08 נובמבר 2022

לפני:

כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג – דן יחיד

החלטה

1. התובע, מר אליהו ביטון, מועסק בעיריית ירושלים מזה כשלושה עשורים כנהג רכבי טיאוט. את ההליך שלפני הגיש כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את תביעתו להכיר בליקויים עמם הוא מתמודד בידיו, בצווארו ובגבו כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

ליקויים בידיים

2. בתום ישיבה להוכחות, ולאחר ששקל את עמדתו, הודיע המוסד כי הוא מסכים לראות בתנאי עבודתו של התובע ככאלה המקימים תשתית עובדתית לבחינת יישום תורת המיקרוטראומה על הפגיעות הנטענות בידיו של התובע. בה בעת עתר להארכת מועד להודיע האם יש בידו להכיר בליקויים אלה אף ללא צורך במינוי מומחה, יועץ רפואי מטעם בית הדין (ראו: הודעת המוסד מיום 29.6.2022). בהמשך לכך הודיע המוסד כי אין בידו להכיר בליקויים בידיו של התובע כבתאונת עבודה (ראו: הודעה מיום 18.9.2022). על כן בשלב זה נדרשת הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקויים בידיו. לשם כך ימונה מומחה רפואי על בסיס רשימת מוסכמות שגובשה בתום ישיבת ההוכחות.

ליקויים בצוואר

3. בהקשר לצוואר נדרשת הכרעה בשאלה אם עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה. אולם קודם לכן יש להסיר מהדרך 'טענה מקדמית' שהעלה התובע בסיכומיו, והיא שרשימת המוסכמות שגובשה בתום ישיבת ההוכחות, ואשר כוללת גם התייחסות לתנועות הצוואר שביצע התובע במהלך עבודתו, משקפת את העובדות שעולות מהתשתית הראייתית שנפרסה לפני בית הדין, ומהווה תשתית עובדתית למיקרוטראומה שלה הסכים המוסד. על כן על בסיסה יש למנות מומחה שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי.

המוסד מצדו טוען שמדובר בהמלצה של בית הדין שנוסחה כדי לייתר את הצורך בהכרעה שיפוטית בשאלה אם הונחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה אם לאו, ובמסגרת מספר חלופות שנדונו בין הצדדים. על פי המוסד הרשימה הוכתבה מבלי שבית הדין או הצדדים יכלו לקרוא קודם את הפרוטוקול, שכן ישיבת ההוכחות תועדה בהקלטה, או לטעון טענותיהם לגבי התשתית העובדתית שהוכחה. לכן לא נכון להציגה כהסכמה דיונית שלא ניתן לחזור ממנה. לטענת המוסד משקיבל לידיו את הפרוטוקול המוקלד התברר לו שיש סתירות, אי דיוקים וחוסר בהירות בקשר לתנאי עבודתו של התובע.

דעתי כדעת המוסד. רשימת המוסכמות משקפת המלצה לצדדים אשר נוסחה בתום שמיעת חקירתו הנגדית של התובע, על יסוד התרשמותי ממנה באותו שלב, וכחלק מניסיון להביא את הצדדים להסכמה שתייתר הכרעה שיפוטית. במטרה לקצר ולייעל את ההליך. הדברים נלמדים על רקע המשך הפרוטוקול, ובפרט בקשת באת כוח המוסד: "אני מבקשת שהות בת 10 ימים להודיע האם אנחנו מסכימים למינוי מומחה על יסוד התשתית העובדתית שפורטה". ומנגד תגובת בא כוח התובע "ככל שתשובת המוסד תהא חיובית אנחנו מוותרים על הטענה למיקרוטראומה בעמוד שדרה מותני" (עמ' 18, שורות 8 – 12). כלומר, למוסד ניתנה האפשרות לשקול אם לקבל את האמור ברשימת העובדות, בין היתר, משום שאכן באותו שלב לא עמד לפני הנוכחים פרוטוקול הדיון שהוקלט, ולכן נמנעה מהם האפשרות לעיין בו ולטעון לעניין תוכן העדות כבר באותו מועד. כמפורט בפרק הקודם, המוסד הסכים לשקול עמדתו ברוח המלצת בית הדין ועל כך יש לברך, אולם אין לגזור מכך הסכמה מכללא הכובלת אותו בהמשך הדרך.

