1. ההליך שלפנַי הוא התנגדות לביצועם של שלושה שטרי-חוב, שהגיש המשיב לביצוע ברשות-האכיפה והגבייה וסכומם הכולל: 139,500 ש"ח. ההתנגדות הולכת, בבסיסה, אחר עסקת-היסוד והיא הסכם לתשלומו של שכר-טרחה בשל פעולות של ייצוג, שהעניק המשיב למבקשת בהליך לפניו של בית-המשפט לעניני-משפחה ובהליך של הוצאה לפועל. השטרות נועדו להבטיח את תשלומו של שכר-הטרחה הזה.

2. אפתח ואומר כי אינני מוצא כל יסוד להיעתר לעתירת-המבקשת, כפי שהושמעה בסיכומיה היום, לאפשר לה לתקן את בקשתה ובייחוד את התצהיר הנלווה לה. עתירה זו גילתה את עצמה רק בשלב מאוחר מאד של דיון בהתנגדות – ממש לסופו של הדיון ורק בעקבות שאלות, שהפנה בית-המשפט לבא-כוחה המלומד של המבקשת בסיכומיו. איש לא מצא, קודם לכן, מקום לעתור לתיקון וזאת אפילו שעילתו הנטענת של התיקון – היחשפותה, כנטען לראשונה, של המבקשת להעתקו של ההסכם שבכתובים בהליך בבית-המשפט – ידועה הייתה למבקשת לכל המאוחר מחודש אוגוסט 2020, כלומר כבר לפני קרוב לשנה.

3. שלוש טענות של עיקר העלתה המבקשת בתצהירה, שתיים מהן נוגעות לעסקת-היסוד ואחת לתוקפם של השטרות: [1] המשיב גבה שכר-טרחה גבוה מזה שעליו הוסכם; [2] לא נותר חוב לשכר-טרחה או בכלל; [3] למבקשת לא זכור כי חתמה על שטרי-החוב וממילא רק שתיים מתוך שש החתימות שעליהם דומות לחתימתה.

4. הטענה לגבייתו של שכר-טרחה גבוה ממה שהוסכם מצדיקה את הרשאתה של התגוננות. לפי קנה-המידה המקל עד מאד, הקבועה בפסיקתנו לצורך זה, די בהעלאתה של טענה כזו, אפילו על-פה ואפילו שההסכם לשכר-טרחה נערך בכתב, למתן-רשות. עם זאת, טענה זו, באופן שבו היא הועלתה ובגרסה, שבה היא נתמכה, איננה נקייה מקשיים. ראשית, כאמור, המבקשת טוענת טענה על-פה נגד מסמך בכתב. המסמך בכתובים קובע מרכיב יסודי של שכר-טרחה, שהמבקשת מתכחשת לו אך לא מסבירה בתצהירה, מטוב ועד רע, כיצד הוא בא אל העולם. שנית, מה שמבוקש מבית-משפט זה לקבוע הוא כי המשיב הסכים להסתפק בשכר-טרחה נמוך למדי, התלוי כל-כולו בהיקפה של גבייה בפועל בתיק-ההוצאה לפועל, וזאת בשעה שהמבקשת אינה חולקת על כך שהוענקו לה שירותים משפטיים שמחוץ להליך ברשות-האכיפה והגבייה, ובייחוד כי המשיב הגיש בשמה מספר כתבי-טענות לבית-המשפט. אין שום ביאור לטענה המשתמעת הזו, שעל פניה מעוררת תהייה. שלישית, אפילו שבתצהירה קבעה המבקשת נחרצות, כפי שכתבתי, כי אין היא חבה עוד למשיב מאום הרי שבחקירה הנגדית, בעדות באזהרה באולם-הדיונים היום, הודתה המבקשת כי נותר חוב לשכר-טרחה, אף כי לשיטתה אין היא יודעת לאשורו את שיעורו.

5. קושי נִּגע גם בטענה לענין-תוקפם של השטרות והוא כפול. אחת, בתצהירה וגם בעדותה באזהרה לפניה של כבוד הרשמת הבכירה בבית-משפט זה, קבעה המבקשת כי שתיים מן החתימות שעל השטרות דומות לחתימתה. בעדותה באזהרה בישיבת-היום שונתה גרסה זו לפתע. הפעם העידה המבקשת כי אף לא אחת מן החתימות נחזית לזו שלה. ענין זה מעורר תהייה לגבֵּיה של הגרסה שהועלתה ולמידת-התאמתה למציאות. שתיים, הטענה אשר ממנה משתמע כי המבקשת לא חתמה על השטרות הועלתה בעלמא וללא פירוט כלשהו. הכלל המשפטי הוא כי טענות, המועלות בהתנגדות, צריכות להקיף פירוט מספק ולא ניתן להסתפק בטענה סתמית. המבקשת לא הסבירה, אף לא בקומץ, כיצד זה יכל המשיב להציג שטרי-חוב, הנושאים עליהם, בכתב-יד, את שמה של המבקשת ונחזים לחתומים בידיה. הטענה הכללית כי המבקשת "אינה זוכרת" כי הוחתמה אינה מספקת גם היא מענה כלשהו לחתימות, הנחזות לשלה, על השטרות.

6. הפועל היוצא מן הקשיים הללו הוא, לשיטתי, כפול. אינני מאפשר רשות להתגונן בטענה להיעדר-תוקפם של השטרות; בטענה כי המבקשת לא הוחתמה עליהם ובטענה כי איזו מן החתימות שעליהם אינה חתימתה. קביעתי היא, בעקבות כך כי השטרות, על פרטיהם וסכומיהם, נעשו בידיה של המבקשת וכי הם הגיעו כדין לידיו של המשיב. נדחית, כבר בשלב זה, גם הטענה שבתצהיר ולפיה אין המבקשת חבה למשיב דבר מן החוב הנטען.

7. ניתנת רשות להתגונן בטענה כי ההסכם לשכר-טרחה קבע חוב נמוך מן הנטען ועל כן החוב, השריר וקיים, הוא נמוך מזה אשר לו טוען המשיב ואשר מגולם בשטרות. רשות זו מוכפפת לכך, שעד ליום 10.7.2021 ולא יאוחר מכך, תפקיד המבקשת בגזברות של בית-המשפט, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, ערובה בסך של 24,100 ש"ח להבטחת-הוצאותיו של המשיב, עורך-דין המייצג את עצמו בתיק זה. סכום זה נקבע, על דרך-הנמוך, לפי הנקוב בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000.

לא יופקד הסכום הזה במלואו ובמועד – תידחה ההתנגדות ויינתן פסק-דין בהיעדרה של הגנה. המבקשת תגיש הודעה מעדכנת, בצירוף אסמכתה ככך שישנה, לא יאוחר מיום 11.7.2021. המזכירות תקבע תזכורת פנימית ליום 12.7.2021. לאחר מכן תימסרנה הוראות להמשך.

ניתנה היום, ל' בסיון התשפ"א, 10 ביוני 2021, שלא במעמד-הצדדים.