כללי

1. ביום 24.12.20 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד, לבקשתו.
2. תחילה שימש הממונה כנאמן, ואולם, בהמשך לאחר שהוגשה בקשת הנושים לביטול הצו לפתיחה בהליכים והתברר כי היחיד הוא בעל נכסים שהוא לא הצהיר עליהם במסגרת בקשתו לפתיחה בהליכים, מונה עו"ד מרדכי מיכאלי כנאמן בהליך.
3. במסגרת הצו לא הוטל על היחיד תשלום חודשי בשל גילו ובשל הצהרתו כי הוא מתקיים מקצבאות המוסד לביטוח לאומי בלבד ונעדר כל נכסים.
4. היחיד הצהיר בבקשתו על שני נושים - הנושה מספר 4 והנושה מספר 7. כלל הנושים המצוינים בכותרת פסק הדין הגישו תביעת חוב אחת, משותפת, והיא אושרה על ידי הנאמן על סך של 1,739,318 ש"ח. מקורו של החוב הוא באי תשלום דמי שכירות על חלק מחנות שבבעלות הנושים ואשר היחיד החזיק בשני חלקיה כדייר מוגן, לאורך שנים ארוכות.

ביום 13.2.2007, לאחר הליכים משפטיים שהתנהלו על ידי הנושים או מורישיהם, ובהם גם תביעת פינוי ותביעה כספית, הגיעו היחיד והנושים או מורישיהם להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, שלפיה היחיד יוכל להמשיך ולהחזיק בשני חלקי החנות למשך ארבע שנים מיום מתן פסק הדין, כי לגבי החלק הגדול של החנות לא יחול חוק הגנת הדייר והיחיד יפנה אותו בתום ארבע השנים, כי אם יחפוץ להמשיך ולהחזיק בחלק זה - יבואו הצדדים בדברים לגבי גובה דמי השכירות, וככל שלא תהיה הסכמה יפנה היחיד חלק זה באופן מיידי, ואילו לגבי החלק הקטן של החנות - היחיד יוסיף להחזיק בו כדייר מוגן.

היחיד לא פינה את החלק הגדול של החנות בתום ארבע השנים ולא שילם דמי שכירות, גם לאחר שניתן פסק דין נוסף לגבי גובה דמי השכירות וגם לאחר שנפתח בשנת 2015 תיק הוצאה לפועל לפינוי היחיד מהחלק הגדול של המושכר.

החלק הגדול של החנות פונה על ידי היחיד רק ביום 16.1.19, כשמונה שנים לאחר המועד שנקבע בפסק הדין משנת 2007, ולאחר מספר הליכים שבהם נקט היחיד כדי למנוע את הפינוי, אך דמי השכירות לא שולמו עד היום, והם, כאמור, מקור החוב שבגינו הגיש היחיד בקשה לפתיחה בהליכים.

1. ביום 15.6.21 נדחתה בקשתם של הנושים לביטול ההליך. נקבע כי הגם שיש בסיס ממשי לטענה כי החוב נוצר בחוסר תום לב וכי גם התנהלותו של היחיד בתוך ההליך נגועה בחוסר תום לב, יש לשקול את הדברים במסגרת הצו לשיקום כלכלי, לנוכח התועלת הצפויה לנושים מההליך, עדיפותו של הליך חדלות הפירעון על פני הליכי הוצאה לפועל, בשל כלים משפטיים שמקנה החוק לביטול פעולות הגורעות מנכסי קופת הנשייה ועל רקע הציפייה כי מימוש הנכסים יביא לפירעון מלוא החובות המאושרים והוצאות ההליך.
2. היחיד כבן 86 שנה, נשוי ואב לארבעה ילדים שכולם בגירים ובעלי משפחות משלהם. היחיד אינו עובד כבר מעל לעשרים שנה, ואף רעייתו אינה עובדת.

