א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט וויליאם חאמד) מיום 29.8.2021 בת"א 60923-07-20, ולפיה החליט בית משפט קמא לקבוע דיון ליום 14.10.21 לצורך קביעת אופן ביצוע הליך פירוק השיתוף, ולשם מינוי מודד מוסמך למטרה זו.

יצוין, שמעיון במערכת "נט המשפט" עולה, כי מועד הדיון נדחה על ידי בית משפט קמא, לבקשת ב"כ המבקשת, לתאריך 23.12.21.

ב. עסקינן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהגיש המשיב כנגד המבקשת ובעלי דין נוספים שהם המשיבים הפורמליים, וזאת לגבי חלקה 36 גוש 18793 מאדמות אבו סנאן ששטחה הכולל הוא: 2,322 מ"ר (להלן: "החלקה").

החלטת בית משפט קמא שהיא מושא בקשת רשות הערעור, ניתנה לאחר שבאי כוח הצדדים הודיעו על הסכמתם שפסק הדין בתיק יינתן על סמך כתבי הטענות על נספחיהם וסיכומים שבכתב.

ג. המשיב, שהוא אחד מן הבעלים הרשומים בחלקה, טען בתביעתו, שהוא גילה כי החלו להתבצע עבודות בניה בחלקה, הגם שעקב הפקעת חלק הארי של החלקה בשנת 2000 לצורך סלילת כבישים עירוניים, נותר לכלל הבעלים הרשומים בחלקה שטח נטו של 541 מ"ר בלבד.

המשיב טען בתביעתו, כי המבקשת היא בעלים של רבע מכלל הזכויות בחלקה ולאחר ההפקעה נותרו לה 135 מ"ר בלבד, אך למרות זאת היא קיבלה (בשנת 2018) היתר בניה על כל השטח הנותר, למרות ששטח זה הוא בבעלות כלל השותפים בחלקה, לפי חלקם היחסי של כל אחד מן השותפים. המשיב אף טען, שהמבקשת לא הציגה כל ראיה לכך שהיא קיבלה את הבעלות על מלוא השטח הנותר.

בנוסף ציין המשיב, כי לפי נסח רישום המקרקעין רשומה ההפקעה על החלקה כולה ולא רק על אחד מבעלי הזכויות בחלקה, ומכאן שההפקעה בוצעה לגבי החלקה כולה.

המשיב טען, שהמבקשת פעלה בסתר לאישור התשריט התכנוני כדי לקבל את ההיתר וכי היא עשתה זאת ללא הסכמת כלל הבעלים ובדרך זו קיבלה את היתר הבניה המתייחס לכל השטח הנותר בחלקה.

מכאן עתירת המשיב, שיינתן פסק דין חלקי המורה על מינוי מודד מטעם בית-המשפט כדי לערוך תכנית חלוקה לצורך פירוק השיתוף בחלקה באופן שהיקף הזכויות נטו של המבקשת יסומן כיחידה אחת ושאר השותפים כיחידה אחרת.

ד. המבקשת טענה בפני בית משפט קמא, שהסעד היחיד שהמשיב עותר לו הוא פירוק שיתוף בעין, והוא טוען לזכות של 48 מ"ר ברוטו, ולאחר שהופקע חלק הארי של החלקה, לא נותרו אלא 10.5 מ"ר (מתוך ה-48 מ"ר). כמו-כן טוענת המבקשת, שהמשיב הוא תובע יחיד שאינו יכול לבקש סעד בשם האחרים. המבקשת טוענת, שהמשיב פנה לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים משהעלים מבית המשפט עובדות מהותיות ובכלל זה את העובדה שחלק גדול מן החלקה הופקע לצורך דרכים וכן שימוש ציבורי, וזכויותיו בחלקה הופקעו לאחר שהוא לא הגיש התנגדות להפקעה. עוד נטען, שהמשיב מעולם לא החזיק בחלקה או בחלק ממנה ואילו בידי המבקשת היתר בניה תקף מכוחו היא מבצעת את עבודות הבניה.

עוד טוענת המבקשת, כי המשיב העלים את העובדה שהייתה הסכמה בין משפ' שאהין לבין משפחתה של המבקשת ומכוחה היה ידוע לבני משפחת שאהין שכל ההפקעות בחלקה תהיינה מן החלק של משפ' שאהין, ובמקביל כל ההפקעות בחלקה סמוכה (חלקה 48 בגוש 18791) תהיינה מבעלות משפחתה של המבקשת, כפי שצוין בתצהירים שמטעמה.

