רקע כללי

1. התובע הגיש תביעה כספית ע"ס 539,125 ₪ כנגד הנתבעים, חברה העוסקת בניהול פרוייקטים ומנהלה, על רקע הפרת חוזה, וכנגד הנתבע 2 בטענה של הרמת מסך.
2. הנתבעים הגישו בקשה להורות על עיכוב ההליכים, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח 1968 (להלן: "החוק"), לנוכח תניית בוררות במסגרת החוזה, המסמיכה את בית הדין "ארץ חמדה גזית" (להלן: "בית הדין") לדון ולהכריע בין הצדדים. התובע התנגד לבקשה.
3. להלן השתלשלות ההליכים בתובענה:
   1. ביום 4.12.2020 הוגשה התובענה לבית משפט השלום בפתח תקווה.
   2. ביום 22.3.2021 קיבל בית משפט השלום בפ"ת בקשה בעניין סמכות מקומית והורה על העברת התובענה למחוז הדרום.
   3. ביום 5.5.2021 נקבע כי הבקשה לצירוף משיב נוסף תידון בקדם המשפט.
   4. ביום 6.6.2021 הודיעו הצדדים כי הסכימו לעיכוב הליכים לשלושה חודשים כדי לבחון אפשרות להצטרף להסדר שעשוי להתגבש בבית הדין בנוגע לנושים אחרים.
   5. ביום 29.9.2021 ביקש התובע להורות על חידוש ההליכים בתובענה.
   6. ביום 6.10.2021 הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו, לעיכוב הליכים עקב תניית הבוררות בפני בית הדין.
   7. ביום 18.10.2021 הוגשה תגובת התובע לבקשה.
   8. בית המשפט הציע לצדדים להידבר ביניהם כדי למנוע הכרעה שיפוטית.
   9. ביום 30.3.2022 ביקש התובע ארכה למיצוי משא ומתן עם הנתבעים.
   10. ביום 11.4.2022 ביקשו הצדדים ארכה נוספת תוך ציון כי מתנהל שיח חברי אשר עשוי להביא להסכמות.
   11. ביום 1.5.2022 ביקש התובע לחדש את ההליכים בתובענה בפני בית המשפט.
   12. ביום 24.5.2022 ביקשו הצדדים ארכה נוספת להידברות.
   13. ביום 4.7.2022, בעקבות הודעת התובע כי המו"מ לא צלח, קבע בית המשפט קדם משפט בתובענה.
   14. ביום 17.7.2022 הגישו הנתבעים בקשה חוזרת לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק.
   15. בית המשפט נתן לתובע הזדמנות להגיש תגובה עדכנית, אולם תגובה כזו לא הוגשה והתובע נסמך על תגובתו הקודמת בעניין.

טענות הצדדים

1. הנתבעים טענו, כי מדובר בתביעה חוזית, כאשר במסגרת החוזה חתמו הצדדים על תניית בוררות, אשר מסמיכה את בית הדין כבורר מוסכם.
   במסגרת הליך מהו"ת, הגיעו הצדדים להבנה, כי ההליך יעוכב כדי לאפשר להגיע להסדר כולל במסגרת הליך שהתנהל עם משקיעים אחרים בבית הדין.
   נטען כי התובע הצטרף בפועל להליך הבוררות בבית הדין, צורף לקבוצת הווטסאפ הייעודית, ואף זומן לדיון ביום 11.10.2021 בפני בית הדין.
   הנתבעים הדגישו, כי כל טענותיו של התובע נוגעות לתוכן הליך הבוררות, ולא לעצם הסמכות עליה הסכימו הצדדים במפורש, ולכן אין להן מקום במסגרת בקשה זו.
   במסגרת הבקשה החוזרת לעיכוב הליכים, הוסיפו הנתבעים וטענו כי הליך הבוררות התקיים דה-פאקטו, התובע נטל בו חלק פעיל הן בעצמו והן באמצעות בא כוחו, והתובענה הנוכחית נועדה רק לעקוף תניית בוררות מוסכמת, שעה שהכיוון שעלה בבוררות לא נשא חן בעיני התובע.
