1. לפני תביעה להשבת כספים ששולמו בגין הזמנת חבילת תיור זוגית לפיליפינים שבוטלה ע"י התובע לנוכח פרוץ מגיפת הקורונה.

2. התובע הזמין מהנתבעת באמצעות שיחת ווטסאפ ושיחה טלפונית ביום 5.12.19 חבילת תיור לתקופה שבין 14.4.20 ועד ל- 6.5.20. האחרונה מפעילה מותג תיירות בשם "פילי טורס" שפועל בישראל באמצעותה ,כשההזמנה כללה שהיה בבתי מלון , טיסות פנים ואטרקציות בפיליפינים.

3. התשלום ששולם לנתבעת הסתכם בסך של 24,500 ₪ ושולם במלואו בהעברה בנקאית.

4. ברקע פניתו הטלפונית של התובע לנציג הנתבעת ביום 11.3.20 עמדה התפרצות מגיפת הקורונה וביטול טיסות לחו"ל כמו גם טיסות פנימיות בפיליפינים. לטענת התובע משום חששו להתפשטות המגיפה הסביר לנציג הנתבעת כי הוא נאלץ לבטל את ההזמנה וביקש לקבל החזר כספי. בתשובת נציג הנתבעת לכך נדרש לשלוח דוא"ל מסודר לצורך טיפול בפניה. התובע פעל בהתאם לכך ושלח ביום 12.3.20 הודעה לנתבעת על ביטול ההזמנה ,אולם לא קיבל מענה. פנייה חוזרת לנציג הנתבעת הניבה תשובה על פיה הנתבעת ממתינה לתשובת הספקים .

לטענת התובע במקביל השיבה חברת איסתא, שביטלה את הטיסות הבינלאומיות ליעד הנ"ל את כספי ההזמנה.

כעבור 9 ימים נוספים חזר התובע אל נציג הנתבעת בדרישה מסבירה כי הוא וזוגתו נזקקים להחזר הכספי במהרה ,אולם נאמר לו שמדובר בהזמנה שאינה ניתנת לביטול.

5. בדין ודברים שהתנהל בין התובע לנציג הנתבעת עלה סירובו של האחרון להשיב את הכספים בהסתמך על תנאי ההזמנה על פיהם אין אפשרות לבטלה או לשנותה ועל כן בהעדר אפשרות לפנות לספקים והימשכות הסגר השיב את פני התובע ריקם. התובע התרעם על שימוש בתנאי הנ"ל משום שלטענתו אין הוא חל במקרה שבו ביטול ההזמנה נועד על רקע מצב חריג עולמי שבו לא ניתן כלל לממשה.

פניות נוספות לא הניבו השבת הכספים והתובע התוודע לטענתו לקבוצת לקוחות שהזמינו אצל הנתבעת ומצאו עצמם באותו מצב לרבות קבלת מסרון הכולל טבלה בה מוצעת הטבת מימוש עתידית בתוקף לחדשיים ללא אפשרות המרה כספית.

6. לאחר קבלת מסרון נוסף מנציג הנתבעת בדבר קיומו של סגר בפיליפנים הנמשך עד ל 15.8 החליט התובע לפנות ביוזמתו לכל אחד מהספקים הנזכרים בהזמנה ובשוברים שסופקו לו על מנת לברר אפשרות להחזר כספי לנוכח משבר הקורונה.

התובע צרף לכתב התביעה תשובת חלק מהמלונות , וחברת התעופה הפנים ארצית ונענה כי ההזמנה בוטלה וכי לא בוצע חיוב או ניתן החזר מלא (Full refund ) ברקע המצב בעולם. זאת ועוד לדבריו שותף עסקי לשעבר של הנתבעת ,ציין בפניו ,שלא שולמו כלל כספים מראש לספק בחו"ל בעבור האטרקציות עד לפני שהלקוח מגיע למקום במועד המתוכנן.

7. התובע המשיך לפנות לנתבעת על מנת להשיב את כספו גם באמצעות אנשי קשר למיניהם ואף ביקש ממנה להמציא פניה לספקי החבילה לקבלת החזר כספי אולם לא נענה. לפיכך טען כי משעלה בידו להוכיח שניתן היה לפנות לספקים בחו"ל ולבטל את ההזמנה מבעוד מועד ואילו טענת הנתבעת שלא ניתן היה לפעול כך לנוכח הסגר הוכחה כשקרית ,יש לחייב את הנתבעת בהשבת מלא הכספים ששילם.

יתר על כן ספקי השירותים הנ"ל ציינו שלא גבו קנס או דמי ביטול ,דבר המעיד כי הכספים מצויים בידי הנתבעת אשר מסרבת להשיבם. כמו כן לא נכפתה ע"י הספקים הנ"ל דחיית מימוש ההזמנה בעתיד ואילו מהלך זה הוא פרי יצירת הנתבעת בלבד.