לטענת המבקשת, הזכויות של כל הבעלים בחלקה הופקעו זולת זכויותיה, הואיל והיא היחידה שהגישה ביום 28.1.20 התנגדות להפקעה והתנגדותה התקבלה. לטענת המבקשת, המסמכים שצורפו על ידה מוכיחים את טענותיה לגבי בעלותה בכל שטח החלקה שנותר לאחר ההפקעה וכן מוכיח את טענתה, כי נערכה תכנית חלוקה חדשה בינה לבין המועצה המקומית אבו סנאן וזו הוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובניה ואושרה בהליך תקין.

המבקשת טוענת, שאלמלא היו בידיה זכויות קנייניות מלאות בשטח הנותר לא הייתה הוועדה המקומית מאשרת את תכנית החלוקה ולא את הבקשה למתן היתר בניה, ולצורך זה הפנתה המבקשת לתכנית חלוקה שלפיה מחזיקה היא במגרש 1 ששטחו 513 מ"ר מזה עשרות שנים. בנוסף הפנתה המבקשת למכתב מנכ"ל המועצה המקומית, ולפיו נכנסה המועצה המקומית בנעליו של המשיב ובנעליהם של הבעלים המקוריים של החלקה מכוח אותה הפקעה, וכי מגרש 1 הופרש עבור המבקשת ואילו מגרש 4 נותר בבעלות המועצה.

עוד מציינת המבקשת, כי ברשותה היתר בניה כדין לבניה בשטח הנותר (מגרש 1) וזאת לאחר שבוצע פרסום ונשלחו מכתבים בדבר עצם הגשת הבקשה, ובכלל זה גם למשיב אשר לא הגיש התנגדות לבקשתה של המבקשת לקבלת היתר. כמו-כן טוענת המבקשת, שדי בידיעתו של המשיב, נוכח קבלת המסמכים בדואר רשום, על-מנת שניתן יהיה לקבוע שהוא ידע על הבקשה וקיבל את המסמכים במועד, אך בחר שלא להגיש התנגדות. כמו כן הפנתה המבקשת למכתב יועצה המשפטי של הוועדה המקומית מיום 5.8.20, שדחה את בקשתו של המשיב לביטול ההיתר וקבע שלא נפל פגם בהליך הרישוי.

טוענת המבקשת, שהרישום בנסח רישום המקרקעין כיום הוא מוטעה ואינו משקף את המצב העובדתי בשטח והטעות נובעת מכך שההפקעה טרם נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, ואולם ההפקעה קיימת בפועל ובהתאם להפקעה זו המועצה המקומית היא הבעלים של אותם חלקים בחלקה שהמשיב טוען להם, והמועצה אף הקימה עליהם דרכים ומדרכות ולמשיב לא נותרה כל זכות בחלקה ואין הוא יכול לדרוש כיום זכויות מכוח רישום הבעלות ההיסטורית שבלשכת רישום המקרקעין.

כמו-כן טוענת המבקשת, שגם בהנחה ויש למשיב זכות בחלקה הרי גודל זכותו הנטענת הוא 48 מ"ר ברוטו, ולאחר ההפקעה נותרו 10 מ"ר נטו בלבד, ושיעור שטח כזה אין די בו כדי ליתן צו של חלוקה בעין, ולכן סיכויי התביעה לפירוק שיתוף אפסיים והשווי הכספי של מלוא הזכות לה טוען המשיב הוא 5,000 ₪ בלבד.

ה. בית משפט קמא ציין בהחלטתו, מושא בקשת רשות הערעור, כי השאלה הטעונה הכרעה היא: האם הבעלים של הזכויות בשטח הנותר הם כל בעלי הזכויות בחלקה טרם ההפקעה, או שבעלת הזכויות היחידה כיום היא המבקשת בלבד, ואילו הזכויות של שאר הבעלים הרשומים, ובכללם המשיב, הופקעו הואיל ולא הגישו התנגדות להפקעה?

