ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבת-ים מיום 27.09.2020 (כבוד השופטת אידית קליימן-בלק) לפיו נדחתה תביעת הפיצויים שהגישו המערערים, יורשיו של המנוח תאמר סרסור שנהרג מאש חיה שנורתה לעבר רכב גנוב בו נסע, עת לא נענה לקריאות לעצור וניסה לפרוץ את מחסום הצבא בדרכו לשטחי הרש"פ.

האירוע

1. ביום 15.11.2004 נהג המנוח במכונית טויוטה שנגנבה מבעליה באיומי אקדח (להלן- הרכב) והתקדם אל עבר מחסום צה"ל המוצב לפני הכניסה לעיר קלקיליה (להלן – המחסום) כשניידות משטרה מפעילות סירנות דולקות בעקבותיו. קודם לכן, דווח ע"י הבעלים של הרכב הגנוב לאיתוראן איתור ושליטה בע"מ (להלן – איתוראן) על דבר גניבת הרכב, דיווח שבעקבותיו הגיע למחסום עובד איתוראן, המשיב מס' 1 (להלן – כסיף). המנוח לא ציית לקריאות לעצור את הרכב, האיץ את נסיעתו, ניסה לדרוס את כסיף שעמד על אי התנועה, החיילים שהיו במחסום וכן כסיף פתחו ביריות על עבר הרכב, אך זה חצה את המחסום. כסיף ניסה לדלוק אחר הרכב כברת דרך, ושב על עקבותיו.

המנוח נפצע קשה מהירי ומת מפצעיו בבית החולים "מאיר" בכפר סבא. משטרת ישראל חקרה את האירוע וסגרה את תיק החקירה נגד כסיף. ערר שהוגש, נדחה.

חוות הדעת הפתולוגית

2. מגופתו של המנוח הוצאו קליע ורסיס. לפי חוות הדעת הפתולוגית שנערכה ע"י פרופסור היס וד"ר זייצב נמצאו בנתיחה שלאחר המוות:

"פצע כניסת קליע בצורת חסר עור מעוגל בקוטר כ-1.1 ס"מ...בבדיקה לעומק תעלת הקליע בכיוון מאחורה קדימה, עוברת דרך שרירי הגב וצלע 9 עם שבר ריסוק...עם התפרקות הקליע ורסיסי קליע עוברים דרך ריקמת שומן אחור ציפקית וכליה הימנית... (פצע כניסת קליע זה סומן 5א')

לאורך תעלות רסיסים נמצא דימום בצבע אדום כהה בחלל הצפק נמצא רסיס קליע מתכתי בצבע אפור".

וכן

"פצע כניסת קליע בצורת חסר עור מעוגל בקוטר כ-1.3 ס"מ... בבדיקה לעומק תעלת הקליע בכיוון מאחורה קדימה ומעט מימין לשמאל...ובין רסיסי הצלע נמצא קליע מתכתי בצבע צהוב"(פצע כניסת קליע זה סומן 5ב)

באשר לסיבת המוות נקבע:

"...מותו נגרם מנזקים חמורים לכבד וכליה ימנית, לדפנות של וריד הכבד הימני ווריד הנבוב התחתון לסרעפת ולמזנטריום של מעי הגס עם איבוד דם נרחב בעקבות רסיסי קליע דרך בטן עליונה מימין (פצע כניסת קליע בגב מימין מסומן 5א')"; כיוון תעלת הקליע - מאחורה קדימה".

חוות הדעת הבליסטיות:

3. בתחום הבליסטי נערכו ע"י המז"פ שתי חוות דעת:

האחת - מיום 4.5.2005 הכוללת ממצאי בדיקת קליע ["רסיס קליע מעוך" שסומן פ1], וכן "פיסת מתכת, בצבע אפור, במשקל 0.3 גרם, סומנה פ2". לגבי "הקליע שסומן פ1 הינו בקליבר 45×5.56 מ"מ. הקליע נורה יתכן מרוס"ר M16 , רוס"ר גליל או כלי נשק אחר המטביע סימנים סוגיים דומים."

