<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערת – 1 עוה"ד שי גימלשטיין; ישראל קליין

ב"כ המערערת 2 – עוה"ד אתי וישניצקי

מטעם המערערת 2 – מר דוד ברתולדי; הארכימנדריט רומאן; האב רומן גולטייב; האב אנטולי זרנצקי

ב"כ המשיב 1 – עוה"ד חלי לסר; אמיר שאקר

ב"כ המשיבה 2 – עוה"ד רענן בר זוהר; בוריס למפר

נציגי המשיבה 2 – מטעם השגרירות הרוסית מר אלכסנדר גברילוב; מר חסן דוקנסקי

ב"כ המשיבה 3 – עוה"ד איציק בוכניק

פרוטוקול

עו"ד גימלשטיין : חוזר על האמור. ראשית בפתח הדברים אציין כי אנחנו עומדים על כל הטענות שפירטנו בהודעת הערעור והן בעיקרי הטיעון. מטבע הדברים, הדברים שלי להלן אתייחס לעיקרים לצורך ההשלמה.

עו"ד וישניצקי: לפי הקדימות מי שהגיש ראשון אלה אנחנו. יש בקשות העומדות לפני הבירור לגופו.

עו"ד גימלשטיין: אני אתמצת את עיקרי הדברים שלנו. למעשה אנחנו ניצבים פה היום במצב שבו לבית המשפט הנכבד יש הזדמנות לעצור כדור שלג שהתחיל להתגלגל לפני שנתיים בערך וראשיתו בעסקה שהתגבשה בין מדינת ישראל לבין החברה.

בית המשפט: מה מיקומה של המפקחת בעסקה הזאת לעמדתכם ?

עו"ד גימלשטיין: המפקחת לא צד לעסק אין לנו טענה כזאת. אנחנו טוענים שכפי שטענו בהודעת הערעור שסביב האירוע הזה יש הרבה מאוד סימני שאלה שהובילו בסופו של דבר לניהול ההליך ודם בפניי הממונה . לדעתנו בצורה לא תקינה.

אנחנו לא סבורים שיש מסמך שמי מרשות המקרקעין היה מול הפדרציה הרוסית זו טענתנו ומלוא העיקר. הטענה הייתה שאחרי שגב' יששכר נעצרה ברוסיה ואחרי שבחדרי חדרים התגבשה עסקה מדינית אנחנו שמענו מהתקשורת על החלטות של ממשלת ישראל להעביר את אלכסנדר . בנסיבות שבהם ההליך הזה אופפים כל כך הרבה סימני שאלה סביב הפדרציה שההליך מתנהל בצורה בלתי סבירה בכל מה שקשור ללוחות הזמנים. הממונה על המרשם לא מבקש תגובה של הפדרציה לערר שהגשנו לא מזמן לדיון ומכריע בערר שלנו על יסוד כתבי הטענות.

אנחנו סבורים כפי שציינו בהודעת הערעור בסעיף 16 שבנסיבות החריגות אני לא מצאתי פסיקה למקרה מסוג זה בישראל וחיפשתי. חרשנו כל דבר שהיה לו איזה קשר לסעיף זה קראנו אותו לפני ולפני ולא מצאנו כאשר יש באמת לא רש עשן אלא גם אש, ראש הממשלה בהליך מקביל מודיע ע"י עו"ד וישניצקי שלתיקון כתב התביעה צריך את רשות ראש הממשלה. יש חשש שעל יסוד החשש זה לא רק מנהלי יש יותר בסיס לכך...

לאור הערת בית המשפט אשיב שהטענות שלנו פורטו בנושא זה. אני רוצה לבוא ולומר שיש פה תהליך שהוא הונע כנראה משיקולים מדיניים וכרגע בנקודת זמן זו שאנו נמצאים יש אפשרות לעצור את ההליך הזה ולהחזיר אותו למסלול הנכון שבסוף הוא צריך להיות משפטית ומוסרית. נכון להיום לצורך תיקון הפגם אדוני לא נדרש לקבל החלטה פוזיטיבית אלא אדוני יכול לצורך העניין להחזיר את המישור ע"י זה שמחליט לא להחליט. מדוע ? הטיעון הוא סעיף 2, מדינת ישראל עשתה עבור הפדרציה הרוסית ג'סטה שלא עשתה מעולם. מדינת ישראל הכריזה לראשונה עד כמה שבדקנו ומצאנו באופן יזום שהיא לא חלק מהפרסום על חצר אלכסנדר כקדוש. ההודעה הזו יש לה משמעות. אני לא גרמתי לפלונטר המשפטי שנוצר מהודעה זו. מי שאחראי לה היא המדינה. לא התייעצו איתנו מראש. גם שימוע לא ערכו לנו. קיבלנו את ההודעה ב-18/10/2020 כאשר יום למחרת המפקחת פרסמה את ההחלטה. לעניין זה 2 טענות – הראשונה אומרת שבשעה שההודעה ניתנה אם מפרשים על פי תכליתה הלשון שלה.. אני בא ואומר אם כל מה שקשור לסעיף 2 בשעה שאנו נמצאים במקום זה אז צריך לעצור את הדיון ולעשות את הדבר ההגיוני לחכות להכרעה בשאלת הבעלות שהיא תקבע את הראשון מהאישום לזכות צריך ללכת לזכות מהאישום. בעיקרי הטיעון של המשיבות קראתי את טענתם לסעיף 2, כל ההתייחסות לזה מבוססת על כך שלשיטת המשיבים מדובר על כל שהמפקחת כביכול הפעילה סמכות מנהלית. פירטנו בהודעת הערעור למה הסמכות הזו אינה סמכות מנהלית. מדובר במסכות מעין שיפוטית לפי הגדרת המפקחת לפי שהיא מגדירה בפרסומים. היום כאשר אנחנו לפני בית המשפט אין עוד מחלוקת שסעיף 2 חל באופן מלא, אנחנו היום לא נמצאים באיזה טריבונל שאנחנו לא יודעים לסווג תחת איזה כובע הוא יושב. יש אולי איזה ספק שהפדרציה זה המדינה. היום אנחנו לפני אדוני, הוא בית משפט לכל דבר, אנחנו מנהלים היום הליך שהוא משפט לכל דבר ועל כן כאשר קוראים את סעיף 2 אין מחלוקת שאדוני למעשה מכוח הכרזת המדינה מנוע מלהמשיך לברר אותה ולא בכדי הואיל והרציונל של סעיף 2 כפי שהוסבר הם כאלה שבאים ואומרים בשעה שמדובר במקום קדוש כביכול כל עניין שנוגע להחזקה בו לא יכול לידון בבית משפט אלא לפי וועדת השרים שהוקמה. חידוש רישום הבעלים הוא עניין עמוק בלב סוגיית הבעלות וההחזקה הגם שמדובר בבעלות לכאורה אי אפשר לבוא ולומר שהדבר הזה מדובר בהפעלת סמכות שהיא מנהלית. מבחינת אינטרס ציבורי – מוזר שאני טוען ולא המדינה. איזה אינטרס ציבורי יש בהתעקשות על חידוש רישום כאשר שאלת הבעלות כרגע ניצבת לפני וועדת שרים? מה הנבקות שיכולים לייחס לה ? אומרים לנו עו"ד של הפדרציה, אמרה לנו באופן ברור רוצים את חידוש הרישום כי על בסיס חידוש הרישום אנחנו ננקוט הליכים. נכון להיום אם הפדרציה חושבת שהיא הממונה הממשיכה היא לא זקוקה לביסוס הטענות לחידוש הרישום. אם היא המדינה הממשיכה מה לחידוש הרישום שתגיש תביעה ותטען שהיא המדינה הממשיכה. בנוסף, היום כאשר סעיף 2 נכנס לתוקף ולא בוטל מטעם דעה שיפוטית אז ברור שגם כל התכניות הללו של הפדרציה לא יכולים לחול כי זה נעצר. באנו ואמרנו גם מהטעם הזה וגם מהשני הדבר הנכון לעשות הוא לעצור ולא להכריע בשאלה האם הפדרציה צריכה רישום או לא. אם לא מחדשים את הרישום על הארגון ולא מחליטים על ניהול הליך הסדר כפי שהיה צריך לעשות שזה לא נרשם, לכל הפחות צריך לבוא ולהגיד חברים יש פה קושי תבררו את שאלת הבעלות המהותית ותחזרו לחדש את הרישום.