היחיד טוען כי אין לו נכסים וכי כל הנכסים שהיו לו הועברו לילדיו, ואולם על פי ממצאי הנאמן, ליחיד יש נכסים וזכויות במקרקעין, ובהם בעלות במקרקעין ברחוב האמאם שאפעי 1, בשכונת בית חנינא שבירושלים ובבניין הבנוי עליו ובו ארבע דירות (להלן: "בניין הדירות") וכן זכות דיירות מוגנת בחלק הקטן של החנות הנמצאת בדרך שעאפט 37 בירושלים, שהנושים הם בעליה (להלן: "החנות").

על פי חוות דעת שמאי מיום 8.11.21 שהוגשו על ידי הנושים, ואשר לא נסתרו על ידי מי מהצדדים, שווי זכויותיו של היחיד בחנות הוא כ-813,000 ₪ ושווי זכויותיו של היחיד בבניין הדירות (שעל פי חוות הדעת יש בו חמש דירות, ולא ארבע, כפי שנטען בדו"ח ממצאי הבדיקה של הנאמן) הוא כ-5.4 מיליון ש"ח.

1. במסגרת דו"ח ממצאי הבדיקה שהגיש הנאמן והמלצת הממונה, המליצו השניים על תכנית לשיקום כלכלי הכוללת תשלום מלוא החוב המאושר והוצאות ההליך, בדרך של פדיון זכויות היחיד בנכסים.
2. בדיון שהתקיים ביום 27.12.21 הודיע הנאמן כי תכנית הפדיון שהוצעה על ידי היחיד כוללת תשלום ראשון על סך 100,000 ₪ ו- 36 תשלומים חודשיים שווים ורצופים על סך 53,505 ₪ כל אחד, והמליץ לאמצה. גם הממונה הסכים לאמץ תכנית זו, אך הנושים התנגדו. הצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה ואף התאפשר להם להשלימם בכתב.
3. בסיכומיהם בכתב שבו הנושים והתנגדו לפריסת תשלום החוב וביקשו לממש לאלתר את זכויות היחיד בנכסים, תוך שהדגישו את חוסר תום הלב של היחיד ביצירת החוב, בכניסתו להליך ובהתנהלותו בו, וכן שבו וטענו כי היחיד הוא אדם עתיר נכסים שכלל אינו חדל פירעון.
4. בסיכומיו של היחיד בכתב הוא טען כי החוב נוצר מתוך חוסר תום לב של הנושים, שהתנגדו במשך שנים רבות לניסיונותיו של היחיד לשלם את דמי השכירות והמתינו במשך כשמונה שנים עד שהגישו תביעה על דמי השכירות. עוד נטען כי ליחיד אין כל נכסים, למעט הזכויות בחנות, כי הדירות בבניין הדירות שייכות לילדיו, אשר קיבלו אותן ממנו על פי ייפוי כח בלתי חוזר שעליו חתם בשנת 2007, וכי הוא עצמו מתגורר יחד עם אשתו, בנו ומשפחתו של הבן, באחת הדירות, השייכת בפועל לבן. היחיד טען כי טענות הנושים בדבר היקף נכסיו מבוססות על חקירה רשלנית שערך חוקר פרטי מטעמם. נטען כי היחיד מעוניין לשלם את חובו והציע בעבר הצעות שונות לשלמו באמצעות בניו, ועל כן הוא מציע כעת תכנית תשלומים בת שלוש שנים, העולה בקנה אחד עם התקופה שנקבעה בחוק, ואף הציע, לאור גילו המתקדם ומצבו הרפואי, להעמיד ערב לתשלום כל הסכום. עוד נטען כי החנות, שהיא סמל ידוע במזרח העיר, היא מקור פרנסה יחיד ועיקרי של בני המשפחה, מעסיקה 11 עובדים שכירים, שתלושי השכר שלהם צורפו לסיכומים, ומפרנסת עוד קבלני משנה רבים, וכי מימוש החנות יביא לקריסה כלכלית של עשרות אנשים ולגדיעת מטה לחמה של המשפחה כולה. לבסוף נטען כי יש לשקול את העובדה כי אחת הדירות בבניין המגורים משמשת למגוריו של היחיד ואת הגנת בית המגורים הקבועה בחוק.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, לא מצאתי לקבל את הצעתו של היחיד ואת המלצת הנאמן והממונה ביחס לאופן פדיון הזכויות בנכסים, שכן אני סבורה שהצעה זו אינה מאזנת באופן הולם בין זכויותיהם של הנושים לבין יתר תכליות החוק, בשים לב לאופן יצירת החוב ולהתנהלותו של היחיד בהליך, כפי שיפורט להלן;
2. ראשית שקלתי את העובדה העולה מתוך דו"ח ממצאי הבדיקה של הנאמן ומתוך המסמכים שהגישו הנושים, כי מדובר בחוב שנוצר בחוסר תום - לב. מקורו של החוב בהתחייבות של היחיד שניתנה במסגרת פסק דין משנת 2007 לפנות את המושכר ולשלם דמי שכירות אם יוסיף להחזיק בו. פסק הדין מבוסס על הסכמה של היחיד עצמו לפנות את הנכס המושכר בתוך ארבע שנים. לא זו בלבד שהיחיד לא פינה את הנכס במועד שנקבע בפסק הדין, אלא רק כעבור שמונה שנים מהמועד המוסכם ולאחר אינספור הליכים משפטיים, אלא שהוא אף לא שילם לאורך כל התקופה, וחרף האמור בפסק הדין, דמי שכירות בגין הנכס.

