1. התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה לפינוי מושכר, בית מגורים ברח' האתרוג בחדרה, שהושכר לו לפי הסכם שכירות מיום 31.5.16. התביעה הוגשה ביום 9.8.20.
2. ביום 4.11.20, בהיעדר הגנה, ניתן פסק דין המורה לנתבעת לפנות את המושכר ולשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").
3. בפני בקשת הנתבע לבטל את פסק הדין. יוער, כי ביום 15.9.20 ובהיעדר הגנה, נתנה כב' הרשמת הבכירה טלי מירום פסק דין בתביעה, שבוטל לפי החלטתה מיום 19.10.20. התברר כי במועד מתן פסק הדין, מנין הימים להגשת ההגנה לא חלף. באותו היום הורתה כב' הרשמת לנתבע להגיש כתב הגנה עד ולא יאוחר מיום 3.11.20. כתב הגנה התקבל בתיק ביום 5.11.20.
4. טוען הנתבע, כי ביום 3.11.20 הוגש כתב ההגנה, אולם מזכירות בת המשפט הודיעה על דחיית ההגשה, בשל כך שלא צוינו בכתב ההגנה פרטי המגיש לרבות מס' זהות וכתובת (הודעת המזכירות מיום 4.11.20 צורפה לבקשה). טוען המבקש שהודעת המזכירות בדבר דחיית ההגשה נמסרה לו רק ב- 4.11.20 בשעות אחר הצהריים והוא פעל מיד להגשת כתב הגנה מתוקן (הגם שלא היה צורך בתיקון שכן כל פרטיו המלאים מצויים בתיק זה מכבר, והמזכירות נפלה לכלל טעות בעת שדחתה את ההגשה). הגשת כתב ההגנה המתוקן מרפאת את הפגם, ככל שנפל ויש להחשיב את מועד הגשת כתב ההגנה כמועד בו הוגש מלכתחילה.
5. עוד נטען כי ב"כ התובע לא המתין, אלא שעות ספורות לאחר חלוף המועד לכאורה, בהגשת בקשתו ליתן פסק דין בהיעדר הגנה, מבלי לערוך פניה מוקדמת לנתבע, לבירור מקור המחדל כביכול. זאת, ובמיוחד בהתחשב בתקופת משבר הקורונה.
6. עוד נטען כי על בית המשפט ליתן משקל יתר לשמיעת טענות הצדדים, לגוף המחלוקת, על פני הותרת פסק הדין שניתן על יסוד פרוצדוראלי גרידא, על כנו.
7. התובע מתנגד לבקשה. לשיטתו, אין עילה לקבל את הבקשה, לא מחמת הצדק ולא מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט. נטען, כי הנתבע, שהינו עו"ד ותיק ומנוסה, משתמש לרעה בידע המשפטי שלו על מנת להאריך שלא כדין את תקופת ניהול ההליך, לשם התחמקות מפינוי המושכר, חרף תום תקופת השכירות לפי הסכם השכירות ומבלי לשלם שכר דירה.
8. התובע טוען כי לא נפל פגם בהליך המחייב את ביטול פסק הדין מחמת הצדק. הנתבע היה נוכח בדיון בו נקבע המועד האחרון להגשת כתב ההגנה, הוא שבחר להגישו "ברגע האחרון" 3.11.20 לפני השעה חמש אחר הצהריים (וליתר דיוק ב- 16:43), ולמרות שחזקה עליו כי האו מכיר את לשון תקנות סדר הדין האזרחי ויודע אילו פרטים יש לכלול בכתב הגנה, בחר שלא לפרט בו את מס' הזהות שלו ואת המען. נטען, כי המזכירות פעלה כדין בעת שסירבה לאשר את ההגשה, לאור תקנה 215ה לתקנות הנ"ל הקובעת שכתב בי דין אלקטרוני שלא מתקיימות בו הוראות התקנות, לא יקובל לרישום.
9. בנוסף נטען כי אין לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט, משום שלנתבע אין סיכוי להצליח בהליך ולכן לא תהיה לו תועלת בביטולו. האמור בתצהיר התומך בבקשה בדבר הרווח הכלכלי של התובע מהנכס אנו מעניינו של הנתבע. גם הטענה כי לתובע אין זכויות בנכס (או למצער לא הביא ראיה עליהן) דינה להידחות ודי בנסח הרישום שצורף לכתב התביעה. עוד נטען כי טענות הנתבע בדבר מצג שווא (משום שהנכס אינו כולל למעשה 6 חדרים ככתוב בהסכם השכירות), הטרדות מצד השכן, היעדר אמינות של הסכם השיפוצים, או העובדה כי התובע אינו אוהב עורכי דין, כולן טענות מוכחשות כשלעצמן ולמעלה מכך – אינן רלוונטיות להליך.