   הודגש כי בית הדין קבע במסגרת פסק הבוררות, כי על פי הדין הדתי, שהצדדים בחרו להתדיין על פיו, יש לבית הדין סמכות לכפות את ההסכם על מיעוט המתנגדים לו, וכך אכן נקבע ע"י בית הדין, אשר מימש את סמכותו הלכה למעשה.
   עוד נטען, כי בפסק הבורר נקבע כי אם החלטה שיפוטית תקבע כי לבית הדין סמכות לדון בעניינם של כל המשקיעים, בית הדין יקבל זאת ויממש את סמכותו.
2. התובע טען, כי תניית הבוררות בוטלה, שכן כאשר הגיש את תביעתו לבית הדין, קבע אב בית הדין כי לא יעסוק בתביעות פרטניות. בנסיבות אלה, טען התובע כי בקשת הנתבעים היא למעשה לכפות על התובע הסדר נושים שנקבע לגבי נושים אחרים.
   לחלופין נטען, כי אין נפקות לתניית הבוררות שכן אין מחלוקת בעניין החוב, וכן כי תניית הבוררות נוגעת רק לביצועו או פירושו של החוזה.
   התובע הוסיף וטען כי מעולם לא הצטרף להליך הבוררות.
   התובע אישר כי אכן, נעשתה פניה לבית הדין טרם הגשת התביעה, והתביעה הוגשה לאחר שבית הדין סירב לדון בתביעה הפרטנית. אכן, לאחר דיון מהו"ת בחנו הצדדים אפשרות להצטרף להסדר עם נושים אחרים במסגרת בית הדין. עם זאת, הנתבעים העבירו לתובע את הסדר הנושים באיחור, וגם צירופו לקבוצת הווטסאפ הייעודית נעשה בשלב מאוחר.
   התובע ציין כי הנתבעות הגישו לבית הדין בקשה לאישור הסדר הנושים, בטענה כי הוא אושר ע"י רוב הנושים, ללא אסמכתא וללא הסכמה של התובע.
   בהודעת עדכון מיום 1.5.2022, הוסיף התובע וטען כי במהלך הנסיון להגיע להסכמות, הבין כי בית הדין איננו מקיים הליך פרטני, אלא רק משמש כ"ממליץ" לעניין הסדר הפשרה שהוגש לעיונו.
   בהמשך העדכון, פירט התובע שורה ארוכה של נימוקים לתוכנו של הסדר הפשרה, אשר לטעמו איננו עומד בכל נורמה עסקית ומשפטית מקובלת.

דיון והכרעה

1. סעיף 5 (א) לחוק הבוררות קובע, כי אם הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות, וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. סעיף 5 (ג) לחוק קובע כי דחיית בקשה לעיכוב הליכים תיעשה רק אם קיים "טעם מיוחד" שהסכסוך לא ידון בבוררות.
2. סעיף 6 להסכם בין הצדדים קובע מפורשות: "כל מחלוקת בין הצדדים להסכם זה, בכל דבר ועניין הקשור לביצועו או פירושו של הסכם זה או מסמכי ההתאגדות של החברה, תובע להכרעתם של בתי הדין הרבניים של ארץ חמדה גזית. חתימת הסכם זה כמוה כחתימה על הסכם בוררות".
3. אין ספק אפוא, כי קיימת תניית בוררות חדה וברורה, וכי הצדדים הסכימו שמחלוקת הכרוכה בהסכם תידון בפני בית הדין ולא בפני בית המשפט.
4. מגמת הפסיקה אשר לתניית בוררות
   ההלכה הפסוקה קבעה כי בדרך כלל ראוי לכבד את הסכמת הצדדים אשר קבעו במסגרת הסכם ביניהם כי הסכסוך ידון בבוררות, והימנעות מעיכוב הליכים במקרים אלה תיעשה במשורה.