מכאן להכרעה לגופה.

תשתית עובדתית

4. התשתית העובדתית עולה מכתבי הטענות שהגישו הצדדים, מהמסמכים שצורפו לתצהיר עדותו הראשית של התובע ומעדותו לפני.

התובע, יליד 1958, מועסק באגף התברואה בעיריית ירושלים כנהג רכב טיאוט מכאני, שהוא רכב שמטאטא כבישים ומדרכות. התובע הועסק בתפקיד זה מיום 18.4.1990 ועד שנת 2020. מועד בו עבר לעבוד כנהג של רכב שטיפה ורכב מסוג טנדר, שהם רכבים שהנהיגה בהם זהה לנהיגה ברכבים 'רגילים' (סעיף 4 לתצהירו של התובע).

התובע מועסק בהיקף משרה מלאה. הנהיגה בכל יום עבודה נמשכת 6 שעות בפועל.

5. במהלך השנים התובע נהג ברכבי טיאוט מדגמים שונים, שחלקם מוצגים בסרטון שהגיש במצורף לתצהיר עדותו הראשית. על פי העולה מעדות התובע לפני ונראה גם בסרטון, ככלל, כיסא הנהג מוצב בצדו הימני של רכב הטיאוט (זאת בניגוד לרכב 'רגיל' שבו כיסא הנהג מוצב בצדו השמאלי). בעת הפעלת הרכב התובע אוחז ביד אחת בהגה (או בתפוח הגה) וביד שניה במוט הילוך (ג'ויסטיק) המשמש לשליטה על מהירות הרכב ועצירתו, וכן להפעלת 'תריסים' ומברשות ניקוי שבתחתית הרכב (עמ' 6, משורה 7 ואילך, עמ' 10 משורה 3). ברכבים מדגם ישן התובע אחז את ההגה ביד שמאל ואת מוטות ההילוך ביד ימין. ברכבים מדגמים חדשים התובע אוחז את ההגה ביד ימין ואת מוטות ההילוך בשמאל.

הפעלת מברשות הניקוי נעשית באמצעות לחיצה על כפתורים שנמצאים על מוטות ההילוך או באמצעות הזזת מוטות ההילוך עצמם, וזאת בהתאם לסוג רכב הטיאוט שעליו עבד התובע באותה עת.

6. השימוש במוטות ההילוך הוא תכוף לאורך כל המשמרת בשל הצורך לכוון את מברשות הניקוי וכן לסגור או לפתוח אותן בהתאם למתווה הדרך או המהמורות וכן בהתאם לסוג האשפה הנאספת (עמ' 8, בשורות 14 – 15). לנוכח כך שהתובע נדרש לנקות כבישים ומדרכות הוא עולה ויורד מהמדרכות בהתאם לצורך.

במהלך הנהיגה ברכבי הטיאוט התובע מסתכל לסירוגין על הכביש ועל המדרכות, כמו גם על מברשות הניקוי באמצעות מראות גדולות המותקנות משני צדי הרכב (עמ' 16, בשורות 7-9). השאלה היא כאמור, אם תנועות אלה מקימות תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