לגבי "פיסת המתכת שסומנה פ2" נקבע ש"לא נמצאו מספיק סימנים על מנת לקבוע שהיה חלק מקליע".

והשנייה - מיום 25.6.2008 שבדקה את נשקו של כסיף [רובה סער מסוג M16] נקבע " רובה סער M16, מספר סידורי 9446221 לא ירה את רסיס קליע פ1".

התביעה

4. התביעה עברה גלגולים לא מעטים, דבר המסביר מדוע עסקינן באירוע שהתרחש לפני כמעט שני עשורים.

בראשונה הוגשה התביעה לבית משפט השלום בנצרת בשנת 2011, הועברה לבית משפט השלום בירושלים, ובה נתבעו, בנוסף למשיבים, גם מדינת ישראל ושני החיילים שנכחו באירוע במחסום. התביעה נגד מדינת ישראל והחיילים נדחתה על הסף מחמת התיישנות בהתאם לסעיף 5א(3) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952.

התביעה, בה נותרו רק כסיף ואיתוראן, נמחקה מחוסר מעש והוגשה בשנית, בתחילה לבית משפט השלום בעפולה, שלאחר מכן הועברה לבית משפט השלום בת"א.

בעוד שבתביעה המקורית, שהוגשה כאמור גם נגד המדינה והחיילים, נטען שהחיילים וכסיף גרמו למותו של המנוח כמעוולים במשותף, נטען בתביעה הנוכחית כי מי שגרם למותו של המנוח הוא כסיף. נטען שכסיף ירה אש מאסיבית אל עבר חלקו האחורי של הרכב, נכנס לרכבו אותו החנה ליד המחסום, דלק בעקבות המנוח תוך כניסה לשטחי העיר קלקילייה, המשיך לירות לעברו, הותיר אותו מדמם בשטח וחזר על עקבותיו. נטען כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה של הירי ע"י כסיף.

מטעם המערערים העיד רק אחיו של המנוח, שלא נכח באירוע, ומטעם ההגנה, כסיף, ונציג המשיבה 2.

כן הוגש בהסכמה תיק המשטרה שכלל, בין היתר, חוות דעת פתולוגיות, שתי חוות דעת בליסטיות שבדקו את הקליע ואת פיסת המתכת שהוצאו מגופת המנוח, ההודעות מטעם שני החיילים ששהו בזמן האירוע במחסום, וכן חומרי חקירה נוספים.

פסק הדין

5. בפסק דין מפורט ומנומק דחה בית משפט קמא את התביעה משמצא שלא הוכח בפניו קשר סיבתי בין היריות שירה כסיף לבין מות המנוח, ומשהוכח לטעמו כי מות המנוח נגרם מירי החיילים.

ואלו היו ממצאיו של בית משפט קמא: "הרקע לאירוע מושא התובענה הנו גניבת רכב מבעליו החוקיים באיומי אקדח על ידי המנוח, וניסיון להימלט עם הרכב לשטחי הרשות דרך המחסום"; "המנוח שנהג ברכב הגנוב לא שעה לסימנים של המאבטח שהורה לו לעצור"; המנוח "פרץ את המחסום במהירות רבה, או אז נפתחה אש חיה לעברו"; "הרכב נורה הן מחלקו הקדמי והן מחלקו האחורי"; באירוע הירי נטלו חלק הן שני החיילים והן המאבטח"; גם החיילים וגם כסיף "עשו שימוש ברובי M-16";

בית משפט קמא נסמך גם על חוות הדעת הפתולוגית וגם על שתי חוות דעת בליסטיות מטעם מז"פ וקבע כי "במסד הראייתי קיימת ראיה פוזיטיבית המנתקת קשר סיבתי עובדתי בין נשקו של המאבטח לקליע שהוצא מגופו של המנוח וזאת בדמות דו"ח הבליסטי שבדק את נשקו של המאבטח. מאחר ואין חולק כי שני חיילי המחסום אף הם נטלו חלק בירי וירו לעבר הרכב ירי מאסיבי למדי כעולה מהודעותיהם במשטרה, לרבות לעבר חלקו הצידי והאחורי בעת הימלטותו, ובהצטרף לראיה השוללת קשר בין רסיס הקליע שהוצא מגופת המנוח ואשר גרם למותו, לבין נשקו של המאבטח - מתבקשת מאליה המסקנה כי המנוח נהרג מאש החיילים ולא מהאש שנורתה מנשקו של המאבטח"

