לפני בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה; לחילופין, להתיר לתובע להגיש חוו"ד מטעמו.

1. עניינינו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל נפילתו ביום 2.12.14, במסגרת עבודתו כפקח עירוני, כאשר ירד במדרגות בניין העירייה, שהיו חשוכות ורטובות, וכתוצאה, החליק איבד שו"מ נפל ונחבל בגבו.

ועדה רפואית של המל"ל קבעה כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 54.10% (15% נכות אורטופדית; 405 נכות נוירולוגית; 10% נכות פסיכיאטרית), וכן הופעלה תקנה 15 במחצית.

התובע צירף חוו"ד רפואית לתמיכה בטענותיו לנכות אורטופדית.

2. בכתב ההגנה הכחישו הנתבעות את נסיבות הארוע הנטען וחבותן.

העירייה הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבעות 2-3.

3. מומחה בתחום האורטופדיה, שמונה מטעם בית המשפט קבע בחוו"ד מיום 5.8.21, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין התאונה, בגין הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני (זאת לאחר ניכוי 10% בגין עברו הרפואי).

4. המומחה עיין במסמכים הרפואיים שהוצגו לו מטעם הצדדים בתחום הנוירולוגיה, וקבע כי לאור הפער בין חוות הדעת הוא ממליץ על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה עם ידע בתחום אלקטרופיזיולוגיה על מנת שיקבע את שיעור הנכות הנוירולוגית והקשר בינה לבין התאונה.

הבקשה

5. כנימוק לבקשתו טען התובע, כי מחוו"ד מומחה בית המשפט עולה כי קיימת לכאורה נכות בתחום הנוירולוגיה, המצדיקה מינוי מומחה בתחום זה . בנוסף, לתובע כבר נקבעה נכות צמיתה בתחום הנוירולוגיה במסגרת תביעתו לנכות מעבודה, ויש באמור כדי להצדיק מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה. לטענתו, מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו מימן חוו"ד , שכן הינו גרוש, אב ל- 5, עבורם הוא משלם דמי מזונות בסך 3,500 ₪ לחודש, והוא מתקיים אך בקושי מהכנסתו יחד עם הקיצבה שמקבל מביטוח לאומי, כאשר בשל מגבלותיו הבריאותיות, הוא מסוגל לעבוד באופן חלקי בלבד, 4 שעות ביום בשמירה. התובע ציין כי פנה לאחיו בבקשה לסיוע במימון חוו"ד, ואפשרות זו עדיין נבחנת. מאחר ומינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה הינו מחוייב המציאות, אין לחסום את דרכו של התובע מפאת חסרון כיס.

6. הנתבעות מתנגדות לבקשה. לטענתן, לא מתקיימים בעניינינו טעמים מיוחדים המצדיקים את קבלת הבקשה. אין בבקשה פירוט של הכנסות התובע, פירוט נכסיו ולא צורף כל מסמך לתמיכה בטענותיו.

7. בהתייחס לסיכויי התביעה טענו הנתבעות, כי ככל שהתובע אכן נפל במועד הארוע הנטען, הרי שמצבו הבריאותי הנטען, כעולה מהמסמכים הרפואיים ואף מחוו"ד מומחה ביהמ"ש, הינו בגין עברו הבריאותי ולא כתוצאה ממפגע כלשהו. בנסיבות אלו , בהן קיים ספק רב לגבי הנסיבות הנטענות, והחשש שאם תדחה התביעה לא יהיה ממי לגבות את ההוצאות, לאור טענות התובע לגבי מצבו הכלכלי, דין הבקשה להדחות.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה ובנספחיה, ובתגובת הנתבעות, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה, כמפורט להלן.

9. התביעה הוגשה עובר לכניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע''ט – 2018, והוראות המעבר שבהן מורות כי הדין החל על פרק המומחים שבתקנות הן התקנות הקודמות, תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ''ד – 1984.

10. הכלל הוא שעל בעל דין להביא ראיותיו לצורך ביסוס טענותיו. בנוגע להוכחת עניין שברפואה, על בעל דין לצרף חוות דעת רפואית לכתב הטענות, לצורך הוכחת היקף נזקיו ונכותו.

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי , קובעת כך:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי , מסמיכה את בית המשפט למנות מומחה מטעמו:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט)".

