05 אוקטובר 2021

לפני:

כב' הרשמת אסתר שחור

החלטה

1. בפניי בקשת הנתבעות 13- 14 להורות על מתן צו עיקול זמני על כספי הפשרה שהוסכמה בין הנתבעים 1-12 לתובע, בחשבונות הבנק של באי כוחו של התובע או בכל חשבון בנק אחר לזכות התובע בישראל, באגרות המצויות בתיק בית הדין אותן מבקש התובע להשיב לו ועוד. הסכם הפשרה בין התובע לנתבעים 1-12 (המבקשות אינן צד לו), שנחתם מחוץ לכותלי בית הדין, צורף כנספח לבקשה. להשלמת התמונה יצוין כי לבקשת התובע והנתבעים 1-12 נדחתה התביעה בפסק דין חלקי מיום 30.9.21.
2. יצוין כי הבקשה הוגשה כבר קודם לכן במתכונת דומה מאוד, ללא חיסיון והועברה לתגובת התובע. ב"כ התובע הודיע כי נותק הקשר עם לקוחו וכי הוא מסכים למחיקת התביעה כנגד הנתבעות 13-14 ומשאיר לשיקול דעת בית הדין את סוגית מתן צווי העיקול הזמניים. כב' השופט רוטמן קבע בהחלטתו מיום 3.10.21 כי ככל שהנתבעות עומדות על הבקשה למתן צווי עיקול, תגשנה בקשה מסודרת לפי התקנות וכי יודיעו עמדתן באשר למחיקת התביעה.
3. הבקשה הנוכחית הוגשה במעמד צד אחד ועל כן הוגדרה כחסויה לעיון הצד שכנגד. לטענת הנתבעות, הן הגישו בקשה לסילוק על הסף שטרם נדונה והן מבקשות שתידון כעת בדחיפות. עוד הן טוענות שבהליך המשפטי הושקעה עבודה רבה ובשים לב לכך שהתובע יצא מן הארץ, הרי שבמצב דברים זה הן חוששות שלא יהיה מי שיישא בהוצאותיהן ככל שהתביעה כנגדן תידחה. לבקשה צורף כתב התחייבות עצמית של הנתבעת 13.
4. המקור לסמכותו של בית הדין ליתן סעדים הזמניים ובכללם סעד העיקול, הוא בתקנות סדר הדין האזרחי. תקנות 360 – 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 - התקנות הישנות – קבעו הסדר של סעדים זמניים ובכללם בעיקול זמני. תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), בנוסחן החדש, מאמצות הסדר זה בשינויים מסוימים. תקנות אלו הוחלו בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב– 1991.
5. תקנה 95(ב) לתקנות קובעת כי בית הדין מוסמך ליתן סעד זמני במסגרת תביעה, "אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה".
6. בהתאם לאמור בתקנה 95 (ב), בקשה לסעד זמני יש להגיש ככלל במסגרת תביעה. החריג לכך מפורט בתקנה 95(ג) הקובעת כי ניתן להגיש סעד זמני עד שבעה ימים לפני הגשת התביעה. אין זה המקרה שבפנינו – לא הכלל ולא החריג. הנתבעות מבקשות למעשה, עיקול כל הסכום שקיבל או יקבל התובע מבלי שכלל נפסקו לזכותן הוצאות. לא עיקול זמני יש כאן, אלא בקשה שהקדימה את זמנה, למתן צו עיקול שבמהותו צריך להינתן לאחר מתן פסק דין, אולם היא הוגשה בטרם ניתן פסק דין ומשכלל לא ידוע אם תיפסקנה במסגרתו הוצאות לזכות הנתבעות.
7. יתר על כן – אף שהובהר בהחלטת כב' השופט רוטמן כי יש להגיש את הבקשה בהתאם לתקנות, הבקשה הוגשה ללא שצורף לה תצהיר המפרט את העובדות. כמו כן לא פורט בבקשה סכום העיקול המבוקש. לא הובא טעם המצדיק עיקול מלוא כספי הפשרה, בסך 100,000 ש"ח, על פי האמור בהסכם שצורף, לטובת הוצאות שאולי תיפסקנה לנתבעות המבקשות וזאת אף אם נקבל טענתן שהושקעו מטעמן בתיק זה כמאה שעות עבודה, לא נראה שמדובר בסכום סביר באופן יחסי.

המבקשות נקבו בחשבונות הבנק של באי כוח התובע כמו גם במספר מקורות כספיים אפשריים שחלקם אינם רלוונטיים (אגרות בית הדין אינן ניתנות לעיקול ובטח שלא בשלב זה - כל עוד לא הסתיים ההליך במלואו, אף אם הסתיים כנגד חלק מהנתבעים, אין לתובע זכאות להשבתן) וחלקם מעורפלים (לא ניתן להורות על מתן צו עיקול בכל חשבון בנק שהוא בישראל ללא נקיבה במספר החשבון ומקומו).

המבקשות ביקשו לפטור אותן מהפקדת ערבות מבלי שהבהירו מדוע.

גם מטעמים אלו דינה של הבקשה דחיה.

סוף דבר

1. הבקשה נדחית אפוא.
2. לא מצאתי טעם לחסיון ההחלטה והבקשה, כאשר ממילא ב"כ התובע מודע לבקשת העיקול המקורית שהוגשה זה לא מכבר ואף התייחס אליה. הבקשה וההחלטה תוגדרנה ככאלו הנדונות במעמד שני הצדדים.
3. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשפ"ב, (05 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.