לפני בקשת המבקשים למחיקת התביעה נגדם על הסף.

רקע וכתב התביעה

1. המשיב יחד עם תובעים נוספים הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז, ת"א (מחוזי - מרכז) 48681-03-16 (להלן: התביעה העיקרית), נגד עורך דין ישראל חדאד ונתבעים נוספים בטענה, שהללו נטלו ממנו כספים שלא כדין. התביעה הועמדה על הסך של 3 מיליון ₪. התביעה עדיין מתבררת וטרם ניתן פסק דין.
2. בית המשפט בתביעה העיקרית (כבוד השופטת הילית סליש) מינה, בהתאם להסכמת הצדדים, מומחה מטעמו, אשר נדרש לבחון את כלל טענות הצדדים בגין פעילות רכישת המגרשים על ידי התובעים והנתבעים באזור צופים. בהתאם לכך מונה המבקש 2 כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: מומחה בית המשפט) (ראו פרוטוקול מיום 29.5.2016, במסגרת התביעה העיקרית).
3. ביום 18.12.2019 הוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט (להלן: חוות הדעת).
4. לאחר הגשת חוות הדעת ניתנה לצדדים האפשרות לשלוח שאלות הבהרה למומחה בית המשפט, וביום 8.7.2020 נחקר מומחה בית המשפט על חוות דעתו.
5. בחודש נובמבר 2020 הגיש המשיב את התביעה הנדונה לחיוב המבקשים בסך של 3 מיליון ₪.
6. לטענת המשיב, התביעה הוגשה נגד המבקשים, אשר מונו לתת חוות דעת מטעם בית המשפט, משום שחוות הדעת מוטה בזדון או בגדר חוות דעת רשלנית.
7. לטענת המשיב, התביעה העיקרית עניינה במעילת כספים גדולה וזיוף שיקים, חוזים ומסמכים על ידי עו"ד ישראל חדאד, בני משפחתו ואנשי קש נוספים בכספי פרויקט קרקעות בישוב צופים השייך למשיב ולתובעים האחרים בתביעה העיקרית. לטענתו, חוות הדעת נערכה בניגוד לכללי חשבונאות מקובלים, תוך התעלמות מוחלטת ממעילות ו/או גניבת כספים, שנעשתה בפרויקט, תוך התעלמות מהעובדות והראיות שהוצגו בפני מומחה בית המשפט, ותוך עיוות הנתונים הכספיים של הפרויקט. לטענת המשיב, מומחה בית המשפט התעלם מהראיות שהונחו לפניו ואשר הוכיחו מעילה בכספי הפרויקט, ולא קבע ולו מעילה אחת, עת קיימות מאות רבות של מעילות יום יומיות בכספי הפרויקט החל משנת 2008 ועד שנת 2015. מומחה בית המשפט מתהדר במומחיות בחשבונאות חוקרת ואיתור מעילות וגניבות כספים ויכולת ניתוח של מסמכים וחוזים, אולם כל אלו נעדרו מחוות דעתו.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף

1. המבקשים עתרו כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו על פי סעיף 100 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) ויורה על מחיקת התביעה על הסף, שכן טרם התגבשה עילת התביעה ולא מוצו ההליכים בתביעה העיקרית, נוכח קיומו של הליך תלוי ועומד; וכן העדר יריבות בין המבקשות 4-3 (להלן: המבקשות) למשיב.
2. לטענת המבקשים בתביעה דנן טוען המשיב כי בגין חוות הדעת הרשלנית נגרם לו נזק של 3 מיליון ₪, הסכום שנתבע בתביעה העיקרית, שכן לטענתו חוות הדעת לא חשפה את הטענות הנוגעות להתנהלות הנתבעים בתביעה העיקרית.
3. התביעה העיקרית עדיין תלויה ועומדת, טרם ניתן פסק דין, טרם התקיים דיון הוכחות, כך שהנזק הנטען והמוכחש טרם התגבש. שכן, אם תתקבל תביעת המשיב בתביעה העיקרית יאוין הנזק הנטען, ואם תתקבל חלקית, יצטמצם חלק מהנזק. לעניין זה מפנים המבקשים להלכה לפיה בית המשפט אינו כפוף לחוות דעת מומחה בית המשפט ורשאי לסטות ממנה ככל שמצא בה פגם.
4. עוד טוענים המבקשים כי עילת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין קובעת כי אחד מרכיבי התביעה הוא קיומו של נזק. על כן והיות וטרם ניתן פסק דין בתביעה העיקרית וטרם נקבע אם המשיב זכאי לפיצוי וכמה, טרם התגבש הנזק ועילת התביעה.
5. לכך יש להוסיף כי המשיב לא מיצה את ההליכים באשר לחוות דעת מומחה בית המשפט, ובכללם בקשה לפסילת חוות הדעת, החלפת המומחה, בקשות, אשר יכול להגיש בעל דין, אשר דעתו אינו נוחה מחוות דעת מומחה בית משפט. לעניין זה מפנים המבקשים לרע"א 1992/15 מ.ע.ג.ן ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' אלירם (6.8.15) (להלן: פסק דין מעגן).
6. עוד מוסיפים המבקשים כי יש להורות על מחיקת הליך זה נוכח היותה של התביעה העיקרית בבחינת הליך תלוי ועומד, אשר התביעה בו טרם הוכרעה.

