ת"א 14816-12-20

בפני כב' השופט מנחם שח"ק

העתק החלטת בית משפט מיום 15 אפריל 2021

לא ברור על יסוד מה גרס התובע כי שמורה לו הזכות להגיש ללא רשות תגובה לתגובה, ובשים לב להוראת תקנה 50 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט - 2018.
מכל מקום, לגופו של עניין -

ההחלטה שבמסגרתה בוטל פסק הדין ניתנה על יסוד הבקשה והתגובה שעמדו לפניי בעת נתינתה.

התובע הוא שבחר לנסח את תגובתו לבקשה כפי שנוסחה, על אף שלפי תקנה 50(3) היה עליו לכלול בה את כל טענותיו ואת כל המסמכים הרלוונטיים.

הדרישות שהעמיד התובע בפני בית המשפט בתגובתו לביטול פסק הדין, שלפיהן הוא "עומד על זימון הנתבעת לדיון לשם חקירתה על תצהירה וזאת טרם מתן החלטה בבקשה" וכי "התובע יטען טענותיו לאחר חקירת הנתבעת (זכות התעומדת לו על פי כל דין)" אין להן כל יסוד בדין.

גם אם סבר התובע כי במקרה זה ראוי לכנס דיון מיוחד לשם בחינת הבקשה לביטול פסק הדין, היה עליו לבקש זאת, לאחר הבאת מלוא טענותיו, וככל שביקש לטעון כי טענותיה העובדתיות של הנתבעת אינן נאמנות - לרבות תצהיר מטעמו. התובע בחר כאמור להימנע מפירוט טענותיו ולהציב בפני בית המשפט דרישות משוללות יסוד בדין, ועליו להתמודד עם ההשלכות של בחירה זו.

לבד מכך, נראה כי הדין עם הנתבעת בטענתה לכך שבמקרה זה לא התקיימו תנאים שרק עם התקיימותם יש יסוד לבקשה לעיון מחדש.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בגין הבקשה לעיון מחדש, בסך כולל של 1,000 ש"ח.