מציין בית משפט קמא, כי מעיון בנסח רישום המקרקעין מיום 20.7.20, שצורף לכתב התביעה עולה, שזהות הבעלים הרשומים של הזכויות בחלקה לא השתנתה לאחר שהופקעו זכויות הבעלות בחלק הארי של החלקה בשנת 2000, וב-20 השנים שחלפו מאז נותרו הזכויות הקנייניות בחלקה רשומות על שם כל הצדדים, דהיינו, הן על שם המבקשת והן על שם המשיבים, עובדה התומכת בגרסת המשיב, לפיה ההחלטה להפקיע את הזכויות בחלקה לטובת סלילת דרכים לא התייחסה לזכויות של חלק בלבד מן הבעלים הרשומים, אלא שהיא התייחסה לזכויות של כלל הבעלים הרשומים, באופן יחסי לפי חלקו של כל אחד מהם בחלקה.

מוסיף בית משפט קמא, שלאחר החלטת ההפקעה נרשמה במרשם המקרקעין הערת אזהרה מיום 24.1.20 ולא צוין בה כי מדובר בהפקעת הזכויות של חלק מן הבעלים הרשומים, ובהם גם המשיב. מכאן המסקנה שמדובר בהפקעת חלק מזכויותיהם של כלל הבעלים הרשומים בחלק שהופקע, ואילו החלק הנותר, שהוא מושא התובענה, נותר בבעלות כלל הבעלים הרשומים ובכלל זה גם המשיב, כל אחד לפי חלקו היחסי בנסח הרישום.

עוד מוסיף בית משפט קמא, שמנכ"ל המועצה המקומית מציין במסמך מיום 3.8.20, שהמועצה אישרה תכנית חלוקה מיום 18.10.18 ולפי תכנית זו השטח שנותר (513 מ"ר) ניתן למבקשת, ואילו לגבי יתר שטח החלקה שהופקע נקבע שהוא ששייך למועצה המקומית.

בית משפט קמא לא מוכן היה לראות במסמך זה ראיה התומכת בתביעה (כך במקור - עיינו בעמ' 6 של ההחלטה ש' 17, אולם, עליי להעיר, שמתוך הקשר הדברים עולה, שכוונת בית משפט קמא הייתה לכך שמכתב מנכ"ל המועצה אינו תומך בעמדת המבקשת).

בית משפט קמא מסביר, שעורך המסמך לא פירט את הבסיס על פיו השטח שנותר נמסר כולו לחזקת המבקשת, וגם לא צוין במסמך שליתר הבעלים הרשומים, ובכלל זה המשיב, שולמו פיצויים בגין ההפקעה. לפיכך קבע בית משפט קמא, כי טענת המבקשת שלמשיב וכן לשאר המשיבים שולמו פיצויים בגין הפקעת זכויותיהם בחלקה אינה נתמכת בראיה כלשהי ומדובר בטענה תיאורטית, כשהמבקשת טוענת כי סביר ששולמו פיצויים למשיבים, מבלי שהיא פירטה על מה היא מבססת טענה זו ומבלי לזמן עד לתמיכה בטענה זו.

כמו-כן מציין בית משפט קמא, שהמבקשת לא הגישה תכנית חלוקה מאושרת על ידי הרשויות המוסמכות בחתימת כל הבעלים הרשומים בחלקה.

בפני הוועדה המקומית הונחה תכנית חלוקה המתייחסת למועצה המקומית ולמבקשת בלבד לצורך מתן היתר בניה על שם המבקשת, ואולם, אין בכך כדי להקנות זכות קניין למבקשת בכל שטחו של החלק שנותר, ואין בכך כדי לבטל את זכות הקניין של שאר הבעלים הרשומים בחלק שלא הופקע.

מוסיף בית משפט קמא, שהמשיב וכן שאר המשיבים נותרו רשומים כבעלי הזכויות בחלקה כפי שהיו בטרם ההפקעה, ואף לא הוגשה ראיה כי המשיב ושאר המשיבים הסכימו לתכנית החלוקה שערכו המבקשת והמועצה המקומית לצורך קבלת היתר בניה. אף לא הוכח שהם ידעו אודות ההליך שהתקיים בוועדת התכנון, ונסיבות אלה תומכות בגרסתו של המשיב.

