א. כללי

1. לפניי בקשת רשות להתגונן מפני תובענה על סך של 215,656 ₪.

ב. עיקרי טענות הצדדים

1. בבסיס התובענה טענת התובעים כי הנתבע – שבאמצעותו כרתו הסכמים לשכירת דירת מגורים משנת 2012 ואילך – קיבל מהם דמי שכירות לאורך השנים בשם בעלי הדירה, ורק בדיעבד התברר להם שהוא אינו בעל הסמכות להשכיר את הדירה, לכל הפחות מאז הלכה בעלת הדירה המקורית לעולמה.
2. הנתבע מצידו טוען כי הוא היה מיופה כוחה של בעלת הדירה המקורית, אשר נפטרה בשנת 2015, וכי מאותו מועד ואילך הוא מיופה כוחה של בתה היחידה שהיא יורשתה. לטענת הנתבע, בבסיס התובענה עומדת דרישתו כי התובעים יפנו את הדירה לאחר תום תקופת השכירות בשנת 2019, וניסיונם של התובעים להוסיף ולהחזיק בדירה שלא כדין.
3. התובעים השיבו ביוזמתם לבקשה וטענו כי גם אם היה הנתבע מיופה כוחה של בעלת הדירה המקורית, ייפוי כוח זה פקע עם פטירתה. עוד טענו התובעים כי לא הוצג ייפוי כוח כלשהו מטעם בתה של בעלת הדירה המקורית, וכי כלל לא ברור שהבת היא היורשת היחידה של הדירה.

ג. הכרעה

1. בנסיבות המקרה, סברתי כי יש ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה, התשובה ויתר ההתייחסויות שהגישו הצדדים, ובלא חקירה, בהתאם לסמכות שבתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 אשר חלה על התובענה.
2. כידוע, לצורך מתן רשות להתגונן, די בכך שהבקשה מעלה הגנה אפשרית, ולו בדוחק, ואין לבחון כיצד תוכחנה טענות ההגנה או את מהימנותה (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 752 (מהדורה שתים עשרה, 2015)). במקרה שכאן, ככל שתתקבלנה טענות הנתבע בנוגע להיותו מיופה כוח של בעלי הדירה, הן תקמנה לו הגנה מפני התביעה. בזהירות המתבקשת יוער כי נוכח טענות התובעים בנוגע להעדר מעמדו של הנתבע ביחס לדירה, עלולה להתעורר השאלה מכוח מה הם מוסיפים להחזיק בה (וראו בעניין זה את הסברי התובעים בהתייחסותם מיום 21.11.21, אשר יש ליתן עליהם את הדעת).
3. הבקשה מתקבלת, אפוא, והתצהיר מטעם הנתבע ישמש ככתב הגנה.
4. הנתבע טען כי בכוונתו להגיש תביעה שכנגד. הנתבע יוכל לעשות כן עד ליום 2.1.22. ככל שתוגש תביעה שכנגד, כתב הגנה שכנגד יוגש בהתאם להוראות הדין.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשפ"ב, 29 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.