19 ינואר 2021

1. לפנינו בקשת הנתבעת 2 לסילוק התביעה כנגדה על הסף.
2. ביום 16.8.20 הוגש כתב תביעתו של התובע, מר נאסר מוחמד, מבקש מקלט מסודן (להלן: התובע או המשיב) כנגד הנתבעת 1 – מרקוס גולן בע"מ (להלן: הנתבעת) והנתבעת 2, מדינת ישראל (להלן: המדינה או המבקשת).
3. בכתב התביעה, המכיל כ-20 שורות בלבד, טען התובע כי הועסק בנתבעת, אשר הינה חברה המפעילה מסעדה. וכי המדינה, האמונה על אכיפת זכויות העובדים, התרשלה בעניינו של התובע.

עוד נטען כי כל שכרו של התובע שולם במזומן, במעטפות, ללא מסירת תלושי שכר כדין. וכן צוין פירוט לקוני של הזכויות להן הוא טוען כי הוא זכאי – דמי פיקדון, חופשה, שעות נוספות על דרך האומדנה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ועבירה על חוק הגנת השכר.

1. ביום 19.10.20 הגישה המדינה את בקשתה לסילוק התביעה כנגדה על הסף, בטענה כי כתב התביעה אינו מעלה כל עילה או יריבות כנגדה – התובע אינו טוען לקיומם של יחסי עבודה ולכן נעדר בית הדין גם את הסמכות העניינית לדון בתובענה בין התובע למדינה.
2. המבקשת הוסיפה כי טענתו של התובע כי המדינה התרשלה בעניינו, אינה מקימה עילת תביעה כנגדה. ומבדיקה שערכה העלתה כי אף לא התקבלה תלונה על ידי התובע בנוגע להפרת זכויותיו על ידי הנתבעת ומשכך לא נוהלו נגדה הליכים כלשהם.
3. חרף החלטות בית הדין מיום 19.10.20 ומיום 26.12.20, לא הוגשה תגובת התובע, ועל כן נדון בבקשה על יסוד החומר המצוי בתיק.

דיון והכרעה

1. סילוק תביעה על הסף, מוסדר בתקנות 44-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, (להלן: התקנות), הקובעות כי בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.
2. הלכה פסוקה היא כי "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר" (ר' דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242) שכן נקבע כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" (ר' א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורת תשיעית, עמ' 168). מכאן עולה כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי-המשפט בכלל ובתי-הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף (ר' דב"ע (ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע (ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' סגל, פד"ע כג 274). עוד נקבע, כי ככלל הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד (ר' ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' כהן (13.2.08).
3. בבר"ע 12384-02-10 (10.2.12) חזר בית הדין הארצי על הנסיבות שבהן ייעתר בית הדין לבקשה למחיקה על הסף וכדלקמן:

"מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה [ע"א 6313/01 עיזבון המנוח שיאון ז"ל - הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567].

על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על-ידי התובע, כאשר על בית-הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו.

במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת היעדר עילה נדרש בית-הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה [ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ - טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312]".

1. בענייננו, מצאנו כי המקרה דנן מהווה מקרה אשר מצדיק סטייה מהכללים המשפטיים שצוינו דלעיל.
2. סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק) קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון: "בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".
3. סמכותו הייחודית של בית הדין חלה גם "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, 'נושא משרה' - מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים".
4. המבחן בסעיף 24(א)(1) לחוק הינו מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים - היינו אם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק או חליפיהם; מבחן העילה – האם העילה נובעת מיחסי עבודה; מבחן העילות שהוחרגו – לא כל העילות הנובעות מיחסי עבודה מצויות בסמכותו העניינית של בית הדין והדברים אמורים ביחס לעילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה בראי סעיף 24(א)(1) סיפא ובכפוף לסעיף 24(א)(1ב) לחוק (ר' רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (14.10.15); ע"ע (ארצי) 4522-11-18‏ מיכאל זליג - מדינת ישראל‏ (29.3.20) (להלן: עניין משטרת ישראל)).
5. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע אינו טוען כי המדינה היא מעסיקתו או כי התרשלות המבקשת נובעת מיחסי עבודה, לפיכך שוכנענו כי אין בתביעה כל פירוט של עילה, המצויה בתחום סמכותו העניינית של בית הדין, כנגד המדינה ועל כן דין התביעה כנגדה להידחות.

סוף דבר

1. הבקשה מתקבלת והתביעה כנגד המדינה נדחית.
2. התובע יישא בהוצאות המדינה בסך 3,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

ניתן היום, ו' שבט תשפ"א, (19 ינואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.