8. התביעה כנגד נתבעים אחרים נדחתה בהחלטה מיום 22.8.21 ואילו הנתבעת ביקשה לדחות התביעה לגופה בהעדר עילה הואיל ועל פי תנאי ההזמנה נכתב מפורשות שההצעה היא ללא אפשרות של שינוי או ביטול וכי מומלץ למזמין לרכוש ביטוח המכסה את כלל האפשרויות במקרה של צורך בביטול .

לטענת הנתבעת בהעדר עריכת ביטוח ע"י התובע נטל על עצמו סיכון שהתממש ,מה עוד שהנתבעת בחלק ניכר מהמקרים, שילמה לספקים כספים תוך זמן קצר מההזמנה ונשאה בהוצאות . ספקים אלו הפועלים בחו"ל אינם כפופים לדין הישראלי לרבות לדיני הגנת הצרכן הישראלים ואינם נוטים להשיב כספים במקרה של ביטול ההזמנה. יתר על כן גם על פי תקנות הגנת הצרכן הוגבלה זכות הביטול בנוגע לשירותי הארחה ונופש הניתנים בחו"ל.

דיון

9. למעשה מבקש התובע לזכות בהשבה לנוכח ביטול עסקה של מכר מרחוק עם תחילת פרוץ מגפת הקורונה.

10. אין חולק כי מדובר בהזמנה שבוצעה טלפונית ובאמצעות המרשתת.

התובע לא עיגן את זכותו בחוק הגנת הצרכן ותקנותיו ועל כן למעלה מן הצורך אתייחס לטענת הנתבעת על פיה לא חלות במקרה דנן תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה ) תשע"א 2010 וכפי שפורט בתנאיהן נשללה זכות הביטול של שירותי הארחה , נסיעה חופש ובילוי המתבצעים מחוץ לישראל ולרבות טיסות המשך. לשיטתה שלילת זכות הביטול מעידה על רצון המחוקק למנע תוצאה מעוותת שבה חברת תיירות עלולה לשאת בנזק גדול במקרה של ביטול ההזמנה ע"י הלקוח על אף שנשאה בעלויות ארגון ההזמנה בפועל ותשלום לספקים מחוץ לישראל.

אכן ,התובע אינו יכול להיבנות מהוראות חוק הגנת הצרכן וסמך טענותיו על זכות ההשבה החוזית.

11. לטענת הנתבעת מקום שההסכם שלל את זכות הביטול ,כמו במקרה דנן עת שצוין על גבי השוברים שסופקו לתובע שאין אפשרות לבטל או לשנות את ההזמנה ,והלקוח ידע על כך מבעוד מועד יש לתת נפקות מלאה לתניה החוזית ולפטור אותה מהשבה. לדידה לשם כך נועד ביטוח שהיה על התובע לרכוש למקרה כנ"ל.

לטענת התובע אין ההוראה הנ"ל על גבי השוברים רלבנטית כלל משום שביטול העסקה לא נעשה מיוזמתו או מרצונו אלא על רקע מגפת הקורונה שגררה ביטול הטיסות לחו"ל ומימוש העסקה .

משכך למעשה מבסס התובע את זכותו להשבה על אירוע מסכל אשר לא יכול היה למנעו .

12. בתי המשפט בכלל ובתי המשפט לתביעות קטנות בפרט נדרשו לסוגיית השפעתה של מגפת הקורונה על התקשרויות חוזיות עם ובמהלך פרוץ המגפה.

אין ספק שמדובר במשבר עולמי העומד ברקע ביטול ההזמנה ע"י התובע ועניין זה לא היה צפוי כלל ולא היה ידוע בעת כריתת ההסכם בין הצדדים .הפרה כנ"ל באה לעולם כתוצאה מנסיבות כנ"ל שלא היה עליו גם לראותן מראש ולא יכול היה למנען .

על כן אין להחיל את התניה המגבילה בהזמנה בדבר אפשרות ביטול ההסכם שכיוונה לביטול רצוני של המזמין.

לצורך קביעת תחולת דיני הסיכול יש להידרש לתנאים שנקבעו בסעיף 18 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970 וביניהם ראשית,קיומן של נסיבות אשר קיום החוזה בהן אינו אפשרי או שונה באופן יסודי מהמוסכם, שנית ,העדר ידיעה בעת כריתת החוזה או ציפיה של המפר אודות הנסיבות המסכלות ושלישית ,חוסר יכולת למנען.

סעיף 18(ב) לחוק הנ"ל קובע כי במקרה שמתקיימים התנאים הנ"ל רשאי ביהמ"ש בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו לחייב בהשבה הדדית את מה שקיבל כל צד ממשנהו על פי החוזה.