בנוסף מעיר בית משפט קמא, שהמבקשת לא הציגה כראיה מטעמה את החלטת ועדת ההתנגדויות לביסוס טענתה שההפקעה התייחסה לזכויות של שאר הבעלים בחלקה, וכי לא הופקעו זכויותיה בחלקה נוכח ההתנגדות שהגישה, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך שהמבקשת לא הגישה ראיה מהותית זו. מציין בית משפט קמא, שהחלטה זו של וועדת ההתנגדויות היא ראיה משמעותית שממנה ניתן היה ללמוד האם ההפקעה לצורכי ציבור התייחסה לזכויות כל הבעלים הרשומים, לפי חלקו של כל אחד מהם בחלקה, או האם הוחלט להפקיע את זכויות המשיב ושאר המשיבים, אך לא להפקיע את זכויות המבקשת נוכח התנגדותה.

עוד מציין בית משפט קמא, כי העובדה שהמבקשת הייתה הבעלים הרשום היחיד שהגישה התנגדות להפקעה, בשנת 2000, אינה בגדר נימוק לשינוי המצב הקנייני בחלקה, הואיל ולצורך שינוי המצב הקנייני דרושה החלטת הרשות המוסכמת, לפיה כל הזכויות של המבקשת לא הופקעו, ואילו כל הזכויות של שאר הבעלים הרשומים – הופקעו, ואולם החלטה כזו לא הוגשה כראיה. מטעם זה יש לראות את ההחלטה להפקיע חלק הארי של החלקה כהחלטה המתייחסת לזכויות של כלל הבעלים הרשומים, ומכאן שאותו שטח חלקה שלא הופקע הוא בבעלות כלל הבעלים הרשומים, כל אחד לפי חלקו היחסי.

בית משפט קמא הוסיף, שהמשיבים אינם חתומים על הבקשה למתן היתר בניה על שם המבקשת, בקשה שהוגשה בינואר 2018. אילו היו הם חתומים על בקשה כזו, היה בכך כדי לתמוך בעמדת המבקשת שהבעלים המשותפים אישרו, שהמגרש שלא הופקע הוא בבעלותה הבלעדית, ואולם כאמור המשיבים אינם חתומים על הבקשה למתן היתר בניה. לכן, גם בהיתר הבניה שניתן על שם המבקשת ביום 25.6.20 אין כדי להביא לשינוי הזכויות הקנייניות בנסח הרישום שבלשכת רישום המקרקעין.

עוד הוסיף בית משפט קמא, שהמבקשת לא הגישה ראיה על-כך שמי מן המשיבים אישר את גרסתה, ולפיה זכויותיה בחלקה לא הופקעו, וכי ההפקעה התייחסה רק לזכויותיהם של המשיבים, וכי שולמו פיצויים למשיבים כנגד ההפקעה. כמו כן לא הוגשה ראיה המצביעה על-כך שמי מן המשיבים נתן את הסכמתו לתכנית החלוקה שהוגשה על ידי המועצה המקומית והמבקשת לצורך מתן היתר הבניה לטובתה.

נוכח כל המפורט לעיל, החליט בית משפט קמא לקבוע דיון לצורך קביעת אופן ביצוע הליך פירוק השיתוף ולמינוי מודד מוסמך לשם כך.

ו. המבקשת ממאנת להשלים עם החלטתו זו של בית משפט קמא ובקשת רשות הערעור שהגישה מונחת בפניי.

בטרם אמשיך אציין, כי ביום 17.9.20 נתן בית משפט קמא צו מניעה זמני לפי בקשתו של המשיב, וצו זה אוסר על ביצוע דיספוזיציה בזכויותיהם של המבקשת ו/או המשיבים הפורמליים בחלקה, וכן אוסר על המבקשת לבצע עבודות בניה, או כל פעולה אחרת הגורמת לשינוי בשטח. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רע"א 50535-09-20) ובהחלטתי מיום 30.9.20 דחיתי את בקשת רשות הערעור.

ז. בבקשת רשות הערעור מלינה המבקשת על-כך, שבית משפט קמא התעלם מן הטענות שהיא העלתה בכתבי טענותיה ובסיכומיה וכן טוענת, שבית משפט קמא לא דן בשאלות המהותיות הדרושות לצורך מתן החלטה ו/או פסק בתיק.

לטעמה של המבקשת, שגה בית משפט קמא משלא קיים דיון בסעד שביקש המשיב בכתב התביעה או במהות התביעה שלו, ולא נתן הכרעה בתביעתו של המשיב לפירוק שיתוף בעין.