לטענתם תביעה זאת היא מעין תעודת ביטוח למקרה בו התביעה העיקרית תדחה. שכן, המשיב מבקש, שתביעה זאת תיבחן במקביל לתביעה העיקרית, ויקבעו ממצאי עובדה במערכת היחסים בין המשיב לנתבעים בתביעה העיקרית, ובהתאם לקבוע האם הייתה רשלנות בחוות הדעת אם לאו, כל זאת בזמן שהתביעה העיקרית טרם הוכרעה. לעניין זה מפנים המבקשים לפסק דין מעגן בדבר חובת מיצוי האפשרויות בהליך העיקרי כתנאי להגשת תביעה חדשה נגד מומחה בית המשפט.

זאת ועוד, קביעות בית המשפט בתביעה העיקרית יכולות ליצור השתק ביחס לטענות מסוימות, אשר יהיה בהן כדי להשליך על התביעה דנן.

1. לעניין האמור מוסיפים המבקשים, שאין מקום לעיכוב ההליכים בתביעה דנן שכן כתב התביעה כפי שהוגש אינו יכול לעמוד משום שפסיקה בתביעה העיקרית תשפיע על כל תביעה שתוגש. כמו כן הותרת תביעת סרק נגד המבקשים פוגעת בשם הטוב ובדירוג האשראי שלהם.
2. טענה נוספת שמעלים המבקשים היא כי יש להורות על מחיקת התביעה נגד המבקשות מחמת העדר עילה. המבקשות הן עובדות שכירות במבקשת 1, אשר סייעו למבקש 2, מומחה בית המשפט, בעריכת חוות הדעת. מעיון בכתב התביעה אין כל טענה המופנית כלפיהן, ואשר יכולה להטיל עליהן חבות אישית. אף אם הייתה טענה כלשהי כלפיהן, אזי ועת עורכי חוות הדעת מכיניה ומגישיה הם המבקשים 2-1 הם אלו האחראים לה והיא נערכה על פי שיקול דעתם הבלעדי לא יכולה לעלות טענה כלפי המבקשות.

תשובת המשיב

1. לטענת המשיב, בהתאם לפסיקה למומחה בית משפט קיימת אחריות בנזיקין ואין לו חסינות מפני תביעות ואין לגזור גזירה שווה בינו לבין מי שנושא בתפקיד שיפוטי. לעניין זה מפנה המשיב לת"א (מחוזי מרכז) 3754-10-07 ד"ר בני וגנר נ' ד"ר אריק כהן (14.6.09), וכן בבש"א 203793/09 ת"א (שלום ת"א) 58032/09 אינג' צבי רון נ' שלמה קליין בע"מ (13.5.09).
2. לטענתו, מסעיף 12 לבקשה לסילוק התביעה על הסף עולה, שמומחה בית המשפט נקט צד בסכסוך עת הוא טוען, שעו"ד חדאד היה שותפו של המשיב ומשפחתו, ושכל חשבונות הנאמנות, המסמכים והראיות שהוצגו בפניו מעידים, שעו"ד חדאד פעל כנאמן עבור המשיב ומשפחתו בפרויקט זה. לטענת המשיב, במפלג ההונאה מתנהלת חקירה של עו"ד חדאד ובני משפחתו ואנשי קש נוספים, אשר עזרו לעו"ד חדאד לגנוב מיליוני שקלים מכספי הפרויקט. אף המומחה יצטרך לתת תשובות כיצד אימץ את סיפוריו של מי שמעל בכספי הנאמנות. המדובר במעילת ענק בסך של 20 מיליון ₪, כפי שנטען בכתב התביעה המתוקן שהוגש בתביעה העיקרית.