בית משפט קמא דחה את הטענה לפיה ירה כסיף גם באקדח שהחזיק ברשותו וקבע כי "אין כל קצה של ראיה בתיק המשטרה המרמזת על ירי מאקדחו של המאבטח או מאקדח כלשהו. אדרבא, כל 18 התרמילים שנאספו מהשטח, שייכים לקליעים של רובה סער מסוג M-16ולא לאקדח"

התביעה נדחתה תוך חיוב המערערים בהוצאות.

הערעור

6. המערערים מלינים על כי בית משפט קמא נתן לדבריהם את פסק את הדין "תוך הסתמכות על גרסת המשיבים החד צדדית, ללא שהובאו ראיות לביסוס הקביעות הנ"ל וללא התמודדות עניינית ומנומקת עמם ואף תוך מצב כאילו לא קיימות לתובעים טענות וראיות סותרות לקביעות הנ"ל"; הם סבורים שנדרשת התערבות ערכאת הערעור "מפני תיקונו של עולם".

המערערים טוענם כי מי ששדד את הרכב לא היה המנוח אלא תושב פלשתיני וכי בשלב מסוים "המנוח עלה על הרכב והתחיל את הנהיגה עד למחסום"; כי כסיף הוא שירה בגבו של המנוח והרגו כדבריהם "מייד לאחר שהרכב חלף על פני נתבע 1 הוא המשיך לירות...וזאת על גב המנוח דרך החלק האחורי והשמשה האחורית של הרכב כשגבו של המנוח מופנה לכיוון פניו"; כי כסיף הסתיר את האקדח שהיה ברשותו "ולא מן הנמנע כי תרמילי האקדח בו ירה לעבר המנוח בעת המרדף נותרו ברכבו שדאג להעלימם..."

עיקר הטיעון שבפי המערערים מתמקד בטענה כי מות המנוח נגרם ע"י אותו רסיס מתכת בצבע אפור, ולא ע"י הקליע הנוסף שהוצא מגופו של המנוח ונבדק ע"י מז"פ . נטען כי "...העולה מחוות הדעת הבליסטית, הפתולוגית והמז"פ לרכב, כי הרסיס בצבע אפור שנמצא בחלל הצפק לאחר התפרקותו בגוף המנוח הוא זה שגרם למות המנוח ולגביו לא נעשתה השוואת סימנים ולא נעשתה בדיקה בליסטית. כל שנעשה הוא בדיקה בליסטית לקליע שלא גרם למותו של המנוח".

עוד טען ב"כ המערערים להחלת הכלל הדבר מדבר בעד עצנו, ולאירוע שנגרם ע"י דבר מסוכן- באופן המעביר את נטל ההוכחה על כתפי המשיבים.

7. המשיבים תומכים בפסק דינו של בית משפט קמא מטעמיו.

דיון והכרעה

8. הילך הטיעון בערעור התאפיין, בדומה לאופן הטיעון בבית משפט קמא, לגביו נקבע כי "בניסיון להוכיח את קו הטיעון של התביעה, מניחים התובעים בסיכומיהם ממצאים עובדתיים שאין להם בסיס במסד הראייתי שהונח בפני בית המשפט" בטיעון שאינו נסמך על ראיות כי אם על אפשרות, על השערה, על "לא מן הנמנע" - ובזאת חולשתו.

המערערים חזרו בערעור המונח לפנינו על כל אותן הטענות שטענו בפני בית משפט קמא, ואשר נדחו תוך קביעת ממצאי עובדה, עת התקשו להפנות אותנו לראיות כלשהן התומכות בנטען באופן המאפשר את התערבותה של ערכאת הערעור והפיכת הקערה על פיה.