10. מוסיף התובע וטוען בתגובתו, כי טענות הנתבע הנובעות ממצב המשק בשל מגיפת הקורונה, חסרות בסיס ואינן יכולות לעמוד לו להגנה. ראשית, מועד הפינוי החוזי – 31.7.20, התרחש זמן רב לאחר פרוץ המשבר ויכול היה הנתבע להתארגן לאיתור דירה חלופית. שנית, אין אמת בטענת הנתבע כי ההנחיות מנעו מעבר דירה, או את האפשרות לבחון דירות להשכרה. גם טענת הנתבע כי בשל המצב לא מוצעות דירות להשכרה דינה להידחות מכל וכל. הנתבע עצמו הודיע לתובע על דירות להשכרה באיזור וגם את מחירי השכירות המבוקשים, הוא שמספר על טיוטות חוזים שהחליף לצורך השכרת נכסים. גם המידע על דירות מוצעות להשכרה הקיים ברשת וגם ההודעה לעיתונות שהוציא בנק ישראל מלמדים על התאוששות וחזרה למימדים שטרם המשבר בשוק השכירות.
11. בסופו של יום, טוען התובע, כי הנתבע עושה דין לעצמו ובעצם "מודיע" לבית המשפט כי יפנה את הנכס בסוף חודש דצמבר 2020 ואף יפחית את דמי השכירות ל- 4,500 ₪ בלבד. זוהי התנהלות בריונית וחצופה של הנתבע – לדידו של התובע. מעבר לכך, מדובר ממש בניצול לרעה של הליכי המשפט. בהקשר זה מפנה התובע להחלטת בימ"ש בהליך קודם בו הוגשה תביעה לפינוי מושכר כנגד הנתבע לאחר שהפר את הסכם השכירות, ונראה כי הנתבע הפך את הדבר לשיטה.
12. בתשובתו לתגובה, טוען הנתבע כי התובע מתקן למעשה את התביעה במסגרת התגובה לבקשה. כן טען כי הסימוכין המשפטיים עליהם נסמך התובע אינם מתאימים למחלוקת בתיק זה, כי אין מקום לדון במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין בטענות הנוגעות לסכסוך עצמו, קרי: האם חל שינוי בהנחיות לענין מעבר דירה. עוד טען כי ההצעות לשכירות אליהן כיוון התובע לא מתאימות לנתבע, ובפועל קיים מחסור של היצע בבתים לשכירות ביזור הנדון. הנתבע שולל את טענת התובע בדבר אי תשלום שכר דירה ומצהיר כי הציע לתובע לקבל דמי שכירות ראויים אך האחרון לא שעה להצעתו. בפרט מדגיש הנתבע את חששו, מחמת גילו, להידבק בקורונה, ומשכך ממעט הוא לצאת את הבית, כך שחרף רצונו הגלוי לעזוב את המושכר נבצר ממנו לעשות זאת.
13. חשוב לציין כי הנתבע הפנה לפסק דינו בתא"ח 11594-06-20 אוהב ציון בע"מ נ' סקופ ייבוא ושיווק נעלים בע"מ, והוא מבקש להקיש ממנו למקרה זה.
14. לאחר שבחנתי ושקלתי את טענותיהם של הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות. אלה הנימוקים:
15. מקובלת עלי עמדתה של ב"כ התובע המלומדת כי אין עסקינן במקרה שבו על בית המשפט להורות על ביטול מחובת הצדק. אין ספק כי לא נפל כל פגם שהוא בהליך השיפוטי. ההיפך הוא הנכון, הפגם נפל אצל הנתבע וילין על מחדלו הוא.