למעשה לא חלקה הנתבעת על התקיימות התנאים במקרה דנן שעה שהשירות לא סופק כלל עד כה אם מחמת שביצוע החוזה אינו אפשרי או שונה מההסכמה התחילית , ואין התובע כמו גם הנתבעת לא יכלו לצפות את הנסיבות הנ"ל בעת כריתת ההסכם או יכלו למנען.

13. השאלה היחידה היא אם ראוי להורות על השבת הכספים במצב שנוצר.

דיני הסיכול מקנים לביהמ"ש שיקול דעת בנוגע להשבה ובענין זה בקשה הנתבעת לתת את הדעת לשני שיקולים: ראשית, כספי התובע הועברו לצדדי ג' והיא עצמה לא זכתה להשבה שנית, הואיל ושימשה סוכנות תיירות בסדר גודל קטן והנזק שנגרם לה עקב מגפת הקורונה הביא כמעט לקריסתה עלול חיובה להחזר כספי לגרור אותה לחדלות פירעון.

שיקול הדעת של בתי המשפט במקרים רבים ודומים אם כי לא זהים (בהקשרים של ביטול הזמנות של טיסות, טיולים, חופשות וכיוצ"ב ) הציג קשת סעדים בתביעה להשבה ,וזאת למן דחיית התביעה להשבה ( ת"ק 2367-05-20 דוד נ' אור קריירה בע"מ ( 2.8.20 כאשר חבילת הנופש הוזמנה לאחר תחילת משבר הקורונה) השבה מלאה ( רת"ק ( נצ) 60628-09-20 מדרפט טבע והרפתקאות בע"מ נ' כהן ( 11.11.20) השבה חלקית תוך חלוקת עלויות בין הצדדים, (ת"ק(ת"א) 67385-02-20 טננבאום נ' קרוז תור בע"מ (10.8.20) תק ( עכו) 5371-03-20 רודולר נ' פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ (25.12.20) , רת"ק ( ב"ש ) 56757-11-20 אשת נ' ז'ופרנר ( 28.4.21) ,ת"ק (ב"ש) 16907-09-20 אהרונוב נ' רימון טיולים בע"מ ( 9.6.21) והפסיקה העניפה שצוטטה שם ) או השבה חלקית מכח שיקולי צדק וחובת תום הלב ( ת"ק (חי) 1365-04-20 קרן נ' בשביל הזהב תיירות בע"מ ( 8.4.21) והשהיית ההשבה על דרך זיכוי כספי ( תק (י-ם) 22148-07-20 ישי נ החברה הגאוגרפית בע"מ (1.3.21)

כחוט השני של הפסיקה שצידדה בהשבה מלאה עומדת אי הוכחת פעילות אקטיבית מצד חברת התיירות בדאגה להשבת הכספים מול גורמי חוץ. ( ראה תק(ת"א) 49016-05-20 רביב

נ' ר.ת. דיסקברי טיול עולמי בע"מ ( 15.1.21) ובמקום שמאמצים אלו הוכחו ואף אם לא צלחו -נדחתה התביעה( ראה ת"ק (ת"א) 2367-05-20 הנ"ל )

14. במקרה דנן לא עלה בידי הנתבעת להציג ולו ראיה אחת בדבר פניה לספק כלשהו בחו"ל להשבת הכספים. גם הטענה כביכול שהעבירה כספים לספקים בחו"ל באופן מרוכז לא הוכחה כלל .לעומת זאת התובע הוכיח באמצעות ראיות שהוגשו כי פנה לחלק מהספקים ונענה שלאור המצב המיוחד של משבר בקורונה לא חויבה המזמינה בעבור השירות.

לפיכך בבא ביהמ"ש לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים , עליו ליתן את הדעת במסגרת שיקולי צדק להעדר אשם של שני הצדדים לנסיבות שהובילו לאירוע המסכל , למועד הביטול ביחס למועד המתוכנן ,היעד, התניות החוזיות ומאמץ מוכח מצד הנתבעת לדאוג להשבת הכספים והצעות לשיפוי .

כשאני נותנת דעתי לכלל השיקולים הנ"ל נוטה הכף להורות על השבת מרב הכספים ללא השהיה ומטעמי צדק בניכוי הוצאות הנתבעת .

ראינו שההזמנה בוצעה כ 3 חדשים טרם ידיעה על תחילת המשבר ,התובע ביטל את ההזמנה כחודש לפני המועד המתוכנן ליציאה, הטיסות לחו"ל בוטלו ולא ניתן היה לממש את ההזמנה מה גם שלא מומשה בפועל. ומעל לכל, הוכח ע"י התובע שחלק מספקי רכיבי ההזמנה לא חייבו את הנתבעת או מי מטעמה בעבור ההזמנה.

15. לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 22,000 ₪ בתוך 30 יום שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד לתשלום בפועל.

אין צו להוצאות בנסיבות.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 15 יום .

ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, 31 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.