   נקבע כי אחת המטרות העומדות ביסוד מוסד הבוררות, היא ישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט בצורה מהירה ויעילה. חוסר מעש מצד הצדדים או מי מהם, אינו יכול להתפרש כשלעצמו כויתור על הליך הבוררות (רע"א 6171/99 ת.ס. תעשיות סיליקט נ' רותם אמפרט נגב (29/12/1999)).
   בית המשפט העליון הדגיש כי שיטת המשפט מייחסת חשיבות רבה למוסד הבוררות כמערכת חלופית להכרעה שיפוטית בסכסוכים בין בעלי-דין. הבוררות מקדמת אינטרס ציבורי כללי ומשרתת אינטרס פרטי של בעלי-הדין ונותנת ביטוי לרצונם. המדיניות השיפוטית המושרשת מבקשת לקדם את מנגנון הבוררות המוסכמת בגבולות הדין ולמנוע את קיומה במקרים חריגים בלבד. הסכם בוררות ייפסל רק במקרים חריגים כגון קביעת סטטוס או עניינים פליליים, שדינם להתברר בבית המשפט. נכונות בית-המשפט להיענות לבקשת צד לבוררות לעכב את הליכי הבוררות לצורך בחינת טענת אי-חוקיות, במקום שהיא אינה עולה על פניו של ההסכם, עלולה לסכל את יעדה המרכזי של הבוררות, והדבר עלול לשמש פתח מילוט מן הבוררות לצד שאינו חפץ בה, אף שנתחייב לה בעבר (רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכית ופרזול בע"מ, פ"ד נח (2) 634 (2004)‏‏).
   עוד נפסק, כי תניית בוררות המחייבת פניה לבוררות בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין הצדדים, יש לפרש בהרחבה. גישה זו מתיישבת עם ההלכה לפיה משנדרש בית המשפט ליתן פרשנות לתניית בוררות, יבחר הוא, מבין הפרשנויות האפשריות, את הפרשנות לפיה על הסכסוך בין הצדדים להתברר במסגרת בוררות (רע"א 180/07 אמיר כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל (04.10.2009)‏‏).
   בנסיבות אלה, קבע בית המשפט העליון כי רק במקרים חריגים וקיצוניים במיוחד, תצדיק התנהגות חסרת תום לב של צד להסכם הבוררות את הפסקת הליכי הבוררות. באותה פרשה נקבע, כי לא ניתן לבטל תניית בוררות באופן חד צדדי. המסקנה המתחייבת מכך היא כי אין תוקף להודעת הביטול וכי לבורר עומדת הסמכות להמשיך ולדון במחלוקת בין הצדדים. עוד נקבע, כי הכלל הוא שבית המשפט יִטה לעכב את ההליכים שבין הצדדים להסכם הבוררות, זולת אם נמצא כי קיים טעם מיוחד לכך שהסכסוך לא יידון בבוררות (רע"א 2723/14 אבן קיסר שדות ים בע"מ נ' מיקרוגיל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (03.08.2014)‏).
   תכליתו של סעיף 5 (א) לחוק הבוררות, לאכוף קיומו של הסכם בוררות, על מנת שלא תתקיים בפני בית המשפט התדיינות בתובענה, אם קיים הסכם בוררות. בית המשפט איננו עוסק, בהליך שלפי סעיף 5 לחוק, בקביעת זהותו של הבורר, בתנאי הבוררות, ועוד כיו"ב (רע"א (מח' נצרת) 46496-11-11 אמין נאיף עבוד נ' בני נעמה נאסר בע"מ (06/01/2012), פסקאות 11-15 לפסה"ד).
5. מכל האמור לעיל עולה מגמה ברורה לכבד הסכמי בוררות בין צדדים להסכם.
6. האם הסכסוך בין הצדדים כפוף לתניית הבוררות?