נטען, שהמשיב הוא תובע יחיד בהליך אשר בבית משפט קמא ורשאי לעתור בשמו בלבד ולא בשמם של מי מן המשיבים האחרים, ואין הוא יכול לעתור לסעד בשמם. עוד נטען, כי רוב המשיבים הם בני משפחתו של המשיב (ובהם, בין היתר, אחים ואחיות שלו), אך איש מהם לא הצטרף לתביעתו. מציין ב"כ המבקשת, שבשלב מסוים הוגשו לתיק בית משפט קמא הודעות שנראה כאילו הוגשו ישירות בידי המשיבים או מי מהם, אך התברר, כך נטען, שב"כ המשיב הוא ששלח אותן לבית משפט קמא ואין להודעות אלה כל משקל משפטי ואיש מן המשיבים לא הצטרף לתביעה. הדבר נובע, לטענת המבקשת, מכך שהכל יודעים, שאין להם כל חלק בחלקה זו וכי חלקיהם מופקעים מאז שנת 2000 ומשפחתם קיבלה פיצוי בחלקה אחרת (חלקה מס' 48) במסגרת ההסכמה בין משפחת שאהין למשפחתה של המבקשת, והמשיבים הפורמליים אף הודיעו שהם מותירים לבית המשפט את שיקול הדעת ליתן החלטות בתיק. הודעות אלה מוכיחות, כך לדעת המבקשת, שאותם משיבים יודעים שאין להם כל זכות בחלקה שכן לכאורה הם תומכים בתביעת המשיב, אך אין להם כל טענה לגבי הזכות שלהם עצמם, ומכאן שיש בכך אישור לכך שזכויותיהם הופקעו.

לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא משהורה על מינוי מודד לצורך אופן ביצוע הליך פירוק השיתוף והתעלם מטענותיה של המבקשת, כי תביעתו של המשיב היא תביעה של תובע יחיד המבקש פירוק שיתוף בעין, לחלק שלו בלבד, דבר שאינו אפשרי, כך נטען, מבחינת החוק וההלכות שבתוקף.

עוד נטען, ששגה בית משפט קמא משלא דן ולא הכריע בטענות המבקשת לפיהן לא ניתן לבצע פירוק שיתוף בעין בחלקה, על דרך חלוקה של מגרשים, משום ששטחו של המשיב הרשום בלשכת רישום מקרקעין נמוך מן השיעור המינימלי הדרוש מבחינת דיני התכנון והבניה, והדרך הראויה ולמעשה היחידה, כך לטענת המבקשת, היא על ידי פירוק שיתוף בדרך מכירה באופן שהמשיב יהא מחויב למכור את חלקו לשותף בעל שיעור הבעלות הגדול ביותר.

נטען, שבית משפט קמא התעלם מן השאלה שהמבקשת רואה בה את השאלה העיקרית: האם יש ליתן למשיב את הסעד של פירוק שיתוף בעין, המגדיר את גבולות המגרש שלו באמצעות תכנית חלוקה, כדרישתו בכתב התביעה?

המבקשת מוסיפה, כי נוכח צו המניעה שניתן, אין באפשרותה להשלים את הליך הבניה שהחלה בו והשקיעה בו מאות אלפי ₪, למרות שיש ברשותה היתר בניה כדין מן הועדה המקומית לתכנון ובניה, זאת לאחר שתשריט חלוקה שהיא הגישה לוועדה המקומית, עם חתימת המועצה במקום המשיבים, אושר בוועדה המקומית בהיותו משקף את מצב הבעלויות והחזקות בחלקה, או מה שנותר ממנה לאחר ההפקעה, וכמו כן ברשותה אישור תחילת עבודה.

לטעמה של המבקשת, התוצאה היחידה אמורה להיות דחיית תביעתו של המבקש וחיובו בהוצאות משפט ובפיצוי המבקשת על הנזקים שנגרמו לה מחמת צו המניעה ועיכוב ביצוע העבודות לפי היתר הבניה. עוד טוענת המבקשת, שגם אם יוכיח המשיב את כל העובדות הנטענות בכתב התביעה, עדיין אין לו זכות ואין לבית המשפט יכולת ליתן לו את הסעד המבוקש (פירוק שיתוף על דרך חלוקה).