נזכיר אפוא מושכלות יסוד לפיהן "תפקידה של ערכאת הערעור אינו 'שמיעה מחדש' (rehearing) של המשפט, אלא בחינה האם הממצאים שנקבעו בפסק דינה של הערכאה הדיונית מעוגנים בחומר ראיות אמין, האם המסקנות שהוסקו עומדות במבחן ההוכחות, ההיגיון ומכלול הנסיבות, והאם התוצאה מתחייבת מבחינת הוראות הדין החלות על העניין..." (ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ, פסקה 24, ניתן ב-11.09.2006).

לא מצאנו את אותו "חומר ראיות אמין" שיאפשר הסקת מסקנה הפוכה מזו שהסיק בית משפט קמא.

9. בראש ובראשונה נסיר מסדר היום את הטיעון לפיו הוכח בבית משפט קמא כי כסיף ירה "על גב המנוח דרך החלק האחורי והשמשה האחורית של הרכב כשגבו של המנוח מופנה לכיוון פניו", משאין לו כל תימוכין בחומר הראיות. כסיף העיד שירה אל עבר גלגלי הרכב והפסיק לירות עת המנוח חלף על פניו שאז מיהר לרכבו שלו על מנת לדלוק אחריו.

יתרה מכך, החיילים העידו כי הם שירו אל עבר חלקו האחורי של הרכב. העיד מפקד המחסום שעדותו נגבתה בו ביום כי "אני פגעתי בשמשה האחורית ובגלגלים האחוריים. אני יריתי מנשק מסוג 16 M בערך 13 כדורים". כסיף גם העיד, והחיילים אף אשרו זאת, כי עמד על אי התנועה שהיה משמאל לרכב, עת החיילים שהו ב"בודקה" מימין לרכב. המנוח נפגע כאמור בגב מצד ימין.

10. כן נסיר מסדר היום את הטענה כי כסיף ירה במנוח באקדחו.

אין לראיה זו כל תימוכין. איש לא העיד על כך. גם לא נמצא בסביבה שום קליע של אקדח. אין כל רמיזה בחוות הדעת הפתולוגית כי אחד משני פצעי הכניסה מתאים לקליע של אקדח. בצדק קבע בית משפט קמא כי "אין כל קצה של ראיה בתיק המשטרה המרמזת על ירי מאקדחו של המאבטח או מאקדח כלשהו. אדרבא, כל 18 התרמילים שנאספו מהשטח, שייכים לקליעים של רובה סער מסוג M-16 ולא לאקדח". טענת המערערים כי "לא מן הנמנע כי תרמילי האקדח בו ירה לעבר המנוח בעת המרדף נותרו ברכבו" וכי כסיף "דאג להעלימם" אינה אלא השערה דמיונית.

11. נעבור אם כך לטענה המרכזית שבפי המערערים ולפיה טעה בית משפט קמא "תוך בלבול חמור בין הרסיס שצבעו אפור שמקורו בקליע ואשר גרם למוות לבין הקליע שלא גרם בסופו של יום למוות" וכי עולה מחוות הדעת הפתולוגית "כי הרסיס בצבע אפור שנמצא בחלל הצפק לאחר התפרקותו בגוף המנוח, הוא זה שגרם למות המנוח ולגביו לא נעשתה השוואת סימנים ולא נעשתה בדיקה בליסטית. כל שנעשה הוא בדיקה בליסטית לקליע שלא גרם למותו של המנוח" (סעיף 20 לעיקרי הטיעון).

נדייק.

מחוות דעת הפתולוגית עולה קיומן של שתי כניסות קליעים: אחת- פצע כניסת קליע בקוטר כ-1.1 ס"מ שסומן 5א', והשנייה- פצע כניסת קליע מתכתי בצבע צהוב בקוטר כ-1.3ס"מ, שסומן 5ב'.