יש פה ראיות למחדיר על כך שהרישום היה...

ראשית בעיקרי הטיעון מטעם הפדרציה נעשה מעשה שלא ייעשה. נטען שמה שכביכול שהרכישה של המקרקעין הייתה בשנות ה-60 של ה-119 והארגון נוסד ב-1982 לא יכול להיות שרישום היה. הרישום בוצע עוד לפני שהארגון הוקם בכך הם לא רק טועים אלא מטעים ואני עומד על כך שזה בכוונה. הרישום בוצע רק בשנות ה-90 של ה-119 זה מועד הרישום. לגבי מועד הרכישה הטענה הייתה שרישום והרכישה בוצעו באותו מועד ואנחנו לא יכולנו לטעון לצורך העניין כי לא היינו קיימים.

הרכישה הייתה בשנות ה-50 תחילת ה-60 של ה-119. ההקמה הייתה ב-1982. הצו ניתן ב-1989 והרישום בשנות ה-97. זה כתוב בהחלטת המפקחת. הטענה לאיזה חוסר היגיון, סדר בלוחות הזמנים היא טענה לא נכונה ויותר מכך אנחנו בהתנדבות לפני המפקחת הסברנו את גלגול הרכישות ואיך בעצם הרכישה המקורית של ארגון הייתה רכישה על ידי ארגון מסוים שכל נכסיו, זכויותיו עברו למעשה אל הOPS, הראנו זאת.

כלל הטענות הללו כפי שאמרתי לדעתנו מצביעות על הבעלות שלנו בנכס אבל לצורך הליך שיפוטי אני יכול לחיות עם אמירה שאומרת המפקחת לבירור הטענות הללו. אני לא יכול לחיות שאומרים זה מצב אחד אבל למרות שאני מכירה בזה שזה טענות כבדות משקל והמדינה עצמה בהודעה שלה לבית המשפט טענה שיש סכסוך בהליך ביחס לחצר אלכסנדר אנחנו מתעלמים מזה לצרורך חידוש הרישום. תוצאה נכונה. דוגמה על דרך תביעה לסדר דין מקוצר – בית המשפט קודם בודק אם יש שאלה מהותית ויש הגנה ראויה ואם כן זה עובר להתברר. שורצים לממש הלאה ובאים מבקשים מבית המשפט ויש מחלוקת על הסכום אזי בית המשפט לא נותן החלטה אלא מפנה להוכיח את החוב. אותו דבר על דרך ההשאלה הוכח שיש טענות כבדות משקל והמדינה עצמה בהודעות לבית המשפט מאשרת שיש סכסוך מה שהמפקחת הייתה צריכה לעשות לבוא להגיד הבקשה מושהית תחזרו אלי מבית המשפט או מוועדת השרים ונשלים את הרישום מהתחלה. בסעיף 83/84 להודעת הערעור שלנו אמרנו מה בעצם המשמעות לקביעת המפקחת והממונה. הם הפכו את הליך חידוש הרישום לסוס שהולך עם שקי עיניים. לא צריך להסתכל ימינה או שמאלה. זה לא עמדה שעולה עם הסדר החוקי שנקבע בתקנות ובחוק בעניינים אלו ואגב גם השופטת לונגר בעניין חוסייני אמרה במפורש שבניגוד לטענות של הפדרציה והמדינה התחילה את ההסבר שלה במשפט אחד ששולל את טענות המדינה ועמדת המפקחת אמרה " הליך חידוש הרישום אינו עניין טכני.." המפקחת והממונה טעו טעות, ממשיכה ואומרת שמדובר בהליך שיפוטי בלבד. המפקחת והממונה שגו באופן חידוש הרישום. לימד אותנו השופט אהרון שאין עניין טכני לעומת מהותי. כל שאלה של שיקול, יש מקומות ששיקול הדעת קל להפעלה, למשל כאשר יש מספיק ראיות להוכיח שהרישום אותנטי והם מתנגדים לחידוש הרישום ומפקחת המקרקעין צריכה להפעיל שיקול דעת קל. אבל יש מקרים ובדיוק בגלל זה מי שממונה במקרים אלה הוא אדם בעל שיפוט ולא פקיד. אדם מומחה למשפט, יש מקרים שבהם כמו מקרה שלנו הפעלת שיקול דעת קשה. צריך לבחון אותו. זו אבחנה שהמפקחת והממונה מפספסים לאורך כל ההחלטות.

כמו כן, ראשית יש לנו בקשה לצירוף ראיות נוספות. הגשנו אותה סמוך לאחר הגשת הערעור. מדובר למעשה במסמכים שכאשר אני קראתי את התנגדות המשיבה פדרציה והמדינה לטענות הללו השתכנעתי כמה נחוצים שיהיו. מסמכים שבעצם מאששים את הטענות שלנו על כך שהליך זה התחיל במשהו שאור השמש לא חשף. יכול להיות אגב שכל הנושא הזה לא ייחשף לא בטוח שלפניי אדוני יש את כל המסמכים להכרעה בהליך כמו שלא הייתה לפני המפקחת והממונה. יש הרבה דברים שהמדינה שומרת אותם כנסתרים. בנוסף יש את נושא גילוי המסמכים – בניגוד מוחלט לטענות שנטענו גם בקביעות של המפקחת והממונה או לטענות של הפדרציה והמדינה אנחנו לא הודנו מעולם להפך, עמודים 20-21 לפרוטוקול אמרנו על כלל האופן שבו נוהל ההליך, גם בזמן הקורונה בתנועת המדינות לא עלה בידנו לחקור. שומרים על הטענות שלנו. ביסוס הטענה שמי מהמערערות נרשם זה לא מן העניין. כמו כן, היה משהו מוזר עם המסמכים בתיק. התברר לנו מההחלטות שיש תרגומים שלשכת המפקח עשתה ולא הובאו לידיעת הצדדים. בנוסף יש את מכתב היועמ"ש מ-1996, אף אחד לא הגיש את המכתב לתיק. אנחנו נחשפנו אליו ושמענו לראשונה רק מהחלטת המפקחת ואז רצנו וביקשנו את המכתב שלא היה לפנינו. המסמך הזה כולל הפניות לשורה של מסמכים אחרים. אנחנו ביקשנו להעריך את מועד הגשת הערר שלנו כדי שנוכל לבדוק זאת. הממונה לא נעתר לנו. נתן לנו שבוע בלבד. יש שמה חוו"ד של משרד החוץ בנוגע להחלטה של הפדרציה, הפניות למסמכים נוספים ובכלל התשובה שהממונה נתן בהחלטה שלו שמסמך הזה הוא בארכיון סודי של המדינה, אי אפשר לגשת ולקבל. בתוך המדינה מיליונים של מסמכים. אנחנו לא מבינים איך הנייר הזה מכל המסמכים האחרים השתרבב להחלטת המפקחת מבלי שהוגש על ידי הצדדים וללא הסבר. גם המדינה בעמדה שלה לא מתייחסת לטענה. הממונה לא שמע אותנו ולא ניהל את ההליך כמו שצריך אני מרגיש לא בנוח.

הנושא השני שאני רוצה לדייק עליו הוא היחס המאוד מאוד סלחני לשקרים גסים שנכללו בתצהירים של הפדרציה הרוסית שאין מחלוקת שלא היו נכונים. המפקחת והממונה קיבלו את העובדה שההצהרות היו הצהרות כוזבות.

מבחינה משפטית מישהו שמבקש לחדש את הרישום נתפס בכזבים כאלה בתצהיר או שיתנו לנו לחקור אותו או שיבואו ויגידו אדוני מי שפונה לרשות לא זכאי למה שמבקש. לא יעשה ריסטרט להליך תבוא תעשה אבל אני לא ישמע טענות כאלה.