דיון והכרעה

7. התובע תיאר בתצהיר עדותו הראשית את התנועות שביצע בצוואר ובנוסף צירף סרטון בו מצולם עובד אחר שמדגים את צורת הנהיגה ברכב. על פי המוסד אין לייחס לסרטון זה משקל משום שהוא אינו מתעד את עבודתו של התובע עצמו, ומשום שהוא צולם במטרה להשתמש בו בהליך המשפטי ומשום כך עשוי להיות מגמתי. מנגד התובע הבהיר בעדותו שעל אף שהוא לא מצולם בסרטון הצילום משקף נאמנה את הרכב שעליו הוא עבד ואת צורת העבודה עליו (מעמ' 16, שורה 33 עד עמ' 17, שורה 5), ועדותו מהימנה עליי. כך דעתי היא שתרומת הסרטון היא בכך שהוא מתעד את כלי הרכב ואת צורת הפעולה עליו, ובכך מאפשר להבין את צורת העבודה של נהג רכב טיאוט. על כן השאלה אם המדגים הוא התובע עצמו או נהג אחר משמעותית פחות. עם זאת נכון הוא שיש להביא בחשבון את העובדה שהנהג המצולם אינו התובע ולכן הסרטון אינו מלמד בהכרח על התנועות המדויקות שביצע התובע עצמו.

8. על פי התובע הוא נהג בכבישים עירוניים ובמדרכות עירוניות שהיו רצופים במכשולים שונים כמהמורות, עמודי חשמל, רכבים חונים, פחי אשפה ועוד. בשל הישיבה בצדו הימני של הרכב – הפוך מהישיבה ברכב 'רגיל' - היה על התובע להזיז את ראשו מימין לשמאל במשך כל זמן הנסיעה כדי לאמוד את המרחק שלו ממכשולים ולוודא שאין עוברי אורח שעשויים להיפגע. בחקירתו הנגדית הסביר שלאחר 3 שנות עבודה כנהג על רכב טיאוט הוא עבר לנהוג ברכבי טיאוט 'קטנים' שמסוגלים לנסוע גם על מדרכות והנהיגה הייתה על כבישים ומדרכות לסירוגין (עמ' 5, שורות 18-16; שורות 24-20).

מנגד, הנתבע טוען שלפי עדות התובע התנועות החוזרות ונשנות דרושות רק כאשר התובע נוהג על מדרכות, כלומר, רק בחלק מזמן העבודה ובהיקף שלא הוכח וזאת כדי להימנע ממכשולים שישנם רק על המדרכות. ומכאן שבעת הנהיגה על הכביש לא היה צורך בתנועה מיוחדת או שונה מתנועות הצוואר של נהג בכלי רכב רגיל. אלא שטענת הנתבע בעניין זה אינה מתיישבת עם העולה מחקירתו הנגדית של התובע, ולפיה במשך כל זמן הנסיעה עליו להסתכל על מברשות הטאוט (עמ' 16, שורה 5 ו-7). כלומר גם בעת נסיעה על הכביש לצדי המדרכה התובע מסתכל על המברשת כדי שפעולת הרכב תהיה מיטבית. כמו כן התובע ציין שקיים קושי מיוחד עם צדו הימני של הרכב שכן כל סטייה קלה הופכת אותו ל"שטח מת" מבחינת הנהג (עמ' 16, שורות 15-16). ולכן מחייבת הסתכלות שמפעילה גם את הצוואר עד כדי כך שבסוף המשמרת התובע חש שאינו מסוגל ליישר את הצוואר (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 9-7). לעמדתי הנתבע לא סתר את עדותו של התובע ומקובלת עליי טענתו שבמשך כל זמן הנהיגה על רכב הטיאוט הוא הזיז את צווארו מצד לצד לצורך נסיעה צמוד למדרכה, לצורך הימנעות ממכשולים על המדרכה וכן לצורך עליה וירידה מהמדרכה. הסרטון שהציג התובע בו נצפה נהג רכב טיאוט מבצע תנועות צוואר מובהקות מצד לצד ממחיש את הטענות של התובע, שמדובר בתנועות תדירות השונות מהתנועות הנדרשות לנהיגה ברכב 'רגיל'.

