לפני בקשת הנתבעת להורות למומחים שמונו מטעם בית המשפט להתעלם ממסמכים רפואיים שנערכו על ידי ד"ר איזבלה גרינברג – מומחית בשטח הנפשי – והנושאים תאריכים מיום 19/5/20, מיום 16/6/20 ומיום 4/8/2020 (להלן: המסמכים הנ"ל ).

רקע כללי וטענות הצדדים

1. התובעת ילידת 1981 נפגעה בתאונת דרכים ביום 16/2/20. האחריות לפיצוי התובעת על נזקיה, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 מוטלת על הנתבעת. התובעת עתרה למינוי שלושה מומחים: אורתופדי, פסיכיאטרי וראומטולוגי ובקשתה נענתה. המינוי בשטח הנפשי ניתן על סמך הקביעה כי לאחר התאונה התלוננה בפני הרופאים המטפלים, על חרדות וסיוטים בעקבות התאונה ואובחנה כסובלת מהפרעת הסתגלות וכן הפרעה פוסט-טראומטית. כמו כן, ציינתי בהחלטת המינוי כי עובר לאירוע התאונה אובחנה התובעת כסובלת מסכיזופרניה.

2. כעת טוענת הנתבעת כי המסמכים הנ"ל הם בגדר חוות דעת האסורים בהצגה שכן יש בהן אבחנות רפואיות, ממצאים ומסקנות והם כוללים סממנים מובהקים של חוות דעת. כמו כן, קיים ניסיון מובהק במסגרת המסמכים להמעיט מערך מצבה הרפואי של התובעת לפני התאונה. טענה אחרונה זו מחזקת את הטענה כי מדובר בחוות דעת.

התובעת מתנגדת לבקשה. התובעת טוענת כי טענות הנתבעת כבר נבחנו על ידי בית המשפט והוא לא מצא לנכון להוציא את המסמכים מהתיק. לטענת התובעת לא מדובר בחוות דעת. מדובר במסמכים שנערכו על ידי מומחית שהיא יועצת לקופת חולים דהיינו ביקור לו זכאית התובעת במסגרת סל הבריאות. המסמכים עוסקים בתיאור מצבה של התובעת הטיפולים שקיבלה וכן במצבה עובר לאירוע התאונה. אין במסמכים הבעת דעה באשר לנכות ועצם העובדה כי יש בהם דיאגנוזה אינה הופכת אותם לחוות דעת.

הכרעה ודיון

3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986 קובעת כי יש להמציא למומחה מטעם בית המשפט מסמכים רפואיים בדבר הטיפול שניתן לנפגע ובלבד שלא מדובר בחוות דעת. בכל הקשור להעברת מסמכים למומחה שמונה על פי הפסיקה יש לשמור על שני עקרונות: האחד, שמלאכת השיפוט תישאר תמיד בידי בית המשפט ולא תועבר על ידו למומחה; השני, שיאופשר למומחה לקבל זרימת מידע ותיעוד הדרושים לו כדי שחוות דעתו תהיה רצינית, עניינית ומקצועית. לא הרי אורטופד, 'החי' בעיקר מבדיקה קלינית ומצילומי רנטגן, כהרי פסיכיאטר הניזון ממכלול העובדות הרלוונטיות הקשורות באישיותו של הנבדק לפני התאונה ואחריה. מה שצילום רנטגן מהווה עבור האורטופד יכול מידע על התנהגות האדם, מצבו הנפשי, מאפיני אישיותו, הישגיו וכישוריו האינטלקטואלים לפני התאונה ואחריה, להוות עבור פסיכיאטר (ראה: רע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מט(3) 303). לכן באותו עניין אושר להעביר למומחה הפסיכיאטרי דו"ח דיאגנוסטי שנערך בבית החולים מאחר ונקבע שהוא נערך למטרות טיפול רפואי.

התנאים הנוגעים למסמכים אותם ניתן להציג למומחה, לאור האמור בתקנות המומחים, סוכמו בידי השופט י' טירקל, ברע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דלל [פורסם בנבו] (1996) כך (להלן: "עניין דלל"):

א. עליהם להיות "בדבר הטיפול הרפואי", לרבות הבדיקות לצורך הטיפול;

ב. על אלה להיות "נוגעים לעניין שבמחלוקת";

ג. נאסרה הגשת חוות - דעת רפואית.

4. בבואי ליישם את העקרונות הנ"ל על ענייננו, אלה הנימוקים שהובילו לדחיית הבקשה.

ראשית, יש ממש בטענה כי המסמכים נערכו על ידי ד"ר גרינברג כיועצת לקופת חולים ולכן לא מדובר במסמכים שנערכו במסגרת פרטית טהורה. שנית, ההלכה הפסוקה קבעה שקשה לעיתים להבחין בין מסמכים טיפוליים אותנטיים לבין הבעת דעה בגדר חוות דעת. אין לפסול מסמכים שבהם בנוסף לקביעת האבחון, מסיק הרופא את המסקנה הטיפולית המתאימה בעיניו, הגם שניתן לראות בה חוות דעת. זה דרכו של טיפול שלצורך התווייתו על הרופא לערוך בדיקות ולהסיק מסקנות (ראו: רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור, פ"ד מט(4) 865). לכן אין תמהה כי המסמכים המונחים לפתחי בבקשה זו הם מסמכים הכוללים אבחנות ומסקנות לגבי מצבה הרפואי של התובעת וכחלק מהטיפול בה. מאידך המסמכים אינם קובעים אחוזי נכות, או הערכת סיכויי החלמה או הערכה לגבי החמרה אפשרית בעתיד, סממנים שיכולים על פי ההלכה הפסוקה להעיד כי המסמך הוא בגדר חוות דעת (ראו: רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל [פורסם בנבו]).

שלישית, הטענה כי המסמכים הנ"ל מציגים תמונה הממעיטה מעברה הרפואי של התובעת אינה עילה לפסילתם. חזקה על המומחה שהוא ידו הארוכה של בית המשפט כי ינהג במקצועיות יעביר את המסמכים תחת ביקורתו המקצועית וישווה אותם אל מסמכים מעברה של התובעת שנערכו בזמן אמת בטרם התאונה אירעה. למומחה כאמור שיקול דעת עצמאי והוא אינו כבול למסמכים המונחים לפניו שהוא בגדר נקודת מוצא לחוות דעת ולא סוף פסוק.

התוצאה

5. לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך של 1500 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מהחלטה זו לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשפ"ב, 04 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.