1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בתא"ח 17646-08-20 על ידי בית משפט השלום בחדרה.
2. המשיב הגיש נגד המבקש תביעה לפינוי מושכר, בית מגורים ברחוב האתרוג בחדרה שהושכר לו בהתאם להסכם שכירות מיום 31.5.16.
3. ביום 4.11.20 ניתן פסק דין בהעדר הגנה המורה למבקש לפנות את המושכר ולשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. יש לציין, כי המבקש הגיש לבית משפט קמא בקשה לביטול פסק הדין, וזו נדחתה בהחלטה מיום 7.12.20.
4. המבקש ממאן להשלים עם פסק הדין, הגיש הודעת ערעור ואת הבקשה דנא.
5. לטענת המבקש, כתב הגנה מטעמו הוגש במועד, אולם לא נקלט בתיק, מטעמים טכניים ובשל העובדה שלטענת המזכירות לא הופיעו מספר ת.ז. וכתובת. עוד טוען המבקש, כי המחדלים לכאורה, תוקנו מספר שעות לאחר הודעת המזכירות.

לגופו של עניין טוען המבקש, כי בית משפט קמא לא קיים דיון מהותי בטענות הצדדים, וכן לא דן בטענות ההגנה שנטענו על ידי המבקש.

1. בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוען המבקש, כי אלה טובים כפי שמצוין בהודעת הערעור.
2. עוד טוען המבקש, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן ככל שבקשתו תדחה, לא יהא טעם בקיום דיון בערעור, זאת בשים לב לעובדה שפסק הדין ניתן ללא קיום דיון בטענות ההגנה וכי מדובר בפסק דין לפינוי.
3. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקש לא הצביע על טעם המצדיק עיכוב ביצוע פסק דין, זאת בשים לב לעובדה שהסכם השכירות לרבות תקופת האופציה שקיבל חלפו.

עוד טוען המשיב, כי המבקש היה אמור לפנות את הנכס עד יום 31.12.20, אולם בשל החלטת בית משפט לפיה, ניתן עיכוב ביצוע עד להחלטה אחרת, המבקש ממשיך להחזיק בנכס, ללא תמורה, תוך גרימת נזקים למשיב, שכן האחרון נדרש לשאת בהחזר תשלומי משכנתא נוסף לתשלום דמי שכירות אותם הוא משלם עבור ביתו.

בעניין זה מציין המשיב, כי הוא הסתמך על תשלומי דמי השכירות אותם נדרש המבקש לשלם לו, לצורך תשלום דמי השכירות אותם הוא נדרש לשלם לביתו- בסך של 7,500 ₪ בחודש, כך שנוצר לו חיסרון כיס עמוק.

לטענת המשיב, נגרמו לו נזקים כספיים אף בשל רצונו למכור את הנכס ובשל העובדה שאין ביכולתו להשכיר את הנכס לצד ג' מחד גיסא, ולא קיבל דמי שכירות עבור ששת החודשים האחרונים, מאידך גיסא.

עוד טוען המשיב, כי בניגוד לטענות המבקש, בית משפט קמא דן בטענות ההגנה שנטענו על ידו וקבע, כי אין בהן ממש.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוען המשיב, כי אלה אפסיים, בשל הטענות שנטענו לעיל.

לבסוף טוען המשיב, כי ככל שייעתר בית המשפט לבקשה, יש להתנות זאת בתשלום דמי השכירות שלא שולמו למשיב עבור שישה חודשים מחודש אוגוסט 2020 ועד חודש ינואר 2021.

דיון והכרעה;

1. ככלל, תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות") קובעת, כי מטרתן היא ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, על מנת להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך.
2. תקנה 5 לתקנות קובעת, כי בית המשפט נדרש לאזן, לפי העניין, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי. דהיינו, נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי.

נוסף על כך, תקנה 5א לתקנות קובעת, כי עקרונות היסוד של התקנות ישמשו את בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו מכוח התקנות או מכוח כל חיקוק אחר.