כפי שנקבע בהחלטתי מיום 15.6.21, הגם שברגיל, חוסר תום לב זה היה מצדיק את ביטול ההליך, במקרה דנן ההליך לא בוטל משום התועלת הצפויה לנושים. לפיכך, מובן כי בנסיבות המקרה דנן יש להעניק לשיקול זה משקל נכבד בקביעת תנאי הצו לשיקום כלכלי.

1. ב"כ היחיד טען אמנם כי חוסר תום הלב ביצירת החוב היה דווקא של הנושים, אשר סירבו לקבל מהיחיד את דמי השכירות (ראו פרוטוקול הדיון מיום 15.6.21 עמ' 9 שורות 10-11; פרוטוקול הדיון מיום 27.12.21 עמ' 3 שורות 3-4; שם בשורות 18-20). לא אוכל לקבל טענה זו, שאין בה היגיון רב, והיא וודאי לא עולה בקנה אחד עם העובדה שהנושים נקטו הליכים משפטים רבים בניסיון לגבות מהיחיד את החוב ולפנותו מהחלק הגדול של החנות. לו היו הנושים אמנם מסרבים לקבל מהיחיד את דמי השכירות לאורך השנים, יש להניח כי היה פונה לערכאות השונות בבקשה למתן הוראות, מבקש להפקיד את הכספים בקופת בית המשפט או שהיה שומר את הכספים בנפרד על מנת שיוכל לשלם את החוב ביום שבו הנושים יתבעו אותו.
2. בהקשר זה ראו דבריו של כב' השופט גורדון בפסק דינו מיום 16.2.20 בת"א 25541-02-18 (נספח 10 לבקשת הנושים לביטול הצו לפתיחה בהליכים):

"אם הנתבע (היחיד) נתקל בסירוב להשכיר לו מטעמים שלשיטתו אינם סבירים או אינם עולים בקנה אחד עם הסכם הפשרה... יכול היה הנתבע לפעול בהתאם לדין. למשל יכול היה ליזום הליך לאכיפת הסכם הפשרה... הנתבע לא עשה כן, אלא בחר להמשיך ולשהות בנכס לאורך שנים, משנת 2011 ועד שנת 2019 ללא הרשאה מהמשכירות וללא תשלום דמי שכירות, תוך שמיאן לפנות את הנכס למרות התראות, ואילץ את המשכירים לנהל הליכי הוצאה לפועל והליכים משפטיים לאורך שנים... כל זאת עשה ללא זכות בדין..."

