החלטה

1. כללי

החלטה בגורלו של עיקול זמני שנתבקש לפי סעיף 35(א) לחוק ההוצאה לפועל. על-פי הבקשה התבקש בית המשפט לאשר כדלקמן:

להטיל עיקול זמני על זכויותיו של המשיב מס' 1 (להלן: "החייב") במקרקעין הידועים כחלקה 34, בגוש 30014, ברח' יהודה 20 בירושלים (להלן: "הבית ברח' יהודה") הרשומות כיום ועדיין, בבעלותו של המשיב 3, מתוקף תפקידו כמנהל עזבון אביהם המנוח של המשיבים 1-7 – משה בראשי ז"ל, במועד שבו נעשה הרישום ולהורות על רישומו של העיקול בלשכת רישום המקרקעין כדי למנוע כל דיספוזיציה בזכויותיו של החייב בנכס מקרקעין זה, עד לסילוק חובו הפסוק והחלוט למבקש..." [גם לצורך החלטה זו נכון אני לאמץ את הכינוי המקוצר לנכס בו נקט ב"כ המבקש, ומכאן ולהלן – "הבית ברח' יהודה"].

בסמוך להגשת הבקשה אישרתי, אמנם, עיקול זמני במעמד צד אחד (החלטה מיום 9.12.2020), ואולם הוגשה בקשה לביטולו על-ידי המשיבים 9 ו- 10 שרכשו את הזכויות מכונסי נכסים על בסיס צו בית משפט לענייני משפחה, מטעם המשיבים 2 וכן 4 – 6 ומטעם כונסי הנכסים עצמם. החלטה זו ניתנת לאחר דיון במעמד הצדדים.

ההליך העיקרי מופנה גם לנכסים נוספים, אך אין בקשה זו מתייחסת אליהם.

2. מסגרת עובדתית – מוסכמת בעיקרה

כפי שציין בצדק ב"כ המבקש, אין בין הצדדים מחלוקות של ממש במישור העובדתי, לפחות בכל הרלוונטי לבקשה זאת.

א. אין חולקין שחייב המשיב 1 למבקש כספים רבים, על בסיס פסק דין חלוט שבעניינו אף מתנהלים הליכים בלשכת ההוצאה לפועל.

ב. בין המשיבים הנמנים עם בני משפחת בראשי, נתבררו מחלוקות רבות שנבעו בחלקן הארי מסוגיות הכרוכות בעיזבון אביהם המנוח של משיבים אלה, משה בראשי ז"ל. צו הירושה שניתן ביחס לנכסיו ביום 8.2.1967 בפניי – נספח 2 לבקשה. ברם, כל הקשור במחלוקות אלה, שפירנסו הליכים שאת מספרם מי ימנה, אינו עוד מעניינו של הליך זה.

ג. נסח הרישום מלמדנו, שביום 3.6.1969 נרשמו הזכויות על שמו של מנהל עיזבון המנוח משה בראשי ז"ל.

ד. ברבות השנים, בנסיבות שאינן בפני, ובמסגרת הליך זה אף אינן צריכות להיות בפני, התמנו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה כונסי נכסים למכירת הזכויות בבית ברח' יהודה.

ה. זאת, עד ליום 30.4.12 בו נחתם בבית המשפט לענייני משפחה במסגרת תמ"ש 20071/05 צו כדלקמן (נספח 22 לבקשה):

1. לאחר עיון בבקשת כונסי הנכסים, הנני מאשר את מכירת הנכס הידוע בתור חלקה 34 גוש 30014, רחוב יהודה 20, ירושלים (להלן – "הנכס") לה"ה אריה לוי ת.ז. מס' 0253058-7 ושרה לוי ת.ז. מס' 01701355 (להלן: "הקונים"), בהתאם לתנאי הסכם המכר מתאריך 29.2.12 (להלן: "הסכם המכר") ועל פי התנאים האמורים בו.

2. כונסי הנכסים מוסמכים:

א. לרשום הערת אזהרה לטובת הקונים, בגין הסכם המכר.

ב. לחתום על כל בקשה, שטר או מסמך שיידרש לצורך המכירה של הנכס והעברתו על שם הקונים, לרבות משח"ים, בקשות לפטור ממס שבח, בשם כל אחד ואחד מהמוכרים, עד להעברת הנכס על שם הקונים בפנקסי המקרקעין;

3. (...)

כותרת הצו – "פסיקתא". לפיכך אכנה צו זה בשם זה, גם אני.

