עסקינן בערעור שהוגש ביום 7.7.22 על פסק דין שניתן נגד המערערים ביום 20.3.22 במעמד צד אחד ובהעדר התייצבות, וכן על החלטה מיום 8.5.22 בבקשת המערערים לביטול פסק הדין ועל החלטה מיום 31.5.22 בבקשת המערערים להארכת מועד להפקדת סכום פסק הדין. פסק הדין וההחלטות ניתנו על ידי בית משפט השלום בירושלים, כב' השופט ד' מ' דמביץ.

בהתאם לסמכותי בתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, החלטתי לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה.

פסק הדין מיום 20.3.22 ניתן בתביעה בסדר דין מהיר בסך 32,134 ₪ שהמשיב הגיש נגד המערערים בגין נזק שנגרם לרכבו בתאונה שארעה ביום 14.10.20. לאחר שהמערערים הגישו כתב הגנה אך לא הם ולא בא-כוחם התייצבו לשני דיונים שהתקיימו בהליך (ביום 21.11.21 וביום 20.3.22) ניתן נגדם בדיון השני פסק הדין. בבוקר הדיון הראשון הגיש ב"כ המערערים בקשת דחייה בשל העובדה שהוא חש ברע והובל לטיפול רפואי בקופת חולים. בית המשפט נעתר לבקשה ודחה את הדיון ליום 20.3.22. אולם מאחר שהבקשה הוגשה סמוך לשעת הדיון והחלטת הדחייה ניתנה דקות ספורות טרם השעה היעודה – המשיב, בא-כוחו, בנו (שנהג ברכב בעת התאונה) ועד ראיה מטעמו התייצבו ונרשם פרוטוקול. דא עקא, גם בדיון מיום 20.3.22 שאליו התייצבו שוב המשיב, בא-כוחו, בנו והעד מטעמו, לא הייתה התייצבות מטעם המערערים ובא-כוחם. ב"כ המשיב ציין בדיון כי קיבל הודעה מב"כ המערערים על העברת הייצוג לעורך דין אחר, אולם בתיק לא נמצא ייפוי כוח מעורך דין אחר. לפיכך ביקש ב"כ המשיב שיינתן פסק דין על יסוד כתב התביעה. בית המשפט נעתר לבקשה ונתן פסק דין על מלוא סכום התביעה בתוספות הוצאות משפט בסך 2,302 ₪ (אגרה והוצאות התייצבות המשיב והעד מטעמו) ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.

במסגרת הערעור לא מפורטת טענה כנגד תקינות ההליך של מתן פסק הדין ביום 20.3.22. מעבר לצורך, יצוין בהקשר זה כי רק ביום 31.3.22 – אחד עשר ימים לאחר מתן פסק הדין – הוגש לבית משפט קמא ייפוי כוח מיום 28.3.22 מאת המערערים לבא-כוחם הנוכחי. לא נטען כי בא-כוחם הקודם של המערערים, שהגיש בשמם את כתב ההגנה, לא ידע על מועד הדיון. בנוסף, קיים בתיק בית משפט קמא תיעוד למשלוח זימון לב"כ המערערים הן לדיון הראשון שהתקיים ביום 21.11.21 (שלגביו ב"כ המערערים אף הגיש בקשת דחיה כאמור לעיל) והן לדיון השני שהתקיים ביום 20.3.22 (שלגבי קיומו חובה רבצה על ב"כ המערערים להתעדכן מעצמו לאחר שהגיש את בקשת הדחיה של הדיון הראשון והיה צריך לוודא מה הוחלט בה).

בבקשה שהגישו המערערים ביום 28.4.22 לביטול פסק הדין, טענו כי בא-כוחם הקודם לא הודיע להם או לבא-כוחם הנוכחי על מועד הדיון שנקבע, ואילו בא-כוחם הנוכחי לא עדכן את בית המשפט על העברת הייצוג אליו בשל טעות משרדית. ממילא, בא-כוחם הנוכחי לא ידע על מועד הדיון. עוד נטען בבקשה כי סיכויי ההגנה של המערערים גבוהים, שכן רכבם לא פגע ברכבו של המשיב בנסיעה לאחור, כנטען בתביעה, אלא רכבו של המשיב הוא זה שפגע ברכבם מאחור עת היה בעצירה בצד הדרך. המערערים הוסיפו כי גובה הנזק שהמשיב טוען לו חסר בסיס אף הוא, וכי בניגוד לנטען לא היה מקום להכריז על רכבו של המשיב "אבדן גמור". המשיב הגיב לבקשה לביטול פסק הדין, ופרס בתגובתו את נימוקי התנגדותו לבקשה.

