בענין: בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך - בית משפט השלום בתל אביב

1. ביום 27.10.2020 הוגשה תביעה בסדר דין מהיר על סך 69,368 ש"ח נגד הנתבעת בגין חיוב כספי שבוצע על ידי הנתבעת בניגוד להבטחותיה ותוך הפליה ביחס לבעלי עסקים אחרים בקניון בבעלות הנתבעת.

2. בבקשה שלפניי טענה הנתבעת, כי בהסכם השכירות מכוחו החזיקו התובעות במושכר יש תניית שיפוט בלעדית לפיה הסמכות לדון בכל תובענה הנבעת מהסכם השכירות מסורה לבית המשפט המוסמך בתל אביב, על כן - בהתאם להוראות תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הסמכות מוקנית לבית המשפט השלום בתל אביב.

הנתבעת הבהירה, כי התובעת 2 חתמה על הסכם השכירות וכי התובעת 1 נכנסה בנעליה וקיבלה על עצמה את כל התחייבויות התובעת 2 בהסכם השכירות ובכלל כך תניית השיפוט.

3. במענה השיבו התובעות, כי תניית השיפוט אינה כובלת את התובעת 1 שכן היא נכנסה בנעלי התובעת 2 בכל הנוגע לעניינים מהותיים כגון ניהול שוטף של החנות, העברת דמי שכירות וניהול, העמדת ערבויות וכו' .

בנוסף נטען, כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד שיש לבטלו שכן היכולת של השוכר לשנות תנאי זה היא נמוכה ומדגישה את חולשת התובעות ביחס לנתבעת.

בנוסף טענו התובעות, כי ניהול התביעה לא יקשה על הנתבעת בהיותה גוף כלכלי איתן ואילו יקשה עליה להתנהל באופן שיחסום את דרכן מלגשת לערכאות.

כמו כן טענו התובעות, כי לנתבעת סניפים רבים בכל הארץ וכי מירב הזיקות מתקיימות בחיפה.

4. בתגובה לתשובה טענה הנתבעת, כי לתשובה לא צורף תצהיר; כי עילת התביעה היא חוזית הנשענת על הסכם השכירות בו ישנה תניית שיפוט יחודית וכי הסכם השכירות חלק על התובעת 2 בהיותה שוכרת ועל התובעת 1 בהיותה זכיינית אשר החילה על עצמה את הוראות הסכם השכירות כתנאי לקבלת הרשות להפעיל את עסקה במושכר.

בהתייחס לטענה ביחס לכך שתניית השיפוט היא תנאי מקפח בחוזה אחיד טענה הנתבעת, כי מדובר בהרחבת חזית וכי לא ניתן לטעון טענה שכזו ללא תצהיר.

דיון והכרעה

5. תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("התקנות") קובעת, כך:

 "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4"

כלומר, אם לא הוסכם כי מקום השיפוט הוא ייחודי, ניתן להגיש תביעה או לפי תניית השיפוט, או לפי אחת מחמש החלופות המקנות סמכות מקומית, כמפורט בתקנה 3 לתקנות.

על מנת לקבוע סמכות שיפוט ייחודית, נוסח התניה צריך להיות ברור באופן המייחד את הדיון לערכאת שיפוט מסוימת. אם לא צוינו בתנית השיפוט המילים כמו: "בלבד" או "אך ורק", יש לראות בתניה משום קביעת שיפוט מקביל ולא ייחודי.

6. בענייננו, ניסוח תניית השיפוט בהסכם שנחתם בין התובעת 2 והנתבעת מלמד על ייחודיות, שכן נקבע במפורש שמדובר ב"סמכות שיפוט בלעדית".

איני מקבלת את טענת התובעות, כי הוראה זו אינה מחייבת את התובעת 1, שכן ב"כתב ההתחייבות ושחרור" אישרה התובעת 1 כי היא מתחייבת כלפי הנתבעת בכל החיובים והחובות שמתחייבת בהם התובעת 2 בהסכם השכירות (ובכלל כך, תניית השיפוט היחודית).

על כן תניית השיפוט מחייבת את שתי התובעות.

7. התובעות טענו, כי מאחר וההתקשרות בין הצדדים מהווה "חוזה אחיד", תניית השיפוט מהווה תנאי מקפח.

ראשית, התובעות לא הוכיחו את טענותיהן בדבר היות ההתקשרות "חוזה אחיד".

בהתאם להוראות חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 ("חוק החוזים האחידים") חוזה אחיד הוא "חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם".

התובעות לא הציגו גרסה סדורה בענין זה, לא הציגו ראיות לכאורה שנמנעה מהן האפשרות לשנות את תאי ההסכם או כי מדובר בפורמט התקשרות יחיד לו מחויבים, ככתבו וכלשונו, כל השוכרים.

בנוסף, איני יכולה לקבוע, כי התנאים נקבעו בידי הנתבעת בלבד כדי לשמש בחוזים רבים בינה לבין קבוצות בלתי מסוימות.

