05 אפריל 2022

לפני: כב' השופטת דניה דרורי

החלטה

(בקשת התובע להפנות למומחה שאלות הבהרה)

1. עניינו של הליך זה בטענת התובע לפיה נפגע בידו השמאלית במסגרת עבודתו ביום 5.3.19 ויש להכיר בפגיעה כתאונת עבודה. התביעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 31.10.19, ומכאן התביעה.

לאחר שנשמעו עדויות, נקבע בהחלטת המותב מיום 26.12.21, כי עלה בידי התובע להראות שחש בכאבים בשורש כף יש שמאל בסמוך לאחר פעילות ספורט במסגרת עבודתו, במהלכה הפעיל מאמץ ולחץ על שורשי כפות הידיים. עוד נקבע באותה החלטה כי יש למנות מומחה-יועץ רפואי על מנת להכריע בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הליקוי שאובחן בידו של התובע בסמוך לאחר האירוע התאונתי.

2. ד"ר אלון קובו מונה כמומחה-יועץ רפואי בתחום הכירורגיה האורתופדית (להלן – המומחה). למומחה הוצגה התשתית העובדתית הבאה:

א. התובע משרת כקצין במשטרת ישראל. במסגרת השירות התובע נדרש, כחלק מתפקידו, לעבור מבחן כשירות גופנית - בוחן בר-אור וזאת בתדירות של פעמיים בשנה. הבוחן כולל ריצה של 2,000 ₪ וכן מבחן כח, הכולל תרגילי כפיפות בטן ומרפקים.

ב. ביום 5.3.19 נדרש התובע לבצע מבחן כח. בעת ביצוע תרגיל כפיפת מרפקים חש התובע כאבים בשורש כף יד שמאל בשל המאמץ עצמו בעקבות התנועה שביצע או העומס על האזור שנפגע. התובע השתתף במבחן עד סיומו בשעה 9:30 לערך והמשיך ביום עבודתו.

ג. ביום 30.6.19 או בסמוך לכך הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. התביעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 31.10.19.

המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות: מהו הליקוי ממנו סובל התובע בידו השמאלית כעולה מהחומר הרפואי; האם יש קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין האירוע בעבודה בתאריך 5.3.19; והאם אי הכושר לעבודה על פי התעודות הרפואיות לנפגע בעבודה כולו או חלקו נגרם עקב האירוע התאונתי.

3. בחוות דעתו מיום 20.2.22 קבע המומחה כך:

א. התובע סובל ממחלת keinbock בשורש ידו השמאלית (להלן- המחלה). המומחה הסביר כי מדובר במחלה הידועה גם בשם נמק אווסקולרי של הלוגייט, שהיא אחת משמונה העצמות הקטנות בפרק כף היד. על-פי האמור בחוות הדעת, במצב זה העצם מאבדת את אספקת הדם, מצב המוביל לנמק. מכיוון שמדובר בעצם מרכזית בשורש כף היד שלה חשיבות לתנועה נכונה ולתמיכה במפרק שורש היד, הנמק עלול להוביל לרגישות ולכאבים, לתנועה לא תקינה, לירידה בתנועה או נוקשות, ובחלוף הזמן – לניוון פרק שורש כף היד.

ב. אשר לגורם למחלה, המומחה קבע כי אין סיבה מבודדת, וכי המחלה שכיחה בגברים בין הגילאים 20 עד 40 ויכולה להיגרם על ידי מספר גורמים, ובהם שינויים בשלד, טראומה, או מצבים רפואיים אחרים (ובהן מחלות כגון זאבת, אנמיה חרמשית ועוד).

ג. בהתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לליקוי, קבע המומחה שהמחלה החלה אצל התובע שנים טרם האירוע. בין תחילת המחלה ועד הופעת שינויים ניווניים בשורש היד הבאים לידי ביטוי בצילומי רנטגן חולפות מספר שנים. אצל התובע התגלו שינויים ניווניים בשורש היד יומיים לאחר האירוע, כך שיש לקבוע שאין קשר סיבתי בין הופעת המחלה לבין הפעילות הפיסית שהתובע ביצע ביום האירוע.