עוד טען, שמומחה בית המשפט שתל בחוות הדעת נתונים שגויים, שאינם קשורים לרכישת המגרשים בפרויקט ולא למכירתם, הכול על מנת לתת לעו"ד חדאד ואנשי קש כלים להתמודד עם מעילת ענק. אין כל סיבה להעניק למומחה בית המשפט חסינות מפני רשלנות רבתי בעריכת חוות הדעת, לא בשל "אי מיצוי הליכים", "הליך תלוי ועומד" או "העדר יריבות".

1. לטענת המשיב, ההליכים בעניין חוות הדעת מוצו עת ניתנה חוות דעתו ומומחה בית המשפט נחקר עליה. מתן חוות דעת רשלנית וודאי תשפיע על פסק הדין ותפגע במשיב נוכח מעמדה של חוות דעת מומחה בית משפט. כמו כן המשיב יאלץ להשקיע משאבים וכסף בהליך משפטי ארוך על מנת לתקן את ממצאיה של חוות דעת רשלנית. זאת ועוד, כיום לא ניתן לבקש לפסול את חוות הדעת ולהחליף מומחה בית משפט, עת עריכת חוות הדעת לקחה כשלוש שנים, והמשיב שילם מכיסו למומחה בית המשפט מאות אלפי שקלים. על כן התביעה נגד מומחה בית המשפט בגין עריכת חוות דעת רשלנית היא הערוץ היחיד שנותר בנסיבות העניין.
2. אשר לטענה בדבר הליך תלוי ועומד, אזי הטענות בתביעה דנן הן נגד חוות הדעת, אשר נערכה באופן רשלני ובמנותק מהנתונים והמסמכים שהציגו בפניו הצדדים ואשר היו בפני מומחה בית המשפט טרם מתן חוות דעתו. אין קשר בין ההליך שתלוי ועומד לבין עריכת חוות הדעת בניגוד לעובדות, למסמכים והנתונים שהוצגו. על כך לא חל השתק ולא חלה חסינות.
3. לטענת המשיב, מחיקת התביעה משולה להענקת חסינות למומחה בית המשפט בגין עריכת חוות דעת ברשלנות.
4. באשר להעדר יריבות נגד המבקשות, נטען, כי הללו הן שכתבו בפועל את חוות הדעת ואספו את הנתונים תוך שהמבקש 2, מומחה בית המשפט, מפקח על עבודתן. גם בחקירה הנגדית הן עמדו לצדו וסייעו לו במתן נתונים ותשובות.
5. לעניין סכום התביעה טוען המשיב כי הסך של 3 מיליון ₪ הוא בגדר הערכה ראשונית של הנזק שנגרם עקב חוות הדעת ויש להניח כי הסכום יתוקן ויעמוד על 15 מיליון ₪ בהמשך התביעה.

תגובת המבקשים

1. המבקשים הגישו תגובה לתשובת המשיב, וכן הגישו בקשה להגשת החלטת בית המשפט בתביעה העיקרית מיום 24.12.2020 אשר דחתה את בקשת המשיב לעיכוב ההליך העיקרי וכן נדחתה בקשתו לתיקון כתב התביעה. עוד ביקשו להגיש כאסמכתה משפטית את החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בעניין רע"א 39602-10-20 יקרט נ' שנסי (6.1.2021) לעניין הגשת תביעת סרק בהתאם לתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018.
2. למשיב ניתנה האפשרות להגשת התייחסות לאסמכתאות אלו, וזו הוגשה.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מקבלת את בקשת המבקשים ומורה על מחיקת התביעה על הסף. להלן אנמק.