נטען, שבית משפט קמא התעלם מהתנהגותו של המשיב ומכך שתביעתו הוגשה כדי לגרום נזקים למבקשת ולשבש את הליכי הבניה שלה וכדי לסחוט אותה (כך לטענת המבקשת).

עוד נטען, שהמשיב העלים מבית המשפט שחלק גדול מן החלקה הופקע לצורכי דרכים ושימוש ציבורי וכי זכותו הופקעה מבלי שהגיש התנגדות, וכך גם שותפיו המקוריים, וכן העלים את העובדה שמעולם לא החזיק בחלקה, לא לפני ההפקעה ולא לאחריה, ואילו בידי המבקשת היתר בניה תקף מכוחו היא רשאית לבצע את עבודות הבניה בחלקה. כמו-כן נטען, שהמשיב העלים את העובדה שהייתה הסכמה בין משפחת שאהין למשפחת המבקשת, ולפיה כל ההפקעות בחלקה יהיו מן החלק של משפחת שאהין, ובמקביל כל ההפקעות בחלקה 48 גוש 18791 יהיו מן החלק שבבעלות משפחת המבקשת.

המבקשת חוזרת על טענתה, שמסגרת הדיון בתיק ברורה ומצומצמת בהיקפה, דהיינו: האם יש מקום ליתן למשיב (בהיותו תובע יחיד בשם הזכויות הנטענות שלו בלבד) סעד של פירוק שיתוף בעין באמצעות תכנית חלוקה כפי שנדרש בכתב התביעה? לטעמה של המבקשת, התשובה לכך שלילית הואיל והיקף הזכות הנטענת על ידי המשיב אינה מגיעה לכדי שטח מינימלי של מגרש לצורך חלוקה, ומנגד כל שאר המשיבים הודיעו שאין להם כל עניין בהליכים אלה (זולת המבקשת), או שלא הגיבו כלל לתביעה.

לטענת המבקשת, האמור בנסח רישום המקרקעין אינו משקף את מצב הבעלות בחלקה כיום, הואיל והרישום לא התעדכן נוכח השינויים שחלו במצב הבעלות בחלקה עם הפקעת חלקים מן החלקה לצרכי כבישים ולצרכים ציבוריים. לאחר ההפקעה, כך נטען, נותר מגרש אחד המצוי בבעלותה ובחזקתה של המבקשת, מימים ימימה, ועל מגרש זה היא קיבלה היתר בניה ואף החלה לבנות. המשיב, כך נטען, מתעלם מכך שההפקעות בוצעו בפועל, ונסללו מכוחן כבישים, אך הן לא נרשמו בנסח רישום המקרקעין, והנסח אינו משקף את המצב בחלקה נכון להיום. מתוך שטח חלקה של 2,322 מ"ר נותרו לאחר ההפקעות שני מגרשים: האחד בן 513 מ"ר שבידי המבקשת והאחר בן 50 מ"ר המוחזק מכוח ההפקעה בידי המועצה המקומית.

המבקשת מלינה על-כך, שהמשיב כלל לא נימק מדוע מגיע לו לתבוע ולקבל פירוק שיתוף אלא הוא מתייחס רק לשאלת זכותה של המבקשת, אך הוא כלל לא הוכיח את העובדות הנטענות על ידו והדרושות למתן הסעד לו הוא עותר.

המבקשת דוחה מכל וכל את טענת המשיב, כאילו היא לקחה לעצמה חלק משטח החלקה, ומציינת, שהיא מחזיקה בחלקה מזה עשרות שנים ומשפחתה (אביה וסבה) החזיקה בחלקה מעל מאה שנה. עקב צמצום השטח מחמת ההפקעה הייתה המבקשת היחידה שהחזיקה במגרש שנותר בחלקה, ואשר הושאר נוכח התנגדותה להפקעה ולפי מידות בעלותה המקורית בחלקה. לטעמה, כל המסמכים והאישורים שצורפו לכתבי טענותיה מוכיחים את בעלותה במגרש שהופרש עבורה לאחר ההפקעה, ולאחר שהתקבלה התנגדותה, ועל בסיס זה נערכה תכנית חלוקה חדשה בינה לבין המועצה המקומית. לטענת המבקשת, נכנסה המועצה בנעלי כל הבעלים הקודמים מכוח ההפקעה והיא מחזיקה בחלקים אלה שבהם נסללו כבישים, למעט מגרש אחד שנותר פתוח.

