הבקשה היא לחייב את התובעות 1,2 בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעת.

המסגרת הנורמטיבית

1. התובעות הן חברות בע"מ. סעיף 353א' לחוק החברות התשנ"ט 1999 (להלן: "חוק החברות") קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" (ההדגשות שלי ה.א)

1. הוראת סעיף 353 א' קובעת לכן את הכלל, שלפיו ניתן לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ולצד זאת מציינת כי קיימות שתי חלופות, אשר בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה כזו: האחת כי החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, והשנייה כי בית המשפט סבר שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.
2. הנטל להוכחת קיומן של החלופות, מוטל על החברה הטוענת כנגד הטלת הערובה.
3. בפסק הדין רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09), נקבע :

"על בית המשפט … לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו … זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג … שאלת סיכויי ההליך … גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה … משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים. .....הנטל להראות מהן אותן נסיבות, בגינן לא מוצדק לחייב את החברה התובעת בערובה להבטחת הוצאות הנתבע, רובץ על כתפי החברה התובעת." (הדגש שלי, ה.א.)

1. תקנה 157 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), קובעת:

בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע."

בכך נשמר, למעשה, ההסדר שנקבע בתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות").

1. בשורה של פסקי דין, פורטו השיקולים שעל בית המשפט לשקול על פי תקנה זו. נקבע, כי על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות, אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה, לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מופסד באם תידחה התביעה נגדו. כך, לדוגמא, נקבע ברע"א 7687/18 מדינת ישראל - רשות המסים - מנהל מע"מ לוד נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ (פורסם בנבו, 15.07.2020)‏‏:

"בתי המשפט ציינו שלושה שיקולים מרכזיים אותם נדרש בית המשפט להביא בחשבון בבואו לחייב בהפקדת ערובה להוצאות: ראשית, הבטחת תשלום הוצאות הצד הפסיבי (ככל שייפסקו לו הוצאות) – התכלית המרכזית של הפקדת הערובה להוצאות היא הגנה על הצד הפסיבי ("הנתבע"), אשר ההליך המשפטי, על ההוצאות הכרוכות בו, נכפו עליו הר כגיגית, מפני מצב דברים בו יזכה בהליך, יפסקו לטובתו הוצאות, אך הוא יעמוד לפני שוקת שבורה, במובן זה שלא יימצא לו מקור אצל יוזם ההליך ("התובע") להיפרע ממנו. שנית, הרתעה מהגשת תביעות סרק – טעם נוסף לדרישה להפקדת ערובה קיים כאשר מתקבל הרושם אצל בית המשפט כי המדובר בתביעת סרק. במצבים אלה עשויה הדרישה להפקדת ערובה להוצאות לשמש אמצעי המבחין בין תביעה שמגישה מאמין בה באמת ובתמים לבין תביעה המוגשת מטעמים אסטרטגיים בלבד, בגדר"put your money where your mouth is". שלישית, הגנה על זכות הגישה לערכאות – כנגד שתי התכליות האמורות, עומדת זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד בשיטת המשפט הישראלי. זכות זו לא יוכל יוזם ההליך לממש, אם הערובה שתקבע תהווה מחסום בלתי עביר מבחינתו, ותביא לכך שיזנח תביעתו מבלי שתבורר. (ראו, מבין רבים: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח איברהים, פ"ד נח(5) 865, 868 (2004); רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין, [פורסם בנבו] פסקאות 7-6 (13.11.2014)). ויובהר, איזון בין שלוש התכליות הללו נדרש בכל מקרה בו מתבקש בית המשפט לחייב בהפקדת ערובה להוצאות."

