ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ר' נאסר) מיום 4.9.2022

בת"א 6756-08-20

מבוא

1. זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ראמי נ. נאסר) מיום 4.9.2022 בת"א 6756-08-20 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין התקבלה בחלקה תביעת המשיבה כנגד המערער. באותה תביעה עתרה המשיבה לחייב את המערער לשלם לה סך של 140,000 ₪ בצירוף הוצאות (להלן: "התביעה"). זאת כפיצוי בגין עוולה שבוצעה לטענתה על ידי המערער נגדה, כאמור בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). בפסק הדין המערער חויב לשלם למשיבה סך של 12,000 ₪ כפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, ללא צורך בהוכחת נזק, כאמור בסעיף 7א'(ב) לפסק הדין, ובצירוף הוצאות בסך של 5,500 ₪, ובסך הכול סך של 17,500 ₪.
2. בית המשפט קמא קבע בפסק הדין כי הפרסום מושא ההליך שעשה המערער ביחס למשיבה הוא פרסום אסור על פי חוק, וכי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת טענות ההגנה שהעלה בנוגע לאותו פרסום, לרבות אמת בפרסום, הגנת תום הלב או כל הגנה אחרת.
3. עוד הוסיף בית המשפט קמא בפסק הדין כי בקבעו את סכום ההוצאות שנקבע בפסק הדין, הוא לקח בחשבון את תוצאת פסק הדין, את התנהלות שני הצדדים, לרבות במהלך המשפט, ואת העובדה כי מלכתחילה הוגשה תביעת המשיבה כנגד שני נתבעים, כאשר התביעה כנגד הנתבעת השנייה (להלן: "הנתבעת") סולקה בשלב מקדמי בהסדר פשרה. באותו הסדר פשרה חתמה הנתבעת הנוספת על הודעת הבהרה, התנצלות בנוסח מוסכם בשפה הערבית, והיא חויבה בפסק דין חלקי לשלם למשיבה כאן סך כולל של 7,500 ₪ (להלן: "הסדר הפשרה").

העובדות הרלוונטיות

1. המשיבה הגישה כנגד המערער תביעה לתשלום פיצויים בגין עוולה שבוצעה נגדה על פי החוק, בעקבות פרסום שביצע המערער בעיתונות ובאתרים שונים של מאמר בשפה הערבית בשם "באלוהיי בושה!!!", וזאת בין השנים 2018 – 2019. המאמר פורסם במלואו לראשונה בתחילת חודש דצמבר 2018, בשפה הערבית (להלן: "הפרסום").
2. בפרסום תיאר המערער קשר שיצר עמו סופר ירדני שביקש ממנו ייעוץ משפטי, מתוך כוונה לתבוע משוררת מקומית שסיכמה אתו לכתוב לה ספר שירה תמורת תשלום, ולאחר שזה ביצע את המבוקש ממנו, כפי שטען בפני המערער, המשוררת המקומית הונתה אותו והפרה התחייבויותיה כלפיו. לפי דברי אותו סופר ירדני מצאה אותה משוררת מקומית אלטרנטיבה זולה יותר למילוי מבוקשה. בנוסף ולאחר התיאור העובדתי של המפגש עם הסופר הירדני, כלל המאמר התייחסות לעובדות שתוארו במאמר והבעת דעה על ההתנהלות המטרידה של פרסום טקסטים ע"י אנשים שלא כתבו אותם, ואשר רכשו את הזכות לפרסמם בכסף.
3. אין מחלוקת בין הצדדים כי בפרסום עצמו לא הוזכר שמה של המשיבה, אולם בעקבות הפרסום החל שיח ברשתות החברתיות בדמות תגובות, כאשר בחלק מהתגובות הוזכר במפורש שמו של בעלה של המשיבה, עו"ד שאדי סח, אשר ייצג אותה בהליך בבית משפט קמא וגם בפניי. אחת התגובות פורסמה ביום 15.1.2019 ע"י הנתבעת (להלן: "פרסום הנתבעת"), שגם נגדה הגישה המשיבה את התביעה שהוגשה נגד המערער כאן, ועמה הושג הסדר הפשרה בשלבים מוקדמים של ההליך בבית משפט קמא, כאמור לעיל.
4. פרסום הנתבעת שתואר לעיל שותף ברשת החברתית, ובעקבותיו התפתח דיון בדף הפייסבוק של הנתבעת. במסגרת התגובות באותו דיון, כפי שנאמר לעיל, פורסם שמו של בעלה של המשיבה. גם המערער כאמור לקח חלק באותו דיון, ובתגובה שפרסם המערער במסגרת אותו דיון הוא כתב שהוא מסכים עם הנתבעת, עם מה שכתבה, ומצרף את קולו לקולה, הכול כמתואר בסעיף 8 לפסק דינו של בית המשפט קמא.