הנושא השלישי הוא בנוגע למדינה ממשיכה. ניכר מאוד מעיקרי הטיעון של הפדרציה הרוסית ושל המדינה שנושא המדינה הממשיכה היורשת נושא שקשה מאוד למדינה איתו, המדינה מאוד מתאמצת ולצערי או לשמחתי היא לא מצליחה להרים את זה. יש סתירה בהחלטה של המפקחת והממונה. מצד אחד רישום על שם נשען, זה לא אכסניה תבדקו זאת. לגבי שאלת המדינה הממשיכה זה הופך להיות נושא על אף המורכבות שלו הופך להיות בר הכרעה שהוא טעני מנהלי בעניין הרישום. זה פער שלא בא עליו הסבר. אין בעיקרי הטיעון מטעם המדינה או הפדרציה התייחסות לזה. שבוחנים את השתית שעליה נסמכה ההחלטה של המפקחת מגלים שהיא קלה ביותר. התשתית העובדתית שהצדדים הניחו לפני המפקחת כולל הפדרציה הרוסית היא זוהמה לעומת מה שיש מול המדינה בשלב זה והיא מרחיבה את מה שהמפקחת והממונה רשמו. הפרקליטות לא יכולה בערעור על החלטה מסוג זה להוסיף הנמקות על כך. צריך לבחון לפי מה שיש ולא הרחבות. יש שאלה שלא נבחנה ברצינות. לא ניתן להיזקק לטענות של המדינה שמבקשות לצקת תוכן נוסף להחלטה. זה מעשה שלא ייעשה. אנחנו תוקפים את החלטת המפקחת והממונה שאין השלמות מטעם הפרקליטות או מי שמסייע בעניין. אולי לבדוק את עמדת ממשלת המנדט בברית המועצות במועדים הרלוונטיים באותה עת. אולי פחות רלוונטית. יש חוו"ד ממשרד היועמ"ש שלא הגיעה אלינו חרף בקשנו להפיק אותם. צריך לבדוק את טענות ברית המועצות בזמן אמת. ברית המועצות עצמה כפרה בכך שהיא המדינה הממשיכה. בסעיף 17 לעיקרי הטיעון מטעם המדינה נטען שיש עמדה רשמית שהפדרציה היא הממשיכה של ברית המועצות. אם יש עמדה האסמכתאות לא הובאו בפניי המפקחת ואל במסגרת ההליך. מה כן נוצר בטענות של הפדרציה? החלטות משנת 1952. החלטות אלו כפי שנקבע בדו"ח בשנת 60 שזה וועדה שהמדינה הקימה, החלטות אלו התבססו על תשתית לקויה וחסרה והיו לא נכונות. מצוין בוועדה שהנכסים הללו היו נכסים שנרשמו על המדינה הרוסית רישום על שם מושאל. באים לבסס את עמדת המדינה הרשמית משנת 1952 כאשר דו"ח ועדת קדמון קובע שזה החלטות לקויות ואי אפשר לקבל את זה.

שמענו בעיקרי הטיעון יש ניסיון לצקת קבלה או פרשנות למכתב היועמ"ש. לנסות לקרוא אל תוך המכתב הזה דברים שאין בהם צורה מפורשת. זה לא ראוי.

היועמ"ש ידבר בעד עצמו אם יש רצון לפרש את כוונתו של בן מאיר שכתב את המסמך אפשר לבקש תצהיר מטעמו לגבי כוונתו.

יש טענה בסעיף 22 לטיעון – אם היו מחדשים את הרישום מיד היה צריך לרשום על שם הפדרציה הרוסית. קראתי את עיקרי הטיעון לא מצאתי נוהל שמחייב זאת בדיוק כפי שנאמר אפשר לחדש רישום על מישהו שנפטר ואחרי זה לתקן את הרישום לפי בקשה. התוצאה הנכונה לרשום על הרישום ההיסטורי ואם מישהו ירצה לתקן צריך להגיש פסיקה לבית המשפט. יש ניסיון לערבב בין מדינה ממשיכה ליורשת. הראנו שמדינת ישראל פעלה בכל מה שקשור לתיקון נכסים מסוג זה, המרתם על שם ברית המועצות בדרך של תיקון רישום ולא דרך של חידוש רישום.

לבסוף גם אם נקבל את דברי המדינה על כך שמדובר במדינה ממשיכה אז אם הפדרציה הרוסית ומדינה ממשיכה לא נהנית בזכויות אלא גם בחובות שיש זה אומר שהמצגים המפורשים של ברית המועצות שניסתה לכבוש את הנכס ולא טענה שהיא הממשיכה אזי הדברים האלו נזקפים לחובת הפדרציה. אומרת המדינה לא המשפט הבינלאומי במערכת יחסים בין המדינות. צריך להוכיח שהמדינה נסמכה. יש טענות הגיונית, בן אדם לא יכול להתנהג בצורה מסוימת ואז להגיע לבית המשפט ולהתכחש באופן שפעל בזמן אמת.

בסופו של דבר, לי חידוש הרישום צריך להיות הליך כזה שהתוצאה שלו משקפת את מערך הזכויות הנכון. כפי שהמפקחת קבעה בהחלטתה טענות שעניינם תוקפות הן טענות שיורדות לשורש הרישום וצריך בירור. טענה של רישום של מושאל טענה שאומרת שיש משהו פיקטיבי . פירטנו שאלות שמגיעות מנקודת המדינה של המדינה והחלטת הממונה לגבי חידוש רישום. אף אחת מהשאלות לא נענתה איך יכול להיות שמדנית ישראל נותנת את ידה בחידוש רישום למדינה מסוימת ויש יסוד סביר להניח שנכס זה לא נמצא בבעלותה. נאמר לנו באיזה שלב שאם זה משהו שהוא של פעולה מאוחרת בנרשם או תביעה נגד נאמן לא נכון צריך לברר. זה לא נכון. מפנה להמלצת פתיחה 30134-05-14 וועד העדה הספרדית נ' המפקח לרישום מקרקעין, שמה השופט בוחן את העברות שבוצעו לאחר מכן וקובע בסופו של דבר שהרישום של הנכס יחודש לטובת גוף שהבעלות באה לאחר מכן. הדברים שנטענו הם לא נכונים.

עו"ד וישניצקי: ישנן בקשות תלויות ועומדות ואנחנו מבקשים שהדיון ייקבע כדיון מקדמי ולאחר שהבקשות יוכרעו נוכל לבקש לקיים דיון לגופו של ערעור.

בית המשפט: כפי שקבעתי, הבקשות התלויות ועומדות ידונו במסגרת הדיון בערעור.

עו"ד וישניצקי: הבקשה לעיכוב ההליך – במענה לטענה של הפדרציה הממונה בתגובתם לבקשה לעיכוב ההליך הבקשה הוגשה רק עובר לדיון והיא לוקה בשיהוי אבקש להפנות להודעת הערעור עמוד 2 להודעה שם אוזכרה הבקשה לעיכוב ההליך. כמו כן מפנה להודעה הנלווית מטעם המערערת שאנחנו עומדים בבקשנו להכרעת הבקשה לעיכוב ההליך תלוי ועומד. חוזרת על הנטען בבקשה ויש מקום לעכב את ההליך כאן מנוכח הליך תלוי ועומד בעליון ביחס לסוגיה. כיוון שנטען כי בקשת הסוגית סמכות איננה חלק מהערעור בבית משפט העליון, מפנה למוצג 40 לתיק המוצגים מטעמנו, כתב התביעה מטעם המשיבה 3, בניגוד לנטען על ידי המדינה והפדרציה כתב התביעה לא הוגש בגלל הבעלות במתחם אלא גם בגין סעדים הקשורים לרישום ובכלל זה התבקש בסעיף 3-5 להצהיר שהרישום ככל שהוא קיים חסר כל תוקף, סעיף 5 מבקש ליתן צו מניעה קבוע כנגד המפקחת המורה לה להימנע מכל רישום או חידוש. כתב התביעה נמחק מחמאת חוסר צניעות, אי מחיקתו לכתב התביעה כל עילות התביעה וסעדיה עבור לדיון בפניי כבוד הממשלה. כפי שציינתי הצורך לבקשה עצמאית מכך שהוקמה וועדת שרים, וועדת השרים לא צריכה להריע רק בשאלת הבעלות אלא גם על בשאלת תוקפו של הרישום העות'מני, הימנעות מחידוש הרישום העות'מני. החל"צ עותר לעכב את ההליך כאן על לבירור שאלות רישום העות'מני.