דיון והכרעה

1. בנסיבות המקרה שבפני, שוכנעתי כי יש לחייב את התובעות 1,2 בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעת.
2. כפי שפורט לעיל, ומאחר שהתובעות הן חברות בע"מ, הנטל הוא עליהן, להראות מדוע אין מקום לחייב אותן בהפקדת ערובה (ור' גם רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' מדינת ישראל). לא מצאתי שעלה בדי התובעות להרים את הנטל הזה.
3. לא שוכנעתי שעלה בידי התובעות להראות שיש ביכולתן לשלם את ההוצאות, ככל שייפסקו. התובעות 1 ו-2 טוענות שיש ביכולתן לשלם את הוצאותיה של הנתבעת, וכי יש במסמכים שצורפו לתגובתן כדי להעיד על כך שיש להן חוסן פיננסי. לטענת המבקשת, המשיבות לא עמדו בנטל המוטל עליהן.
4. להוכחת טענתן, בדבר יכולתן לשאת בתשלום הוצאות הנתבעת ככל שיחויבו לשלם אותן, צירפו התובעות לתגובתן אישורים של רואה חשבון בדבר "איתנות פיננסית" לשנת 2018, ודו"חות רווח והפסד לשנים 2019, 2020 באשר לתובעת 1 בלבד. רואה החשבון הדגיש, בשני האישורים שנתן, כי הנתונים הנוגעים לרווח הנקי בשנים 2019 ו- 2020, שגם הן נזכרו באישורים, טרם בוקרו.
5. לנוכח המסמכים כפי שצורפו, אני מעדיפה את עמדת המבקשת. בשורה של פסקי דין נקבע כי אין די בצירוף אישור רואה חשבון כללי ולאקוני, על מנת על מנת לעמוד בנטל המוטל על תובעת שהיא חברה בע"מ. נקבע, כי לשם סתירת החזקה הקבועה בסעיף 353 א' לחוק החברות, יש לצרף מאזנים ודוחות מבוקרים, מאזני בוחן עדכניים, מצבת התחייבויות, אישורי בנקים על מסגרות אשראי, אישור על חיובים ושעבודים עיקולים וכיוצא באלו.
6. כך, למשל, נקבע כי:

"אין באישור רואה החשבון הלאקוני....כדי להוות הוכחה מניחה את הדעת בדבר איתנות כלכלית" (ר' לעניין זה רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ (פורסם בנבו, 29.12.2011)‏‏).

1. גם בעניין נוסף נקבע:

"לענין הוכחת מצבה הכספי מצאה התובעת 1 לצרף אישור משרד רואי החשבון Baker Tilly Roeles המתייחס להכנסותיה בשנת 2013, לאחר ניכוי מס. אישור זה אינו עדכני וממילא חסר הוא כל מידע ביחס לכלל נכסיה של החברה, כמו גם להתחייבויותיה ומצבת חובותיה, ככל שקיימים. התובעת 1 נמנעה מלהציג אישורי בנק על מסגרות אשראי שהוענקו לה, מאזנים, אישור על חיובים ושיעבודים ו/או עיקולים ולכל אלה אין גם כל התייחסות בתצהירו של מר גנון. נתונים אלה אין ביכלתם כדי להעריך את חוסנה הכלכלי של התובעת 1 ומשנותרו עלומים דומה עלי כי לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה". (הדגש שלי ה.א).

ת"א (מחוזי ת"א) 27315-03-14 WIRECARD TECHNOLOGIES GMBH נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 19.04.2015). והשווה גם ת"א (מחוזי ת"א) 7772-01-15 ש.י.פ.ק. בע"מ נ' ריט 1 בע"מ (פורסם בנבו, 23.11.2015).

1. גם בת.א. (מחוזי מרכז) 21866-01-11 מ.ש. הרוש שירותי הסעדה ומזון בע"מ נ' סובר מזון בע"מ ואח', (להלן: "פרשת הרוש")(לא פורסם, צורף כאסמכתא 1 לתשובה לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה) נקבע:

"רו"ח דרורי והמשיבה לא תמכו טענותיהם בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה במאזנים ודוחות כספיים מבוקרים של המשיבה, אף שזו מחויבת בעריכת והגשת מאזנים ודוחות כספיים מבוקרים. המשיבה גם לא הגישה מאזני בוחן עדכניים (שאינם מבוקרים) אשר היו עשויים לשפוך אור על מצבה הכלכלי העדכני. מכתבו של רואה חשבון אינו תחליף לביקורת חשבונאית או לנתונים מספריים קונקרטיים בכלל (גם אם אינם מבוקרים), ואין ערובה לכך כי האמור בו משקף בצורה נכונה את כל הנתונים החשבונאיים. לא ברור אם מהנתונים ו'ההסברים' שהובאו בפני רואה החשבון נבדקו כדי לוודא ככל הניתן את נכונותם ושלמותם. לא ראיתי שהיתה התייחסות מהימנה ומקיפה למצבת ההתחייבות של המשיבה ועמידת המשיבה בהן, לא ראיתי שנערכה בדיקה כלשהי לגבי נכונות היתרות הרשומות בספרי החברה כסכומים שאחרים חייבים לה, או לגבי הסבירות שהכספים האלה אכן ישולמו לחברה..

כאמור המשיבה נמנעה מלהגיש דוחו"ת כספיים ומאזנים מהתקופה האחרונה. מחדל זה מקים את החזקה לפיו הימנעותו של בעל דין מלהגיש ראיה רלוונטית מצביעה על כך כי לו הובאה אותה ראיה בפני בית המשפט, היא היתה פועלת לחובתו... לגופו של עניין, בהעדר פירוט בדבר מצב חובותיה והתחייבויותיה של המשיבה ולגבי נכסיה, הנתמך באסמכתאות מהימנות, לא ניתן לבחון את מצבה הכלכלי. בנסיבות אלה, מצבה הכלכלי של המשיבה לוט בערפל. לפיכך, המשיבה לא הוכיחה כי ביכולתה לשלם את הוצאות המשיבים במידה ותחוייב בהן, אף שאם רצונה להימנע מחיוב בערובה עליה נטל להוכיח יכולת כזו".(דגש ששלי ה.א.)

1. בנוסף, נקבע ברע"א 7715/09 Advance Computerized Technology (A.C.T) MEDICAL LTD נ' Arrow International INC 2400 Bernville Road Reading (פורסם בנבו, 14.02.2010):

"בית המשפט (קמא, ה.א.) קיבל את הבקשה וקבע שבמקרה זה יש צורך להורות למבקשת על הפקדת ערובה בגובה 100,000 ש''ח. במסגרת החלטתו קבע בית משפט השלום שבמקרה דנן קיים חשש שהמשיבה לא תוכל לפרוע את הוצאותיה מהמבקשת באם תזכה בדין, וזאת בין היתר מכיוון שמדובר על חברה משפחתית שבעלי מניותיה הם בעל (שיש לו 99 מניות) ואשתו (שיש לה מנייה אחת), ומכך שמדובר על חברה אשר אחריות בעלי מניותיה מוגבלת, ושלא צירפה דו''חות כספיים ומאזנים של השנים האחרונות. כמו כן המבקשת לא פירטה את נכסיה, וממסמכי רשם החברות עולה שנכסי המבקשת שפורטו שם משועבדים לבנקים שונים .......בית המשפט לא התעלם, כטענת המבקשת, מהמסמכים של רואה החשבון ומהאישור למסגרת האשראי של החברה בבנק שבה מתנהל החשבון שלה, אלא קבע שמסמכים אלו אינם מספיקים כדי לקבוע שקיימת איתנות כלכלית לחברה." (דגש שלי ה.א.)