ראו גם דבריו של כב' השופט וינוגרד ביחס להתנהלותו של היחיד בנוגע לאופן יצירת החוב בהחלטתו מיום 24.6.18 ברע"א 41272-03-19 (נספח 7 לבקשה לביטול הצו לפתיחה בהליכים):

"למעלה מכל אלה, אין אלא לתהות כיצד זה פנה המבקש (היחיד) לבתי המשפט פעם אחר פעם בבקשה שלא לאכוף עליו התחייבות חוזית ברורה שנטל על עצמו. אף לולא היה ניתן תוקף של פסק-דין להתחייבות החוזית לפיה יפנה המבקש את הנכס 'מיד לאחר הדרישה', היה מקום לצפות כי יפעל כנדרש וכמחוייב ויפנה את הנכס מיד לאחר שנדרש לעשות כן. המבקש בחר להתעלם הן מחובתו החוזית והן מחובתו על פי פסק-הדין, ולכך יש להעניק משקל גם בעת פסיקת הוצאות המשפט."

וכן ראו דבריה של כב' השופטת בנמלך בנוגע להתנהלותו של היחיד בהחלטתה מיום 10.11.18 בת"א 41345-09-19 (נספח 9 לבקשת הנושים לביטול הצו לפתיחה בהליכים):

"להתנהלותו זו של המבקש (היחיד), אשר נטל על עצמו התחייבות חוזית אשר קיבלה תוקף של פסק דין וכעת מבקש להתנער ממנה, יש ליתן משקל גם בהקשר דנן בבחינת שיקולי צדק ויושר. כן יש ליתן משקל בהקשר זה לעיתוי הגשת ההליך והבקשה, שנים רבות לאחר שנחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק הדין; לעובדה שהסתבר כי תצהירו של המבקש כלל הצהרה אשר הוא עצמו העיד בדיון כי אינה נכונה; ולכך שהבקשה כללה טענות נוספות שאינן מדויקות או אינן שלמות..."

1. שנית, שקלתי את התנהלותו של היחיד בהליך, שאף היא הייתה נגועה בחוסר תום לב. חוסר תום לב זה בא לביטוי כבר במסגרת הבקשה לפתיחה בהליכים, שהיחיד השמיט ממנה את זכויותיו בנכסים ששווים עולה על שישה מיליון ₪. אף אם היחיד חולק על הטענה כי הוא הבעלים של בניין הדירות, היום אין הוא חולק עוד על העובדה שהוא בעל זכויות של דיירות מוגנת בחנות (ראו סעיף 4 לסיכומי היחיד). ודוק, אין מדובר בנכס בעל שווי מבוטל שייתכן ודבר קיומו נשכח מלבו של היחיד, אלא בנכס מקרקעין עסקי, ששוויו המוערך עולה על 800,000 ₪, והוא – לטענת היחיד עצמו - מקור הפרנסה העיקרי של משפחתו המורחבת. בחינת מכלול התנהלותו של היחיד במסגרת ההליך וקודם לכן אינה מותירה בלבי ספק כי השמטת דבר קיומן של הזכויות בנכסים נועדה ליצור מצג שגוי ביחס למצבו הכלכלי של היחיד ויכולותיו לפרוע את חובותיו.

בנוסף היחיד השמיט מבקשתו את העובדה כי ילדיו תומכים בו מבחינה כלכלית, וציין בה כי הכנסותיו הם מדמי הביטוח הלאומי בלבד, בעוד שבתגובתו לבקשה לביטול הצו לפתיחה בהליכים טען כי מדי חודש מקבל מילדיו תמיכה של כ- 2,000-3,000 ₪ (סעיף 5 לתגובה מיום 28.2.21).

לצד זאת, לאורך ההליך היחיד יצר חובות חדשים כשהמשיך לא לשלם את דמי השכירות לנושים, והנימוקים שבהם תירץ בא-כוחו התנהלות זו עוררו תמיהה רבתי (ראו פרוטוקול הדיון מיום 15.6.21 עמ' 15 שורות 27-30). מחדל זה הוסר לעת עתה.