פסק דינו של בית המשפט קמא

1. בית המשפט קמא בפסק דין מפורט, מנומק היטב ובהיר קיבל את תביעת המשיבה באופן חלקי. לאחר ניתוח המסגרת הנורמטיבית של חוק איסור לשון הרע, קבע בית המשפט קמא כי הפרסום הרלוונטי לענייננו מהווה פרסום מכפיש, אשר יכול להקים חבות לתשלום פיצויים כנתבע ע"י המשיבה, כאשר הקושי בנסיבות המקרה דנן הוא רק באשר לשאלת הזיהוי. זאת משום ששמה של המשיבה לא הוזכר באופן מפורש בפרסום המקורי. בית המשפט קבע, עם זאת, כי כן התקיימה דרישת הזיהוי בנסיבות המקרה שהובאו בפניו, למרות ששמה של המשיבה אינו מופיע בפרסום המקורי. זאת משום שלאור השתלשלות האירועים בסופו של יום זוהתה המשיבה, כנדרש, כמי שהדברים בפרסום מתייחסים אליה. זאת גם לאור התנהלות המערער והחלטתו לקחת חלק בדיון הפומבי שהתפתח בעקבות הפרסום שביצעה הנתבעת, ובמסגרתו נעשה זיהוי נוסף נדרש שלא היה בפרסום המקורי.
2. בית המשפט קמא בסעיף 48 לפסק דינו קבע כי במכלול הנסיבות האמורות המערער אמנם פרסם מאמר מבלי לציין את שמה המפורש של המשיבה, אולם מבדיקת פרסומים נוספים שבוצעו בעקבות הפרסום המקורי הוא הגיע למסקנה כי על פי המבחן האובייקטיבי של האדם הסביר ניתן לזהות את הפרסום המכפיש המקורי כמתייחס למשיבה, ומשכך ניתן לקבוע כי המערער פרסם לשון הרע על המשיבה.
3. עוד קבע בית המשפט קמא כי לא עומדת למערער הגנת "אמת דיברתי" והגנת תום הלב, משום שזה לא הוכיח את אמיתות הפרסום ולא הוכיח כי המשיבה פנתה למשורר ירדני וסיכמה עימו כי יכתוב עבורה ספר שירה, וכן לא הוכיח באלו אמצעי זהירות נקט כדי לוודא שהדברים שהוא עומד לפרסם נכונים, ואת שאלת סבירות הפרסום.
4. בית המשפט קמא קבע שגם אם המערער פעל מתוך אמון בצדקתו, הוא פעל תוך עצימת עיניים לאפשרות שהמידע שהוא מפרסם אינו מדויק, וכן לא עשה ניסיון לקבל תגובת המשיבה קודם לפרסום.
5. בית המשפט קמא פסק סעד כספי למשיבה מתוך התחשבות בכלל הנסיבות, לרבות הקביעות בפסק הדין והעובדה שהמשיבה לא הביאה ראיות לפגיעה קונקרטית בה. בהתאמה חייב בית המשפט קמא את המערער לשלם למשיבה סך של 12,000 ₪ ובצירוף הוצאות בסך 5,500 ₪, ובסך הכול סך של 17,500 ₪.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, אני סבורה שדין הערעור להידחות, וכך אני מורה.
2. אני סבורה שפסק דינו של בית המשפט קמא נכון, סביר, מנומק ואין להתערב בקביעותיו.
3. אני סבורה שהסוגיה היחידה העומדת לדיון בין הצדדים היא השאלה האם ניתן היה לזהות את הפרסום כמתייחס למשיבה, בהתחשב בעובדה כי בפרסום הראשוני לא ננקב שם המשיבה ואולם את החסר השלים הדיון שהתפתח ברשתות החברתיות לאחר הפרסום הראשון, שבו המערער החליט מרצון חופשי להמשיך ולקחת חלק . מדובר בדיון פומבי שהתפתח בעקבות הפרסום, במסגרת הרשת החברתית, וזאת בעקבות פרסום שפרסמה הנתבעת, אשר הודתה, במסגרת התביעה שהוגשה גם נגדה, כי פרסום זה כן התייחס למשיבה, ואף הייתה נכונה להתנצל על כך ולשלם פיצוי למשיבה, כאמור לעיל.
4. משכך, ומשלא היסס המערער להצטרף לאותו דיון פומבי, ואף כתב כי הוא תומך בנתבעת ומצרף קולו לקולה, יש לראות בו כמי שהשלים מרצון חופשי את מה שהחסיר בפרסום הראשון, בכל הנוגע לזיהוי מפורש של המשיבה. משכך נכון קבע בית המשפט קמא כי בחינת כלל הנסיבות, קרי הפרסום וההתנהלות לאחריו, כולל פרסום בדף הפייסבוק ברשת החברתית, שגם הוא לכשעצמו פרסום, מביאה למסקנה שמדובר בפרסום מכפיש המזכה את המשיבה בסעד. בעשותו כן פעל בית המשפט קמא בסבירות, תוך מתן הנמקה רלוונטית, וכן הוסיף ופעל בסבירות כאשר פסק לטובת המשיבה סכום פיצוי מדוד בלבד, תוך עריכת איזון נכון בין האינטרסים הנוגדים הרלוונטיים בדיון בעניין תביעה על פי חוק איסור לשון הרע, כשהוא מתחשב מחד באינטרס לשמור על הזכות לחופש ביטוי, ומנגד בצורך להגן על שמו הטוב של אדם.
