לפני בקשת היחיד להורות לנאמן לפעול למימוש הרכב שבבעלותו מסוג מיצובישי OUTLANDER מ.ר. 37-490-37 (להלן: "הרכב") .

1. לטענת היחיד, הרכב משועבד לטובת חברת "מימון ישיר" (להלן: "הנושה המובטח") ובמסגרת מימון הרכב הוא משלם מדי חודש סך של כ 2,635 ₪ לנושה המובטח, כאשר יתרת החוב עומדת על סך של כ 17,965 ₪. לטענת היחיד, עד לחודש 9/21 התשלום עבור הרכב הועבר ליחיד לטובת הנושה המובטח, במסגרת משכורתו ע"י המעסיק בסכום שהוגדר "כאחזקת רכב" והיווה תשלום כנגד הלוואת המימון ומנגד הוא המשיך לשלם את דמי ההלוואה לנושה המובטח. אולם, כך נטען, מחודש 10/21 קבע המעסיק כי במקום תשלום אחזקת רכב, ייעשה שימוש ברכב חברה ובכך יופחת שכר הנטו של היחיד. היחיד עדיין נדרש לעמוד בתשלומי ההלוואה לנושה המובטח ולכן הוא מבקש למכור את הרכב שעלותו מוערכת בכ 81,800 ₪ וכי התמורה תועבר לקופת הנשייה. היחיד ציין כי מאחר שיתרת החוב לנושה המובטח קטנה משווי הרכב, בהתאם לסעיף 248 (א)(1) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח 2018- הרי שיש לממש את הרכב באמצעות הנאמן.
2. ביום 17/1/22 הוגשה תגובת הנושה המובטח, בהסכמת הנאמן, במסגרתה נטען כי טרם נצברו פיגורים ע"ח ההלוואה המובטחת בשעבוד הרכב, אולם משניתן צו פתיחת ההליכים, נאסר על הנושה לגבות תשלומים אלא באישור הנאמן ובית המשפט. לטענת הנושה המובטח, לאחרונה הוגשה מטעמו תביעת חוב כנגד היחיד לאחר שביום 10/8/21 הליך חדלות הפירעון הושב על כנו. הנושה המובטח טען כי על פי מחירון "לוי יצחק" שוויו של הרכב גבוה מהחוב לנושה המובטח, אך לנושה המובטח לא ידוע מצב הרכב וטרם נערכה לו שמאות. ב"כ הנושה המובטח הדגיש כי משרדו מוכר עשרות רכבים מדי חודש וכי הוא בעל ניסיון במכירת רכבים בחשיפה רחבה ולכן, ככל והוא ימונה ככונס נכסים למכירת הרכב ולאחר ביצוע תשלום החוב לנושה המובטח והוצאות המימוש, ככל ותיוותר יתרה- היא תועבר לקופת הנשייה. על כן, מבקש ב"כ הנושה למנותו ככונס הנכסים על הרכב.
3. תגובת הממונה לא הוגשה, אף שניתנה לו האשרות לעשות כן.

דיון:

1. סעיף 248 לחוק חדלות פירעון קובע כי "(א) לא פדה הנאמן את הנכס המשועבד בתוך התקופה האמורה בסעיף 247(ב), יחולו לעניין מימוש הנכס המשועבד הוראות אלה:

(1) היה אומדן שווי הנכס המשועבד שהגיש הנושה המובטח לפי סעיף 210(ד) (בסעיף קטן זה – אומדן שווי הנכס המשועבד) גבוה באופן מובהק מהחוב המובטח – ימומש הנכס בידי הנאמן"

1. בהתאם לנתונים אשר הובאו בבקשה ובתגובות הצדדים שווי הרכב עומד על סך של כ 81,000 ₪. זאת עוד בטרם נערכה לו שמאות עדכנית ואף לא נבדק מצבו לאשורו. יתרת החוב לנושה המובטח עומדת ע"ס של כ 17,965 ₪, כך שגם אם חלילה חלה ירידה משמעותית בערכו של הרכב לאור מצבו כיום, עדיין שווי הרכב עולה על גובה החוב לנושה המובטח. במצב דברים זה, הרי שעל הנאמן לממש ולמכור את הרכב המשועבד.
2. אני ערה לכך כי הנאמן עצמו מסכים למכר בידי הנושה המובטח, ברם מכר זה נושא בצדו הוצאות לכונס הנכסים אשר ימונה, הוצאות אשר ניתן לחסכן לקופת הנשייה תוך שימוש במשאבים הקיימים לקופת הנשייה, דהיינו מכר בידי הנאמן במסגרת מילוי תפקידו במסגרת תיק חדלות פירעון זה.
3. אשר על כן, אני מקבלת את בקשת היחיד ומורה לנאמן לפעול למימוש הרכב המשועבד באמצעות מכירתו כדין, תוך עריכת התמחרות כדין, מכר לכל המרבה במחיר והעברת הכספים לקופת הנשייה תוך פירעון השיעבוד.

הנאמן ידווח ביצוע המכר לתיק חדלות הפירעון, כמו גם לממונה.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשפ"ב, 18 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.