1. בתאריך 8.8.2021 ניתן בתיק זה פסק-דין ובו נדחתה התנגדות לביצועם של שטרות לפי העובדה שהנתבעת, מבקשת הרשות להתגונן, לא הפקידה בגזברות של בית-המשפט ערובה להבטחת הוצאותיו של התובע, ובהפקדה שכזו הותנתה רשות להתגונן. את הערובה נדרש היה להפקיד עד יום 10.7.2021 והיא לא הופקדה במועד ההוא. בכל זאת המתין בית-המשפט עוד קרוב לחודש ימים על מנת לאפשר לנתבעת את יומה לפניו, אלא שגם אז לא הופקד דבר. הכול, אפילו שהנתבעת הייתה מיוצגת, בכל הכבוד, בידיו של בא-כוח מיומן.

2. בחלוף למעלה מתשעה חודשים מן היום שבו ניתן פסק-הדין – ונצפה, בו ביום, בידיו של בא-כוחה של הנתבעת – עתרה זו לביטולו של פסק-הדין. הוסברו נסיבות אישיות וקושי כלכלי, שלפי הטענה מנעו מן הנתבעת להפקיד את סכום-הערובה. הוסבר עוד כי קשיים לכאורה, שבהם דיבר בית-המשפט בהחלטתו לתן רשות מותנית להתגוננות, נבעו גם הם מנסיבותיה האישיות דאז של הנתבעת ואין הם משקפים קשיים בפועל בפרשת-ההגנה. לבסוף הועלו טענות שונות ותמציתן קשיים בעמדתו של התובע והתייחסות למאזן-נוחות אשר, לפי הטענה, פועל לזכותה של הנתבעת.

3. התובע התנגד לביטולו של פסק-הדין. לשיטתו לא קמה עילה לביטול, אף לא על יסודו של אחד משני האדנים, המוכרים בפסיקה ומצדיקים ביטול שכזה. הנתבעת, נטען, ידעה היטב על התנאי שבהרשאתה של התגוננות; היא לא פנתה לבית-המשפט בשום בקשה שהיא ואם טרחה לפעול לא היה זה אלא מקץ חודשים ארוכים לאחר שניתן בענינה פסק-דין.

4. לא אוכל להיעתר לבקשה לביטולו של פסק-הדין שניתן. כפי שהוסבר, הנתבעת הייתה מיוצגת, בכל הכבוד היטב, לפניו של בית-משפט זה לכל אורכו של ההליך, למן הבקשה להרשאתה של התגוננות ועד למועד שנקבע לביצועה של החלטתי בנדון. היא לא עשתה מאום ואף לא מצאה מקום לעתור לבית-המשפט, ולו סמוך למועד המדובר, בטענה כי נסיבותיה האישיות אינן מאפשרות לה לעמוד בהפקדתה של ערובה. יתרה מכך, בבקשתה המאוחרת העלתה, בהרחבה, באת-כוחה דהיום טענות שבעובדה ברם בתצהיר – המתחייב – הנלווה לבקשה זו הובאו טענות כלליות בלבד, שאין בהן כל הסבר לאי-הפקדתה של ערובה.

האפשרות כי בעל-דין יחליט שלא לקיים את החלטותיו של בית-המשפט ורק לאחר שניתנו ימצא מקום להשיג על תוכנן היא דבר, שבית-המשפט מתקשה להשלים עמו. למעלה מכך, החיוב בהפקדתה של ערובה היה מוצדק, לאור הטעמים המפורטים בהרחבה בהחלטתי להרשות התגוננות מותנית. קשיים לא מעטים אפיינו את פרשת-ההגנה בתיק זה, אפילו באותו חלק בה, שלגביו ניתנה רשות להתגונן. החלטתי, המרשה התגוננות, שיקללה את אלה, ועמם את ענינו של התובע שלא למצוא עצמו בסופו של הליך, אם יזכה בו, וידיו על ראשו מבחינתן של הוצאות-ההליך. בד בבד נתנה החלטתי את המשקל ההולם לזכותה של הנתבעת ליומה בבית-המשפט, זכות – שהנתבעת, לפי החלטתה שלא לקיים את קביעתו של בית-המשפט ולפי השתהותה הממושכת, מהלך חודשים רבים, גילתה את דעתה כי היא עצמה אינה מקפידה בה.

5. הבקשה לביטולו של פסק-הדין נדחית. בתוך 15 ימים מיום, שקיבלה לידיה החלטה זו, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות-משפט בבקשה זו, שהוא נדרש להשיב לה בכתב כאמור, בסך, כולל מע"מ, של 1,170 ש"ח. איחור בתשלום יוסיף לסכום זה הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום-החיוב האמור ועד למועד-התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ז באב התשפ"ב, 14 באוגוסט 2022, שלא במעמד-הצדדים.