1. לאור האמור לעיל, ובהנתן המסמכים שצורפו על יד התובעות, לא מצאתי שעלה בידן להרים את הנטל המוטל עליהן ולהראות יכולת כלכלית כנדרש.
2. בנוסף, נראה כי סיכויי התביעה כפי שהוגשה הם קלושים, עד ש"מתקבל הרושם אצל בית המשפט כי המדובר בתביעת סרק".
3. התביעה הוגשה על סכום של למעלה ממיליון ₪, אלא שממסמכים שצורפו לתביעה נראה שהבסיס לדרישת הסכום הזה רעוע למדי. זאת, משום שנראה כי הסכומים שנדרשו מהנתבעת לא היו עקביים, וזאת בשלון המעטה. במכתב בכ' התובעים מיום 12.12.19 (צורף לתביעה), נדרשה הנתבעת לשלם רק מחצית מהסכום של 236,435, היינו כמאה אלף ₪ בלבד. בהמשך, במכתב מיום 2.6.20, כבר דרשו ממנה סכום גבוה יותר - של 512,915 ₪. והנה, עתה, עם הגשת התביעה נדרשת הנתבעת לשלם סכום שהוא כפול מהסכום השני שנדרש, שהוא בתורו שילש את הסכום הראשון שנדרש. דרישה כזו, מבלי שיש בתביעה הסבר או נימוק לפער העצום בין הסכומים השונים, מעוררת שאלות לא מבוטלות אודות סיכויי התביעה להתקבל כפי שהוגשה.
4. זאת, ועוד - בניסיון להדוף את הבקשה, טענו התובעות, בין היתר, כי יש לדחות את הבקשה משום שיש לצידן תובעים רבים, אשר מהם תוכל הנתבעת להיפרע אם ייפסקו הוצאות לטובתה. אני דוחה טענות אלה של התובעות.
5. לא רק שלא ראיתי שלכתב התביעה המתוקן צורפו יפויי כוח של כל התובעים כאמור לעיל, אלא שנראה מהתביעה ומנספחיה כי החברות התובעות הן שעומדות מאחורי הפרוייקט בכלל, ומאחורי התביעה בפרט. זו ככל הנראה גם הסיבה לכך שבכתב התביעה המקורי צוין רק שמן של התובעות 1,2, והן אפילו לא טרחו לפרט את שמות התובעים האחרים. רק לאחר בקשה שהוגשה בעניין זה על ידי הנתבעת, שדרשה שכל התובעים יפורטו בשמם וכתובתם, הוגש כתב תביעה מתוקן ובו נמסרו פרטי כל התובעים.
6. מעבר לכך, בעקבות האמור בסעיף 3 לכתב ההגנה עיינתי, באמצעות נט המשפט, בתיק שהוזכר שם ( ת"א 54096-07-20). מעיון בכתב התביעה שם נראה שמדובר בתביעה זהה, שהוגשה כנגד יורשות אחותה המנוחה של הנתבעת, שגם על שמה רשומות זכויות בחלקה נשוא התביעה. מעיון בשתי התובענות כלל לא ברור מדוע הן הוגשו בנפרד. על פניו, נראה לכן שיש בסיס לטענת הנתבעת, לפיה הגשת התביעות בנפרד לא נעשתה מנימוקים עניינים, אלא מתוך מניעים אחרים שטרם התבררו.
7. אשר על כן, ולאור כל האמור עד כה, אני מקבלת את הבקשה ומורה כי על התובעות 1,2 יחד ולחוד להפקיד עד ליום 1.3.21 ערובה להוצאות הנתבעת. לנוכח סכום התביעה, ולנוכח גובה שכר הטירחה המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין לתביעה כזו, על הערובה להיות בסכום של 50,000 ₪. אם לא תופקד הערובה במועד שקבעתי, אורה על דחיית התביעה מטעמן של תובעות אלה.
8. בנוסף, מאחר שלצורך החלטה זו שבתי ועיינתי בכתבי הטענות, התברר לי שלכתב התביעה המתוקן לא צורף יפוי כח. לכתב התביעה המקורי צורף אמנם יפוי כח, אלא שמדובר ביפוי כח אחד שאותו נתן למשרד בכ' התובעים, עורך דין אחר מאותו משרד. לא מפורט בו מי מהתובעים ייפה את כוחו של אותו עורך דין לתת בשמו יפוי כוח להגשת התביעה, וכיצד נעשה הדבר. לכן, יש לצרף לכתב התביעה המתוקן , ועד ליום 1.3.21, גם יפוי כח שעליו חתום כל אחד מהתובעים, או בקשה ומסמכים שיבהירו כיצד נתן כל אחד מהתובעים יפוי כח לעורכי הדין שהגישו את התביעה, שאם לא כן אורה על דחיית התביעה מטעם כל תובע שלא יוגש מטעמו יפוי כח כאמור.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים, ותעדכן ת.פ.

ניתנה היום, י"ח שבט תשפ"א, 31 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.