1. ביום 29.1.22 ניתן בעניינו של היחיד צו לשיקום כלכלי במסגרתו לא הוטל עליו תשלום חודשי, אך נקבע כי על היחיד לפדות את זכויותיו בנכסי מקרקעין עד מלוא גובה תביעת החוב שאושרה והוצאות ההליך בשנים-עשר תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 10.2.22.

עוד נקבע כי ככל שלא ישולם איזה מהתשלומים במועדו, תעמוד מלוא יתרת הסכום לפירעון מידי והנאמן יחל בהליכים למימוש הנכסים, כך שתחילה ימומשו זכויות הדיירות המוגנת של היחיד בחנות שהנושים הם בעליה ולאחר מכן, ככל שתיוותר יתרת חוב, ימומשו יתר נכסי המקרקעין של היחיד למעט דירת המגורים, עד לפירעון מלוא יתרת החוב והוצאות ההליך.

1. על פסק הדין לא הוגש ערעור והוא הפך לחלוט.
2. לפניי בקשה מטעם הנאמן למתן הוראות למימוש זכויות היחיד בחנות, לאחר שהיחיד לא עמד בהוראות פסק הדין לעניין התשלומים החודשיים. מהבקשה שהוגשה ביום 19.6.22 עולה כי עד לאותו מועד שילם היחיד תשלום אחד בלבד.
3. היחיד לא התנגד באופן עקרוני לבקשת הנאמן אך ביקש ארכה בת 60 יום כדי להסיר את המחדלים של הפיגורים בתשלומים.
4. הנושים מתנגדים לבקשה וטוענים כי לא ניתן לממש את זכויות היחיד בחנות וכי יש להשיב את החנות לחזקתם או לממש נכסים אחרים של היחיד אך לא את הזכויות בחנות.
5. לאחר שקראתי את הבקשה, את עמדת היחיד ואת הבקשות והתגובות הארוכות והמפורטות שהגישו הנושים, מצאתי לקבל את בקשת הנאמן.
6. עמדתם של הנושים מבקשת למעשה להשיג על הוראות פסק הדין, אשר הם לא ערערו עליו והוא, כאמור, הפך לחלוט. בקשתו של הנאמן היא במהותה בקשה טכנית למתן הוראות לקיומו של פסק דין זה. הנושים לא העלו בבקשותיהם נסיבות חדשות שלא היו ידועות בעת מתן פסק הדין המצדיקות עיון מחדש בו או את שינויו.
7. למעלה מהצורך, אוסיף כי גם לגופו של ענין, לא היה מקום לקבל את עמדת הנושים, שכן עיקרה נסמך על הוראות בהסכם השכירות שנערך בינם לבין היחיד בעוד שזכות הדיירות המוגנת ביחס לחלק מהחנות שנותר בחזקת היחיד ("החלק הקטן"), אינה נובעת כיום מתוך אותו הסכם, אלא מתוך פסק הדין שניתן על בסיס פשרה שנערכה בין הצדדים ביום 13.2.07. ודוק, בהסכם הפשרה המתייחס לשני חלקי החנות, החילו הצדדים את הוראות ההסכם על "החלק הגדול" של החנות (ראו: סעיף 5 לנספח 1 לתגובת הנאמן מיום 3.7.22), אך לא החילו אותו על "החלק הקטן" (שם בסעיף 7). לפיכך, לא קיימת מניעה למימוש זכות הדיירות המוגנת של היחיד ב"חלק הקטן", כפי שהוריתי בפסק הדין מיום 29.1.22.
8. מאז שהוגשה בקשת הנאמן, חלף כחודש וחצי שבמהלכו לא הודיע היחיד כי הסיר את חוב הפיגורים, ואפילו לא את מקצתו. לנוכח גילו של החוב, לנוכח אינספור ארכות שניתנו ליחיד לאורך שנים רבות לשלם את חובו לנושים וגם לנוכח המנגנון שנקבע בפסק הדין, שהוא כשלעצמו, מתן ארכה ליחיד לעמוד בתשלומי החוב, לא מצאתי לתת ארכה נוספת לכיסוי הפיגורים.
9. לנוכח האמור לעיל, אני מקבלת את בקשת הנאמן מיום 19.6.22 ומתירה לו לפעול למימוש מכר זכויותיו של היחיד בחנות.
10. על היחיד לפנות את החנות מכל חפץ או ריהוט עד יום 7.8.22. ככל שהיחיד לא יפנה את החנות עד לאותו מועד, יועברו המיטלטלין המצויים בה לבעלות קופת הנשייה והנאמן יפעל כדי לממשם בכפוף להוראות כל דין.
11. לאחר יום 7.8.22, הנאמן יהא רשאי להחליף מנעולים בנכס, יפרסם הזמנה להציע הצעות לרכישת זכויות היחיד בחנות, לקצוב במסגרתה שהות להגשת הצעות וינהל משא ומתן עם רוכשים פוטנציאליים לצורך מימוש הזכויות.

הנאמן יערוך התמחרות בין המציעים, ימליץ לבית משפט על ההצעה הזוכה ויעביר את ההסכם לאישור בית משפט.

1. המזכירות תעביר העתק ההחלטה ליחיד, לנאמן, לממונה ולב"כ הנושים.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשפ"ב, 21 יולי 2022, בהעדר הצדדים.