בהחלטה מיום 8.5.22 קבע בית משפט קמא כי אי-התייצבות המערערים ובא-כוחם לשני הדיונים מדברת בעד עצמה ומעידה על חמקנות ודחיינות, וכי אין לקבל את הטענה בדבר הטעות המשרדית שבעטיה לא נמסר לבית המשפט עדכון על החלפת הייצוג, בהינתן שייפוי הכוח החדש נחתם על ידי המערערים רק בחלוף שמונה ימים לאחר הדיון השני. עוד נקבע בהחלטה כי אין לקבל את טענות המערערים לגבי מופרכות גרסת המשיב בכתב התביעה, וכי לא הוגש תצהיר מידיעה אישית המאמת את הטענה בדבר הטעות שגרמה לאי העדכון בנוגע להחלפת הייצוג. עם זאת, ולמרות שבית משפט קמא סבר כי כל הטעמים הללו מצדיקים את דחיית הבקשה, החלטתו הייתה לתת למערערים לפנים משורת הדין אפשרות להפקיד בקופת בית המשפט עד ליום 29.5.22 את מלוא הסכום שנפסק בפסק הדין בתוספת הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪. נקבע כי היה והמערערים יעשו כן כי אז "ייקבע מועד לדיון בתיק לגופו ויעוכב ביצוע פסק הדין".

לטענת המערערים, התנאי שנקבע בהחלטה מיום 8.5.22 לביטול פסק הדין, אינו מידתי בנסיבות העניין. זאת "לאור סכום פסה"ד, ובהתחשב במעמד הזכות לביטול פס"ד שניתן בהעדר" (סעיף 8 לערעור).

אין בידי לקבל טענה זו. בהעדר פגם דיוני במתן פסק הדין מיום 20.3.22 לנוכח אי התייצבות המערערים (כמבואר לעיל), אין למערערים זכות לדרוש את ביטול פסק הדין מכוח חובת הצדק אלא רק לבקש את ביטולו על פי שיקול הדעת של בית המשפט. "ככלל יינתן משקל רב יותר לשאלת סיכויי ההגנה אך ייתכנו מקרים בהם מחדלו של בעל הדין הוא כה משמעותי עד שיאפיל על שאלת סיכויי הגנתו, ויש להבחין בהקשר זה בין המקרים בהם סיבת ההיעדרות נעוצה באי הבנה או אף רשלנות מסוימת לבין המקרים בהם ההיעדרות מקורה ב'התעלמות מדעת מההליך השיפוטי' שמקורה בזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה" (רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' שלו, פסקה 7 (22.4.17)). כפי שנקבע בצדק בהחלטה מיום 8.5.22, העדר ההתייצבות מטעם המערערים לשני הדיונים שאליהם הוזמנו כדין ושבהם התייצבו המשיב ועדיו (ואין זה משנה אם מדובר במחדל של המערערים עצמם או של בא-כוחם באותה העת) חורג מטעות או רשלנות גרידא ועולה לכדי חמקנות ודחיינות. התנהלות זו מכריעה את הכף ומצדיקה לתת לשיקול זה את הבכורה על פני השיקול הנוגע לסיכויי ההגנה של המערערים. למרות זאת, לא עצר כאן בית משפט קמא, אלא הוסיף ובחן את טענות הצדדים לגופה של התביעה. מסקנתו הייתה שאף בהיבט זה אין להצדיק את ביטול פסק הדין. בחינה זו לא נעשתה על בסיס כתבי הטענות בלבד, שכן באותה העת היו בפני בית המשפט דבריהם של המשיב, בנו ועד הראיה מטעמו, שהציגו בפני בית המשפט את גרסאותיהם בשני הדיונים שבהם לא הייתה התייצבות מטעם המערערים (וככל שנדרשו ראיות כאלה לפי תקנה 75(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018; להלן – תקנות סד"א). למעלה מזאת – וחשוב לא פחות: חרף מסקנותיו אלו, ובבחינת לפנים משורת הדין, אפשר בית המשפט למערערים לכפר על מחדליהם בהפקדת סכום פסק הדין בתוספת הוצאות בקופת בית המשפט. הצבת תנאי זה מתיישבת עם תקנה 131 לתקנות סד"א המתירה לבית המשפט להתנות "בתנאים שייראו לו" ביטול החלטה שנתן לפי צד אחד.

