1. התביעה שלפניי הינה תביעת נזקי גוף, אותה הגיש התובע בגין אירוע תאונתי שארע לו במסגרת העבודה ביום 10.6.19.

התביעה הוגשה בחודש נובמבר 2020, כשלתביעה לא צורפה חוות דעת רפואית.

התובע ציין בכתב התביעה, כי אינו מצרף חוות דעת עקב חסרון כיס.

עוד יצויין, בשל חשיבות הקשר הדברים, כי הגם שמדובר בתאונת עבודה, לא הגיש התובע תביעת נכות למוסד לביטוח לאומי בגין האירוע מושא התובענה.

2. בהחלטתי מיום 15.2.21 הוריתי, בין היתר כדלקמן:

"לפנים משורת הדין נוכח האמור בסעיף 22 לכתב התביעה וחרף הוראות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ניתנת לתובע הזדמנות להגיש חוות דעת מטעמו בתוך 30יום מהיום. יצויין, כי הטענה להעדר יכולת כלכלית שבגינה לא הוגשה חוות דעת נטענה בעלמא וללא תימוכין ולכן לא מצאתי מקום לראות בבקשה כבקשה לפטור מחוות דעת.

ככל שלא תוגש חוות דעת, יחשב התובע כמי שוויתר על הגשת חוות דעת מטעמו."

בד בבד, ניתנה הוראה בדבר הגשת תחשיבי נזק מטעם הצדדים והצדדים הגישו תחשיבי נזק.

התובע לא הגיש חוות דעת ותחשיביו חזר על טענתו לעניין הגשת חוות דעת.

לאחר הגשת תחשיבי הנזק מטעם הצדדים, ניתנה הצעת בית המשפט בדבר סילוק התביעה בפשרה.

ביום 1.3.22 הודיע התובע, כי אינו מקבל את הצעת בית המשפט שניתנה לאחר הגשת תחשיבי הנזק, שכן לטעמו ההצעה הינה על הצד הנמוך וביקש להורות על ניהול ההליך.

ביום 1.3.22 הגיש התובע בקשה נוספת, לצירוף חוות דעת מומחה מטעמו. בבקשתו ציין התובע, כי הצעת בית המשפט אינה משקפת את מלוא נזקיו וכי בעת שיגיש חוות דעת, יוכל בית המשפט להתרשם ממכלול נזקיו. עוד ציין התובע בבקשתו, כי הצליח לגייס את התשלום עבור הגשת חוות הדעת.

בקשת התובע הועברה לתגובת הנתבעת, כאשר בית המשפט מציין, כי אינו מצליח לרדת לסוף דעתו של התובע, שכן הצעת בית המשפט ניתנה על יסוד נתוני התיק, שאינם כוללים חוות דעת ולא ברור מדוע ציפה התובע, כי בית המשפט ייתן הצעת פשרה המבוססת על הנחה, כי נותרה בתובע נכות.

3. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין כל הצדקה להתיר הגשת חוות דעת באיחור, לאחר שניתנה הצעת פשרה שאינה מוצאת חן בעיני התובע, כאשר חוות הדעת מהווה מקצה שיפורים. אין גם כל הצדקה לכך שהתובע יגיש את חוות דעתו לאחר שניתנה הצעת בית המשפט והן הנתבעת והן בית המשפט בזבזו זמנם בהתאם למסגרת הדיונית שנקבעה על ידי התובע וכיום, בחלוף שנה וחצי מאז הגשת התביעה, מבקש התובע להתחיל ההליך מחדש.

עוד טוענת הנתבעת, כי בקשת התובע נטענה בעלמא, ללא שתמך אותה בתצהיר.

4. אחר ששקלתי טענות הצדדים, כאשר בקשת התובע הוגשה כבקשה בכתב, שלא במסגרת רשימת הבקשות, וניתנה לה התשובה ובהעדר תצהיר מטעם התובע, מצאתי מקום לדון בבקשה ללא קיום דיון ולדחותה.

5. ראשית, כבר בהחלטתו של בית המשפט מיום 15.2.21 הגביל בית המשפט את המועד להגשת חוות דעת מטעם התובע, כאשר ציין, כי אם לא תוגש חוות דעת, ייחשב התובע כמי שוויתר על הגשתה.

