עת"מ 48183-10-20 חאלד לפקיה ואח' נ' שר הפנים ואח'

בפני כב' השופטת תמר בזק רפפורט

העתק החלטת בית משפט מיום 16 נובמבר 2020

הבקשה שלפני היא לצו עשה המשנה את המצב הקיים, שכן העותר לפי גרסתו לא שוהה בישראל כדין, ולפי המשיב, מעולם לא ניתן לו היתר שהיה מכוח טענות לזוגיות.
בהקשר זה, ניתן בערר (י-ם) 2191-19 צו ארעי לפיו יעוכבו הליכי אכיפה והרחקה מישראל עד למתן החלטה אחרת ניתן ביום 28.3.2019, אולם הצו בוטל כשהערר נמחק, בפסק הדין מיום 12.9.2019, כך שאינני סבורה שיש באמור כדי לשנות מהמסקנה כי הצו שמבוקש לפני הוא בבחינת שינוי המצב הקיים.

צו כזה אינו ניתן כדבר שבשגרה ובמקרה זה אין הצדקה לחרוג מן הכלל, שכן בענייננו מדובר במעבר בין ישראל לשטחי הרשות הפלסטינית שאינו בלתי הפיך ואינו כרוך בעלויות גבוהות, כך שאי מתן צו הביניים המבוקש איננו מונע מן המבקשים סעד אפקטיבי בעתירה העיקרית, אם יימצא כי קיימת עילה לכך (ראו בר"מ 2038/12 אבו באקאיוקו נ' משרד הפנים (15.4.2012)‏‏; בר"מ 5346/03 מלבסקיה נ' שר הפנים (18.6.2003)).

אם כן הבקשה לצו ביניים נדחית איפוא.