1. לפניי בקשה לפטור מאגרה אשר הוגשה לצד ערעור שהוגש על החלטות כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 1.11.20 ומיום 9.11.20. הוגשו תגובה ותשובה.
2. הרציונליים העומדים בבסיס חובת תשלום אגרת בית משפט ברורים וידועים הם ועיקרם השתתפות חלקית בעלותו של ההליך והיותה מסננת מפני תביעות סרק ותביעות בסכום מופרז ללא בסיס. כמו כן, היא מסייעת בהפחתת היווצרות עומס על המערכת לשם ניהולם של הליכים משפטיים לא ראויים וסיומם תוך פרק זמן סביר: "תשלום האגרה הוא תשלום חובה המוטל על כל מתדיין עם פתיחת ההליך. בבסיסו כמה מטרות, ביניהן נשיאת החלק היחסי של ניהול ההליך על ידי המתדיין שמבקש לפתוח אותו וכן מניעת פתיחתם של הליכי סרק", ר' בג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל, מיום 21.7.14.
3. אל מול אלה, ניצבת כידוע זכות הגישה לערכאות שהינה זכות יסוד חוקתית. לשם האיזון בין השניים נקבעו בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, הוראות המאפשרות לפטור את בעל הדין מתשלום אגרה, כולה או חלקה, כשהמבחן הוא מצבו הכלכלי של המבקש לצד בחינת עילת התביעה בהתאם להוראת תקנה 14(ג) לתקנות.
4. תמצית טענות המבקש בערעור, כי המשיבה לא הנפיקה קבלה על תשלום בסך 200 ₪ שהפקיד בתיק ההוצאה לפועל.
5. עמדת המשיבה היא כי בבסיס הערעור ניצב תיק הוצאה לפועל אשר נפתח לביצועו של פסק-דין סופי שניתן לפני למעלה מ-15 שנים וכי הגורם שאמור להנפיק את הקבלה היא לשכת ההוצאה לפועל וכך נעשה, וכן כי הקרן הוקטנה בהתאם. בנוסף, נטען כי המבקש מערער באופן סדרתי בנוגע לחוב שנקבע על-ידי בקשות רבות לרשמי הוצאה לפועל, וכן בערעורים לערכאות שיפוטיות לרבות בהליכים 67481-03-17, 38892-12-17, 22329-05-18, 4858-12-18 וברע"א 712/08 לבית המשפט העליון.
6. אשר ליכולת הכלכלית. המבקש מקבל קצבת הבטחת הכנסה מאת המוסד לביטוח לאומי בסך 2,091 ₪ לחודש וטען כי זוהי ראיה לאי יכולת כלכלית בהתאם לסעיף 14(ה) לתקנות. כידוע, לא מדובר בפטור אשר יינתן באופן אוטומטי ומדובר בראיה לכאורה: "ודוק: ראיה לכאורה, נאמר ולא ראיה חלוטה או מספקת. ראה והשווה לתקנה 19 לתקנות האגרות, הקובעת מתי ניתן פטור 'אוטומטי' מתשלום אגרה, ללא שיקול דעת בית המשפט", ר' בג"ץ 3622/12 גדעון שריאור נ' מדינת ישראל, מיום 3.6.12.
7. המבקש לא הציג תמונה מלאה של מצבו הכלכלי ודין הבקשה להידחות מטעם זה בלבד. כך, המבקש לא הצהיר היכן מתגורר, עם מי, והאם נושא הוא בהוצאות מדור.
8. עיון בדפי הבנק מעלה כי המבקש נמצא ביתרת זכות קבועה.
9. בתגובתה טענה המשיבה כי אחיו ואמו של המבקש מימנו עבורו הפקדת ערובה בהליך קודם. המבקש לא הכחיש טענה זו. לא ברור אפוא מהי המניעה להיעזר באותם קרובים על מנת לשאת גם בתשלום האגרה, שכן כידוע, טרם יבקש בעל-דין להשית על קופת המדינה את מימון הוצאותיו בהליך בו נקט, עליו לפנות לסיוע קרוביו. ר' בשא (חי) 9814/00 רווה נ' דור כימיקלים בע"מ, מיום 3.5.01.
10. יתרה מזאת, המבקש הגיש בקשה לפטור מאגרה בערעור שהוגש על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל בתיק שמספרו 15901-09-19, גם הוא בעניין חוב הארנונה. הבקשה לפטור מאגרה נדחתה בהחלטתי מיום 10.11.19 והמבקש שילם אגרה בסך 416 ₪. ההליך התנהל וניתן פסק-דין בו נדחה הערעור.
11. אשר לסיכויי ההליך, גם אם אלך כברת דרך לקראת המבקש ואניח כי קיים סיכוי להליך, וספק בעיני אם כך הדבר, הרי שממילא התנאים הם מצטברים ולא הורם הנטל להוכיח העדר יכולת כלכלית כאמור.
12. אשר על כן, הבקשה נדחית. האגרה תשולם עד יום 15.12.20.

תשומת לב המזכירות כי סוג ההליך הוא ע"ר ולא כפי שסווג.

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשפ"א, 09 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.