6. שנית, התובע טען טענותיו בעלמא, לא הוגש תצהיר בתמיכה לטענתו בדבר העדר צירוף חוות דעת עם הגשת התביעה וגם לא צורף תצהיר בתמיכה לטענתו כעת, באשר לאפשרות להגיש חוות דעת רפואית רק היום.

בהקשר זה, לא ניתן להתעלם מכך, שהתביעה הוגשה כשנה וחצי לאחר האירוע הנזיקי הנטען ובקשתו היום מוגשת כעבור שנה וחצי נוספות, כך שעל פניו, יכול היה התובע להמתין עם הגשת התביעה תקופה נוספת, עד אשר היה מצליח לגייס את התשלום עבור המומחה מטעמו, כשהתובע לא הצביע על צורך דחוף בהגשת התביעה בעיתוי בו הוגשה.

7. שלישית, עניינית, איני סבורה, כי התובע הצליח לשכנע, כי בבחינת מאזן האינטרסים, יש מקום לקבל את בקשתו.

התובע בחר להגיש תביעה ללא צירוף חוות דעת ובכך בחר את המסגרת הדיונית לניהול ההליך, תוך שבית המשפט מאפשר לו, בשלבים המוקדמים של ההליך, לבחור בחלופה של הגשת חוות דעת מ טעמו.

שעה שהתובע לא הגיש חוות דעת, החל ההלך להתנהל, הצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם וניתנה הצעת בית המשפט באשר לסילוק התביעה.

כפי שכבר ציינתי בהחלטה קודמת, לא ברור כיצד ציפה התובע, כי בית המשפט ייתן הצעת פשרה המשקפת אפשרות לקיומה של נכות, שעה שהתובע לא תמך טענותיו בחוות דעת מטעמו.

8. זאת ועוד, התובע גם לא הצביע על אינדיקציה כלשהי לאפשרות בדבר קיומה של נכות, כאשר אינדיקציה זו יכולה להילמד בראש ובראשונה מהגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי, תביעה, שבמסגרת חובת הקטנת הנזק, כלפי הנתבעת, שהינה מעסיקתו, שומה היה על התובע להגיש.

בעוד שהגשת חוות דעת לתיק בית המשפט כרוכה בתשלום שכר המומחה, הרי שהגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי אינה כרוכה בתשלום כלשהו והתובע יכול היה לפעול לקבלת נכות, במסגרת הגשת תביעה זו.

אוסיף בהקשר זה, כי אם אמנם היתה נקבעת לתובע נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי, היה הדבר מביא מטבע הדברים גם לפתרון הבעיה כאן, שהלוא, התובע יכול היה לממן את עלות חוות הדעת מתוך סכומי הקצבה אותם היה מקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

9. שעה שהתובע בחר את המסגרת הדיונית לניהול ההליך, איני סבורה, כי ישנה הצדקה להתיר לתובע לשנות ממנה, בשים לב לכך שהצעת בית המשפט אינה נוחה לתובע.

ניהול הליך בבית המשפט מהווה משאב ציבורי. ניהול הליך מסויים, בא על חשבון ניהול הליך אחר וכל הליך ראוי שיוקצה לו הזמן הראוי לו.

התובע אינו יכול לנסות מזלו על מנת לבחון האם יוכל הוא למקסם את תוצאת ההליך בדרך מסויימת ואם לא, ינסה דרך חלופית. לא בכדי תקנות סדר הדין, הן במתכונתם הקודמת והן במתכונתן החדשה קבעו מסגרת דיונית לניהול תביעה שעניינה בנזק רפואי, כשנקבע, כי המועד להגשת חוות דעת בעניין שברפואה יהיה עם הגשת כתבי הטענות ועם הגשת כתב התביעה בפרט, כאשר התובע טוען לעניין שברפואה.

שעה שתובע מוותר על הגשת חוות דעת רפואית, מוותר התובע על טיעון בעניין שרפואה וההליך מתנהל תוך התחשבות בוויתור זה.

לא ייתכן, כי בחלוף שנה ומחצה מאז הגשת התביעה, יבקש התובע להגיש חוות דעת רפואית ולמעשה, להתחיל את ההליך מחדש, תוך התעלמות מהזמן שבוזבז עד לאותו מועד על ידי הצדדים האחרים ובית המשפט ותוך התעלמות מאבדן זמנו של הציבור, אשר ענייניו יכולים להידחות, בשל ניהול הליך זה.