הטענה לפיה עצם הגשת התביעה בתיק אזרחי 5206-04-20 היה בה כדי לחייב את עיכוב הרישום גם במסגרת הערעור, מפנה לסעיפים 47-50. הבקשה לעיכוב ההליך היא בקשה נפרדת בהליך בבית משפט העליון והן מחמת כאן שבית המשפט הנכבד אמור לכל הליך חידוש הרישום כמו שהיו אמורים לעשות הממונה והמפקחת. מעבר לכך, אנחנו מבקשים לעכב את ההליך שהוגשה בקשה לעיכוב פסה"ד בהליך התלוי ועומד בעליון, עיכוב פסה"ד התבקש על דרך של עיכוב ההליך וזאת בשים בל לכך שבמסגרת סעיף 3 לסעדי התביעה מתבקש להצהיר שהרישום העות'מני לא תקף והתבקש צו מניעה בסעיף 5 שימנע את הרישום. וועדת השרים הוא חלק מביצוע פסה"ד שלפיו התביעה לרבות סעדיה.

הבקשה לעיכוב ההליך מושתת על 3 טענות, קיום הליך תלוי ועומד בעליון בכל סוגית הסמכות של המפקחת והממונה לדון בהליך, נוכח הפעלת סימן 2 בדבר המלך. עיכוב ההליך מתבקש כחלק מהערעור על כך שהמפקחת והמומה לא יגבו את הרישום חלף הרישום העות'מני, אולם התביעה נמחקה במסגרת הליך הערעור אך המסכות לדון בה עברה לצוות השרים. משכך בין אם יתקבל הערעור לפיו המסכות לדון בגוף הרישום אסורה לבית המשפט לבין אם יידחה הערעור שצריכים וועדת השרים להריע. בית משפט זה מחויב לעכב את ההליך של חידוש הרישום העות'מני עד הערכה של תוקף הרישום העות'מני. יש לשים לב הליך בבית משפט העליון בכל השאלה של הסמכות נוכח סימן 2, בשים לב לכך שמדובר בערכאה גבוהה ביותר ויש לשים לב לכך שהסמכות המסורה בהליך החידוש היא סמכות מנהלתית בלבד וכך לא ההתערבות והסמכות להתערב בהחלטות מוגבלת בכל הקשור לסמכויות המנהליות בלבד. ערעור על אי צירוף מוסדות הכנסייה. הבקשה נדחתה, אלא כדי לייתר את הערעור בדיון. הוגשה בקשה לצרף את מוסדות הכנסייה הרוסית על יסוד כך שעלולה להיפגע באופן אישי מחידוש הרישום וזהו המבחן לצירוף להבדיל מהצירוף לגבי בעל דין שמבקש להצטרף בשלב ערעור.

ישנה בקשה לצירוף בהליך המקביל. יש ערעור על החלטת הממונה מה-22/11 שדוחה את הבקשה למסמכים- לא לאפשר עיון במסמכים.

לא מצאתי בעיקרי הטיעון של המדינה התייחסות לפגיעה הכרוכה בחידוש הרישום העות'מני בכל הקשור למחזיקים. הן בהודעת ראש הממשלה והן בכתבי טענות של המדינה יש התייחסות בתביעה בבעלות ולא בהחזקה וכאן אני מבקשת להפנות לאישור משרד הפנים מוצג 35 שבו נכתב שמתחם אלכסנדר שייך למשלחת הרוסית, מפנה למוצג 31, אישורי המיסים בגין נכס נוסף שהוא בבעלות החל"צ, ישנם שני נכסים נוספים שנרשמים על פי אודות רישום עות'מני, כנסיית מגדלנה, אין חולק גם על ידי הפדרציה שהבעלות היא של החל"צ, כשאם שאין מחלוקת מהפדרציה שהמשלחת הדתית הרוסית שמחוץ לרוסיה היא זו שמחזיקה ומשמשת ומכיל את הפולחן הדתי לרבות מתחם אלכסנדר וכנסיית מגדלנה. שדנים בפגיעה בסטטוס קוו, אין מקום להתייחס רק לעניין הרישומי. יש להתייחס גם בשאלת המחזיקים וזיקה למוצג 35 רישום משרד הפנים, המחזיקה שמקיימת את הפולחן הדתי במתחם אלכסנדר במשלחת הדתית מחוץ לרוסיה. לעניין חוסר הסמכות לפני סימן 2, מבחינתו הממונה החריג את סימן 2, מחוסר סמכות ולכן גם אם מקום לדון בלהכריע בסוגיה. לגבי חוסר קיומו של הליך החידוש מפנים לוועדת קדמון בנוסף לוועדת השר סרגיי. כל הטענות על דו"ח קדמון נסתרות לגבי תוכנו הכל לנכוח וועדת סרגיי. דו"ח סרגיי מפרט שהרישום הוא רישום בשם מושאל, לצורך שחרור השר סרגיי נדרש צו איתור של הOPS האדומה מי שחסר להיות הOPS החברה שבבעלותה הנכסים. בין מכלול המסמכים שצורפו והוכחת בעלותה של OPS במתחם צורף גם דו"ח OPS משנת 1915 ומתחם אלכסנדר בין נכסיו. זו הודעה מפורשת של הפדרציה שהמתחם הוא חלק בלתי נפרד מנכסיי הOPS.

גם פקודת ניהול הנכסים מ-1948 מונעים את הליך חידוש הרישום . מרגע העלת הטענה, היא איננה בתוקף, טענה שלא טענה בעלמא...מאחר והועלתה טענה שלפיה פקודת ניהול הנכסים משנת 1948 הקובעת שחרף הרישום העות'מאני כל הנכסים, היה על המפקחת להעביר את ההכרעה ואת הדיון כל הנוגע לרשומות לבית המשפט. אותו דבר בנוגע לרישום, שעה שהפדרציה צירפה למסמכי העתק מהרישום העות'מאני באופן שבו היא איננה יכולה לחלוק על קיומו של רישום כזה, שבו או.פי.אס בעלים של הנכסים, שוב, על המפקחת היה לחדול לדון בעניין.

בנוגע לדוח ועדת קדמון, הטענות קשורות למהימנות וזה בניגוד לטענת המדינה לפי אין טענה נגד מהימנות הרישום. באשר לחידוש הרישום על ידי הפדרציה מפנה לסעיפים 101 עד 113 להודעת הערעור. אדגיש ואומר שהבקשה לחידוש הרישום היא בקשה לתיקון רישום, הראיה לכך זה הפרסום ברשומות. מלכתחילה, המפקחת פרסמה את ההליך לרישום כבקשה לרישום על שם הפדרציה, והוכחה אותה מדינה ממשיכה. המדינה טענה בעיקרי הטיעון שלא הייתה זכות לטעון למדינה ממשיכה, וזה מה שנעשה, הפרסום היה פרסום על שם הפדרציה הרוסית. מהחלטת הממונה למדנו שהיא הסתמכה על המלצת היועמ"ש, לכאורה לא היה עוררין מטעם המפקחת ולכן לא הייתה נפקדות היותה של הפדרציה מדינה ממשיכה, והוכרעה הכף מראש.

באשר למכתב היועמ"ש, התבקשו מסמכים נוספים הקשורים במכתב, על מנת לבחון את נסיבות הוצאתו. מהמכתב לגופו לא ניתן להסיק שהיועמ"ש ביקש חידוש רישום על שם הפדרציה הרוסית. המכתב התייחס לנכסים שכבר נרשמו בעבר על שם ברית המועצות ולא על שם ממשלת הצאר. בנוסף, המכתב לא ביקש לגרוע מתוקפן של הקביעות בדוח ועדת קדמון, וזה אנחנו לומדים מהספח של המכתב, מצטטת, זאת בשים לב לכך שהנכסים שהוזכרו הם נכסים של ברית המועצות.