9. כידוע, מיקרוטראומה היא תורת הפגיעות הזעירות והוכחתה מחייבת הנחת תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר בגוף. נטל ההוכחה מוטל על התובע והוא כולל הוכחת "קיומם של אירועים "פתאומיים", חוזרים ונשנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה" (עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – נוח (22.12.2014); עב"ל (ארצי) 18136-01-20 ששון – המוסד לביטוח לאומי (18.10.2020)). מבין הפעולות שמבצע עובד במהלך עבודתו ניתן לבודד תנועות שחוזרות על עצמן בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק שיש בו כדי לגרום לנזק המצטבר. בפסיקת בית הדין הארצי נדונו מקרים של מבוטחים שביצעו תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר בתדירות משמעותית בעבודה ותנועות אלו הוכרו כמקימות תשתית עובדתית למיקרוטראומה. כך למשל: במקרה של נהג אוטובוס גדול שבמהלך כל הנסיעה נדרש להביט במראות הצדדיות של האוטובוס, ובשעת עצירה בתחנות במראות שבצד ימין של האוטובוס כדי לוודא שכל הנוסעים עולים ויורדים בבטחה (עב"ל (ארצי) 52022-07-20 כהן - המוסד לביטוח לאומי (8.3.2021)); במקרה של קניינית בעירייה שתפקידה כלל הקלדת נתונים למחשב תוך כיפוף, יישור והזזת הצוואר במשך שעות רבות מדי יום (עב"ל (ארצי) 3050-12-19 גולן – המוסד לביטוח לאומי 7.7.2020); וכך גם במקרה של סופר סת"ם שנדרש להזיז את צווארו מלמעלה למטה לשם העתקת שורות קצרות (עב"ל (ארצי) 12336-11-17 אלפסי – המוסד לביטוח לאומי (28.1.2019)). בכל המקרים האלה היו הזזות תכופות ותדירות של הצוואר לצורך ביצוע העבודה, לאו דווקא בזוויות מיוחדות, והן לבדן גיבשו תשתית עובדתית למיקרוטראומה. מכאן שבניגוד לטענות המוסד יש אפשרות להכיר בהזזת צוואר מצד לצד כתשתית עובדתית למיקרוטראומה בנסיבות של תקופת עבודה ממושכת בתנאים האמורים. זהו המקרה כאן, ששונה מהפסיקה אליה הפנה המוסד בסיכומיו והנוגעת לעבודתם של רופאי שיניים או שינניות לגביהם נקבע כי מדובר 'בתנוחה'.

10. לנוכח האמור עמדתי היא כי התשתית העובדתית שהוכיח התובע בנוגע לתנועות הצוואר שביצע במהלך עבודתו היא תשתית עובדתית מספקת למיקרוטראומה המצדיקה מינוי מומחה רפואי.

העובדות הרלוונטיות לעניין זה הן אלה: במשך כל הנהיגה על רכב הטיאוט התובע הזיז את צווארו מצד לצד באופן תדיר כדי לשמור על קשר עין עם מברשות הניקוי שמחוץ לרכב ולהבטיח איסוף אשפה מיטבי; כדי להימנע מהיתקלות במכשולים שונים שישנם בדרך כגון: הולכי רגל, חיות, רכבים, עמודי תאורה, פחי אשפה; וכדי להתגבר על 'השטח המת' שבצד הרכב. תנועות הצוואר חזרו על עצמן בתדירות גבוהה ונמשכו כל זמן הנהיגה (כ-6 שעות ביום) ולכן מקימות תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

ליקויים בגב

11. בתום ישיבת בית הדין מיום 26.10.2022, במהלכה נשמעו סיכומי הצדדים על-פה, ביקש התובע שהות לשוב ולברר את סוגיית דגמי רכבי הטאוט שעליהם נהג התובע ובעיקר את שאלת קיומם או היעדרם של בולמי זעזועים בכיסא הנהג. הארכה שביקש טרם חלפה. על כן ככל שיודיע שהוא עומד על קיומה של תשתית עובדתית לבחינת מיקורטראומה גם בגב תנתן החלטה משלימה בענין זה. אולם ככל שלא יעמוד על הטענה ניתן יהיה למנות מומחה רפואי בנוגע לליקויים בידיים ובצוואר ללא דיחוי.

12. מעקב: 13.11.0222.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשפ"ג, (08 נובמבר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.