עם תיקון תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, השתנתה נקודת האיזון ויש מקום ליתן משקך יתר לאינטרס הציבור כולו בעת ניהול הליך באופן לא יעיל.

ברע"א (תל אביב-יפו) 59739-04-21 דונה ביקנל נ' קרן פז חברה לבנין בע"מ (פורסם בנבו 06/05/21, כב' הש' אביגיל כהן) התייחס בית המשפט לשינוי שחל בעקבות כניסתן של התקנות בסדר דין האזרחי- תשע"ט -2019:

"בסוגיית תיקון כתבי טענות מכוח תקנה 92 לתקסד"א, נקטה הפסיקה בשיטה ליברלית. ביהמ"ש נטה להיעתר לבקשות אלו בנדיבות, על מנת שההכרעה השיפוטית תעשה בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

ניתן לראות שהמגמה הליברלית הכללית עברה שינוי, תוך התחשבות בעקרונות יסוד שבחלק א' לתקנות החדשות. ניהול הליך משפטי מידתי ויעיל אשר במסגרתו צריך בית משפט לאזן בין אינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי (ראה תקנות 2, 3 ו-5 לתקנות החדשות).

עם זאת יובהר כי גם לגישה הליברלית בה נקטה הפסיקה בסוגיית תיקונים של כתבי טענות לפי תקנה 92 לתקסד"א הוצבו גבולות ולצד האינטרס של בעל הדין המבקש את תיקון כתב הטענות בחן ביהמ"ש גם את עניינו של הצד שכנגד ואת הנזק הדיוני שנגרם לו כתוצאה מהתיקון המבוקש. נסיבות ההליך נלקחו גם הן בחשבון ובכללן: זיקתו של התיקון המבוקש למחלוקת, הוספת עילות תביעה חדשות שהראיות לגביהן שונות, התנהגות המבקש (כגון האם פעל בתום לב או בשיהוי), התקדמות ההליכים במועד הגשת הבקשה ועוד (רע"א 4429/16 טרקס אחזקות נ' י. שומרוני חברה לבנייה ופיתוח (2003) בע"מ, סעיף 15 להחלטתו של כב' הש' נ' סולברג (6.9.16))."

וכן ראה ת"א (מחוזי מר') 3411-01-18 יוניטרוניקס (1989) (ר"ג) בע"מ נ' Micron Technologies Inc [פורסם בנבו] (10.1.2021):

"מכאן שנוסחן החדש של התקנות מצביע על תזוזה אפשרית ולו מסוימת בנקודת האיזון, כדי הפחתה מסוימת במידת הליברליות הנוהגת בתיקון כתבי טענות. מתבקשת התייחסות ביתר דגש להיבטים של יעילות דיונית, משאבים, סופיות הדיון ואינטרס הציבור המבקש לחזות בניצול שוויוני ויעיל של הזמן שיפוטי."

10. לאור המכלול, לא מצאתי סיבה כלשהי להתיר הגשת חוות דעת בשלב זה של הדיון, כאשר הגשת חוות דעת תפגע גם במתדיינים אחרים, ללא כל הצדקה.

סבורתני, כי הפתרון במקרה זה, מקום בו התובע אינו מבקש להמשיך בהליך באופן בו הוגש, הוא כי התובע ימחק את התביעה, יישא בהוצאות הנתבעת באשר לניהול ההליך עד כה ויוכל להגיש תביעתו מחדש לאחר שיצרף חוות דעת.

במקרה זה, תביעתו החדשה ממילא של התובע תחזור ל"סוף התור" ותתברר לפי הסדר הנכון, זכויותיו הדיוניות של התובע לא תיפגענה, שכן יוכל לברר תביעתו, הנתבעת תשופה בגין הוצאותיה ולציבור לא ייגרם נזק, שכן עניינו לא יעוכב בשל עיכובו של הליך זה.

11. התובע יודיע לפיכך בתוך 15 יום האם מבקש הוא להמשיך בהליך ללא הגשת חוות דעת, או לחזור בו מתביעתו.

סוגיית ההוצאות תוכרע לאחר שתינתן עמדת התובע.

ניתנה היום, כ"ו אדר ב' תשפ"ב, 29 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.