ישנה טענה שלא זכתה להתייחסות והיא שהנכס הוא נכס הקדש, ובכך הוא מוחרג ויש להחריג אותו לפי סימן 2 לדבר המלך. אנחנו חוזרים שוב ואומרים שישנן טענות שמועלות בבקשות המקדמיות לעניין הסמכות ובעניין ההכרעה שניתן יהיה לצדדים לעתור כנגד ההחלטות. ברור מאליו שאילו יוכרע בבית המשפט העליון שלא הייתה סמכות לבית המשפט הנכבד לדון ולהכריע בעניין חידוש הרישום היה קשה לתקן את הנזק ולו מן הטעם שהפדרציה ציינה מפורשת שברגע שיהיה רישום תוגש בקשה מטעמם לפנות את הנכס, מצטטת. אנחנו איננו יודעים למי הפדרציה מכוונת בפינוי שלה, אך ברור שמרגע צו החידוש, היא תהיה בעלים בנכס ותוכל לעתור לפינוי. אנחנו מבקשים שיתן להם יומם לטעון את טענותיהם בדבר תוקפו של הרישום במסגרת המתאימה להגשת תביעה לבעלות וכנגד הרישום העות'מאני וזה במצב שבו בית המשפט העליון יקבל את הערעור, הסמכות לדון בעניין זה היא בסמכות בית משפט. אנחנו מבקשים להגיע לוועדת השרים במצב שבו לא הוכשר הרישום העות'מאני כרישום חוקי מבלי שנערך בירור והתקיים דיון לגופן של הטענות בכל הקשור לתוקפו של רישום. כפי שהדברים מתנהלים כיום, אם המדינה טוענת שהליך הערעור אינו נוגע לשאלת תוקפו של הרישום וחידושו של הרישום, אבל בד בבד עתרה למחיקת התביעה שעניינה למניעת חידוש הרישום בטענה שלפיה אין סמכות לבית המשפט לדון בהליך הרישום, היכן לשיטת המדינה האכסניה המתאימה לברר את הסוגיה שעומדת ביסוד ההליך כאן. שוב, תטען הטענה מדוע לא הוגשה תביעה לתוקפו של הרישום, הרי שאנחנו היינו שבויים בתוך ההליך שהתנהל במחוזי וכל עוד נוהלה תביעת הבעלות באותו הליך, התחלנו להיערך על תביעה נוספת. התביעה היא מתפרסת על 130 שנה ודורשת איתור של מאות מסמכים היסטוריים ועוד בטרם בשלה העת להגיש את התביעה, הוגשה תביעה שנוהלה על ידי הגוף המתחזה. איננו היום יכולים להגיש תביעה. ככל שיוכרע שישנה סמכות לבית המשפט, אנחנו כמובן עומדים על זכותנו להגיש תביעה לשאלת תוקפו של הרישום העות'מאני ולבעלות הנכסים הרשומים על ידי אותו רישום עות'מאני.

עו"ד לסר, ב"כ המשיבה 1: נשמעו טענות בשלל נושאים על ידי חבריי. רוחב הירייה הוא נרחב כאשר עסקינן בהליך חידוש רישום, הליך מנהלי. אם מסתכלים על חוק המקרקעין רואים שהמחוקק איחד פרק שלם להליכים שיפוטיים שהליך חידוש הרישום לא אחד מהם. כאשר על הליכים שיפוטיים ישנה סמכות ערעור לסעיף 77 לחוק המקרקעין, וכאשר ההליכים שהם חידוש רישום, רישום ראשון ותיקון גבולות, הסמכות היא של ערר לממונה, ולא ערעור לבית המשפט כפי שיש סמכויות משפטיות. המערערות כך פנו במסגרת ערר לממונה על הרשם. הערעור כאן הוא ערעור שמהווה ביקורת שיפוטית על הכרעה של הליך מנהלי. העובדה שהליך מנהלי זה יש לו מאפיינים מעין שיפוטיים לא הופך את ההליך למנהלי במהותו. דבר שגוי זה הוביל לטענות שאינן מן המניין, וגם בהליך בפני בית משפט זה וגם בהליך בפני הממונה על הרישום.

הטענה של איך השתרבב מסמך של החלטת היועמ"ש משנת 1996, למפקחת יש סמכויות של חקירות, והמסמך זה הופנה למפקח על המקרקעין. לא מדובר על הליך..., למפקחת יש סמכויות עצמאיות והיא יכולה לפנות ולקבל מסמכים נוספים.

הועלו על כל מיני האשמות וחששות שווא כאילו שהייתה התערבות של המפקחת, למפקחת יש שיקול דעת, והיא פעלה על פי הדין. ההחלטה שהיא בחרה ללכת להליך רישום, זה הנוהל, וכפי שהבהירה במסגרת החלטה, הרישום הקיים שהיה נמצא בלשכת רישום המקרקעין הוא לא רישום שטושטש, שהיה קשה לקריאה, היה ניתן להסתפק בהליך של שחזור רישום. העובדה שהמפקחת בחרה ללכת בהליך של חידוש רישום היטיבה עם המערערות ונתנה להן הזדמנות להגיש את התנגדויות לבקשה. אין ספק כאן שהתנהלו מספר דיונים בבקשה, הוגשו כתבי טענות עבים מאד במסגרת ההליך ולא נחסמה אף טענה.

הטענה של חברתי שעצם הפרסום של הבקשה לרישום נרשם שהמבקשת היא הפדרציה הרוסית וזה הדבר שמצביע על כך שהייתה החלטה מראש, אין לה שום בסיס. צריך להבין שבסופו של דבר, הודעת ראש הממשלה שניתנה במסגרת ההליך שהגישה המשיבה 3 לקביעת בעלות היא מודיעה שמדובר במקום קדוש שעליו חל המלך, ושאלת הבעלות תוכרע על ידי הדרג המדיני.

בנוגע לצוות השרים, מדובר בצוות שרים שהוקם וידון בשאלת הבעלות. שאלת חידוש רישום, מדובר בהעתקה של הרישום הקיים. הליך חידוש הרישום הוא מנהלי.

לשאלת בית המשפט בנוגע למנדט צוות השרים, הוא קודם כל צוות ממליץ, כאשר הצוות הוא ממליץ בשאלת הבעלות. אם שאלת הבעלות כרוכה גם כאן...אני בטוחה שיש לה היבטים רבים, שאלת הרישום ושאלת הבעלות הן לא אותו הדבר. למעשה, במסגרת הליך הרישום מה שנבחן את האותנטיות, ברגע שהתברר שיש רישום טורקי ומי שרשומה בו זה הממלכה הרוסית היה צורך לחדש את הרישום הזה. העובדה שהרישום חודש בשם הפדרציה, וזה הובהר בהחלטת הממונה והמפקחת, היא בשל המשכיות של הממשלה הרוסית לבין ברית המועצות ולאחר מכן הפדרציה הרוסית. הטענה כי העלנו טענות שונות היא לא נכונה. הטענות שלנו התייחסו אך ורק לחוות הדעת של הגברת רונן יעל, שבמסגרת חוות דעתה מתייחסת לרציפות הזו, כאשר החשיבות ברציפות לא נובעת מהכרה אלא איך שמדינת ישראל ראתה את הדברים. ברגע שמדינת ישראל היכרה ברציפות בין הממלכה הרוסית לבין ברית המועצות ולכן מכן הפדרציה הרוסית, ההכרה הזו באה לידי ביטוי בראש ובראשה בהחלטת הממשלה מ-1952 ולאחר מכן בהחלטת היועמ"ש שמורה על תיקון רישום לטובת הפדרציה הרוסית. גם בחוות הדעת של גברת יעל, האירועים שצוינו מלמדים על הכרה ברציפות. במצב כזה, מובן שברגע שמצד אחד ישנו רישום טורקי שאף אחד לא חולק על האותנטיות שלו, שמענו טענות רק אחרי הרישום או טענות שמסבירה מדוע אותו רישום הוא לא הרישום המדויק, אך מניח את קיומו של הרישום. טענות אלו, מקומן לפני הערכאה המוסמכת שתכריע בשאלת הוועדות. אך, ברגע שיש הסכמה רחבה ולא הועלתה כל טענה אחרת, אנחנו מדברים על הליך חידוש הרישום, אנחנו הליך ערעור כבר חצי שנה מעת שהסתיימו אותם ההליכים ולא הועלתה שום טענה כנגד רישום טורקי. מצד אחד יש רישום טורקי שאף אחד לא חולק על האותנטיות שלו ומצד שני יש הכרה של המדינה בנוגע לרציפות. ההחלטה של המפקחת ולאחריה הממונה לחדש את הרישום היא החלטה סבירה. לא נפל בה כל פגם שמצדיק התערבות של בית המשפט במסגרת הליך מנהלי שהתנהל כדין ובאופן סביר בלי שהועלו פגמים שבאים ומעלים איזושהי טענה ממשית.

לשאלת בית המשפט לעניין התייחסותו של המלך להליך הערעור, אני משיבה שמאחר שמדובר בהליך מנהלי, ואנחנו מדברים על פיקוח יש לבית המשפט את הסמכות, אנחנו לא חוסמים את המערערות להגיש ערעורים על החלטות מנהליות שהתקבלו.