1. תקנה 50(4) לתקנות קובעת, כי בית המשפט רשאי להחליט בבקשה, על יסודה ועל יסוד התשובה, וזו לשונה:

"50. על בקשה שיש להגיש בכתב, יחולו הוראות אלה:

(4) בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתשובות בלבד, או אם הדבר נדרש, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם."

1. עיון בתקנות מגלה, כי אין למגיש בקשה, זכות קנויה לתגובה לתשובת המשיב. בנסיבות אלה, החלטה זו תינתן, על סמך הבקשה ותשובת המשיב.
2. זאת ועוד, תקנה 180 לתקנות עוסקת בתחולה ובהוראות המעבר של התקנות, והיא חלה בענייננו.

הבקשה לעיכוב ביצוע;

1. בכל הנוגע לעיכוב ביצוע החלטה קובעת תקנה 145 לתקנות כדלקמן:

" 145. (א)הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

(ב)בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפי תקנה זו אפשר שתידון בעל פה אם התבקשה במועד הדיון, מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ג)הוגש ערעור, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שעליה מערערים וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו.

(ד)תקנה 96 תחול על בקשה לפי תקנה זו בשינויים המחויבים".

1. דומה, שרוח הכללים שנקבעו עד עתה בהלכה הפסוקה לעניין שיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל כשמונחת לפניו בקשה לעיכוב ביצוע, טובים גם עתה.

עם זאת, פרשנות ההלכה תהא, בהתאם לעקרונות היסוד של התקנות בכלל, וכן של התקנות הנוגעות לבקשה לעיכוב ביצוע, בפרט ובהתאמה.

1. בפסיקה נקבע, כי על מנת להיכנס לגדרי החריג לכלל לפיו, הגשת ערעור, לא תעכב ביצוע החלטה, על מבקש העותר לעיכוב ביצוע החלטה, להוכיח שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא כי סיכויי הערעור טובים והתנאי השני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן שככל שהבקשה תידחה והערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

בין שני התנאים מתקיים יחס של מקבילית כוחות, כך שככל שמשקלו של תנאי אחד גובר, פוחת משקלו הנדרש של התנאי השני. עם זאת העניקה ההלכה הפסוקה את הבכורה לשיקול מאזן הנוחות. ראו לדוגמא ע"א 7955/18 שמעון נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין שמעון").

בעניין שמעון הוסיף בית המשפט העליון כך:

"כאשר עסקינן בעיכוב ביצוע פסק דין שעניינו בנכס מקרקעין, מקובלת הבחנה בין נכס מקרקעין המשמש לצרכי מסחר או השקעה לבין נכס המשמש למגורים, כשבמצב האחרון ניתן משקל גם להשלכות המיידיות שעשויות להיות למימוש הנכס ולפינוי אדם ממקום מגוריו" (פסקה 9).

עוד ראו ע"א 6633/18 מורדוב נ' זקס (פורסם במאגרים) (להלן: "ענין מורדוב").

"ככלל, כאשר עסקינן בעיכוב פינוי מדירת מגורים, נוטה מאזן הנוחות באופן ראשוני לכיוונו של המבקש, אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד, וזאת לנוכח החשש כי מימוש פסק הדין יהיה בלתי הפיך" (פסקה 8 סיפא).

1. ההלכה הפסוקה מאבחנת בין נכס מקרקעין המיועד למגורים ובין נכס מקרקעין המיועד להשקעה (עניין מורדוב פסקה 9).

עם זאת ראו ע"א 3783/18 קאץ נ' סדן (פורסם במאגרים) (להלן: עניין סדן"):

"במקרה דנן, על אף שהמקרקעין אינם משמשים למגורי המבקשים, אני סבור כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה לטובת המבקשים, שכן הימנעות ממתן צו המניעה עלולה להסב להם נזק חמור מזה העשוי להיגרם למשיבה, ככל שיינתן הסעד המבוקש.