מחיקת תביעה - המסגרת הנורמטיבית

1. בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות, רשאי בית המשפט לצוות על מחיקת כתב תביעה אם אינו מראה עילת תביעה. סמכות זאת מוסדרת כיום בתקנה 41(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות).
2. המבחן לקיומה של עילת תביעה זה הוא האם "התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על-ידו" (ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה 1585, 1591 (1951)). יש למחוק כתב תביעה על הסף בשל העדר עילה מקום ש"אפילו יוכיח התובע את כל 'העובדות המהותיות' אשר פירש בו, לא יזכה בפסק דין, משום שאין לצדו חוק המטיל על הנתבע את החובה, עקב העובדות המפורשות בכתב התביעה, להיענות לתובע" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 384 -385 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). תכליתה של הוראה זו למנוע דיוני סרק והוצאת משאבי ציבור לשווא בניהול תביעות שאין להן תכלית. יחד עם זאת, ובשים לב כי המדובר בצעד קיצוני, יש לנקוט בו בזהירות המתחייבת, ולהפעילו רק מקום שנעלה מספק שאין סיכוי, ולו קלוש ביותר, לקבלת התביעה, אם תישמע לגופה. יתר על כן, במסגרת חובת המידתיות הדיונית, ומשיקולי יעילות, מקום שבו ניתן לתקן את כתב התביעה כך שיגלה עילת תביעה, יש להעדיף פתרון זה על פני מחיקת כתב התביעה (ע"א 1/62 כרמי נ' שעשוע, פ"ד טז 1190, 1199 (1962); ע"א 3755/03 בן חמו נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ (12.9.2004). מחיקת התביעה בשל העדר עילת תביעה אינה מחסום בפני הגשת תביעה חדשה שתתבסס על עילה מוכרת על פי הדין (ע"א 7547/99 מכבי שירות בריאות נ' דובק בע"מ, סה(1) 144 (2011)).

תביעה נגד מומחה - המסגרת הנורמטיבית

1. האפשרות להגשת תביעה נזיקית נגד מומחה בית המשפט נדונה בפסק דין מעגן אליו הפנו המבקשים. בית המשפט השלום בתל אביב אליו הוגשה התביעה נגד מומחה בית משפט מחק את התביעה על הסף בנימוק כי היה על המבקשות להעלות טענותיהן כלפי חוות דעת המומחה בגדרי ההליך המקורי ולא בתביעה נפרדת נגד המומחה (ת"א 61101-06-13). בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור [ע"א (ת"א) 43639-03-14‏‏, מיום 26.2.2015) הוסכם על דחיית הערעור, תוך שנפלה מחלוקת בין השופטים באשר לאפשרות לתבוע מומחה מטעם בית המשפט.

כב' השופט, סג"נ, קובי ורדי, לאחר סקירה מקיפה של פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים והשלום בסוגיה זו, הצביע על קיומן של שתי עמדות בנושא: הגישה המקלה עם המומחים, השוללת הגשת תביעות נזיקין כנגד מומחי בית המשפט, ואילו הגישה המחמירה עם המומחים, המאפשרת הגשת תביעות נזיקין נגדם רק במקרים חריגים של רשלנות רבתי או הטעיה ביודעין או בזדון. השופט ורדי העדיף את הגישה המקלה עם המומחים והשוללת את האפשרות להגשת תביעה נזיקית נגד מומחה בית המשפט. בעובדות אותו העניין קבע כב' השופט ורדי שיש לדחות את הערעור, בכל מקרה, שכן לא נטען כי המדובר ברשלנות רבתי. עוד צוין כי די היה "באי מיצוי ההליכים", כדי להביא לדחיית תביעת המבקשות על הסף, שכן היה על התובעות להגיש השגותיהן בנוגע לחוות הדעת במסגרת ההליך המקורי, ובמידה ולא היו מצליחות, אזי לערכאת הערעור.

שופטי הרוב, כב' השופט, סג"נ, שנלר וכב' השופט ברנר (כתוארו אז), הצטרפו למסקנתו הסופית של כב' השופט ורדי, למעט בשאלת חסינותו של מומחה בית המשפט, וסברו כי אין לקבוע חסינות מוחלטת למומחה בית המשפט, אך יש לסייג את האפשרות להגשתן תביעות אלו בקיומם של שני תנאים מצטברים: רשלנות רבתי או בזדון; וכאשר מגיש התביעה מיצה את ההליכים האפשריים במסגרת ההליך המקורי.

1. בית המשפט העליון בעניין מעגן, כבוד השופט זילברטל, נמנע מלקבוע מסמרות בשאלת זכות התביעה נגד מומחה בית המשפט, וציין כך "המדובר בסוגיה המצריכה עיון ושטרם זכתה לפסיקה בבית משפט זה. ואולם, כאמור, בפרשה דנא לא מתחייבת הכרעה בסוגיה זו לפרטיה, ודי באמירה הכללית, כפי שיפורט בהמשך, לפיה הכרה באפשרות של הגשת תביעה נגד מומחה מטעם בית המשפט מחייבת ריסון וזהירות יתרים". (סעיף 9 לפסק הדין).