לשאלת בית המשפט לעניין זה שהמערערים מבקשים לעכב את ההליך והמשיבים מבקשים לקיים, אני משיבה שעד לרגע שאין פסק דין חלוט המרשם לא משתנה. חבריי מבקשים לעכב את ההליך עד להכרעה של בית המשפט העליון או להמלצות צוות שרים, זה חוסר הבנה בהליך כאן. ההליך שבפני השרים נוגע לנושא הבעלות.

הבקשה של חברתי, עצם העיתוי והבקשה עצמה, מעלה שאלות רבות לעניין חולשתן של הטענות. חברתי טוענת בבית המשפט העליון נגד תוחלת דבר המלך, פה היא רוצה להחיל את דבר המלך.

הליך חידוש רישום היה, המפקחת נתנה את החלטה וגם הממונה נתן את החלטתו. יש מועדים לבוא ולערר על החלטות אלו. ברגע שהערעורים הוגשו, צריך להכריע בהם, ואין טעם שלא. בצוות שרית מדובר בעניין נפרד.

לגבי הנפקות של חידוש הרישום, אמנם זה נכתב אבל ראיתי שחברי נותן נפקות לחידוש הרישום. גם הרישום הטורקי מהווה ראיה לכאורה. מדובר באותו משקל ראייתי, ואני לא רואה מה הנפקות הגדולה, ואני לא רוצה את הצורך לעכב את ההליך. הטענה היא לא אמתית. אם יש עילה לעיכוב אנחנו שוקלים אותה, כאן אין שום טעם ועילה משפטית לעכב את ההליך, לכן, אנו מתנגדים לכך.

עו"ד בר זוהר, ב"כ המשיבה 2: אני מצהיר שיש לי ייפוי כוח, אני הופעתי גם בפני המפקחת בכל הדיונים. אני אגיש ייפוי כוח בתוך 3 ימים.

אתחיל בטענה שמשליכה על מרבית הטענות, מהות ההליך. המפקחת התייחס בקצרה לסעיפים 21-23 בהחלטה. הפדרציה הגישה את הבקשה הראשונה בשנת 2016, והיא תמכה את הבקשה במסמך שאותר בארכיון בטורקיה. הפדרציה לא ידעה שאותו מסמך נמצא בלשכת רישום המקרקעין בישראל. במהלך ההליך התברר שאותו מסמך קיים גם בלשכת הרישום בישראל. המפקחת מצטטת פסיקה, מה שהיה צריך לעשות זה הליך של שחזור רישום, ובהליך זה אין צורך בפרסום ואין יכולת להתנגד. מצטט מסעיף 22 מהחלטתה של המפקחת. בגלל הזהירות של המפקחת נקלענו להליך זה. כל ההליך ניתן להם לפנים משורת הדין. חברי, עו"ד גימלשטיין, ציטט את פסק הדין אלחוסייני, זה אכן פסק דין מנחה בחידוש רישום ומפסק הדין עולה שיש צורך לקיים הליך מעין שיפוטי. אני חושב שמדובר בהטעיה. יש לעשות הבחנה בין שני מצבים, מצב אחד ששומרים מסמכים בלשכת הרישום ומצב שני אין מסמכים שמורים – ורק במקרה זה יש לנקוט בהליך שיפוטי, וגם לא הליך שיפוטי אלא מנהלי. זה אמור להינקט רק שאין מסמכים. בפסק דין שחברי הפנה אליו, לא היו מסמכים בלשכת רישום המקרקעין, הבקשה שם היא על מסמכים חיצוניים. בבקשה שלנו התברר שיש מסמך בלשכת רישום מקרקעין ולא היה צורך לנקוט בהליך מעין שיפוטי.

חבריי לא העלו טענה כנגד הרישום, והיו יכולים לעשות כך. היום באים ואומרים שלא הודו, וזה יפה, לא הוגשה טענה, חוות דעת שום דבר שיפריך, ולכן התוצאה האוטומטית שעל המפקחת היה לעשות זה להעתיק את הרישום הפנקס הטורקי לפנקס השטרות.

נושא המדינה הממשיכה, לא זו בלבד, שכל המעמד שניתן למערערות להגיש טענות לפנים משורת הדין, הן מעלות טענות שלא באפשרותן להעלות. הטענה שהפדרציה כיזבה על כך שלא ידוע לה, הזכות שניתן לגוף כלשהו, שספק אם המתנגדות כאן באות בנהלי או.פי.אס ... אדם שיש לו זכות להתנגד יש לו זכות להתנגד כדי לבסס את הזכות שלו. אין למערערות מעמד במדינה הממשיכה. מתנגד יכול לומר אני הבעלים, הממונה התייחס לזה בקצרה. המתנגד לא יכול להגיד תשאירו "ריק". כל הטענות של המערערות לגבי המדינה הממשיכה יש לדחות אותן על הסף. המפקחת מחויבת לחקור ולבדוק היטב האם מבקש חידוש הרישום רשאי להירשם. לפי התקנה, הן רשאיות להעלות טענות רק על מנת לבסס זכות שלהן אך לא לבסס "ריק".

לגבי דבר המלך, המערערות הגישו את הערעור לבית משפט זה, הן בחרו להגיש את הערעור לבית משפט זה ולא לוועדה. החלטת ראש הממשלה על כוונתו להקמת צוות ניתנה ב18/10/2020. הערעורים הוגשו לאחר מכן. אם בעל דין סבור שהגוף שהוא פונה אליו לא מוסמך שלא יינקט בהליך. אם הן סבורות שבית משפט זה אין לו סמכות, שימשכו את הערעור. הן בחרו להגיש את הערעור ולבקש מבית המשפט לקבוע שאין לו סמכות. אני לא מכיר פרוצדורה כזו. הם רוצים למעשה "תעודת ביטוח" מבית המשפט.

לגופו של עניין, התייחסנו לזה בהרחבה, סימן 2 לדבר המלך ופסק הדין המנחה של בג"צ קובעים שדבר המלך יחול על בעלות וחזקה שכרוכה בהם הכרעה מהותית. במקרה שלנו, יש חידוש רישום, נושא שאין בחובו הכרעה מהותית. המפקחת עושה פעולת העתקה, בייחוד במקרה שלנו, שחידוש הרישום מבוסס על מסמך ששמור בלשכת רישום המקרקעין, יש פה פעולת העתקה לפנקס השטרות הישראלי. מעבר לכך, כפי שאמרה חברתי, סימן 2 לא חל על גופים מנהלים, בכלל זה בית משפט שאמור להפעיל ביקורת שיפוטית על הליך מנהלי. בבג"צ 267/88 נקבע שסימן 2 לא חל על הליכים פלילים, ובבג"צ 109/70 נקבע גם שהוא לא חל על בית המשפט הגבוה לצדק. כלומר, בית המשפט לצדק רשאי לתת צווים על שמירת הסדר במקומות הקדושים. סימן 2 לא אמור להשליך על חידוש רישום ולא על בית המשפט.

לעניין הבקשה לעיכוב הליכים, כיוון שהתביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי על ידי המשיבה 3 הייתה תביעה לבעלות, אכן במסגרת אותה תביעה טענה המשיבה 3 שצריך לעכב את ההליך בפני כב' המפקחת אך לא משום סימן 2 לדבר המלך. מה שטענה אותה משיבה 3 היא שעצם העובדה שהגישה תביעת בעלות אמורה להקפיא את הליך חידוש הרישום. היה דיון בפני כב' השופט דורות, כל הצדדים היו בדיון, מלבד עו"ד גימלשטיין. שם הובהר על ידי כב' השופט שתביעת הבעלות לא אמורה להקפיא את הליך חידוש הרישום והמלצתו הבקשה נמשכה. לא עלתה טענה שצריך לעכב את ההליך מחמת סימן 2. ההליך סולק על הסף, התובעת לא הגישה ערעור על החלטה זו. מי שהגיש את הערעור זה עו"ד וישניצקי, בתגובה שהגשנו ציינו שכל הערעור הזה מפוקפק כי נתבע לא יכול להגיש ערעור על דחיית תביעה. ברור שאין כאן עניין תלוי ועומד. מה שאומרת חברתי, וזה מה שכתבה לבית המשפט העליון, מה שמעניין את חברתי זה לא להחזיר את הבעלות למשיבה 3, אלא שבית המשפט העליון ייתן לה גושפנקה שאין השתק פלוגתה כלפיה. ההכרעה שתהיה בבית המשפט העליון, בין אם הערעור ידון או יסולק, לא עולה שאלה אם המפקחת מוסמכת או לא בדבר סימן 2.