מחוות הדעת עולה כי סיבת המוות היא הקליע, שנכנס דרך פתח הכניסה שסומן 5א, שהתפרק ורסיסיו עברו דרך כליה ימנית, דרך הכבד, הסרעפת, והמעי הגס, לאו דווקא ע"י אותו רסיס בצבע אפור שנמצא בחלל הצפק במסלול שהתווה הקליע לעיל ושד"ר זייצב הניח לגביו שהמדובר ב"רסיס קליע מתכתי". ההתמקדות ברסיס דווקא מיותרת, הגם שיש היגיון בטענה שהדעת נותנת שאותה "פיסת מתכת" היא חלק מאותו קליע שהתפרק.

עדיין נותרת על כנה השאלה מי ירה את אותו הקליע.

בהינתן שסיבת המוות קשורה לקליע שנכנס דרך פתח כניסה 5א', שלא נמצא בגופו של המנוח, ככל הנראה התפרק, וממילא לא נבדק, הרי בדיקת המז"פ הקובעת כי הקליע הצהוב שחדר לגוף המנוח דרך פתח כניסה 5ב' לא נורה מרובהו של כסיף - לא מהווה מענה לשאלה מי ירה את אותו הקליע, והמערערים עדיין יכלו לנסות להוכיח כי הקליע שנכנס דרך פתח כניסה 5א נורה מרובהו של כסיף [בנוסף כמובן לצורך לצלוח את סוגיית החבות שבית משפט קמא לא נדרש לה, שאף היא אינה פשוטה כלל ועיקר].

דא עקא שהמערערים לא עשו דבר על מנת לצלוח את המשוכה שניצבה בפניהם.

בחוות הדעת הבליסטית נקבע שלגבי "פיסת המתכת שסומנה פ2... לא נמצאו מספיק סימנים על מנת לקבוע שהיה חלק מקליע".

המערערים לא ביקשו לבדוק את הרסיס ע"י מומחה מטעמם, ממילא לא הגישו חוות דעת נגדית.

המומחה הבליסטי לא זומן לחקירה על מנת לסתור את מסקנתו לעיל, וממילא חוות דעתו לא נסתרה, מה גם שהוגשה בהסכמה במסגרת הגשת תיק המשטרה.

משכל שהוגש לבית משפט קמא בהקשר זה הוא תיק המשטרה על חוות הדעת שבו, ממילא לא הייתה מונחת בפני בית משפט קמא כל ראיה הקושרת בין המוות לבין הירי מטעם כסיף.

ההנחה שהקליע שנכנס דרך פתח כניסה 5א נורה מאותו כלי נשק שירה את הקליע שנכנס דרך פתח כניסה 5ב לא פחות טובה, אולי אף יותר מסתברת, מהנחת המערערים שנורה מנשק של כסיף.

12. בתאוריה, הקליע שנכנס דרך פתח כניסה 5א נורה או ע"י החיילים, כפי קביעת בית משפט קמא וכפי טענת המשיבים, או ע"י כסיף, כפי טענת המערערים. ההזדמנות לטעון כי החיילים וכסיף הם מעוולים בצוותא וכי משברור כי הכדור נורה ע"י מי מהם, מעביר אליהם את הנטל להוכיח מי ירה - הוחמצה ע"י המערערים, שהגישו תביעתם לאחר חלוף תקופת ההתיישנות נגד המדינה. על המערערים היה מוטל אפוא הנטל להוכיח כי הכדור שגרם למות המנוח נורה ע"י כסיף, ונטל זה לא הורם.

טענת הדבר מדבר בעד עצמו ודבר מסוכן - לא נטענה בכתב התביעה והועלתה לראשונה רק בסיכומים, בניגוד להלכה הנוהגת באשר לחובה לטעון את הטענה בכתב התביעה (ע"א 715/79 גדעון דניאלי נ' אורט ישראל).

אין למצוא אפוא כל טעות במסקנת בית משפט קמא שהורה על דחיית התביעה.

13. דין הערעור להידחות.

אין בדחיית הערעור להקל ראש בצער שנגרם למערערים בגין פטירת המנוח, בחור צעיר בתחילת חייו, ללא קשר לנסיבות שהביאו אותו למחסום הצבאי ביום הנורא ההוא.

העירבון שהפקידו המערערים, על פירותיו, יושב להם באמצעות בא-כוחם.

ניתן היום, ג' אדר ב' תשפ"ב, 06 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.