16. הנתבע אינו חולק על כך שכתב ההגנה אשר ביקש להגיש באמצעים אלקטרוניים לא כלל את מס' הזהות שלו ואת מענו. הדבר עומד בניגוד גמור להוראות התקנות הקבועות מפורשות כי יש לכלול בכתב ההגנה את הפרטים הנ"ל. הסתמכות הנתבע על כך שהפרטים קיימים לכאורה בתיק בית המשפט אין בה כדי לעמוד בכללים שנקבעו בתקנות. על כן, בדין סירבה המזכירות לקבל את כתב ההגנה שהוגש ב- 3.11.20 לרישום, והוא אמנם אינו רשום בתיק. ראוי היה לו לנתבע, בפרט כעו"ד, להקפיד ולדאוג להגשת כתב הגנה שלם ומלא, הכולל את כל הפרטים הנדרשים כאמור בתקנות, במועד. במיוחד נכונים הדברים, שעה שנוהל הליך קודם לענין ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה ונקבע מפורשות, במעמד הנתבע, כי המועד האחרון המוקצה להגשתו הוא 3.11.20. השיהוי שנקט המבקש להמתין עד ל"רגע האחרון" ממש, לשם הגשת כתב ההגנה, יצר את הסיטואציה אליה נקלע, משמע- כי הודעת המזכירות על אי קיבול כתב ההגנה התקבלה אצלו רק ב- 4.11.20 וכתב ההגנה התקבל למעשה רק ב- 5.11.20 – איחור של יומיים מהמועד שהוקצב. בנסיבות אלה לא נפל פגם בהמתנה של התובע והגשת הבקשה למתן פסק דין בהיעדר גנה ב- 4.11.20 קל וחומר בפסק הדין שיצא תחת ידי בית המשפט. טוב היה לו הנתבע היה מזדרז מעט יותר בהגשת כתה ההגנה, ועורך אותו כראוי למניעת כשלים, וטרוניה למזכירות בית המשפט – טוב היה לה שלא הייתה נטענת בנסיבות אלה.
17. גם בהיבט של שיקול דעת בית המשפט, איני מוצאת מזור לנתבע. כידוע, שני תנאים בבסיס ההחלטה אם לבטל את פסק הדין, ואת שניהם על בית המשפט לשקול. על בית המשפט לשאול מה סיבת המחדל של אי הגשת ההגנה במועד. אם הייתי נדרשת לתנאי זה בלבד, יכול והייתי מגיעה למסקנה כי סיבת המחדל, היינו פגם בציון כל הפרטים הדרושים בכתב ההגנה, מצדיקה את ביטול פסק הדין, ובכלל זה הייתי נותנת משקל לטענת הנתבע כי מדובר בכשל טכני, בר תיקון, שתוקן בסופו של יום והביא לאיחור לא ניכר.
18. ברם, התנאי של סיבת המחדל הוא התנאי המשני. העיקר הוא בשאלה אם קיימים סיכויי הצלחה בהליך, לו יבוטל פסק הדין. במקרה זה באתי ליד מסקנה כי התשובה שלילית. אפתח בכך שאין להכרעתי בפרשת אוהב ציון דבר וחצי דבר עם הנסיבות בתיק זה. שם, נדרש הפינוי לפני שחלפה תקופת השכירות לפי ההסכם, ואילו כאן אין מחלוקת כי הסכם השכירות הסתיים זה מכבר. שם, לא היתה מחלוקת כי דמי השכירות שולמו במלואם, למעט חודש שכירות אחד, וגם לגביו הציעה הנתבעת לשלם את מלוא דמי השכירות ואף נתנה בידי התובעת המחאה לתשלום "תחת מחאה". במקרה כאן, דמי השכירות אינם משולמים מזה למעלה מארבעה חודשים. הצעתו של הנתבע לתובע (לפחות עפ"י פרוט' הדיון מיום 19.10.20) נמוכה מגובה דמי השכירות לפי החוזה ב- 1,000 ₪ וזכות מלאה לתובע לסרב לה. מלבד אמירת הנתבע, אין בפני כל ראיה כי הסכום שהוצע – 4,500 ₪ - הוא בגדר דמי שימוש ראויים.
19. נוכחתי, לאחר בחינה חוזרת של טענות הנתבע בבקשתו ובכתב ההגנה שהגיש, כי אין בפיו טענות הגנה המצדיקות לבטל את פסק הדין, המורה לו להתפנות מהנכס. למעלה מכל נימוק אחר – המבקש אינו רשאי לעשות דין לעצמו, להודיע לבית המשפט או לתובע, חד צדדית כי מטעמים כאלה ואחרים יפנה את המושכר רק בסוף דצמבר 2020, מבלי לקבל את הסכמת התובע או את אישורו של בית המשפט, וכאשר תקופת השכירות החוזית הסתיימה בסוף יולי 2020. המושכר קניינו של התובע הוא (וראו השורה הראשונה להסכם השכירות, בה מצהירים הצדדים על כך) ומשך כל שנות השכירות לא טען הנתבע – עורך דין – כי לתובע אין זכויות במושכר. ההיפך הוא הנכון, הנתבע הציע, לגרסתו, לתובע לרכוש ממנו את המושכר. בנסיבות אלה הוא מנוע מלטעון כי לתובע אין זכויות במושכר.