בדבר הטענה שם מושאל, חברי טען שהפדרציה הטעתה בעיקרי הטיעון בכך שטענה שאי.פי.אס הוקמה ב-1992 בעוד שהמקרקעין נרכשו 1989, אבל הרישום הוא משנת 1983. לצערי, מי שמטעה זה עו"ד גימלשטיין. מפנה לעמ' 4 בתיק המוצגים שלנו, כפי שצוטט בסעיף 40א, הרישום משנת 1983 הוא לא היה הרישום המקורי אלא בעצמו חידוש רישום. מתקן – תיקון. מעבר לכך, הטענה לשם מושאל היא מתייחסת למועד ביצוע העסקה, והפרקטיקה שהייתה בהחלטת המפקחת הייתה לערוך במועד העסקה שטר חיצוני, המועד הרלוונטי הוא מועד העסקה. היו נערכים שני שטרות, אחד על שם הנאמן שנרשם כבעלים, ושטר שני לטובת הנהנת, שלטובתו נרשם הנאמן. במקרה שלנו לא הוצגה שם ראייה, לא שטר ולא מסמכים חיצוניים. בהליך של המפקחת כל ההתנגדות הסתמכו על שטר שצורף כנספח 4 למוצגי המשיבה 2, בצו זה נאמר שהנכס שנמצא בבעלות האימפריה מועבר לניהול אי.פי.אס. כל המסמכים שחבריי הגישו, לצערי תוך כדי הטעייה בטענה שמדובר ברישום מנדטורי, דבר שהממונה העביר ביקורת ואמר בסעיף 81...גם אותם מסמכים מדברים על ניהול, ניהול וחזקה. הצגנו את אחד ההסכמים שאותרו משנת 1989, שבו נכתב שהנכס נרכש מכספי רוסיה ובשבילה. כפי שכתבה המפקחת, טענה לשם מושאל היא לטובת נהנה, מפנה לערעור אזרחי .... בעניין זה אני מסכים שהמערערות רשאיות להעלות את כל טענותיהן בעניין שם מושאל בפני הוועדה.

נאמר על ידי חבריי שהפדרציה מסכימה ומודה בעניין מספר עניינים, לדוג' לעניין הכנסייה, אני רוצה שיירשם שכל מה שנאמר על ידי המערערות, שהפדרציה לא מכחישה ומודה, אז כן מוכחש, וזה לא המקום לדון בנכסים אחרים.

עו"ד בוכניק, ב"כ המשיבה 3: אנו סבורים שהחלטת המפקחת והממונה שגויה, כל הטענות שלנו פורטו בעיקרי הטיעון ואין לנו מה להוסיף.

בהסכמת הצדדים מתקיים דיון קצר לא פורמלי מחוץ לפרוטוקול.

עו"ד גימלשטיין: מבקש לחדד ולהדגיש, הארגון שאני מייצג או.פי.אס הוא הבעלים של חצר אלכסנדר וגם המחזיק הבלעדי שלה. גם כב' השופט סלע בירושלים תמך בטענות אלה והדברים הוכחו במסגרת סעד הזמנים שהוגשה וחזרו ממנה.

ביחס לשאר הנכסים שחברתי הזכירה, הגורמים השונים אין להם שום זיקה לאו.פי.אס ואין להם קשר בוודאי לנכס שלי.

לעניין סעיף 2 לדבר המלך, ראשית, נטענו כאן טענות לפיהן דיון בוועדת השרים יהיה בשאלת הבעלות ושאלת הרישום היא נפרדת לגמרי. טענה זו בעייתי מכמה סיבות. אני מבקש להגיש בהסכמה את כתב המינוי של צוות השרים שמונה בשביל לדון בעניין זה, כדי לדעת מה עניין החלטתו צריך להסתכל בכתב המינוי.

עו"ד וישניצקי: זה כבר הוגש.

ב"כ הצדדים: אין התנגדות להגשת כתב המינוי של צוות השרים.

עו"ד גימלשטיין: מצטט מכתב המינוי. שאלת הבעלות בהכרח כוללת את שאלת הרישום. הייתה טענה שאנחנו פה עניין רישומי טכני...עו"ד לסר היא זו שהעלתה את סמכותו של צוות השרים והיא זו שיצרה בטיעון שלה אבחנה בין ההיבט הרישומי לשאלת הבעלות, אני טוען שמדובר באבחנה מלאכותית כי הרישום מקנה מעמד של זכות לכאורה. זה החוק וזו הפסיקה. עו"ד בר זוהר אמר מה כוונתו. למעט הדבר הזה, הרישום, אין להם שום זיקה לנכס. להגיד שקוראים את כתב המינוי, לנסות להוציא את הרישום, אני חושב שזה סוג של היתממות.

בתביעה שהגישה המשיבה 3, היו סעדים מפורשים שנגעו לענייני חידוש הרישום והרישום בכללותו. גם הבקשה של המדינה וגם התגובה של הפדרציה לא הבחינו במסגרת סילוק על הסף בין הסעדים השונים. אני מבקש להגיש בהסכמה את התביעה לסילוק על הסף וגם את התגובה של הפדרציה. המדינה לא עשתה אבחנה בין שאלת הרישום לבין שאלת הבעלות. האם מה שאומרת עו"ד לסר שסימן 2 לא נוגע לתביעות הנוגעות לרישום, עו"ד לסר צריכה להגיש הודעה לבית המשפט שחלק מהבקשות שהוגשו לבית המשפט צריכות להתקבל.

אנחנו נשמח אם ההכרזה בדבר סימן 2 לדבר המלך תתבטל. כל עוד היא עומדת היא מחייבת את כולנו וגם את בית המשפט. אני לא ראיתי לא בטענות של המדינה ולא בדבר המלך עצמו ולא בכתב המינוי של הצוות באיזושהי אבחנה שכיוון שמדובר על ערעור על החלטה מנהלית, זה משחרר את בית המשפט מדבר המלך. נטען שענייני בעלות וחזקה, נכנסים בסעיף 2 לדבר המלך אז להוציא דווקא את עניין חידוש הרישום, זה לא נכון. אם זה כל כך טכני ולא חשוב, מדוע הפדרציה מתעקשת על כך והמדינה עושה כל ביכולתה כדי לסייע לפדרציה?.

לעניין השם מושאל, יש סמכות לבית המשפט סמכות לקבוע משהו בעניין או בנושא לא נדון בפסיקה. פסק דין אלחוסניי מדבר בשם עצמו. אם מוציאים במשרד רישום המקרקעין מיקרופיש אז חייבים לנקוט בהליך של חידוש רישום. שהמפקחת החליטה על חידוש רישום, היא לא נקטה את הצעדים למען הזהירות אלא היא חשבה שזה מה שנכון לעשות באותו זמן. החידוש שאני מבקש לחדש זה לא שאנחנו הופכים, בפסק דין אלחוסניי אין רשימה סגורה של טענות שאפשר לטעון נגד חידוש הרישום. אנו טוענים שהטענה ברגע שהיא נטענת על בסיס מסמכים מסודרים בית המשפט לא צריך להכריע, אלא בית המשפט צריך להגיד בואו נלך בדרך המלך. אני מחדד, המחלוקת שאנחנו טוענים היא לא כל מחלוקת על בעלות. שהרישום נרשם הוא נעשה באופן פיקטיבי ומכוון והנאמן מתנער מנאמנותו ומנסה לרשום את הרישום, זה נושא המפקחת על המרשם לא יכולה להישאר אדישים.

נקודה נוספת, שלפיה נטען שיש שני שטרות, זה לא עולה בקנה אחד עם הספרות של מה שקרה כאן למעלה מ-100 שנה. הספרות מדברת על כך שהנאמן היה יוצא מהתמונה בלי כל מסמך. הטענה שאומרת שבשטר נרשם שהקרקע נרשמה לטובת המדינה הרוסית, זה עניין שלא מסייע לפדרציה הרוסית, ברור שבאים לעשות משהו פיקטיבי, ברור שכל שרשרת המסמכים תהיה פיקטיבית.

