1. בפני בקשת רשות להתגונן שהגישה הנתבעת בתביעה על סך של 386,677 ₪.

2. התובעת נטעה כרם זיתים במקרקעין ששייכים לקיבוץ שדות ים. התובעת היא אגודה בשליטת הקיבוץ. הנתבע הוא חקלאי וסוחר בזיתים. בשנת 2017 חתמו הצדדים על הסכם לפיו שדות ים והנתבע היו אמורים להקים שותפות לצורך ניהול הכרם. לפי ההסכם הקיבוץ היה אמור להקנות לשותפות הרשאה לשימוש במקרקעין, והנתבע התחייב לרכוש מהשותפות כל פרי הזיתים מהקיבוץ. היות שמדובר בקרקע חקלאית נדרש אישור לעסקה מאת הממונה לפי חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) תשכ"ז -1967, בסעיף 14.3 להסכם נקבע כי אם קיום ההסכם לא יהיה אפשרי הוא יפקע מבלי שהדבר יהווה הפרה. הממונה דרש להפסיק את ההתקשרות ועל כן ההסכם פקע מעצמו.

3. ואולם בכל מקרה רכש הנתבע מהתובעת את פרי הכרם ובשנים 2017 ו-2018 שילם הנתבע לשדות ים את התמורה עבור הפרי. יחד עם זאת התובע לא שילם עבור הפרי בשנת 2019. מכאן התביעה.

4. הנתבעת טענה מנגד, כי במהלך חודש דצמבר 2019 הודיע קיבוץ שדות ים על סיום השותפות בין הצדדים וכי הקיבוץ יעביר את המקרקעין לצד אחר. הנתבע הודיע שמדובר בצעד חד צדדי שפגע בו כלכלית. הנתבע הבהיר שהוא הביע רצונו שההסכם בין הצדדים יימשך 9 שנים, ומהקיבוץ נאמר לו, שניתן יהיה לעשות זאת במספר פעימות, כשכל פעימה תארך 3 שנים. ואולם, תוך כדי המגעים בין הצדדים התברר לנתבע כי כבר בשנת 2018 העביר הקיבוץ את הקרקע לצד אחר בננות החוף בע"מ. לטענת הנתבע הוא השקיע כספים רבים במקרקעין ולכן נגרמו לו הפסדים רבים ומשמעותיים. הנתבע הניח כי הסכם השכירות יארך 9 שנים ולכן השקיע כספים בהתאם. לטענתו הוא הפסיד בעסקה סכום של 2,524,000 ₪ וכיוון שמדובר בשותפות, אזי הקיבוץ צריך לשאת בחלק מההפסדים.

5. אני סבור שדין בקשת הרשות להתגונן להתקבל והתביעה אינה מתאימה להתברר במסגרת סדר דין מקוצר. במסגרת ההגנה עלו שאלות כגון האם הייתה שותפות, מה הייתה מהות הקשר העסקי בין הצדדים וכן האם זכאי הנתבע לקיזוז סכומים מהפסדיו.

6. "הנחת המוצא היא כי הנטל בו נושא מבקש הרשות להתגונן קל הוא. הוא "איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית", והרשות תוענק לו כאשר "התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה" (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (25.11.1993)). עם זאת, על מנת "להראות הגנה אפשרית" אין די בהצגת טענות כלליות. ניתן לסכם את עמדת הפסיקה בעניין באופן הבא: מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בטענות הגנה-לכאורה ולו בדוחק, אך עליו להתכבד ולפרט בתצהיר מטעמו את העובדות שעליהן מבוססות טענותיו (וראו ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג(1) 390, 399 (1999); ע"א 5063/08 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (21.12.2011); רע"א 3912/12 אייקום תקשורת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (11.11.2012)). הנטל המוטל על המבקש אינו רב, אך הוא קיים." [רע"א 8123/18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (פורסם בנבו, 11.12.18)].

7. אני סבור שטענותיו של הנתבע הן רציניות ועומדות בתנאים שמעמידה הפסיקה. הנתבע הראה הגנה אפשרית ולמעלה מכך. אשר על כן אני מורה לקבל את בקשת הרשות להתגונן ללא הפקדת ערבות. התיק יועבר לטיפול מותב שופט.

8. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשפ"א, 08 יולי 2021, בהעדר הצדדים.