בנוסף, מהצעת הממונה שהוגשה לפי סעיף 154 לחוק ומדו"ח ממצאי הבדיקה של הנאמן עולה כי לאורך ההליך היחיד נמנע מלהגיש דו"חות על הכנסות והוצאות. ככלל, כשמדובר ביחיד מבוגר, המתקיים מקצבאות בלבד, המחדל של אי הגשת דו"חות הוא כזה שניתן לתקנו. ואולם, במקרה דנן דווקא ישנה חשיבות לקבל תמונת מצב על התנהלותו הכלכלית השוטפת של היחיד, לאור טענותיו הסותרות בעניין זה לאורך ההליך. כך למשל היחיד טען כי אין לו כל כושר השתכרות ויכול לשלם לנושים רק מתוך קצבת הביטוח הלאומי שלו (פרוטוקול הדיון מיום 15.6.21 עמ' 9 שורה 27). לאחר מכן השיב כי יכול לשלם 4,000 ₪ בחודש (שם בשורה 31), אך מיד לאחר אותו דיון החל היחיד לפתע לשלם לקופת הנשייה סכום של 25,000 ₪ לחודש, וכעת, חודשים ספורים לאחר מכן, הוא מסכים להכפיל ולהוסיף על סכום זה, ולשלם סך של כ- 53,000 ₪ לחודש.

כאשר היחיד מציג במעשיו יכולת כלכלית גבוהה ביותר, מובן שהמחדל של אי הגשת דו"חות מקבל משמעות מיוחדת ומשקל רב מאד, ואין להסיק ממנו אלא שהיחיד פועל באופן מודע ומכוון כדי להסתיר מידע בדבר נכסיו והכנסותיו.

1. שלישית, במקרה דנן קשה לתת משקל בכורה לאינטרס של שיקום כלכלי של היחיד, הן בשל ההתרשמות כי מדובר במי שנכנס לתוך הליך חדלות הפירעון בחוסר תום לב ומתוך מטרה להתחמק מנושיו, הגם שהוא אדם עתיר נכסים, ששווים עולה במידה רבה על גובה החוב לנושים, הן בשל העובדה כי מתוך התנהלות הדברים עולה כי מדובר ביחיד שהוא קשיש כבן 86, שאינו מתכוון לחזור לשוק העבודה, ונתמך באופן מלא על ידי ילדיו, הנכונים להעמיד לרשותו מדי חודש תמיכה כלכלית של עשרות אלפי שקלים- כך על פי טענתו. לפיכך, אין חשש כי דחיית הצעתו של היחיד לתשלום החוב בפריסה של שלוש שנים תמנע את האפשרות שלו להשתלב במרקם החיים הכלכלי באורח תקין. נהפוך הוא- קביעת תכנית לשיקום כלכלי שתסתיים, לכל המוקדם, כאשר ימלאו ליחיד 89 שנה, היא זו שתעכב את שילובו של היחיד מחדש במרקם החיים הכלכליים כאדם חופשי מחובות ומנושים.
2. טענת היחיד כי מימוש החנות יוביל לפגיעה בפרנסתן של עשרות משפחות המתפרנסות ממנה, עד כדי קריסה כלכלית שלהן (פרוטוקול מיום 27.12.21 עמ' 3 שורות 5-10) היא טענה שנטענה על ידי ב"כ היחיד בעלמא, ללא כל אסמכתא, והיא סותרת את טענתו של היחיד עצמו, שלפיה עסקי המשפחה הם עסקים המצויים בהפסדים מתמשכים, וכלשונו של היחיד "... החברה ומשנת 2011 עד עצם היום הזה נמצאת בהפסד וחייה על ההתחייבויות לספקים" (ראו סעיף 17(ב) לתגובת היחיד לבקשה לביטול הצו לפתיחה בהליכים מיום 28.2.21 וראו גם הדו"חות הכספיים שצורפו לאותה תגובה).