בהתחשב במחדלי המערערים שהובילו למתן פסק הדין בהעדר התייצבות ביום 20.3.22 ולמסקנת בית משפט קמא בדבר סיכויי ההגנה, הצבת התנאי שעניינו הפקדת סכום פסק הדין וההוצאות בקופת בית המשפט, אינה מגלה טעות בשיקול הדעת של בית המשפט, ובוודאי שלא עילה להתערבות ערכאת הערעור בשיקול דעת זה. על כגון דא נאמר כי "התקנה מעניקה לבית המשפט סמכות רחבה ביותר לגבי ה'תנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים'. ואכן, כך נוהגים בתי המשפט מימים ימימה, לקבוע תנאים במסגרת זו, שאם לא יתמלאו לא יתבטל פסק הדין אלא יישאר בתוקפו" (ע"א 436/83 לוי נ' דקו, פ"ד מ(4) 589, 605 (1986)). וכפי שהבהיר כב' השופט סולברג: "בהחלטה לביטול פסק דין או החלטה אחרת ניתן לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב ביותר, ואין כל רמז להגבלה על שיקול הדעת אשר ניתן לבית המשפט... על ערכאת הערעור להזהיר עצמה בטרם תתערב בהחלטה מעין זו" (רע"א 4837/14 אסולין נ' פלאפל אסולין 2003 בע"מ, פסקה 11 (21.10.14)).

המערערים לא מילאו גם אחר ההחלטה מיום 8.5.22 ולא הפקידו בקופת בית המשפט עד ליום 29.5.22 את הסכום שנקבע באותה החלטה כתנאי לביטול פסק הדין. תחת זאת הגישו ביום 30.5.22 בקשה שאותה הכתירו כ"בקשה דחופה ומוסכמת להארכת המועד להפקדת" סכום פסק הדין עד ליום 10.6.22. הבקשה נומקה בכך שהמערערים הפעילו את פוליסת הביטוח שיש להם בחברת הביטוח פלסטין הרשומה בשטחי הרש"פ ולפיכך נדרשים להם 10 ימים נוספים לקבלת תגמולי הביטוח וביצוע ההפקדה. המשיב הגיב לבקשה עוד באותו היום וציין כי בניגוד לכותרת הבקשה, לא ניתנה הסכמתו למתן הארכה וכי הוא מתנגד לה בהינתן שעצם האפשרות לביטול פסק הדין כנגד ביצוע ההפקדה הוענקה למערערים לפנים משורת הדין. בהחלטה מיום 31.5.22 דחה בית משפט קמא את הבקשה בציינו כי מועד הגשת הבקשה מלמד על המשך הזלזול של המערערים בהליך המשפטי. עוד נאמר בהחלטה כי הבקשה למתן הארכה אינה נתמכת בתצהיר וממילא לא הוכח על ידי המערערים כי פעלו בשקידה כנה ורצופה לקיום ההחלטה מיום 8.5.22.

המערערים טוענים כי הסירוב של בית משפט קמא להעניק להם את הארכה הקצרה שביקשו מתעלם מכך שהם פעלו נמרצות ובשקידה על מנת להפעיל את פוליסת הביטוח שלהם, וכי מדובר בנסיבות חריגות על רקע העובדה שחברת הביטוח שלהם נמצאת בשטחי הרש"פ וכפופה לנהלים וכללים משלה.

טענות אלו אינן מקימות אף הן סיכוי לקבלת הערעור. המערערים כלל אינם מתמודדים עם הנמקת ההחלטה מיום 31.5.22 בדבר אי צירוף תצהיר לבקשת הארכה מיום 30.5.22; אינם מציגים כל ראיה למגעים בינם ובין חברת הביטוח; אינם מפרטים מתי פנו אליה ומתי קיבלו את תשובתה; מדוע השתהו בהגשת בקשת הארכה עד ליום 30.5.22 לאחר שכבר חלף המועד שנקבע לביצוע ההפקדה (29.5.22); ומדוע הציגו תמונה שלפיה מדובר בבקשה מוסכמת בשעה שהדבר אינו כך. על מצב דברים דומה, שבו נדחה ערעור על סירובה של הערכאה הדיונית לאפשר לבעל דין הזדמנות נוספת למלא אחר תנאי שנקבע לביטול פסק שניתן על פי צד אחד והתנאי לא קוים במועד שנקבע לכך, נאמר בע"א 436/83 הנ"ל: "הדין עם השופט הנכבד, שראה במחדלם הנ"ל של המערערים חוליה נוספת בשרשרת הארוכה של מעשים ומחדלים שאפיינו את התנהגותם השלילית במהלך המשפט, והתוצאה אליה הגיע הייתה צודקת ובלתי נמנעת" (שם, עמ' 607).

לאור כל הטעמים המובאים מעלה, החלטתי לדחות את הערעור.

משלא התבקשה תשובה לערעור, לא יחויבו המערערים בהוצאות המשיב.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים; ותשיב למערערים באמצעות ב"כ את העירבון שהפקידו להבטחת הוצאות המשיב.

ניתן היום, ו' חשוון תשפ"ג, 31 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.