מדגישה המבקשת, כי זכויותיה בחלקה הן זכויות קנייניות מלאות וחד משמעיות המוגנות על-פי דין, וכן בשים לב למסמכים שצירפה, ואשר בית משפט קמא התייחס אליהם בהחלטתו מושא בקשת רשות הערעור, כמפורט כבר לעיל.

המבקשת חוזרת על טענתה, שהרשום בנסח רישום המקרקעין עד היום מוטעה ואינו משקף את המצב העובדתי בשטח, הואיל וההפקעה לא נרשמה בנסח רישום המקרקעין. כמו-כן חוזרת המבקשת על טענתה, שאף אם יש למשיב זכות בחלקה הרי שטחה 48 מ"ר ברוטו, שלאחר ההפקעה הצטמצם ל-10 מ"ר נטו, שיעור שטח שאין די בו על-מנת ליתן צו של חלוקה בעין, הואיל וסעיף 143 של חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע, שלא תירשם חלוקת קרקע אלא לפי תשריט שאושר כחוק, כשהשטח המינימלי של מגרשים לצורך בניה לפי תכנית המתאר החלה על אבו סנאן היא 400 מ"ר למגורים א' ו-500 מ"ר למגורים ב'. לכן, לטעמה של המבקשת, סיכויי התביעה לפירוק בעין של השיתוף, או פירוק על ידי חלוקה הם אפסיים, ובית משפט קמא לא יוכל לתת צו לפירוק שיתוף בעין. טוענת המבקשת, שהמגרש הנטען של המשיב, לאחר ההפקעה, שטחו 10 מ"ר, ולא ניתן להעניק לו מגרש כזה, הואיל ולא ניתן לרשום מגרש כזה כחלקת משנה.

בנוסף טוענת המבקשת, שבחלקה נותר מגרש בן 50 מ"ר, וככל שיש למשיב זכות יוכל הוא לקבל אותה באותו מגרש, ולא בזה של המבקשת.

המבקשת מציינת, שסעיף 40(ב) של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, אמנם קובע שרשאי בית-המשפט להורות על דרך מכירה שונה, ואשר נראית בעיניו כיעילה וצודקות בנסיבות העניין, ואולם בהתאם לפסיקה, כך טוען ב"כ המבקשת, במקרה מעין זה זכותו של בעל רוב הזכויות במקרקעין לרכוש את חלקו של בעל הזכות הקטנה בחלקה (רע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נ' שאול ויסמן ואח' (25.7.10)).

לנוכח האמור ובנסיבות העניין שבתיק זה מדגישה המבקשת, שאין למשיב זכות לחלק את המקרקעין בעין ולא לחייב מכירה של המקרקעין לצד שלישי, ואין למנוע מן המבקשת לקבל את המגרש בו היא מחזיקה משך כל השנים, ומה גם שקיבלה לגביו היתר בניה, ואילו שווי מלוא הזכות הנטענת של המשיב הוא כ-5,000 ₪ בלבד.

כמו-כן טוענת המבקשת, שיש לדחות את דרישת המשיב לבצע את החלוקה בדרך של מתן מגרש אחד למבקשת ומגרש אחד לשאר המשיבים, ולטעמה אין המשיב רשאי לבקש סעד המתייחס לשאר המשיבים אלא לעצמו בלבד.

ח. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהניחו הצדדים בפני בית משפט קמא, בהחלטתו של בית משפט קמא מושא בקשת רשות הערעור, בהחלטתי הקודמת ב-רע"א 50535-09-20 מיום 30.9.20, ובבקשת רשות הערעור על נימוקיה ונספחיה, מסקנתי היא שדין בקשת רשות הערעור להידחות מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

ט. מקובלת עליי קביעת בית משפט קמא, ומנימוקיו, ולפיה הבעלות בשטח הנותר לאחר ההפקעה (כ-513 מ"ר) היא של כל בעלי הזכויות שבחלקה, כפי שהיה טרם ביצוע ההפקעה. זהות הבעלים הרשומים של הזכויות בחלקה לפי נסח רישום המקרקעין לא השתנה עקב ההפקעה, ומכאן שההחלטה להפקיע זכויות בחלקה לצורך סלילת דרכים התייחסה לזכויותיהם של כלל הבעלים הרשומים בחלקה, כל אחד לפי חלקו היחסי בה.

