רקע וטענות הצדדים:

1. התובע הגיש נגד הנתבע תביעת לשון הרע, בגין פרסום ברשת החברתית Facebook, בעמוד הנקרא Dental Friends. הפרסום עניינו במכתב משנת 1985 (להלן: המכתב), מאת חברי ועדת ההוראה בהסתדרות רופאי השיניים, ותוכן המכתב מתייחס לכאורה לרמת המיומנות הקלינית של התובע. נטען, כי הדברים פורסמו על ידי הנתבע, על אף שהיה מודע לכך כי המכתב האמור – מזויף.
2. הנתבע הגיש כתב הגנה, בו נטען בין היתר כי הפרסום מושא התביעה הוא אמת, וכי הוא נסמך על שני מכתבים רשמיים החתומים על ידי המנחים של התובע באותה עת.
3. התיק קבוע לשמיעת ראיות. מטעם הצדדים הוגשו תצהירי עדות ראשית, וכן חוות דעת מומחים: מטעם התובע הוגשה וביום 25.5.22 חוות דעת מומחה מטעמו, מר אבנר רוזנגרטן. מטעם הנתבע הוגשה ביום 4.1.22 חוות דעת של מומחית מטעמו, גב' מיכל דורון.
4. ביום 9.11.22 הוגשה על ידי הנתבע בקשה במסגרתה הוא עותר להגיש חוות דעת מומחה, כראיה מפריכה. בבקשה נטען כי לבקשת התובע, הועבר אליו המכתב המקורי, לשם גיבוש חוות דעת סותרת לחוות דעתה של גב' מיכל דורון. ואולם, חוות דעתו של המומחה מטעם התובע אינה עוסקת כלל בגרפולוגיה או בהשוואת כתב יד. חוות דעת התובע עניינה בהרכב הכימי של הנייר עליו הודפס המכתב – טענה אשר יש בה כדי להפתיע את הנתבע. זאת, מאחר ובתצהירים ובכתבי הטענות עלו טענות באשר לזהות החותמים, ולא לפגם כלשהו בנייר עליו הודפס המכתב. הנתבע קיבל לידיו את מסמכי המקור, לא קיבל את דפי העבודה של המומחה מטעם התובע – ופנה למומחית לשם עריכת חוות דעת מפריכה.
5. התובע מתנגד לבקשה. נטען כי הכלל הוא הזכות להגשת ראיות מפריכות מסורה לתובע. הגשת ראיות הזמה תיעשה במקרים חריגים בלבד. חוות דעת המומחה מטעם התובע הוגשה כבר בחודש מאי 2022, ואין הסבר להשתהות הנתבע. נטען בנוסף כי אין משקל או רלבנטיות לטענת הנתבע כי חוות דעתו של המומחה אינה עוסקת בגרפולוגיה. המסמכים עליהם מבוססת חוות הדעת – היו מצויים ברשות הנתבע, והיה על הנתבע להגיש את כל ראיותיו במקשה אחת.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בבקשת הנתבע ובתגובת התובע הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
2. עיון בכתב התביעה ובתצהירים מטעם התובע מלמד, כי טענת התביעה היא כי המכתב (אשר העתקו פורסם לכאורה על ידי הנתבע) – הינו "פיקטיבי ומזויף". ר' למשל סעיפים 12-13 לכתב התביעה; סעיפים 18-25 לתצהיר התובע. על פי תצהירו של ד"ר א' שמפנייר (מטעם התובע) – הוכחשה חתימתו על גבי המכתב מושא התביעה (ר' סעיף 6 לתצהירו). התובע תמך את טענתו כי מדובר במסמך מזויף – על שיקולי סבירות וכן על הכחשה כי המכתב נחתם על ידי מי מהמנחים (הכחשה המגובה בתצהירים של שניים מבין החתומים לכאורה על המכתב). בשום מקום בכתב התביעה או בתצהירים שהוגשו מטעם התובע – לא עלתה טענה כי המסמך "עבר טיפול" (כלשונו של ב"כ התובע). טענה זו עלתה לראשונה במהלך הדיון מיום 25.4.22, לאחר שכבר הוגשו תצהירים מטעם הצדדים. טענה זו עוגנה בחוות דעת מטעם התובע אשר הוגשה לתיק בית המשפט כחודש לאחר מכן, ביום 25.5.22.
3. בנסיבות אלו, אני סבור כי יש ממש בטענת הנתבע, לפיה מדובר בטענה "מפתיעה". אמנם, המכתב המקורי היה מצוי בידי הנתבע, אולם בעת הגשת הראיות מטעמו – לא עמדה בפניו טענת התובע כי מדובר במסמך אשר סוג הנייר והרכבו מלמדים (לטענת המומחה מטעם התובע) כי מדובר במסמך מזויף. אזכיר בהקשר זה כי חוות דעת מטעם התובע הוגשה רק לאחר שהוגשו ראיות הנתבע (לרבות חוות דעת המומחית מטעם ההגנה).
4. לא מצאתי כי הנתבע השתהה יתר על המידה בהגשת הבקשה. זאת, בין היתר נוכח העובדה כי מטעם התובע לא הומצא תיק העבודה של המומחה מטעמו (ר' סעיף 7 לתצהירו של עו"ד גלס, אשר צורף בתמיכה לבקשת הנתבע).
5. אמנם, בצדק ציין התובע כי ככלל על הצדדים להגיש ראיותיהם במקשה אחת, ולא לשיעורין. ואולם המקרה שבפני נמנה על החריגים לכלל זה. הטעם לכך נעוץ בשילוב בין הגשת חוות דעת המומחה מטעם התובע לאחר שהוגשו ראיות הנתבע, לבין ממצאי המומחה מטעם הנתבע ומסקנותיו, כמפורט לעיל.
6. עוד אציין בהקשר זה כי המועד הקרוב הקבוע לשמיעת ראיות (6.12.22) הוא לראיות התביעה בלבד. ראיות ההגנה יישמעו במועד אחר (2.2.2023), כך שיהיה בידי התובע פרק זמן היערכות מספיק.

סוף דבר:

1. הבקשה מתקבלת. אני מתיר לנתבע להגיש חוות דעת מומחה מטעמו. חוות הדעת תוגש עד מחר, 29.11.22, והעתקה יועבר במישרין לב"כ התובע.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' כסלו תשפ"ג, 28 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.