11. הרציונל הינו שהוכחת עניין שברפואה דורשת עדות מומחה, וכי על הצד הטוען לכך להציג ראיה גולמית. בית המשפט אינו אמור לסייע לצד זה או אחר אלא עליו להכריע במחלוקת שבין הצדדים. בהעדר חוות דעת מומחה, בית משפט לא יכריע בעניין שברפואה. יתרה מזו, בהעדר חוות דעת בית משפט אף לא יתיר לבעל דין להביא ראיות בעניין שברפואה. נוצר למעשה נטל ראשוני המוטל על מתדיין החפץ להוכיח עניין שברפואה. עם זאת, מחוקק המשנה העניק לבית המשפט במסגרת תקנה 130(א) שיקול דעת לפטור בעל דין מהחובה האמורה להגיש חוות דעת רפואית. טרם יסטה בית המשפט מן הכלל האמור בתקנה 127, עליו לנמק את מסקנתו "בטעמים מיוחדים שיירשמו". בכך מבטא מתקין התקנות את עמדתו שהכלל יכובד ברובם המכריע של המקרים (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי (פורסם ביום 23.3.97).

12. בהתאם להלכה הפסוקה, העדר אמצעים כלכליים למימון חוו"ד רפואית, אינם מהווים טעם מיוחד לאי צירוף חוו"ד לכתב התביעה. העיקרון הוא, כי בית המשפט לא ימהר לעשות שימוש בסמכותו, כי על המבקש פטור מהגשת חוות דעת רפואי, לעמוד במספר תנאים מצטברים, שתומצתו במבחן המשולש (בר"ע (ב"ש) 511/06 מאיר אמויאל נ' פלונית (פורסם ביום 15.8.06)).

המבחן הראשון, הוא נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו; המבחן השני, הוא שהתביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה; המבחן השלישי, הוא ראשית ראייה או ראייה לכאורה כי העניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית. מתפקידו של בית המשפט לבדוק מבחנים אלה ולהגיע להכרעה על בסיס שיקלול תוצאות הבדיקה על פי הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה תוך מתן משקל ראוי לכלל העומד ביסוד תקנה 127. (רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל (פורסם ביום 8.5.12) להלן: "פרשת אייזנבך) ; רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה (פורסם ביום 23.10.12)). בפרשת אייזנבך נקבע, כי נדרשת דרגת שכנוע גבוהה וקיומן של נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד. בנוסף, נוכח הוראת התקנה הנ"ל, המחייבת צירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, נחשבת חוות הדעת האמורה למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה. עוד נקבע, כי יש לזכור שהוראות אלו מהוות חריג לשיטה האדברסרית הנוהגת במשפטנו, לפיה על בעל דין להביא את ראיותיו לשם ביסוס תביעתו או הגנתו (בג"ץ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד סג (1) 352 (פורסם ביום 2.10.08)); (ע"א 4330/07 מוזס אוריאל נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות – בית חולים רמב"ם חיפה (פורסם ביום 5.3.09)).

13. לעניין המבחן הראשון, הבוחן את "הנסיבות המיוחדות" – האם מצבו הכלכלי והרפואי של התובע עולה כדי אותן נסיבות מיוחדות , כבר נפסק, כי במקרים מיוחדים בהם חסרון כיס של התובע הוא המונע ממנו להגיש חוות דעת רפואית יכול הדבר להוות טעם מיוחד (רע"א 8998/10 אלישע בע"מ ואח' נ' מחמוד זובידאת [פורסם בנבו] (מיום 21/3/2011); רע"א 4928/11 יאיר תותיה ואח' נ' חיר מובדא ואחר [פורסם בנבו] (מיום 28/12/2011); רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 23/3/1997)). עם זאת, במקרים רבים הפטור לא ניתן, מקום בו דובר רק בטענה של חסרון כיס, ללא נימוקים תומכים נוספים. נקבע שחסרון כיס לבדו אינו עולה כדי "טעם מיוחד" ("פס"ד אייזנבוך"); ת"א (שלום י-ם) 1358/03 תאבת עאסי נ' בן משה לוי נחום ואח' [פורסם בנבו] (מיום 30/7/2006)). מהחומר שהונח לפני לא ניתן ללמוד כי מצבו הכלכלי של התובע אינו טוב כנטען. התובע לא ביקש פטור בגין תשלום אגרה עת הגיש את התביעה, בנוסף, הוא לא ציין מהו הרכוש שבבעלותו. האם יש ברשותו דירה, רכב וכד'. התובע לא צירף אישור מהמל"ל לגבי גובה קצבתו ואף לא צירף דף פירוט חשבון בנק לששת החודשים האחרונים, הכנסותיו והוצאותיו החודשיות. התובע ציין כי פנה לאחיו בבקשה להלוואה לצורך מימון חוו"ד ובקשתו עדיין נבחנת, כך שלמעשה בקשתו לא סורבה. התובע לא ציין אם פנה לבנק בבקשה לקבל הלוואה לצורך מימון חוו"ד. אין בכך כדי לענות על הנדרש במבחן הנסיבות המיוחדות. משכך, התובע לא עמד בנטל לעניין מצבו הכלכלי.