י. תמים דעים אני עם בית משפט קמא שמכתב מנכ"ל המועצה המקומית מיום 3.8.20 ולפיו אישרה המועצה את תכנית החלוקה מיום 18.10.18 באופן שהשטח הנותר בן 513 מ"ר ניתן למבקשת ואילו שאר השטח שייך למועצה המקומית, אין בו כלל ועיקר כדי להוביל למסקנה שמבוטלת זכות הקניין של שאר הבעלים (דהיינו, המשיבים) בחלק אשר לא הופקע, מה גם שאין כל ראיה לכך שהמשיבים קיבלו פיצוי בגין הפקעת זכויותיהם בחלקה.

בנוסף, תכנית החלוקה המאושרת מיום 18.10.18 היא בין המועצה המקומית לבין המבקשת, אך אינה חתומה על ידי כל שאר הבעלים הרשומים (המשיבים) בחלקה, ואין ראיה שהמשיבים נתנו את הסכמתם לתכנית החלוקה. אין במסמך זה כדי להקנות למבקשת זכות קניין במלוא השטח שנותר לאחר ההפקעה.

כמו-כן, מקובלת עלי מסקנת בית משפט קמא, לפיה עצם העובדה שרק המבקשת הגישה בשנת 2000 התנגדות להפקעה אין די בה כדי להביא לשינוי הזכויות הקנייניות בחלקה, ואין בפנינו החלטה של הרשות המוסמכת לפיה מלוא זכויותיה של המבקשת לא הופקעו, ואילו כל זכויותיהם של המשיבים הופקעו. גם בהיתר הבניה שקיבלה המבקשת אין כדי להביא לשינוי זכויותיהם הקנייניות של המשיבים, הרשומות בלשכת רישום המקרקעין.

לפיכך, לא נפל כל פגם בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא.

י"א. המבקשת מלינה על-כך שבית משפט קמא נמנע מלדון בסעד לו עתר המשיב בכתב התביעה ו/או במהות התביעה שלו, ושגה בכך שלא הכריע בתביעת המשיב לפירוק השיתוף בעין, נמנע מלקבוע שהחלקה אינה ניתנת לפירוק בעין, ואף שגה בכך שהורה על מינוי מודד.

אזכיר, שאת החלטתו מושא בקשת רשות הערעור סיים בית משפט קמא כדלקמן: "לשם קביעת אופן ביצוע ההליך של פירוק השיתוף, ולשם מינוי מודד מוסמך לשם כך, ולמען ייעול ההליך, אני קובע דיון ליום 14.10.21..." (ההדגשה שלי – י.ג.).

(יצוין, שישיבת 14.10.21 נדחתה ליום 23.12.21 לפי בקשת ב"כ המבקשת נוכח הגשת בקשת רשות הערעור).

לעצם העניין: מהחלטת בית משפט קמא עולה אפוא, שאופן ביצוע פירוק השיתוף טרם הוכרע ומבחינה זו, סבורני, שבקשת רשות הערעור מקדימה את זמנה.

י"ב. בית משפט קמא קבע דיון כמצוין לעיל, ומטבע הדברים יוכלו באי כוח הצדדים באותו דיון להשמיע את טיעוניהם בכל הנוגע לאופן ביצוע פירוק השיתוף, ולרבות בעניין מינוי המודד.

לפיכך, נכון לעת הזו, אין מקום להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 29.8.21, ומה גם שבהתאם לפסיקה ממעטת ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ובאופן שבו היא מנהלת את הדיון, זאת הואיל והערכאה הדיונית, שבפניה מתנהל ההליך, מכירה היטב את התיק ובקיאה בו.

י"ג. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני דוחה את בקשת רשות הערעור.

משלא התבקשה תגובת המשיב – אין צו להוצאות.

מזכירות בית-המשפט תמציא את העתק ההחלטה אל:

1. ב"כ המבקשת: עוה"ד אדוארד שחאדה, חיפה.

2. ב"כ המשיב: עוה"ד סאבא שחאדה, ג'דידה-מכר.

ניתנה היום, ז' חשוון תשפ"ב, 13 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.