הדיון מיום 24.6.20), תהווה חלק מפסק דין זה.

נספח ח' לתביעה מעלה את התובנות המוסכמות הבאות:

במהלך שנת 2019 משך התובע שיקים לטובת הנתבעים בסך כולל 232,000 ₪; מנגד משכו הנתבעים לטובת התובע שיקים בסכום זהה של 232,000 ₪.

עד למועד הגשת התביעה נפרעו שיקים שמשך התובע לטובת הנתבעים בסך כולל של 70,000 ₪. יתר השיקים שמשך התובע בוטלו על ידו ועל כן הוא נותר חייב לנתבעים סך של 162,000 ₪.

מנגד, מתוך השיקים שמשכו הנתבעים לטובת התובע, נפרעו עד למועד הגשת התביעה, שיקים בסך כולל של 140,000 ₪. יתר השיקים שמשכו הנתבעים סורבו, ועל כן נותרו הנתבעים חבים לתובע סך של 92,000 ₪.

משמעות הדברים היא, כי נכון למועד הגשת התביעה, דווקא התובע הוא שמצוי ביתרה כלפי הנתבעים והוא חב להם סך של 70,000 ₪ (162,000 פחות 92,000).

אכן השיקים שמסר התובע לנתבעים סוחרו על ידם לצדדים שלישיים – חברות הניכיון, חלקם אף הוצגו לפירעון לאחר הגשת התביעה והתובע נאלץ לשאת בתשלומם (לטענת התובע נכון להיום, בעקבות התשלומים אותם שילם לאחר הגשת התביעה, חבים לו הנתבעים במאזן הכולל של הדברים סך של כ-26,000 ₪; כמו כן צפוי הוא להיות מחויב בעוד כ-50,000 ₪ בעקבות שיקים נוספים שהוצגו לפירעון על ידי חברות הניכיון). כך, קיימת אפשרות סבירה כי בסופו של יום יימצא התובע בחסרון כיס של ממש, אולם נכון למועד הגשת התביעה אין חולק כי התובע היה מצוי ביתרה בסך 70,000 ₪, כלפי הנתבעים, בכל הקשור למערכת החלפות השיקים – כמפורט בנספח ח'.

תוצאת הדברים היא זו: גם אם אקבל את מלוא טענות התובע כמפורט בכתב התביעה; ואף אם אקבע כי יש להטיל אחריות אישית מלאה על חסון (מכוח ערבות אישית, אחריות נושא משרה, הרמת מסך וכיו"ב); וגם לו אקבל את מלוא טענות התובע לעניין סכומי הפיצוי המגיעים לו בגין הוצאות משפטיות, שכ"ט עו"ד בהליכים השונים ועוגמת נפש בסך כולל של 66,621 ₪ כמפורט בתביעה – הרי שסכום זה נופל מהסכום אותו חב התובע לנתבעים במועד הגשת התביעה – 70,000 ₪. דהיינו, התובע יימצא בסופו של חשבון חב לנתבעים של 3,379 ₪.

סכום "חובות הנתבעות" שנתבע על ידי התובע (מעבר לסכום "הפיצויים" האמור), הועמד בכתב התביעה על סך של 92,000 ₪, אולם אין מדובר בחסרון כיס שנגרם בפועל לתובע עד להגשת התביעה, כי אם בנזקים עתידיים וצפויים אשר ייגרמו לו ככל שמלוא השיקים שמסר אכן יוצגו לפירעון על ידי אותם צדדים שלישיים וישולמו בפועל על ידו. אמנם, בסעיפים 51 ו-52 לתביעה הציע התובע הצעות שונות לסיום המחלוקת, כגון, שהנתבעים ישלמו את החובות מושא השיקים שמסר, ישירות לחברות הניכיון ובכך יפטרו אותו מההליכים הננקטים נגדו. ואולם, בסופו של יום על שולחנו של בית המשפט מונחת תביעה כספית אשר נתחמה בגבולותיה במועד הגשתה ואשר איננה יכולה לכלול נזקים עתידיים שטרם התגבשו.

לנוכח כל האמור – דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית אפוא, אף ללא צורך להכריע בשאלת האחריות האישית של מר חסון כלפי התובע ואף ללא צורך בהכרעה באשר לנכונות סכום הפיצויים שנתבעו (66,621 ₪), שכן מדובר בשאלות תיאורטית אשר לא דרושות להכרעה במסגרת הליך זה.

לא מצאתי להידרש לתביעת חסון כנגד התובע בגין השיק הבודד שמשך התובע לטובתו ובוטל (השיק מושא תא"מ 54263-12-19), שכן עניין זה נזנח במסגרת הסיכומים (ר' עמ' 43).

על אף האמור בהחלטתי בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון ולמען הסר כל ספק אבהיר: ניתן בזה היתר לפיצול סעדים בגין כלל נזקי התובע אשר טרם התגבשו במועד הגשת התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך כולל 25,000 ₪.

בקביעת ההוצאות הבאתי בחשבון בין היתר את סכום התביעה, הטעם בהגשתה מראשיתה לנוכח נספח ח' לעיל, האופן בו ניהלו הצדדים את ההליך, הבקשות שהוגשו וכיו"ב; מנגד הבאתי בחשבון בין היתר את השוקת השבורה אליה הגיע התובע לנוכח הפסקת פעילותן של החברות ואת המצב העגום אליו נקלע בהסתמכו על הנתבעים.

ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ב, 27 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.