טענות התובעות בענין זה נטענו ללא פירוט וללא תצהיר ועל כן, איני סבורה, כי הטענה בדבר היות ההסכם "חוזה אחיד" בוססה במידה הנדרשת, כדי להוביל לביטול תניית השיפוט.

8. ואולם, אף אם הייתי מגיעה למסקנה, כי מדובר בחוזה אחיד, איני סבורה, כי מתקיימת חזקת הקיפוח הקבועה בהקשר זה בחוק החוזים האחידים.

אסביר: 

חוק החוזים האחידים קובע חזקה לפיה "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך" הוא תנאי מקפח.

ברע"א 118/02 מפעל הפיס נ' כהן (פ"ד נז(4), 473 קבע בית המשפט, כי  חזקת הקיפוח שבסעיף 4(9) לחוק נועדה להגן על הצרכנים מפני ניצול לרעה של כוח הספקים אשר עשויים ליטול מן המתקשרים עמם את האמצעי שהעמידו להם כללי הסמכות המקומית ואשר נועד להפוך את ההתדיינות המשפטית לנוחה יותר.

באותו ענין קבע בית המשפט, כי המבחן לקביעה האם מדובר בתנאי מקפח הוא המבחן האם תניית השיפוט יוצרת הרתעה מפני מימוש הזכויות.

מבחן ההרתעה אינו מסתפק בפגיעה בנוחות המתדיינים, אלא יש לבחון האם התנאי מחייב פגיעה מהותית בזכות להתדיינות משפטית.

ברע"א 4615/12 לוקי בניה ופיתוח בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (13.1.2012) קבע בית המשפט, כך:

"תניית סמכות שיפוטית מקומית ייחודית תוגדר כתנייה מקפחת בחוזה אחיד רק אם תנייה זו יוצרת הרתעה מפני מימוש זכויות".

בע"א 10740/02‏ רחמים נ' ליגד השקעות ובנין בע"מ, פ''ד נח(1) 587 קבע בית המשפט, כי "עיקר יתרונו של מבחן ההרתעה הוא בהיותו מבחן גמיש, המאפשר לבית^-המשפט לבסס את הכרעתו בדבר היותה של תניית שיפוט בחוזה אחיד תנאי מקפח על בדיקת כלל נסיבותיו של המקרה העומד לדיון".

כלומר, בית המשפט בוחן את סוגיית ההרתעה ביחס לנסיבות ההליך שלפניו ובכלל כך - זהות הצדדים, בתי המשפט עליהם הוסכם בתניית השיפוט, טיבו של ההליך וסכומו, קשיי תחבורה, מגבלות סובייקטיביות של בעלי הדין וכו'.

אציין, כי התובעות לא טענו דבר בהקשר זה, לא הסבירו מדוע מתקיימת הרתעה מניהול ההליך בתל אביב והטיעונים שהוצגו על ידי התובעות (ללא תצהיר) הם טיעונים ביחס לנוחות ולא בהיבט של מניעה מהותית לניהול ההליך בתל אביב.

9. כאשר נבחנת סוגיית ההרתעה מניהול ההליך בענייננו מתקבלת המסקנה, כי תניית השיפוט אינה מקפחת:

המרחק בין תל אביב לחיפה אינו גדול; בית המשפט המוסמך בתל אביב נגיש ומאפשר התייצבות באמצעות תחבורה ציבורית באופן נח ובעלות סבירה; סכום התביעה אינו זניח במובן זה שלא תהיה כדאיות לנהל את ההליך בתל אביב לאור העלויות הכרוכות בכך ומאידך, מדובר בתביעה בסדר דין מהיר אשר בירורה יעיל, מהיר ודורש מספר ישיבות מצומצם, כלומר לא מדובר בטרחה מוגזמת מבחינת התובעות.

קביעה זו מתיישבת גם עם הקביעות בדבר הפיחות שחל במעמדה של טענת הסמכות המקומית בשים לב לשטחה של מדינת ישראל ואמצעי התחבורה הזמינים בתקופה זו.

לאור האמור אני קובעת, כי יש לתת תוקף לתניית השיפוט ולאפשר את קיום הדיון בהתאם לחלופה הקבועה בתניית השיפוט - בבית המשפט בתל אביב.

לאחר ששקלתי את נסיבות הגשת התביעה ואת הסיבות בעטיין הוגשה התביעה בחיפה החלטתי שלא לחייב בהוצאות.

סוף דבר:

בהסתמך על ניתוח הדברים כאמור, אני קובעת, כי יש לכבד את תניית השיפוט הבלעדית המוסכמת בין הצדדים לפיה התביעה תתנהל בבית משפט המוסמך בתל אביב.

בהתאם אני מורה על העברת הליך זה לכבוד נשיא בתי משפט השלום בתל-אביב-יפו לשם מתן הוראות בנוגע להמשך בירור ההליך.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"א, 30 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.