ואדגיש - הגם שהדאגה לאיתנותם הכלכלית של צדדים שלישיים שאינם חלק מן ההליך אינה נמנית על מטרותיו המוצהרות של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, ייתכן שבנסיבות המתאימות, אם תוצג תשתית ראייתית הולמת, ניתן יהיה להביאה במניין השיקולים. במקרה דנן לא הוצגה תשתית ראייתית מספיקה לשם כך. אמנם, היחיד צירף לסיכומיו את שמות המועסקים בחנות ואת תלושי השכר שלהם, ואולם מדובר בראיה שצורפה שלא כדין רק במסגרת השלמת הסיכומים, לא נכללה במסגרת תצהיר כלשהו שהוגש במהלך ההליך, וממילא לא ניתנה לצדדים אפשרות לבחון את מהימנותה, ועל כן היא לא נשקלה. בנסיבות אלה אף לא ניתן היה לקיים ולו ראשית של דיון בשאלה האם אכן משמעות מימוש הזכויות של היחיד בחנות היא שהחנות תיסגר, להבדיל מהעברתה למקום אחר, או לאפשרות של אותם עובדים להמשיך להיות מועסקים, באופן זה או אחר על ידי מי שהזכויות בחנות יימכרו לו.

1. למעלה מן הצורך אציין כי היחיד עצמו אישר במסגרת חקירתו בבית המשפט כי מעבר לחנות שבבעלות הנושים ושהוא דייר מוגן בה, לילדיו ישנם עסקים נוספים, כך שלא ניתן לומר כי מימוש החנות יגדע את פרנסתם ויוביל את בניו לחדלות פירעון (ראו פרוטוקול הדיון מיום 15.6.21 עמ' 13 שורות 29-36; שם בעמ' 14 שורות 1-2).
2. בהקשר זה נתתי דעתי גם לדבריו של הנאמן, שלפיהם הכספים ששולמו עד כה לקופת הנשייה הם כספים ששולמו מחשבון העסק- החנות (פרוטוקול מיום 27.12.21 עמ' 3 שורות 26-29). ואולם, משעה שלטענת היחיד עצמו העסק אינו מניב דבר, המסקנה המתבקשת היא כי ליחיד יש מקור כספי לא ידוע המאפשר לו לשלם, בין אם בעצמו ובין אם באמצעות בניו, את הכספים לקופת הנשייה, והכל באמצעות חשבון העסק המהווה אך צינור לתשלום הכספים.
3. אשר לבניין המגורים שבו חמש דירות, לא אוכל לקבל את טענת היחיד שלפיה אין מדובר בנכס שלו, אלא בנכס שהוא העביר לבניו, ושייך להם. ממצאי הנאמן בעניין זה שונים ויש לאמצם, בהיותם עולים בקנה אחד עם הדין, שכן ההעברה הנטענת של המקרקעין לבניו של היחידים לא קיבלה שום ביטוי חיצוני ברישום או בדיווח לרשויות המס. טענת ב"כ היחיד שלפיה "במזרח העיר הדברים מתנהלים אחרת" (פרוטוקול מיום 27.12.21 עמ' 3 שורה 14), אין בה כדי לשנות מן הדין או מן העובדות שנקבעו על פיו.

למעלה מן הדרוש אוסיף, כי דבר זכויותיו של היחיד בבניין המגורים הוזכר כבר בתצהירו של החוקר הפרטי שצורף לבקשת הנושים לביטול ההליך. הגם שבסיכומיו כינה היחיד את פעילותו של החוקר כ"חקירה רשלנית", לא ניתן להתעלם מן העובדה כי במהלך ההליך היחיד לא ביקש לחקור את החוקר הפרטי על תצהירו, ועל כן האמור בתצהיר לא נסתר.