נעשה ניסיון לטעון כאילו הרישום המקורי היה לטובת המדינה הרוסית כבר בשנות ה-60 של ה119, זה לא נכון. בשנת 1983-1984 נערך תיקון וזה השטר שלפיו טוענים לרישום. אין שום ראייה למה שהיה במרשם הטורקי קודם לכן. יש מחלוקת בכל הנוגע לצו השר, תרגומו של הצו. התרגום הנכון בענייננו היא העברת הנכס לשליטה. משמעות המשפט וכפי שמעידים עשרות של מסמכים, הנכס שייך לבעלות האו.פי.אס. הפדרציה הרוסית בתחילת ה-120 לא טענה שהיא הבעלים האמיתית של הנכס. הטענה שלה הייתה שהנכס הזה הולאם מכוח חקיקה.

עו"ד וישניצקי: באשר להחלה של סימן 2 על הליך חידוש הרישום, המדינה משותקת מלטעון שסימן 2 לא חל, בשים לב לכך שזו בקשה לסילוק התביעה שמכונה משום מה שתביעת בעלות של המשיבה 3... הבקשה לסילוק על הצו ביקשה.... הבקשה התקבלה התביעה נמחקת והמשמעות המעשית היא שחבר השרים אמור לדון גם שאלת הליך חידוש הרישום והטענה לתוקפו של הרישום העות'מאנית. די בכך בשלב זה על מנת לעכב את ההליך אם לא לבטל. ההכרעה לגבי החלת סעיף 2, היא של הממונה והיא חורגת מסמכותו של הממונה, בית המשפט נדרש לבחון את החלטת הממונה לפי סמכותו של הממונה. האם הממונה בסמכותו המנהלית היה מוסמך להכריע בעניין סעיף 2. לא בכדי המפקחת לא הכריעה בהחלטה מאוקטובר 2020, ישנה התעלמות מוחלטת בעניין תחולתו של סעיף 2 לדבר המלך. כפי שציינו בערעור הסמכות של המפקחת לדון בהליך החידוש פקעה במועד שהוגשה על ידה בקשה לסילוק על הסף, ולכל המאוחר בדיון התביעה בערעור. כל הסוגיות שמונחות בפני חבר השרים לא רלוונטי במקום שבו המדינה החילה את סעיף 2.

לגבי הניסיון המזעור הרישום העות'מאני, עבור החל"צ מדובר בהליך שעשוי להשליך באופן רוחבי על שני נכסים נוספים. לפדרציה לא היה שום דריכת רגל במתחם או בשני הנכסים האחרים. החשיפה שטמונה בחשיפת הרישום של שני הנכסים הנוספים נעוצה בכך ששני הנכסים הנוספים רשומים באותו רישום. אין טענה שמבחינת הבעלות, אין טענה שהחל"צ לא הבעלים של הכנסייה. אם ישנה טענה כזו, נשמע.

בית המשפט: גברתי תמקד את טענותיה בנושא העומד להכרעתי.

עו"ד וישניצקי: המדינה טוענת שעשתה חסד שנתנה למערערת להגיש ערעור... מעבר לקשר של שני הנכסים השונים הרי שגם אותם מסמכים חיצוניים שהצגנו שמעידים על הבעלות האמיתית, אני מפנה להודעת הערעור, במסגרתה צורפו מסמכים הקשורים לתיקון הרישום ומעידים על כך שממשלת הצאר פעלה יחד עם או.פי.אס לחידוש הרישום. מפנה למוצג 50, דוח של האסיפה. במסגרת האסיפה שמי שיישא בעלויות התיקון היא או.פי.אס, כי זה נועד להגן על בעלותה. מפנים לצו של הצאר, שהוא גם מסמך חיצוני. מפנה לדוח ועדת סרגיי שמעיד יותר מכל שגם לשיטת המדינה הוא רישום פיקטיבי, מרגע שהתאפשרה העברת הבעלות בחצר סרגיי על בסיס קבלת הטיעון שהרישום העות'מאני הינו פיקטיבי, גם כאן הפדרציה והמדינה מושתקות לטעון שלא הועלתה טענה לרישום. נדרשים מהימנות הרישום והיותה של הפדרציה מדינה ממשיכה. די ברישום העות'מאנית כדי לחדש את הרישום, מרגע שהוצגו לפתחה של המפקחת רישום נוסף ואין זה רלוונטי אם הרישום מוכר או לא, הטיעון מה גובר על מה, ההחלטה היא של בית המשפט. בשעה שישנו פסק דין של כבוד השופטת שהפקודה בתוקף היא מפנה אל הפקודה, די בכך היה כדי לעצור את חידוש הרישום.

נטענה טענה שדי בכך שהבקשה לחידוש הרישום הוגשה על ידי הפדרציה, אני שואלת נטענו טענות כלפי הפדרציה, הטענות האלה חורגות מסמכות המפקחת אלא אם כן המדינה טוענת שדי בכך כדי להחליף פסק דין. די במכתב זה לחסום כל טענה שהפדרציה היא מדינה ממשיכה.

חוות הדעת של יעל רונן דנה בהשתק של הפדרציה בנכסי או.פי.אס. גם בעניין זה הפדרציה צריכה להיכנס.

עו"ד לסר: מבקשת להתייחס לבקשה שהוגשה אתמול, אנחנו מתנגדים, לעיתוי שבה היא הוגשה. מדובר על חוות דעת שנערכה לפני מספר שנים כאשר המבקשת לא מצאה לנכון להסביר למה הבקשה לא הוגש קודם לכן. המסמך לא הוגש בהליך בלשכת רישום המקרקעין ולא מוכר לנו, המסמך הוגש ככל הנראה בהליך שהמדינה לא הייתה צד לו, אלא עיריית ירושלים.

המסמך עצמו, חוות דעת שהוגשה על ידי גורם פרטי, שאכן היה גורם במשרד החוץ לפני מספר שנים, אך בעת הגשתו היה מדובר באדם פרטי. יש למדינה השגות עצם מה שכתוב במסמך ואי אפשר להתייחס לכך שהמסמך הוגש אתמול אחר הצהריים. מקריאת המסמך עולה שחוות הדעת יוצאת מתוך נקודת הנחה שמדובר שם באותו מקרה לגבי קרקע אחרת שמדובר ברישום על שם מושאל. הדבר לא רלוונטי להליך זה.

עו"ד וישניצקי: מבקשת להפנות את בית המשפט לסעיפים 23-27 לעיקרי הטיעון של המדינה שם נטענו טענות חדשות, מצטטת. לא ניתן לברר במסגרת החלטה מנהלית את סוגית היותה של הפדרציה מדינה ממשיכה.

בית המשפט: אפשרתי לעו"ד וישניצקי להגיב אך ורק לתגובת המדינה לבקשתה שנקלטה היום להוספת מוצג.

עו"ד בר זוהר: צוות השרים קיבל סמכות לדון בשאלת הבעלות מאחר שהוגשה תביעה על ידי המשיבה 3 ואין כלל שאומר שתביעת בעלות בבית משפט עוצרת הליך של חידוש רישום.

עו"ד בוכניק: לעניין טענות עו"ד גימלשטיין ביחס לזהות של או.פי.אס והבעלות, לא מוסכם עלינו.

עו"ד וישניצקי: נטען על ידי המשיבה 3 בעיקרי הטיעון שלה, בעמ' 2, סעיף ה, שלכאורה המשלחת הדתית שמחוץ לרוסיה לא מקיימת באופן בלעדי את...מדובר בטענה שלא נכונה, ואנו מבקשים למחוק אותה מעיקרי הטיעון היא מהווה הרחבת חזית. ככל שבית המשפט יבחר לדון בטענה זו נבקש להגיב לה.

עו"ד בוכניק: הטענה הועלתה כתגובה לטענה של המערערת 2.

<#5#>

החלטה

בהסכמה, עו"ד גימלשטייין יגיש את כתב המינוי של וועדת השרים ואת תגובת הפדרציה הרוסית לבקשת המדינה לסילוק על הסף בתוך 24 שעות.

החלטה או פסק דין יישלחו לצדדים.

בהסכמת הצדדים נשמעו הערותיי מחוץ לפרוטוקול, על רקע הערות אלה, יודיעו המערערות עד ליום 14.10.2021 אם הן עומדות על ערעוריהן או שמא מבקשות למחוק אותן תוך שכל טענותיהן לגבי הבעלות בנכס שמורות להן.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ח תשרי תשפ"ב, 04/10/2021 במעמד הנוכחים.