5. בית המשפט קמא ניתח כראוי את כל הסוגיות הרלוונטיות, קבע נכון כי מדובר בפרסום המהווה לשון הרע וכי ניתן היה לזהות את המשיבה, הן באופן חלקי בפרסום הראשון והן באופן ודאי יותר בהתנהלותו של המערער לאחר מכן. הפרסום עצמו היה פרסום מכפיש ובצדק קבע כך בית המשפט קמא. כמו כן בית המשפט קמא קבע כי המערער לא הוכיח כי עומדות לו ההגנות הקבועות בחוק.
6. אשר על כן, דין הערעור להידחות, וכך אני מורה. אני סבורה גם שצודק ב"כ המשיבה בטיעוניו כי מדובר בערעור עובדתי, המבקש מערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובהערכת עדויות שנעשו באופן סביר ומנומק ע"י הערכאה המבררת, דבר שאין ערכאת הערעור נוהגת לעשות.
7. בבואי לדון בשאלת ההוצאות, אני סבורה שאין ביכולתי להתעלם מאופן התנהלות ההליך בפניי ומהטיעונים ששמעתי, במיוחד מפי ב"כ המשיבה. מצופה היה מהמשיבה ומבא כוחה, שהוא בן זוגה, לנקוט משנה זהירות באופן התנהלותם בכל הנוגע להתדיינות בין צדדים בשאלת פרסום מכפיש והזכאות לפיצוי בגינו. מצופה היה כי מי שנפגע מפרסום מכפיש וטוען לנזק אגב כך, ייזהר מאוד בטיעוניו שלו ויימנע ככל האפשר מאמירות שגם הן בבחינת פרסום, אם כי כזה שמבוצע במסגרת ניהול הליך משפטי ולכן לא ניתן לתבוע בגינו, ויימנע מלטעון טענות לא רלוונטיות שנועדו אך ורק להבאיש את ריחו של המערער. אני סבורה שב"כ המשיבה לא עשה כן, וטען בפניי טענות שאינן רלוונטיות בנוגע למקצועו של המערער, לשלילת רישיונו, לעברו ולקביעות שנקבעו בעניינו בהליכים משפטיים אחרים, שונים לגמרי מענייננו, שאין בהן כל רלוונטיות לענייננו.
8. חזקה על ב"כ המשיבה כעורך דין שיידע כי קביעות עובדתיות בנוגע להערכת עדויות בהליך ספציפי רלוונטיות רק להליך עצמו, ואין בהן כדי להשליך על הערכות עדויות בהליך אחר. כך אם היה המערער מעורב בהליכים משפטיים אחרים בהם לא התקבלה עדותו כסבירה וטיעוניו נדחו, אין בכך כדי להשליך על ההתדיינות בפניי. בוודאי נכון הדבר כאשר ב"כ המשיבה עצמו טען כי דין הערעור להידחות כי הוא מבקש שערכאת הערעור תתערב בקביעות עובדתיות ובהערכת עדויות שקבעה הערכאה המבררת במסגרת שיקול דעתה, ולפיכך קביעות עובדתיות והערכת עדויות שנתנו ערכאות אחרות, כלל אינן רלוונטיות לענייננו, ואין כל הצדקה להביאן בפניי. זאת אלא אם קיימת מטרה להבאיש את ריחו של המערער בבית משפט זה.
9. משב"כ המשיבה לא היסס לעשות כן, ומשחשתי במהלך הטיעונים בפניי ששני הצדדים מתקשים להתעלות מעל הסכסוך האישי שכנראה קיים ביניהם, ולהעלות בפניי רק טיעונים משפטיים, אינני יכולה להתעלם מעניין זה בבואי לפסוק הוצאות ההליך. לטעמי לאור תוצאת ההליך מחד והתנהלות ב"כ המשיבה מנגד, ראוי כי אפסוק הוצאות בסכום מדוד בלבד.
10. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות בסך כולל של 2,000 ₪, אשר ישולמו מתוך כספים שהופקדו בקופת בית המשפט, והיתרה תושב למערער שהוא בעצמו עורך דין.
11. בטרם סיום אציין כי לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים ביום 17.1.2023, התקבלה הודעה מטעם המשיבה, אשר עברה בהחלטתי מיום 22.1.2023 לתגובת המערער, וזו הוגשה ביום 23.1.2023. לאחר עיון בבקשה ובתגובה אינני סבורה שיש בהן כדי לשנות ממסקנותיי מעל, פרט לעובדה שהגשתן תומכת באמור לעיל לעניין ההוצאות וחוסר יכולת שני הצדדים להתעלות מעל הסכסוך האישי הקיים ביניהם.
12. אינני סבורה שהאמור בהודעה או בתגובה לה נחוץ לה להכרעה בערעור שמונח לפניי, ואינני סבורה שבנסיבות ההליך כאן היה מקום להגיש הודעה נוספת לאחר סיום שמיעת טענות הצדדים בדיון בעל פה, או להשיב להודעה שהוגשה.

ניתן היום, ט' שבט תשפ"ג, 31 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.