   הצדדים הסכימו כי כל סכסוך הקשור להסכם ידון בבוררות בפני בית הדין, וראוי בהתאם להלכה הפסוקה, לעשות מירב המאמצים לכבד את הסכמת הצדדים. כפי שהראנו לעיל, מגמת הפסיקה היא מגמה מרחיבה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בהחלט ליישומו של ההסכם, ולכן בהתאם לפרשנות זו, מחלוקת זו ודאי כפופה לתניית הבוררות.
7. האם תניית הבוררות בוטלה?
   התובע טען כי תניית הבוררות "בוטלה" לנוכח החלטתו של אב בית הדין כי לא ידון בתביעות פרטניות.
   לא עלה בידי בית המשפט להבין טיעון זה.
   מדובר בהסכמה בין שני צדדים, לפיה כל מחלוקת בעניין תידון בפני בורר מוסכם.
   בנסיבות אלה, ביטול תניית בוררות מוסכמת לא נעשה באופן חד צדדי.
   לכל היותר יכול היה התובע לטעון כי לא ניתן לבצע את תניית הבוררות, אולם לא ניתן לטעון כי היא בוטלה.
   לא ברור למשל, אם אב בית הדין היה מודע לתניית בוררות מפורשת המסמיכה את בית הדין לדון ולהכריע בכל מחלוקת, ואם שמע את טענות הצד השני בטרם ניתנה ההחלטה.
   לא זו אף זו, עיון במכתב אב בית הדין מיום 29.9.2020 מלמד כי התובע הוציא משפט אחד מהקשרו הכללי: בית הדין, שהוא הבורר המוסכם על הצדדים, התווה קווים עקרוניים לאופן ההכרעה בה יכריע בהתאם להסמכת הצדדים, בקבעו כי הדרך הנכונה לטפל באופן הוגן במחלוקת, היא במסגרת הליך כולל עם כל הנושים.
   בפועל אכן נוהל הליך כזה, שהתובע נטל בו חלק.
   עוד יודגש כי גם הטענות באשר להתנהלות הנתבעים בהליך הבוררות, אינן מצדיקות לפי הפסיקה שלעיל, ביטול של תניית הבוררות.
   מכל מקום, במסגרת פסק הבורר נקבע במפורש: "עמדת בית הדין התקבלה מתוך זהירות, אולם אם וככל שהחלטה שיפוטית תקבע כי לבית הדין סמכות לדון בעניינם של כל המשקיעים, בית הדין יקבל זאת ויממש את סמכותו".
   אמירה ברורה זו סותרת את טענתו של התובע כאילו לא ניתן לממש את תניית הבוררות.
8. האם התובע נטל חלק בהליך הבוררות?
   מעיון בפרוטוקול הבוררות מיום 11.10.2021 עולה כי התובע ובא כוחו זומנו לדיון ואף נרשמו כצדדים בראש הפרוטוקול. בדיון עצמו נכחו גם התובע וגם בא כוחו עו"ד שאשא. ב"כ התובע והתובע עצמו אף טענו מספר פעמים בפני בית הדין. בתום הדיון נדחה העניין למתן פסק בוררות, ובית הדין איפשר לצדדים להגיש בקשות לתיקון פרוטוקול. התובע לא הגיש כל בקשה בעניין.
   נפסק כי לעיתים ניתן ללמוד מהתנהלותו של בעל דין על הסכמתו לבוררות (רע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVIES נ' אלבקס וידיאו בע"מ (12.04.2010) ; רע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' KIA MOTORS CORPORATIONS (27.06.2012)).
   התנהלות זו של התובע ושל בא כוחו, מעידה על הסכמה להליך הבוררות, ומן הסתם, אם התוצאה היתה נושאת חן בעיני התובע, הוא היה מכבד את פסק הבורר. נראה כי רק לנוכח התוצאה שלא נשאה חן בעיניו, הגיש את הבקשה לחידוש ההליכים בתובענה בפני בית המשפט.