ו. אף לאחר מכן נקט המבקש בהליכים רבים כלפי מי מבני משפחת בראשי, וכלפי נאמניהם של מי מבין אלה שאף נקלעו להליכי פשיטת רגל. על פי החומר שבפני, המדובר, לכל הפחות בשישה הליכים. החלטות רבות ניתנו, הנושא אף הגיע לבית המשפט העליון (רע"א 2903/19), ואולם לא היה בדיונים אלה כדי לסייע למבקש כהוא זה. ככל שעלה בידי ללמוד מהחומר שבפני, נדחו טענותיו על ידי כל הערכאות ובכל ההליכים הערעוריים.

3. טענות הצדדים

טענתנו הבסיסית של המבקש הינה, שלפסיקתא שמכוחה הועברו הזכויות למשיבים 9 ו- 10 אין תוקף כלפיו, מאחר והוא לא היה צד להליך. כמעט המחזיק את המרובה אביא מדבריו אלה שפורטו במהלך הדיון: "ההסכם אושר על-ידי בית המשפט אבל לאישור הזה אין ערך חפצי, הפסיקה מבדילה בין 2 הליכים שיכולים להתנהל בבית משפט שיכולים ליצור פסק דין גברא וחפצא. בפסק דין גברא פסק הדין שמאשר הסכמה בין הצדדים יש לו ערך רק בין היחסים להליך אבל אין לו ערך כלפי כולי עלמא. אני מפנה לנינה זלצמן מעשה בית דין להליך אזרחי ככלל פס"ד שניתן בין ראובן לשמעון הקובע את זכותו של אחד מהם בנכס כלשהו אינו מחייב כמעשה בית דין אלא את הצדדים לו הם ראובן ושמעון, פסק הדין אמנם מכריע בזכויותיהם אך אינו פסק דין חפצה ואינו מחייב את כל העולם" [עמ' 2 משורה 29 עד עמ' 3 שורה 2 לפרוטוקול הדיון, וראה גם בהמשך הדברים].

המשיבים, כל אחד ממקומו (בין אם כרוכשים, הם המשיבים 9 ו- 10 ובין אם ככונסי נכסים), מתנגדים לבקשה, תוך שמבקשים הם להתבסס על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שאישר מכירה זו – הפסיקתא.

4. דיון והכרעה

א. אפתח בכך שאקבע, שמכל נקודת מבט שניתן להעלותה על הדעת, אינני בדעה שמוסמך אני לדבר וחצי דבר בעניינה של הפסיקתא שיצאה מלפני בית המשפט לענייני משפחה. קל וחומר בחלוף כמעט 7 שנים. מעל לכל צורך אציין, שאינני משמש כערכאת ערעור לעניינה של פסיקתא זו, אינני מוסמך להציץ מאחורי הפרגוד, כפי סמכויותיו של בית משפט לחדלות פרעון, ובתמצית הדברים – פסיקתא זו, לדידי, היא נתון שאין לערער על תקפו ועל תכנו. עוד אוסיף שגם אם בפי ב"כ המבקש טענות המתייחסות לדרך שהובילה לפסיקתא זו, אין בדעתי לשקול בהן כלל, ומאותם טעמים. בשים לב לטענות בעניין יוטעם, שדי לעיין בפסיקתא ובנסח כדי להיווכח שבמוקד הפסיקתא, כל הזכויות בנכס כהגדרתו במסמך זה.

ב. ומעבר לאמור, על פני הדברים בפנינו מבקש הנוקט בטענה, יצירתית משהו, יש לומר, שאין לה, ולו גם מקצת אחיזה. לשיטתו, אין בית המשפט מוסמך להורות על מכר לצד שלישי לעולם, שהרי תמיד ייתכנו נושים של מי מבעלי הזכויות שאין הם צד לאותו הליך. ויתרה מכך, אפילו על הפרק קרקע מוסדרת ונושה שלא הצליח לרשום לטובתו אפילו הערת אזהרה כלשהי על חלקה זו, כבפרשתנו, היינו מצב בו אין לנושה זה כל טביעת אצבע רישומית בעניינה של החלקה הנדונה, כזו שיכול היה, אולי, בית המשפט לקחתה בחשבון כדי לשמור על זכויותיו, עדיין – על פי הנטען - אין תוקף לכל מכר שבוצע באמצעות בית המשפט ובאישורו, שהרי לא היה נושה זה צד להליך.