יחד עם זאת, המומחה קבע כי האירוע במהלכו ביצע התובע פעילות פיסית חוזרת ונשנית עם עומס על שורש יד שמאל (שכיבות סמיכה), הוביל להתלקחות (exacerbation) פתאומית וזמנית בסימפטומים שנגרמים כתוצאה מהשינויים הניווניים, שהינם התוצאה הטבעית והצפויה של המחלה בשלביה המתקדמים. המומחה קבע, אם כן, כי הפעילות במהלך האירוע, גרמה להחמרה פתאומית וזמנית במחלה. לאחר טיפול שכלל מנוחה, קיבוע של המפרק ותרופות נוגדות דלקת, התהליך הדלקתי, שמאפיין את ההתלקחות הזמנית, הולך ומתפוגג והמפרק חוזר למצבו הקודם לאירוע, שגרם להתלקחות. המומחה הוסיף וקבע כי באופן טיפוסי, צפויים אירועים נוספים של התלקחות שכזו להופיע בעתיד בשכיחות הולכת וגוברת עד למצב בו התסמינים יהיו קבועים.

ד. בהתייחס לשאלת אי הכושר, המומחה קבע כי בעקבות האירוע נגרם לתובע אי כושר. במהלך התקופה שמיום האירוע ועד ליום 2.4.19 התובע היה מטופל בקיבוע קבוע של מפרק שורש היד, והחל מיום 2.4.19 הגבס הוסר מידו של התובע והוא הועבר להמשך טיפול במקבע.

4. התובע ביקש שיופנו למומחה שאלות ההבהרה הבאות:

(1) האם ניתן להעריך כי אילולא הפציעה מיום 5.3.19 מחלת ה keinbock לא היתה נגרמת לתובע הגבלה ניכרת בתנועה ולכאבים בהכרח (בשים לב לכך שעל פי חוות הדעת חבלה גורמת להחמרת המחלה) ובשים לב וכי עד מועד הפציעה ביום 5.3.19 לתובע לא היו כאבים, לא היתה הגבלה בתנועה ולא היה צורך בביצוע ניתוח)?

(2) האם ניתן להעריך כי החבלה ביום 5.3.19 היא הגורם המזרז שבגללו נדרש התובע לעבור ניתוח בפרק כף היד, להגבלה בתנועה ולכאבים קבועים – ואילו היה עבוד בעבודה אחרת שאינה דורשת הפעלת כוח פיזי על כף היד – קיימת סבירות גדולה שלא היה נדרש לניתוח, לא היה סובל מכאבים ולא היתה הגבלה בתנועה וזאת חרף הימצאותה של המחלה ברקע וכי היה ניתן לחיות שנים רבות נוספות עם המחלה ללא כאבים ניתוח ומגבלה?

(3) האם ניתן להעריך כי מחלת ה keinbock ממנה סובל התובע מונעת מהתובע לבצע עבודה פיזית בפרק כף היד הפגועה? וכי ביצוע עבודה פיזית באזור הפגוע יכול שתגרום לפגיעה נוספת/ נזק נוסף למפרק שלא היה מתרחש אילולא לא הופעל לחץ פיזי על האזור הפגוע ממילא?

(4) האם ניתן לומר כי קיימת אפשרות שמחלת keinbock נגרמה לתובע מפעילות מבצעית אותה ביצע בשנת 2005?

5. הנתבע, בתשובתו, מתנגד לבקשה וטוען כי חוות דעת המומחה מנומקת ואינה דורשת הבהרה נוספת וכן כי חלק מהשאלות תיאורטיות.

6. לאחר שנתתי דעתי לעמדות הצדדים, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, אם כי לא מהנימוקים שהובאו בתשובה.