דחיית הבקשה למתן צו המניעה, תוך הנחה כי במידה ויתקבל ערעור המבקשים יפוצו בשווי המקרקעין, אינה מאפשרת השבת המצב לקדמותו באופן מלא, נוכח העובדה שהמבקשים עשויים שלא לקבל לידיהם את המקרקעין, אלא את ערכם בלבד, היה ותבצע המשיבה דיספוזיציה במקרקעין.

בנסיבות המקרה דנן אין המדובר בחשש ערטילאי, וזאת נוכח קיומן של מספר פניות מגורמים שהתעניינו ברכישת המקרקעין, כפי שעולה מתגובת המשיבה. לא זו אף זו, בתגובתה מציינת המשיבה, כי לאחר פסק הדין נערך משא ומתן למכירת המקרקעין לצד ג', במסגרתו סוכמו זה מכבר התנאים המסחריים לעסקה, בעוד הסכם המכר טרם נחתם אך בשל צו המניעה הזמני שניתן."( שם בפסקה 16)

1. בהתאם לאמור לעיל, על אף שפסקי הדין האמורים ניתנו עובר למועד כניסת התקנות לתוקף, הרי ברי, כי עקרונותיהם העומדים בבסיס החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, חלים על התקנות, ועל בית המשפט לבחון שיקולים אלה בבואו להיעתר או לדחות בקשה לעיכוב ביצוע.
2. בענייננו, בכל הנוגע לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הראויה, לא ניתן לומר, כי סיכויי הערעור מובהקים כלל ועיקר, זאת נוכח האמור בהחלטות בית משפט קמא וטענות הצדדים.
3. בכל הנוגע למאזן הנוחות, עף אף טענות המשיב לפיהן, הוא ניזוק כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין ובהתאם, מהעדר האפשרות להשכיר את הנכס לצד ג' או למוכרו, הרי שלא הוכח כי למשיב הצעות קונקרטיות למכירה או להשכרת הנכס ומכל מקום, מדובר בנזקים הניתנים לפיצוי כספי.

כמו כן, קיימת משמעות שאינה מבוטלת למועד הדיון שנקבע, שהוא קרוב יחסית- 24.2.21.

בנסיבות האמורות, באיזון הראוי בין הצדדים ובנזק שייגרם למי מהם ככל שתתקבל הבקשה או תדחה וכן בשים לב לעובדה שמדובר בפינוי נכס מגורים, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, ומוחלט לקבל הבקשה.

ההחלטה מיום 13.12.20, על כנה.

הוצאות;

1. תקנה 53 לתקנות קובעת, כי בתום כל דיון, על בית המשפט לפסוק הוצאות הבקשה ועל מי הן תחולנה, וזו לשונה:

"53. בתום הדיון בכל בקשה יפסוק בית המשפט את הוצאות הבקשה ועל מי הן חלות, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור".

1. כמו כן, תקנות 153-151 לתקנות עוסקות ככלל, בתכלית פסיקת ההוצאות שבית המשפט יטיל, אופן הפעלת שיקול הדעת בפסיקת ההוצאות והתווית הדרך לפסיקתן.
2. עם זאת יש לציין, כי בהתאם לתקנות 152 ו-53 לתקנות, בהתקיים טעמים מיוחדים, רשאי בית המשפט שלא לפסוק הוצאות.
3. אם כך, עיון בתקנות מגלה, כי מטרת הטלת ההוצאות נועדה לשיפוי בעל דין שכנגד על הוצאותיו בהליך, תוך התחשבות בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.
4. בשים לב לעובדה כי הבקשה התקבלה בדוחק וכן לנזקים הנטענים שנגרמו למשיב, מוחלט, כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים העדר הטלת הוצאות על מי מהצדדים.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כשופט.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשפ"א, 07 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.