ג. טענת ב"כ המבקש שתקפה החלטת בית המשפט, אם בכלל, כלשונו, רק Ad personam ולא In Rem, נסתרת גם מנוסח הפסיקתא עצמה, ודי שאזכיר שמצביע נוסח הפסיקתא על כוונה ברורה לכך, שתוכל היא לשמש בסיס לרישום זכויות מלא במרשם המקרקעין. זאת, שהרי, כזכור, אישרה הפסיקתא, הן רישום הערת אזהרה לטובת הקונים, והן אישרה הפסיקתא לכונסי הנכסים לחתום על כל מסמך שנועד להעברת הבית ברח' יהודה על שם הקונים, ועיין בשנית בנוסח הפסיקתא כפי שצוטט לעיל. במאמר מוסגר אוסיף, שעל פי נספחים 17 – 18 לבקשתו, בכלל ביקש המבקש להצטרף להליך בבית המשפט לענייני משפחה. לא לחלוטין ברור מה עלה בגורל בקשתו, אך לטעון עתה שלא היה חלק מהליך, ובעיקר, שלא היה ההליך בידיעתו, לא ניתן.

ד. ולאחר כל זאת, יוטעם, שמבקשת טענה זו לשנות סדרי בראשית, ולמעשה, למנוע מכל מי שסבור לרכוש זכויות באמצעות בית המשפט, כפי שעשו המשיבים 9 ו- 10 את האפשרות לסמוך על החלטות בית המשפט. זאת, שהרי, ככל שתתקבל טענתו זו של המבקש ייחשפו כל רוכשי הנכסים מכוח צווי בית המשפט לחשש, שיבוא מחר מי מבין נושיהם של אלה שעל שמם רשומים היו הנכסים בשלב הקודם, ויטענו כלפי תוקפו של הצו שמכוחו נמכר הנכס.

שווה בנפשך את כל השלכות הרוחב, של פסיקה שמשמעותה העמדה בסיכון של כל העסקאות בהן נרכשים נכסים באמצעות בתי המשפט. לא רק את הרוכשים תכשיל פסיקה שכזו, אלא גם את בעלי הנכסים ונושיהם, שהרי, החשיפה היתירה שתיגרם לעסקאות אלה, תתומחר מיידית לשווי התמורה, אם בכלל יימצאו עוד כאלה שיסכימו לרכוש נכסים בנסיבות אלה. אמנם, אין סעיף 34א' לחוק המכר מצוין בפסיקתא, אך פשיטא שעל הפרק מכירה מכוחו של סעיף זה, וממילא תקפה לגבי מכירה זו הפסיקה הרבה שביססה ועיגנה את תקפה של תקנת השוק הייחודית למכר המתבצע על ידי בתי המשפט ושאר רשויות (כגון – הוצל"פ):-

"הוראת סעיף 34א לחוק המכר יוצרת מעין תקנת שוק לזכות הקונה, בכך שהיא ממרקת את הנכס הנרכש מכל טענת זכות קודמת שיכולה להיות לצדדים אחרים, בדומה לתקנות שוק אחרות" [ע"א 7531/10 ש.א.נ.ל ייזום ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (12.3.2012)].

לכך ביטוי חוזר ונשנה בפסיקת בתי המשפט, בהקשרים רבים ושונים:-

"סעיף 34א לחוק המכר עוסק במכירה על ידי רשות – מכירת מקרקעין כמכירת מטלטלין. לאמור, הסדר זה נועד להוסיף הגנה נוספת ומצטברת להגנה שלה זכאים רוכשי מטלטלין ומקרקעין... הנתון הראשון הוא כי ראוי שתהיה תקנת שוק ביחס למכירה על ידי רשות. הסיבה המרכזית לכך היא הרצון לתת לרוכשים תמריץ להשתתף במכירות המתבצעות על ידי רשות, ולעודדם להציע מחיר הקרוב למחיר השוק של הנכסים. הרי אם לא תהיינה זכויות הרוכש בהוצאה לפועל מוגנות, יתבטא סיכון זה ברתיעה מפני רכישה במסגרת זו ובירידת ערך הנכסים הנמכרים על ידי הרשות. בל נשכח כי בשונה ממכר בשוק החופשי, בין קונה מרצון למוכר מרצון – פעמים רבות נמכר במסגרת הוצאה לפועל נכס של חייב שאינו שש לשתף פעולה עם הליכי המכר. במקרים כאלה בירור זכותו של החייב בנכס עלול להיות כרוך בקשיים ניכרים, וחיוב הרוכשים לערוך את הבירור בעצמם עלול להרתיעם במידה משמעותית ביצוע העסקה. פגיעה כזו באפקטיביות של הליכי ההוצאה לפועל יכולה להוביל לפגיעה בשוק כולו... כאשר מדובר במכירת מקרקעין על ידי רשות ניתן לקבוע הסדר של תקנת שוק בדרך של היקש מסעיף 10 לחוק המקרקעין... הנתון השלישי עניינו לשון סעיף 34א. דומני כי נוסח הסעיף מאפשר, ואולי אף תומך, בקריאת תקנת שוק לתוכו. ניתן להסכים על כך שנוסח הסעיף אינו מיטבי, ויוצר קושי ביחס לכל עמדה שהיא. מכאן שניתן לתת דגש רב יותר לפרשנותו התכליתית, כפי שנאמר לעיל... רוכש מקרקעין בתום לב ובתמורה במסגרת הליכי הוצאה לפועל נהנה מתקנת שוק ביחס לבעלות במקרקעין. הוא זוכה בבעלות גם אם יתברר בדיעבד כי המקרקעין נמכרו בעקבות מעשה מרמה וללא ידיעת הבעלים" [ע"א 6894/15 משה זלצר נ' יעקב אבירם]