בהמשך ציין בית המשפט את הדברים הבאים (סעיף 15 לפסק הדין):

"במסגרת ההחלטה דנא אין מקום לשרטט את מכלול התנאים והסייגים אותם ראוי לקבוע כהגבלות על האפשרות לתבוע בנזיקין מומחה מטעם בית המשפט, אם בכלל תוכר אפשרות זו. די אם ייאמר, כי אחד התנאים לכך הוא שבית המשפט ישתכנע שהתובע לא היה יכול למצות את זכויותיו בגדר הליך משפטי שבינו לבין מי שהיה יריבו בהליך שבגדרו מונה המומחה. הליך זה הוא "הזירה הטבעית" והראויה לבירור מחלוקת זו. יש להותיר את האפשרות לתבוע מומחה מטעם בית המשפט למצבים בהם חסימת אפשרות זו תותיר את הנפגע ללא כל סעד (זאת בצד תנאים נוספים, שאין צורך לקבעם בגדר החלטה זו)." (ההדגשה הוספה – ע' ר').

1. מפסק הדין בעניין מעגן בבתי המשפט מחוזי ובעליון עולה, שמגיש תביעה נזיקית כנגד מי שנתן חוות דעת כמומחה מטעם בית המשפט צריך להראות שהתביעה עומדת בשני התנאים המצטברים הבאים: הליקוי הנטען בחוות הדעת מהווה רשלנות רבתי או ליקוי שנעשה ביודעין או בזדון; התובע עשה כל שניתן בכדי לדאוג לתיקון הליקוי במסגרת ההליך בו ניתנה חוות הדעת הנדונה.

מן הכלל אל הפרט

1. בעניינו טוענים המבקשים כי עילת התביעה טרם התגבשה; המשיב לא מיצה את הליכים בעניין חוות הדעת; היותה של התביעה העיקרית בגדר הליך תלוי ועומד והעדר יריבות ביחס למבקשות.
2. אכן ומעיון בטענותיהם של המבקשים עולה כי למשיב טרם התגבשה עילת תביעה נגדם. אין חולק כי ההליך בתביעה העיקרית עדיין ממשיך להתנהל, וטרם ניתן פסק דין במחלוקות בין הצדדים באותה התביעה, לרבות הכרעת בית המשפט בשאלה האם הוא מאמץ את חוות הדעת, אם לאו.

על כן וכל עוד לא ניתן פסק דין במסגרתו נדחו טענותיו של המשיב, בהתבסס על אימוץ קביעות המומחה בחוות דעתו, ונדחתה תביעתו הכספית, לא התגבשה עילת התביעה בהליך הנדון.

לעניין סכום התביעה יוער, כי המשיב הגיש תביעה כספית הזהה בסכומה לסכום התביעה בהליך העיקרי (אומנם המבקש הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בהליך העיקרי, אך בשלב זה הבקשה נדחתה, תוך שניתנה לו האפשרות להגשת בקשה מתוקנת בעניין זה), ואף ציין בתשובתו לבקשה דנן כי ייתכן וסכום התביעה יעלה לסך של 15 מיליון ₪, טענה ממנה עולה כי אף טרם התגבשו נזקי המשיב.

1. לעניין האמור אוסיף, כפי שטענו המבקשים, כי לבית המשפט הדן בתביעה העיקרית יש את הסמכות להחליט האם הוא מאמץ את חוות דעתו של מומחה בית המשפט במלואה, או חלקה ואף נתונה לו האפשרות שלא לאמצה כלל, קביעות אשר יהיה בהן כדי להשפיע על שאלת ניהול ההליך דנן.
2. זאת ועוד, וכפי שנקבע בפסק הדין בעניין מעגן, ומבלי להכריע בשאלת הזכות לתבוע את מומחה בית המשפט, אשר הושארה שם בצריך עיון, האפשרות להגשת תביעה נגד מומחה בית המשפט תעשה רק במקרה בו התובע עשה כל שניתן בכדי לדאוג לתיקון הליקוי הנטען על ידו במסגרת ההליך בו ניתנה חוות הדעת הנדונה.
3. בהתייחס לפסק הדין בעניין מעגן טען המשיב כי עניינו שונה מעניין מעגן. בעניין מעגן הצדדים הסכימו שחוות הדעת תהיה סופית ומחייבת וטענות מעגן לא הופנו כלפי השומה עצמה. בעוד שבענייננו המשיב תוקף את חוות הדעת עצמה, אשר נערכה באופן רשלני ולא את כתב המינוי או איזה מהחלטות בית המשפט. כמו כן התביעה דנן, הוגשה לאחר שאלות הבהרה וחקירת המומחה כך שהדרך היחידה העומדת למשיב לטעון בנושא הרשלנות הוא הגשת התביעה הנדונה.