14. המבחן השני הוא, שיש להראות ולו לכאורה סיכוי סביר שהתביעה תתקבל. במסגרת מבחן

זה על התובע להראות שתביעתו אינה מופרכת ויש בה ממש. בעניין זה ניתן להסתפק ברף נמוך יחסית, ואולם, בהעדר חוות דעת לעיתים יהיה קשה לעמוד על סיכויי התביעה. נקבע, ככלל, כי די להראות, על יסוד עובדות המקרה ואופיין של הטענות, שבפי התובע טענה הראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה, כפי המבחן המקובל לצורך המצאת כתב תביעה אל מחוץ לתחום השיפוט (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכניות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics (פורסם ביום 4.9.07)). בענייננו, מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזק גוף בה נטען לאחריות הנתבעות לנזק (התוצאה). ביחס לתוצאה המזיקה, ברי כי בהעדר חוות דעת נוירולוגית קיים קושי מובנה להעריך את סיכויי התביעה ולא ניתן לקבוע בשלב זה ביחס לנזק עצמו אם מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש ואם יש סיכוי סביר לתביעה בתחום הנוירולוגיה.

בשלב זה, אומנם די כי התובע יראה כי קיימים סיכויי תביעה לכאורה, והבדיקה היא בהתאם לרף נמוך בלבד; אולם, גם בכך התובע לא עמד, שכן לא הציגה ולו ראשית ראיה לכאורה, שהעניין שברפואה (נוירולוגיה) מבוסס אף שלא הוגשה חוו"ד רפואית. לא ניתן להתעלם משאלת הקשר הסיבתי הקיימת בתיק זה, ומטענות ההגנה של הנתבעות, ובהתחשב גם בחוו"ד מומחה ביהמ"ש המציין את עברו הרפואי העשיר של התובע בגב , הכל כמובן לכאורה, לאור השלב בו אנו נמצאים.

15. המבחן השלישי הוא מבחן "ראשית ראייה", האם הובאה ראשית ראייה לביסוס העניין שברפואה אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית בתחום הנוירולוגיה. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי התובע , עולה כי החל משנת 2002 סבל התובע מבעיות בגבו, כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב. ולאורך השנים שלאחר מכן היה מעורב בתאונות נוספות שלאחריהן התלונן על כאבי גב וקיבל בגין כך טיפול תרופתי וטיפולי פיזיותרפיה. לא ניתן לומר כי הסיכומים בתיקו הרפואי מבססים את אותו "עניין שברפואה" בתחום הנוירולוגיה. לא ניתן ללמוד מהמסמכים הרפואיים שצירף התובע האם הנזק הנוירולוגי הנטען הוא תוצאה ישירה של נפילתו הנטענת במדרגות העירייה אם לאו. בנסיבות העניין אני סבור כי התובע לא הניחה תשתית לכאורה מספקת לשלב זה.

16. מהאמור לעיל, לא מצאתי כי בנסיבות תיק זה מתקיימים התנאים לפטור את התובע מהגשת חוות דעת נוירולוגית מטעמו.

אני נעתר לבקשה החלופית של התובע, להגיש חוות דעת בתחום הנוירולוגיה מטעמו.

על התובע להגיש חוות דעת נוירולוגית מטעמו עד ליום 15.11.21.

לנתבעות זכות להגיש חוות דעת מטעמן בתחום הנוירולוגיה, 60 ימים מיום קבלת חוות דעת המומחה בתחום הנוירולוגיה מטעם התובע.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

התביעה תועבר להמשך טיפולו של הרשם הבכיר א. כרמי

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט תשרי תשפ"ב, 25 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.