20. הנתבע אף מנוע מלטעון כי בידו הגנה כלשהי כנגד הפינוי שעה שהוא עצמו הודה בבקשתו, ואף בדיון מיום 19.10.20 כי ברצונו לעזוב את המושכר. מה לו לפתע להעלות טענות הגנה מן היקב ומן הגורן? איזו עילה משפטית יש בידי הנתבע, לאורה הוא טוען להגנה מפני פינוי שהוא עצמו מעונין בו? תמהני. מכל מקום, למען לא יישאר ספק, אני קובעת כי טענות הנתבע ביחס לעלות הרכישה של המושכר ע"י התובע, בחס לרווחי התובע מהמושכר וכיו"ב אינן ממין הטענות המהוות הגנה מפני תביעה לפינוי מושכר.
21. הנתבע אינו טוען לכשרות הסכם השכירות, או למועד תום תקופת השכירות. כל שטען בקשר להסכם הוא כי התובע הציג בפניו מצד שווא עת ציין מדובר בבית בן 6 חדרים בעוד שהנכס אינו כולל 6 חדרים. מדובר בטענה בחוסר תום לב. הרי הנתבע עצמו מתגורר בנכס מזה למעלה מארבע שנים. במהלך תקופה זו ביקש להאריך את תקופת השכירות מעבר לתקופה שנקבעה בחוזה המקורי. האם לכל אורך התקופה לא הבחין בכך שהבית אינו כולל 6 חדרים? אני סבורה כי אין בטענה ממש וכי היא נטענה מן הפה ולחוץ בלבד.
22. כל טענות הנתבע בדבר מניעות לפינוי המושכר בשל משבר התפשטות נגיף הקורונה, דינן להידחות. שוכנעתי, כי עמידתו הדווקנית של הנתבע על מעבר לבית דומה במאפייניו למושכר (בית קרקע, באותו אזור, בסמיכות למגורי גרושתו) אינה מחייבת את התובע כלל ועיקר. התובע אינו בגדר בן ערובה למאוויו של הנתבע. לא מקובלת עלי טענת הנתבע כי בשל הנחיות הממשלה להתנהגות בתקופת הקורונה, היה מנוע ממעבר דירה, או מביקור בדירות המוצעות להשכרה. במרבית הימים מאז הסתיימה תקופת השכירות ועד היום, לא הייתה מניעה או הגבלה על מעבר דירה, או על איתור דירות להשכרה.
23. קבלת טענתו של הנתבע כאילו אין היצע של דירות להשכרה בשל צוק העיתים, או כי הוא מנוע מלבחון נכסים המוצעים להשכרה בשל חששו להידבק בנגיף, כמוה כקביעה כי כל עוד מתמודד העולם עם נגיף הקורונה, יוכל הנתבע לשכון בטח בנכס של אחר. מובן שאין לקבל טענה גורפת זו, הנוגדת כל היגיון בריא ופוגעת בזכות הקניין הבסיסית. מכאן, כי אין לי צורך לדון בשאלה, אם עובדתית קיים היצע של נכסים להשכרה אם לאו, על מנת לקבוע כי הנתבע אינו מחזיק במושכר כדין ועליו לפנותו – בין אם מצא מקום מגורים אחר ובין אם לאו. למעלה מן הצורך אעיר כי די לי בהודעת הנתבע לתובע, שנשלחה במסרון ביום 5.7.20, ממנה עולה כי הנתבע עצמו היה מודע לפחות לשני בתים להשכרה, ובאמרותיו בבית המשפט בדיון הנ"ל כי ניהל מגעים מתקדמים לשכור נכס אחר, כדי לשלול טענתו בדבר מחסור אקוטי בנכסים להשכרה. דומה כי הנתבע נמנע ממציאת מקום דיור חלופי מטעמים כלכליים גרידא. ברי, כי אין בזה משום הגנה כנגד תביעת התובע לפינוי המושכר שאינו חפץ להשכיר עוד לנתבע.
24. המורם מן האמור הוא, שאין טעם בביטול פסק הדין, שכן אין בפי הנתבע כל טענת הגנה ממשית.
25. הבקשה לביטול פסק הדין נדחית. הנתבע יפנה את הנכס מושא התביעה עד ליום 13.12.20 שעה 19:00. יתר ההוראות בפסק הדין מיום 4.11.20 בעינן עומדות.
26. הנתבע יוסיף וישלם לתובע הוצאות משפט בגין בקשה זו בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשפ"א, 07 דצמבר 2020, בהעדר.