   גם בית הדין ראה בתובע צד להליך. בפסק הבוררות, ציין הבורר כי היו גם מתנגדים להסדר, ובכך התייחס לטענת התובע. פסק הבוררות פוסק גם לגבי התובע: "לגבי עמדת המתנגדים להסכם כולו או חלקו, להבנתי בנסיבות אלה, לדעת בית הדין רשאי הרוב לכפות על המיעוט לקבל את הסדר הפשרה...".
   היינו בית הדין פסק בעניינו של התובע ומתנגדים אחרים, מכוח הדין הדתי שלפיו מכריע בית הדין, אליו הפנו הצדדים את ההכרעה בתניית הבוררות. אם בית הדין היה סובר כי התובע איננו חלק מהליך הבוררות, מן הסתם לא היה רואה הכרח להתייחס להכרעה בעניינם של נושים שאינם מסכימים להסדר.
9. האם יש מקום לטענות נגד תוכן הסדר הפשרה שאושר?
   התובע העלה שורה ארוכה של טענות נגד תוכנו של הסדר הנושים שאושר ע"י בית הדין. ההלכה הפסוקה, הנסמכת על סעיף 24 לחוק הבוררות, קבעה כי התערבות בפסק בוררות תיעשה במשורה, רק בעילות הקבועות בסעיף זה, היינו במקרים של פגיעה בכללי הצדק הטבעי, אי חוקיות וכדומה. הרחבת עילות הביקורת על פסק בוררות מעבר לקבוע בסעיף, תיטול את העוקץ מהיתרונות הגלומים במוסד הבוררות (רע"א 7818/11 אברהם בבזדה נ' עיריית גבעת שמואל (06.10.2013) ; ע"א 7398/14 י. פריצקר ושות' חברה לבנין חיפה בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ (07.03.2016), פסקה 5 לפסה"ד).
   לנוכח האמור לעיל, אין מקום בשלב זה לטענות נגד עצם תוכנו של פסק הבורר, במסגרת הבקשה הנוכחית, אשר דנה אך ורק בסוגיית הסמכות – אם נתונה היא לבית המשפט או לבורר. זאת ותו לא.

סיכומו של דבר

1. מכל האמור לעיל עולה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב הליכים בתובענה.
   הצדדים ערכו תניית בוררות לפיה כל סכסוך יוכרע בפני בית הדין.
   מגמת הפסיקה היא לכבד תניות בוררות כגון זו.
   תניית הבוררות לא בוטלה.
   בית הדין דן בפועל בסכסוך, בהליך שהתובע היה חלק ממנו, והכריע כפי שהכריע.
   בית הדין הוסיף וציין כי אם החלטה שיפוטית תקבע כי לבית הדין סמכות לדון, בית הדין יקבל זאת ויממש את סמכותו.
   במסגרת בקשה לעיכוב הליכים אין מקום להיכנס לתוכן פסק הבוררות.
2. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה על עיכוב ההליכים בתובענה, בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות.
3. בית המשפט איננו מכריע בשלב זה, אם פסק הבוררות שניתן, הוא פסק הבוררות הסופי והמחייב את התובע בהתאם לתניית הבוררות, או שבהתאם לאמור בפסק הבורר, בעקבות החלטה שיפוטית זו, הקובעת כי הסמכות נתונה לבית הדין, על בית הדין לקבל זאת ולממש את סמכותו, כפי שנקבע בפסק הבורר. בעניין זה יכריע בית הדין, אשר הצדדים בחרו לקבוע כי הוא הגורם המוסמך להכרעה בכל סכסוך ביניהם.
4. התובע ישלם הוצאות הנתבעים בסך 2,500 ₪.
5. לנוכח עיכוב ההליכים, הדיון יבוטל והתיק ייסגר, שכן יש לכבד את התנייה לפיה ביקשו הצדדים כי הסכסוך יוכרע ע"י בית הדין ארץ חמדה גזית ולא ע"י בית המשפט.
   

ניתן היום, כ' אב תשפ"ב, 17 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.