כמו כן ראה - ע. שפירא, "טיהור נכסים במכירתם על ידי רשות על פי דין", הפרקליט מ"ב (תשנ"ה – תשנ"ו) ;67, וראה גם - י. כהן, דיני חברות, כרך ג', 1994, 524-521; ד. שנער, "מכירה על ידי מפרק כמכירה על ידי רשות", הפרקליט מ' (תשנ"א – תשנ"ב), 162.

על יסוד כל האמור, דין כל טענותיו של המבקש כלפי המשיבים 9 ו- 10 לדחייה.

5. הערות נלוות

1. אם בכך לא סגי, על הפרק בקשה שהוגשה בשיהוי בלתי סביר בעליל. כזכור, אושר המכר למשיבים 9 – 10 בשנת 2012. כפי שציין בצדק ב"כ המשיבים 9 ו- 10, די לעיין בסעיף 49 להליך העיקרי כדי להיווכח בעובדה, שלכל המאוחר בשנת 2013 נקט כבר המבקש בהליך אחר, ומכאן, שהייתה תמונת המצב בידיעתו. אין להלום בקשה לסעד זמני המוגשת בשיהוי שכזה –

"הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות" [רע"א 5841/11 אקסלרוד איטה נ' בנק המזרחי (20.9.2011)].

ב. לצד כל האמור מתחייבות מסקנות נוגות גם במישור תום הלב. על הפרק מבקש שבשנים האחרונות, נקט, כאמור, בהליכים רבים ושונים כדי לנסות ולאכוף את פסק הדין שהוא מחזיק בידו. וגם אם ניתן בנקל להבין את מצוקתו של מי שזכה בדין ואין בכוחו לממש את פסק דינו, אין משמעות הדבר שבדרך למימוש פסק הדין שבידו, בכוחו לפגוע בזכויות צדדים שלישיים, כגון המשיבים 9 – 10, ואין משמעות הדבר שניתן לשנות סדרי בראשית ביחס לפסיקה שניתנה בהליך שהוא לא היה כלל צד לו. לאחר כל ההליכים הרבים בהם כבר ניסה לנקוט המבקש, כבר אמור היה לדעת, וצריך היה לדעת, שנוקט הוא בהליך שאין לו תוחלת ואין לו תכלית. המסקנה המתבקשת מן המקובץ, בצירוף למסקנות שעלו מהדיון בשיהוי בהגשת בקשה זו אף מקרינות, ושלא לחיוב, גם על מישור תום הלב.

6. סוף דבר, יש להורות על ביטול העיקול על הבית ברח' יהודה כהגדרתו לעיל.

לא אחת נכון להותיר את שאלת הוצאות הדיון בסעד זמני שנתבקש, לשלב ההכרעה בהליך העיקרי. כך אעשה גם עתה ביחס למרבית המשיבים. אך לא יהא נכון הדבר ביחס למשיבים 9 – 10, שעל פני הדברים, נגררו להליך מיותר, הנובע מסכסוך שהם כלל אינם צד לו.

ובהמשך לאמור: הוצאות הדיון בסך של 20,000 ₪ לטובת המשיבים 9 ו- 10 – על המבקש. שאלת ההוצאות ביחס לשאר המשיבים תישקל בסוף ההליך.

7. ער אני לבקשה לסילוק על הסף שהגישו המשיבים 9 – 10, ולבקשה שנלוותה לבקשה זו. יכריע בה המותב בפניו יובא ההליך העיקרי. עד למתן החלטה, תוסיף הארכה להגשת תשובה, ותיוותר בתקפה.

ניתנה היום, ד' אדר תשפ"א, 16 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.