1. לנוכח האמור לעיל, האיזון הראוי בין רצונו של היחיד לצאת לדרך כלכלית חדשה, ללא עול החובות, לבין זכותם של הנושים להיפרע, סוף סוף, מחובו של היחיד כלפיהם, מחייב לקבוע כי היחיד יפדה את זכויותיו בנכסי הנדל"ן בתוך תקופה של שנים-עשר חודשים מהיום, לכל היותר, פרק הזמן המשוער שהיה נדרש לצורך מימוש הנכסים על ידי הנושים. לפיכך, ייקבע מנגנון שבו יהיה על היחיד לשלם את יתרת החוב והוצאות ההליך בתשלומים חודשיים, ואולם ככל שהיחיד לא יעמוד באיזה מהתשלומים, יחל הנאמן בהליכים למימוש הנכסים. ראשית- תמומשנה זכויות היחיד בחנות, ולאחר מכן- זכויותיו בדירות שבבעלותו שאינן דירת המגורים שלו.
2. בדיון שהתקיים ביום 27.12.21 התייחסה ב"כ הממונה להצדקה לקצר את תקופת התשלומים לפחות מ-36 חודשים, בהתאם להוראות סעיף 163(ב), לחוק. על כן מצאתי להבהיר, כי התכנית לשיקום כלכלי שנקבעה אין משמעותה "קיצור תקופת התשלומים". הוראות סעיף 163(ב) כלל אינן רלבנטיות במקרה דנן, שכן בתכנית זו כלל לא ייקבעו תשלומים חודשיים לפי סעיף 162(א) לחוק. מהותה של התכנית היא אך ורק מימוש הנכסים, או פדיונם תחת מימושם, ולכך לא נקבעה בחוק תקופה מזערית או מרבית.
3. לנוכח האמור לעיל, ניתן בזה צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק בתנאים המפורטים להלן:
4. תשלומים לקופת הנשייה- בשים לב לגילו של היחיד ולעובדה כי הכנסתו הסדירה היחידה שהתגלתה היא מקצבאות המוסד לביטוח לאומי, לא יוטלו על היחיד תשלומים חודשיים לקופת הנשייה.
5. נכסים הנכללים בקופת הנשייה ואופן מימושם – היחיד יפדה את זכויותיו בנכסים עד למלוא גובה תביעת החוב שאושרה והוצאות ההליך, ב-12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 10.2.22 ועד ה- 10 לכל חודש עוקב. הנאמן יודיע עד ליום 6.2.22 מה גובהו המדויק של כל אחד מהתשלומים.

ככל שלא ישולם איזה מהתשלומים במועדו, תעמוד מלוא יתרת הסכום לפירעון מידי, והנאמן יחל בהליכים למימוש הנכסים. תחילה תמומש החנות, ולאחר מכן, ככל שתיוותר יתרת חוב, ימומשו הדירות עד לכיסוי מלוא יתרת החוב המאושר והוצאות ההליך, אך לא תמומש דירת המגורים של היחיד עצמו.

1. תחולת ההגבלות – החובות וההגבלות אשר הוטלו על היחיד במסגרת הצו לפתיחה בהליכים יוסיפו לחול עד לסיום מילוי הוראות הצו לשיקום כלכלי ואולם בתקופת זו על היחיד להגיש דו"חות על הכנסות והוצאות אחת לשישה חודשים בלבד. במידת הצורך, ניתן לפנות לממונה על חדלות פירעון לביטול הגבלות לפי סעיף 143 לחוק או להתלייתן לפי סעיף 169 לחוק.
2. בכפוף למילוי ההוראות דלעיל, יהיה היחיד פטור מחובות העבר שלא אושרו על ידי הנאמן.

ההפטר לא יחול על חובות המנויים בסעיף 175 לחוק.