על-פי פסיקת בית הדין הארצי, בהתחשב בכך שהמומחה אינו נחקר בחקירה נגדית ובהתחשב במשקל הראייתי הרב שניתן לחוות דעת המומחה, על בית הדין לאפשר, ככלל, הצגת שאלות למומחה, בכפוף לכך שמדובר בשאלה רלוונטית המכוונת להבהיר את חוות הדעת או להשלימה וכשהשאלה עשויה לתרום לבירור השאלה שבדיון (דב"ע לו 0-4 המוסד לביטוח לאומי – מחבובי, פד"ע ז' 368; דב"ע נה/0-1 שוורצמן – המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).

אלא שעל-פי הפסיקה, אין מקום להפנות למומחה שאלות עובדתיות או שאלות שאין זה מתפקידו של המומחה להשיב עליהן. כן נפסק שאין מקום להפנות שאלות הבאות לבחון את מומחיות הרופא, שאלות מתפלמסות או שאלות המכבידות יתר על המידה על המומחה ועל ההליך השיפוטי. בית הדין לא יאפשר להפנות למומחה שאלות תיאורטיות, שאלות העומדות בניגוד למסמכים רפואיים או שאלות הסוטות מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטות בית הדין (בר"ע (ארצי) 19575-03-11 בן חמו – המוסד לביטוח לאומי (2.6.11), וההפניות שם).

לא מצאתי שיש בשאלות (1) ו- (2) כדי להבהיר את האמור בחוות הדעת או כדי לסייע לבית הדין להכריע בהליך. שאלת ה"אלמלא" בנוגע להחשת מועד הופעת הסימפטומים רלוונטית להליכים בהם מתעוררת שאלת ההכרה באירוע לבבי או מוחי כתוצאה של אירוע חריג בעבודה, אך אינה רלוונטית למקרה שלפנינו. במקרה כאן המומחה קבע במפורש שהאירוע התאונתי בעבודה גרם להחמרה זמנית בסימפטומים, ודי בכך לכאורה כדי ללמד על קשר סיבתי בין הדברים.

אשר לשאלה (3) – השאלה בדבר האפשרות שפעילות פיזית תוסיף ותחמיר בעתיד את מצבו של התובע אינה רלוונטית לשאלה שבמחלוקת בהליך כאן. חלקה השני של השאלה חוזר על שאלת ה"אלמלא", אשר היא, כמפורט לעיל, אינה רלוונטית להליך.

אשר לשאלה (4) – השאלה חורגת מגבול השאלות שבמחלוקת בהליך כאן, והמומחה אינו נדרש לבחון את השפעת הפגיעה משנת 2005 על הופעת המחלה או החמרתה. בהליך כאן לא התבררו לאשורן העובדות הרלוונטיות לגבי הפגיעה משנת 2005.

7. מחוות הדעת עולה, כמפורט לעיל, כי האירוע התאונתי בעבודה הביא להתלקחות, ולו זמנית וחולפת, של מחלה ממנה סובל התובע, באופן שהצריך מנוחה וקבלת טיפול רפואי.

לכאורה, די באמור כדי להוביל להכרה באירוע התאונתי כתאונת עבודה (דב"ע (ארצי) שם/0-96 המוסד לביטוח לאומי – וייל, פד"ע יב 225 (1981);  עב"ל (ארצי) 290/05 גבריאל כהן – המוסד לביטוח לאומי (19.3.06); עב"ל (ארצי) 20974-01-16 קלרה שמורק – המוסד לביטוח לאומי (24.1.17).

8. הנתבע יודיע, תוך 30 ימים, אם יש שינוי בעמדתו בנוגע להכרה באירוע כתאונת עבודה על יסוד האמור בחוות דעת המומחה ועל יסוד הפסיקה כמפורט לעיל.

לעיון

ניתנה היום, ד' ניסן תשפ"ב, (05 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.