לפניי בקשה מטעם הנתבע להארכת מועד להגשת כתב טענותיו העיקרי, עד לאחר ההכרעה העתידית בבקשת הסף אותה הגיש הנתבע (בקשה לעיכוב הליכים נוכח תניית בוררות ובקשה לסילוק התביעה על הסף).

הבקשה נדחית, ללא צורך בתשובה.

עפ"י ההלכה הפסוקה [רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (פורסם בנבו, 5.2.07), רע"א 9030/04, 827/05 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ נ' גדיש קרנות גמולים בע"מ (פורסם בנבו, 26.6.07) וכן רע"א 4108/10 אוזן נ' עו"ד צוריאל לביא, בתפקידו כמנהל מיוחד (פורסם בנבו, 16.6.10)], דרך המלך בה חייב נתבע ללכת היא, כי כתב הטענות העיקרי יוגש על-ידיו ביחד עם כל בקשות הסף מטעמו ולא ייעשה פיצול במועדי הגשת המסמכים ולא תיעתר בקשתו להארכת מועד להגשת כתב טענות עיקרי עד להכרעה בבקשת הסף, אלא אם מתקיים אחד מהמצבים החריגים ויוצאי הדופן, שבהם "מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית. היחס בין שני התנאים האמורים ניתן להגדרה כמקבילית כוחות" (מתוך רע"א 10227/06 הנ"ל).

בבקשה שלפניי כלל לא נטען לתחולת החריג הנ"ל, וממילא לא הוכחה תחולתו, ולכן דין הבקשה להידחות. מעל הצורך ולאחר עיון במסמכי התיק יצוין, כי, על פניו, במקרה שלנו לא חלה הלכת בובליל, ולו מהטעם שהתנאי ההכרחי הנ"ל בדבר השקעת משאבים רבים ביותר שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, אינו רלוונטי.

יוסף, כי הבקשה מוגשת בשיהוי, כאשר בבקשה קודמת שהוגשה (להארכת מועד התגוננות) לא נטענו טענות הסף הנ"ל.

לפיכך, בשלב זה לא תידון בקשת הסף, ועל הנתבע להגיש תחילה את כתב הטענות העיקרי מטעמו בתוך המועד החוקי הקבוע לכך.

מיותר לציין, כי אם בסופו של יום יתברר שהתובע הטריח לשווא את הנתבע בהכנת והגשת כתב טענות, יוכל הנתבע לעתור לחיוב התובע בהוצאות מיוחדות בגין הטרחת שווא זו, ואין להסיק מדבריי אלה כי במקרה זה מסתמנת הטרחת שווא כלשהי.

המזכירות תשלח ההחלטה לכל הצדדים.

ניתנה היום, י"א תמוז תשפ"א, 21 יוני 2021, בהעדר הצדדים.