דין טענת המשיב להידחות. שכן פסק הדין בעניין מעגן דן באופן כללי בסוגיית האפשרות להגשת תביעה נגד מומחה בית המשפט ומה הם המקרים בהם ניתן יהיה להגיש תביעה כזאת, אם בכלל. והפסיקה במעגן וודאי רלוונטית, מחייבת ומנחה אף להליך הנדון.

1. המשיב טוען כי, מיצה ההליכים במסגרת התביעה העיקרית, שכן נשלחו למומחה שאלות הבהרה וכן המומחה נחקר על חוות דעתו. טענה זאת נדחית, שכן כידוע בפני המשיב אפשרויות נוספות לחלוק על חוות דעתו של מומחה בית משפט, וזאת באמצעות בקשה לביטול מינוי המומחה או למינוי מומחה נוסף.

המשיב התייחס לאפשרויות הנוספות העומדות בפניו, בקשה לפסילת המומחה ומינוי מומחה אחר, וטען כי אלו יובילו להתמשכות ההליך ולהוצאות נכבדות, כאשר עד עתה הוצאו על ידו סכומים נכבדים. טענות אלו אינן בגדר נימוק המצדיק יצירת מסלול של הליך נוסף בגדרו תוגש תביעת רשלנות נגד מומחה בית המשפט. נדמה, כי דווקא הגשת התביעה הנדונה במקביל להליך העיקרי, ואף בשים לב לטענות המשיב בכתב התביעה בתביעה דנן, אשר עוסקות בלב ליבה של התביעה העיקרית, תוביל להליכים מורכבים וארוכים, וייתכן כי תחייב גם בתיק זה הגשת חוות דעת מומחים באשר לשאלת הרשלנות הנטענת בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, זאת כפי שציין כבוד השופט זילברטל בעניין מעגן :

"פתיחת פתח להגשת תביעה נגד מומחה מטעם בית המשפט מעלה חשש להצפת בתי המשפט בתביעות סרק, כך שלמעשה יערכו ניסיונות מצדם של בעלי-דין שאינם מסופקים מפסק הדין שניתן בעניינם לשימוש בתביעה מעין זו כ"הליך ערעורי" מוסווה ונוסף, וזאת תוך יצירת מצב של "הליך גורר הליך" (רע"א 9227/12 עו"ד גרנות, כונס הנכסים נ' שפייזר, פסקה 19 (27.8.2013), להלן: עניין גרנות). כך יתכן, כי במסגרת תביעת רשלנות נגד מומחה מטעם בית המשפט, ימנה בית המשפט מומחה נוסף שיבחן את אשמו של המומחה בהליך המקורי, ובמידה שחוות דעתו לא תרצה את התובע, יגיש הוא הליך נפרד נגד מומחה זה – וחוזר חלילה. החששות המתוארים לעיל עלולים להביא לפגיעה בעקרון סופיות הדיון, לחוסר יעילות שיתבטא בפיצול הדיונים וסרבול ההליכים – באופן שיעלה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. כל זאת בצד עלויות משפט גבוהות למימון פוליסות אחריות מקצועית של המומחים הממונים מטעם בית המשפט ....." (סעיף 15 לפסק הדין).

1. על כן אני מקבלת את טענת המבקשים וקובעת כי יש להורות על מחיקת התביעה על הסף שכן טרם התגבשה נגדם עילת תביעה, כמו גם בשל אי מיצוי ההליכים בתביעה העיקרית.

עוד אין להקל ראש בנחיצות למנוע "הליך גורר הליך", על כל בעיותיו, כפי שתיאר כבוד השופט זילברטל לעיל.

1. מעבר לדרוש אוסיף, כי יש לקבל את טענת המבקשות למחיקת התביעה נגדן מחמת העדר יריבות. מעיון בכתב התביעה עולה, שאין כל טענה אישית נגד המבקשות המצדיקה הגשת התביעה נגדן. אומנם בתשובה לבקשה העלה המשיב טענות אשר לטענתו מקימות לו עילת תביעה אישית נגד המבקשות, אך המדובר בטענות שאין להן זכר בכתב התביעה, ואין די בהעלאתן במסגרת תשובה לבקשה לסילוק התביעה על הסף, כדי להצדיק הותרתן כנתבעות בהליך.

סוף דבר

1. אני מקבלת את בקשת המבקשים ומורה על מחיקת התביעה נגדם.
2. המשיב ישלם הוצאות המבקשים בסך של 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"א, 07 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.