1. במידה והיחיד יפר את הוראות הצו לשיקום כלכלי, יהיה חשוף לסנקציות על פי הוראות החוק.
2. בית המשפט רשאי לבטל צו זה ו/או הפטר שניתן ליחיד, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 176 לחוק; או לבטל את הצו לפתיחת הליכים בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 183 לחוק. ביטול צו אינו פוגע בתוקפם של מכירה, העברה, תשלום או פעולה משפטית אחרת שנעשו כדין לפני הביטול.
3. הסתרת מידע מבית המשפט או מהממונה בנוגע לזכויות היחיד, עלולה להוביל לביטול צו זה וההפטר שניתן או ביטול ההליך. כמו כן, הדבר עלול להוביל להגשת אישום פלילי בהתאם לסעיף 346 לחוק.
4. הקניית נכסים לקופת הנשייה – אם לא יעמוד היחיד בתכנית, כל נכס, כספים וזכויות להם זכאי היחיד מכל מקור שהוא ולא דווחו במהלך הליכי חדלות הפירעון, יועברו לקופת הנשייה מיד עם גילויים בין אם נתגלו לאחר אישור התכנית לשיקום כלכלי, לאחר סיום ביצועה או אף לאחר מתן הפטר חלוט.
5. הנאמן יפעל ליישום הצו לשיקום כלכלי ויפקח על עמידתו של היחיד בתנאיו.
6. הממונה יפנה לבית המשפט בכל בקשה נדרשת במקרה של הפרת הצו על ידי היחיד.
   לחילופין, הממונה יגיש דו"ח מסכם לבית המשפט לצורך מתן הפטר עם קיום כל הוראות הצו.
7. אשר להוצאות הנושים- ברגיל, אין זה מקובל לפסוק הוצאות לחובת היחיד במסגרת פסק דין הקובע צו לשיקום כלכלי, זאת מן הטעם שבדרך כלל נכסי קופת הנשייה אין די בהם כדי לפרוע את כלל חובותיו של היחיד. עם זאת, תקנה 2 לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ט- 2019 (להלן: "התקנות"), מקנה תחולה לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 בהליכי חדלות פירעון, אלא אם נקבע אחרת בחוק או בתקנות. החוק או התקנות אינם מסייגים את האפשרות לפסוק הוצאות לחובת היחיד גם בהליך חדלות פירעון ואף אם ניתן צו לשיקום כלכלי.

במקרה דנן ישנה הצדקה מיוחדת לפסוק הוצאות לחובת היחיד ולזכות הנושים, מן הנימוקים שפורטו לעיל וכן מהנימוקים הבאים: חדלות הפירעון של היחיד היא (לכל היותר) תזרימית בלבד, ואילו שווים של נכסי קופת הנשייה עולה במידה רבה על גובה החוב המאושר והוצאות ההליך, ומכאן שפסיקת הוצאות לחובת היחיד לא תפגע ביכולת השיקום הכלכלי של היחיד עצמו ולא תגרע מזכויותיהם הנושים- ההפך הוא הנכון;

הגם שבהליך זה ישנם 17 נושים, מדובר בתביעת חוב אחת ובנושים הזכאים לה במאוחד, בשעה שעל פי הממצאים בפסק הדין, כניסתו של היחיד להליך נועדה לאפשר לו לדחות את תשלום החוב ולחמוק מהליכי הגבייה שננקטו נגדו. הגם שבקשת הנושים לביטול ההליך לא התקבלה, הדבר נבע מתוך רצון להיטיב עם הנושים ולאפשר להם ליהנות מהמכשירים המשפטיים שמעניק חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, ובכלל זה ביטול פעולות הגורעות מנכסי קופת הנשייה, והגם שבסופו של יום, לנוכח ממצאיו העובדתיים של הנאמן, לא נדרש שימוש באמצעים אלה;

ואחרון, אך לא אחרון בחשיבותו- הנושים השקיעו משאבים רבים באיסוף התשתית העובדתית בדבר נכסי קופת הנשייה, והממצאים שאספו שימשו גם את הנאמן בחקירתו וגם את בית המשפט בקביעת התכנית לשיקום כלכלי, ועל כך הם ראויים לתגמול (ראו בעניין זה ע. מאור וא. דגני הפטר (2019) כרך א' עמ' 84).

1. לפיכך, אני מחייבת את היחיד בתשלום הוצאות הנושים בהליך, בסך של 10,000 ₪.
2. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, על פי החוק.
3. המזכירות תשלח את פסק הדין ליחיד, לנאמן, לנושים ולממונה על חדלות פירעון.

ניתן היום, כ"ז שבט תשפ"ב, 29 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.